בולאט מילושב נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5260/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5260/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל העותרים: 1. בולאט מילושב 2. רבזה מילושב 3. דיליארה מילושה 4. ילנה מילושב נ ג ד המשיבים: 1. משרד הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אלי גרביץ בשם המשיבים: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. העותרים, אשר עלו ארצה מאוקראינה ביום 21.8.97, זכו למעמד בישראל מכוח שבות לאחר שהעותרת 2, אם המשפחה, הוכרה כבתו של יהודי. העותר 1, בן זוגה של העותרת 2, והעותרות 4-3, בנותיה, זכו לפיכך גם הם במעמד, בהתאם להוראת סעיף 4א לחוק השבות, התש"י-1950. בעתירה זו מלינים הם על החלטת המשיבים לשלול מהם את אזרחותם מכוח שבות ומבקשים כי יושב להם מעמד האזרחות וכי יבוטלו צווי ההרחקה שהוצאו נגדם. עוד מבקשים הם כי יערך שימוע לכל אחד מהעותרים וכי תוצאות בדיקת תעודת הלידה של העותרת 2 על ידי המעבדה לזיהוי פלילי שערכו המשיבים תועברנה לעיונם. 2. לטענת העותרים, העותרת 2 הינה בת לאם טטרית ולאב יהודי ותעודת הלידה שהייתה ברשותה ואשר הוצגה, לטענתם, בקונסוליה הישראלית בקייב, אוקראינה עובר לעלייתם, אף מעידה על-כך. כחודש לאחר עלייתם ארצה, טוענים העותרים, שבה העותרת 3 לאוקראינה, נישאה שם והיא ובן-זוגה שבו לישראל כעבור מספר חודשים. לאחר שבן -זוגה של העותרת 3 פנה אל המשיבים על מנת להסדיר את מעמדו, התבקשו העותרים להמציא למשיבים את תעודת הלידה של העותרת 2 וכן מסמכים נוספים. עוד טוענים הם כי בעקבות בדיקות שנערכו אצל המשיבים לתעודת הלידה של העותרת 2, נמסר ביום 17.2.03 לעותרת 3 מכתב המודיע על ביטול אזרחותם של העותרים. לטענתם, פניותיהם לבירור הטעם לביטול אזרחותם ולאפשר להם לעיין בתוצאות בדיקות המעבדה שנערכו בתעודת הלידה של עותרת 2 לא נענו באופן ענייני וכן לא נערך להם שימוע כדין. 3. המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. על הסף - מהטעם של שיהוי וחוסר ניקיון כפיים. זאת, לאחר שהעותרים נמנעו מלציין בעתירה כי העותרת 3 ניסתה להקנות מעמד לאדם ששמו ודים בלוגקוב על ידי נישואין פיקטיביים ומשלא עלה הדבר בידם התפרקו הנישואין. לטענתם, במסגרת הטיפול בבקשת העותרת 3 למעמד עבור אותו בלוגקוב, התעורר חשד באשר לאופן בו קיבלו העולים עצמם מעמד בישראל. נערכו מספר בדיקות: במרשם האוכלוסין האוקראיני נמצא כי אביה של העותרת 2 רשום כטטרי ולא כיהודי; לעותרת 2 נערכו שני שימועים. בראשון מביניהם, שנערך ביום 10.1.99 טענה העותרת 2 כי אביה, שלטענתה, הינו יהודי, נקבר בטקס מוסלמי-טטרי, בהשתתפות איש דת טטרי, ולא עלה בידה להסביר עניין זה; בבדיקת מעבדה במחלקה לזיהוי פלילי נמצא כי רישום שם האב ולאומו, בתעודת הלידה של העותרת 2 שעל בסיסה זכו העותרים במעמד, נעשה בדיו שונה מזו ששימשה לרישום יתר הפרטים בתעודת הלידה. לאור האמור, סבורים המשיבים כי תעודת הלידה שהציגה העותרת 2 מזוייפת. המשיבים מציינים, כי ביום 15.8.99 נערך לעותרת 2 שימוע נוסף בו הודיעה כי אין בידה מסמכים מקוריים שיעידו על יהדותו של אביה. במעמד השימוע הודע לעותרת 2 על ביטול אזרחותם של