מעזוזה אבו לבן נ. ממשלת ישראל

16 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5255/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון העותרים: 1. מעזוזה אבו-לבן 2. חמדה אבו לבן 3. מועתאז אבו לבן 4. אברהים אבו לבן 5. אנואר אבו לבן 6. אמנה עבדאל האדי 7. מוחמד אבו לבן 8. עבד אל נאסר אבו לבן 9. סברין אלדנף 10. סמר אבו לבן 11. מוהנד אבו לבן 12. בוסימה אבו קטיפאן 13. איברהים אבו-לבן 14. סירין עיסא 15. עבד אל קאדה אבו לבן נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות 3. הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים 4. מנהל מקרקעי ישראל 5. משרד הבינוי והשיכון 6. נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ 7. עיריית לוד 8. החברה הכלכלית לוד בע"מ עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ו' באדר התשפ"ג (27.2.2023) בשם העותרים: עו"ד חגי קלעי; עו"ד עדיה שיינוולד בשם המשיבים 5-1: עו"ד רן רוזנברג; עו"ד יונתן סיטון בשם המשיבה 6: עו"ד שרית דנה; עו"ד טל צפריר בשם המשיבות 8-7: עו"ד אן ברלוביץ פסק-דין השופטת ע' ברון: עניינה של העתירה בשתי תוכניות שעוסקות בחלקה הצפוני של העיר לוד, שבו מתגוררים העותרים. תוכנית אחת נוגעת להקמתו של קו המטרו המתוכנן בדרום גוש דן, שבין היתר עתיד לעבור בצפון העיר לוד; והתוכנית השנייה עניינה בפיתוח צפון לוד באמצעות בניית רובע עירוני חדש ומעורב שימושים באזור. בפיהם של העותרים טענות שונות כנגד שתי התוכניות על רקע הליכי התכנון שלהן והשפעתן על זכויותיהם במקרקעין המוחזקים על ידם. ומשכך, הם מבקשים כי נורה על ביטול ההחלטות שהתקבלו במוסדות התכנון בנוגע לתוכניות אלה או שנוציא מלפנינו הוראות שונות שיבטיחו כי זכויותיהם של העותרים במקרקעין לא ייפגעו או ייגרעו. הרקע לעתירה העותרים הם 15 מבני משפחת אבו לבן, משפחה מורחבת שלדבריה מתגוררת מזה שנים בצפון העיר לוד, על גבי חלקות 13 ו-17 בגוש 3986 במתחם ששטחו הכולל הוא כ-20 דונם (להלן: מתחם אבו לבן). על פי המתואר בעתירה, עד לשנת 1950 התגוררה המשפחה בכפר זכריא, אך בשנת 1950 פונתה מהמקום על ידי המדינה. כפיצוי על הפינוי נחתם בשנת 1963 הסכם בין משפחת אבו לבן לבין רשות הפיתוח שבמסגרתו הוענקו לבני המשפחה הזכויות במקרקעין במתחם אבו לבן, שבו הם מתגוררים ומפעילים עסקים עד היום במבנים הקיימים שם. זאת על אף שהמקרקעין במתחם אבו לבן הם בייעוד של חקלאות ותעשייה בלבד. יצוין כי כעולה מן העתירה ומן התגובות לה, בנייה לא מוסדרת מעין זו מאפיינת גם את האזורים הסמוכים למתחם אבו לבן בצפון לוד, שבהם מתגוררים תושבים במקבצים של מבנים על גבי קרקעות שאינן מיועדות למגורים. הרשויות ביקשו לפתח את אזור צפון לוד, שבו כאמור מצוי גם מתחם אבו לבן, ולהקים בשטח זה רובע עירוני חדש תוך הסדרת הבנייה הבלתי חוקית הקיימת שם. בהתאם, בחודש אוגוסט 2018 הוכרז האזור כשטח מועדף לדיור לפי סעיף 3 לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה), התשע"ד-2014 (להלן: חוק המתחמים המועדפים). בהמשך לכך, ביום 12.6.2019 וביוזמת עיריית לוד, פורסמה להפקדה על ידי הוועדה למתחמים מועדפים לדיור (להלן: הוותמ"ל) תוכנית תמ"ל 1095, שעניינה