סעיד עמאש נ. מנהל מקרקעי ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 5267/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5267/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר העותר: סעיד עמאש נ ג ד המשיבים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. מועצה מקומית גס'ר אל זרקא עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ד' ריגלר בשם המשיבים: עו"ד א' סומפולינסקי פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. העותר, תושב היישוב ג'סר א-זרקא, מבקש כי המשיב 1, מנהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), יקצה לו מגרש לשם הקמת בית בג'סר א-זרקא. את זכאותו להקצאת מגרש מבסס הוא על מדיניות המינהל ביחס להקצאת קרקע לבני מיעוטים ששירתו שירות מלא בכוחות הביטחון ועל תקנה 25(24א) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג – 1993 (להלן: התקנות). העותר שירת שירות חובה בצה"ל ומשרת כיום במשטרת ישראל. 2. המינהל גורס כי יש לדחות העתירה על הסף בהבהירו כי בניגוד לעמדת העותר, אין לו זכות מוקנית לקבלת קרקע בפטור ממכרז. סעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב - 1992 (להלן: החוק) קובע כי הכלל הוא כי קרקע תוקצה על-ידי המדינה באמצעות מכרז. מכוח סעיף 25(24א) לתקנות מוסמך אמנם המינהל להקצות קרקע, ללא עריכת מכרז, לבן מיעוטים אשר שירת בכוחות הביטחון שירות מלא. ברם, בהתאם לתקנות אין הדבר מתחייב ודרך המלך היתה ועודנה עריכת מכרז (תקנה 42 לתקנות). אף בהתאם להחלטה מס' 1088 של מועצת המינהל בדבר תנאי הקצאת קרקע למגורים למשרתי כוחות הביטחון ביישובי בני מיעוטים לא קמה לעותר זכות לקבלת קרקע בפטור ממכרז. המינהל מוסיף טעמים מדוע יש לדחות העתירה אף לגופה, אך לאלה אין צורך שנידרש. המשיב 2 לא הגיש תגובתו לעתירה. 3. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שמציין המינהל בתגובתו, דרך המלך שמתווה החוק להקצאת קרקע על-ידי המדינה הינה דרך המכרז. המינהל הוסמך לחרוג מכלל זה בהתאם לשיקול דעתו, ואולם גם באשר לאותם מקרים לגביהם הוסמך לחרוג מחובת קיום המכרז קבע המחוקק כי יש להעדיף "...ככל שמוצדק וסביר בנסיבות העניין" עריכת מכרז. החלטה מס' 1088 של מועצת המינהל אף היא קובעת כי הקצאת קרקע תתבצע בפטור ממכרז בהתאם לתקנה 25(24א) לתקנות או באמצעות מכרז פומבי או בדרך של הרשמה והגרלה ומכאן שאף היא אינה קובעת את הפטור ממכרז כדרך היחידה להקצאת קרקעות ביישובי מיעוטים. הפועל היוצא של הוראות אלה הוא כי הנחת המוצא של העותר ולפיה המינהל מחויב להקצות לו קרקע בפטור ממכרז שגויה היא. אין הוא מלין אם כן על אי-סבירות החלטת המינהל או פגם אחר שנפל בהחלטה של המינהל. תחת זאת, כפי שמציין המינהל בצדק, מבקש הוא כי בית המשפט ייכנס למגרש לא לו, יציב עצמו בנעלי המינהל ויקבע במקומו את מדיניות הקצאת הקרקעות ואת אופן תכנונם ושיווקם של מגרשים ביישוב. זאת כמובן לא ייעשה. זאת ועוד, לטענת המינהל אין כיום בישוב מגרש אותו ניתן להקצות לעותר. דומה שכבר מטעם זה דין העתירה להידחות. עם זאת נעיר, כי ראוי שהמינהל ייתן דעתו לבקשתו של העותר להקצאת מגרש אם וכאשר יהיה בידי המינהל מגרש מתאים בישוב. אין מקום אפוא להתערבותנו ומשכך דין העתירה להידחות, מבלי שנביע עמדתנו בטענות שהועלו לגופו של עניין. ניתנה היום, כ"ו באדר תשס"ט (22.3.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08052670_B06.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il