העותרים. ביום 3.2.2000 החליט שר הפנים על ביטול אשרת העולה והאזרחות שניתנו לעותרים, והודעה על ההחלטה, בה התבקשו העותרים לצאת את הארץ תוך חודש, נשלחה אליהם ביום 20.5.2000. העותרים לא יצאו את הארץ ורק ביום 20.2.03 פנו למשיבים. פנייתם זו ופניה נוספת מיום 23.2.04 נענו בכך שעליהם לצאת את הארץ. בהתבסס על תשתית עובדתית זו, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי בפניה לבית משפט זה כחמש שנים לאחר שהודע לעותרים על ההחלטה וכן בשל חוסר ניקיון הכפיים שדבק בעותרים כמפורט לעיל ובעקבות אי-גילוי מלוא העובדות הצריכות לעניין. גם לגופה סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות, לאחר שנמצא כי העותרים זכו לאשרת עולה ואזרחות באמצעות מסמכים וידיעות כוזבות. 4. אכן, דין העתירה להידחות על הסף. כחמש שנים חלפו מאז הודע לעותרים על ההחלטה לבטל את מעמדם בישראל ועל כך שעליהם לעזוב את הארץ. הם בחרו שלא לעשות כן, על דעת עצמם ונותרו בישראל באופן בלתי חוקי. בה בעת התנהלו בעצלתיים בכל הקשור בהעלאת השגותיהם על ההחלטה, כמתואר. במיוחד נכונים הדברים אם מביאים בחשבון שגם פניותיהם הנוספות למשיבים, מיום 20.2.03 ומיום 17.3.03, שנענו אף הן בכך שעליהם לעזוב את הארץ, לא הביאו את העותרים להגיש עתירה אלא כעבור מעט יותר משנה, עם הגשת עתירה זו. שיהוי כבד זה מהווה כשהוא לעצמו טעם לדחיית העתירה על הסף, היות שבנקודת הזמן הנוכחית לא ניתן עוד לבחון את החלטת המשיבים שהתבססה על נתונים עדכניים למועד הינתנה. לאלה מצטרפים הפרטים שלא גולו, כך נראה, על ידי העותרים בעתירתם וממצאי הבדיקות שערכו המשיבים בדבר זכאותם האמיתית של העותרים למעמד בישראל. אי-גילוי הפרטים במלואם ובעיקר התעלמות העותרים מההחלטה שחייבה אותם לעזוב את הארץ תוך עשית דין לעצמם מצדיקה דחית העתירה על הסף. עוד אוסיף כי זכאותם של עותרים 1, 4-3 למעמד בישראל נגזרת מזכותה זו של העותרת 2 כ"בתו" של יהודי. משנשללה זכותה של זו נשללת גם זכותם שלהם ועל כן איני רואה לייחס משקל רב לטענה בדבר אי-עריכת שימוע לעותרים 1, 3, 4, לאחר שעותרת 2 זכתה לשימוע. יצוין כי עובר למתן פסק דין זה הגישו העותרים ביום 22.8.05 בקשה לעיון חוזר בהחלטה שלא ליתן צו ביניים בעניינם שיאסור את הרחקתם מישראל. בבקשה זו התייחסו גם לטענות המשיבים בתגובתם וטענו, בתמצית, כי לא נפל שיהוי בהגשת העתירה מאחר שחלפו מספר חודשים מאז נערך שימוע לעותרת 2 ועד שנשלחה אליהם ההודעה על החלטת שר הפנים על שלילת מעמדם, הודעה אשר לא נשלחה אליהם בדואר רשום. עוד הם טוענים כי המשיבים לא התייחסו בתגובתם לבדיקות שנערכו לתעודת הלידה של העותרת 2 ולטענת העותרים לפיה המשיבים איבדו את תעודת הלידה האמורה. לא מצאנו כי יש בטענות אלה כדי לשנות מהחלטתנו. השיהוי שנפל אצל העותרים נותר בעינו, שכן גם מהמועד בו פנו העותרים למשיבים בעניינם ביום 20.2.03, וגם אם נביא בחשבון את פניותיהם אל המשיבים בעניינם, הרי שהגשת העתירה במועד בו הוגשה לוקה בשיהוי. העתירה נדחית וכך גם הבקשה לצו ביניים. ניתנה היום, י"ח באב תשס"ה (23.8.05). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05052600_B03.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.