בהקמת רובע עירוני מעורב שימושים בצפון לוד, שיכלול אלפי יחידות דיור לצד אזורי מסחר, תעסוקה ותעשייה (להלן: תמ"ל 1095). זאת, בין היתר, תוך חלוקת שטח התוכנית למתחמים ושינוי ייעוד המקרקעין בחלק מן המתחמים מייעוד לחקלאות ולתעשייה לייעוד של בנייה למגורים ולמסחר, לצד הסדרה של חלק מן הבנייה הבלתי חוקית הקיימת בהם. בתוך כך הוגדרו חלק מן המתחמים כמתחמי איחוד וחלוקה, שבהם יבוצעו שינויים בגבולות חלקות המקרקעין תוך הקצאת זכויות ואיזון בין בעלי המקרקעין השונים. הדבר בא לידי ביטוי ב"טבלאות" איזון שצורפו להוראות התוכנית, ופירטו את אופן האיחוד והחלוקה הצפוי (להלן: טבלאות האיחוד והחלוקה). בטבלאות האיחוד והחלוקה נכללו גם חלקות המקרקעין במתחם אבו לבן, כאשר על פי הנטען בעתירה היה בכך כדי להבטיח לעותרים זכויות בנייה והעלאת שווי המקרקעין שברשותם. ומכאן לתוכנית מרכזית ורחבת היקף במעמד של תוכנית מתאר ארצית, שרלוונטית אף היא לתכנון צפון העיר לוד, היא תוכנית תשתית לאומית 101/א (להלן: תת"ל 101/א). בשונה מתמ"ל 1095 שמתייחסת אך לאזור זה – תת"ל 101/א היא תוכנית שנוגעת לכל חלקו הדרומי של גוש דן, ובתוך כך במקטע מסוים שלה גם לצפון העיר לוד ולמתחם אבו לבן. במסגרתה של תת"ל 101/א מתוכננת הקמת החלק הדרומי של קו המטרו M1, שיחצה את גוש דן מצפון לדרום לאורך עשרות קילומטרים – קו M1S (להלן: קו M1S או קו המטרו). יבואר כי תת"ל 101/א מהווה אך אחת מבין מספר תוכניות תשתית לאומית להקמת קווי המטרו (להלן: פרויקט המטרו). וזאת יש לומר: פרויקט המטרו הוא פרויקט תשתית לאומית מן הגדולים והחשובים שקודמו במדינת ישראל, בעלות של כ-150 מיליארד ש"ח. לפיו אמורה להיבנות ברחבי גוש דן רשת מקיפה של שלושה קווי רכבת תחתית שתחבר בין תל אביב ובין ערי המטרופולין שלה. הפרויקט אמור להביא למהפך של ממש בתחבורה הציבורית במדינת ישראל, ובתוך כך לשפר את הנגישות לתל אביב ולערי המרכז; לקצר את זמני הנסיעה בין ערים אלה; לחסוך בשעות נסיעה של נוסעים בתחבורה הציבורית; ולהביא לפיתוח עסקים ומרכזי תעסוקה וכן להפחתת זיהום האוויר. יצוין ברקע הדברים כי הפרויקט יצא לדרך בעקבות החלטת ממשלה מס' 1838 משנת 2016, שהטילה את הקמת המטרו על חברת נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ (להלן: נת"ע). זאת כאשר על התכנון אמונה הוועדה לתכנון ולבנייה של תשתיות לאומיות (להלן: הוות"ל). הליך התכנון של תת"ל 101/א בוות"ל היה ארוך ומרובה שלבים. כבר בתחילתו נעשו מספר שינויים בתוואי קו המטרו, בין היתר בעקבות שיח שהתקיים עם רשויות מקומיות ועם גורמים רלוונטיים אחרים. אחד השינויים, שעליו הוחלט בעקבות הפוטנציאל הטמון בתכנון העתידי של צפון העיר לוד שלפיו ייבנו במקום שכונות מגורים ואזורי תעסוקה, היה כי ייערך לאזור זה תכנון מפורט תוך הוספת שלוש תחנות מטרו שימוקמו בו. נקבע כי אחת התחנות תמוקם ברחוב המחקר – רחוב באזור התעשייה הקיים של צפון לוד, החוצה את מתחם אבו לבן (להלן: תחנת המחקר). במהלך שנת 2020 הוחלט במליאת הוות"ל על העברת תת"ל 101/א להערות והשגות, תוך שהדבר פורסם בעיתונות, באינטרנט וברשומות; ואף בשלטים שהוצבו במקומות שעתידים להיות מושפעים מן התוכנית, על מנת להביא את דבר ההחלטה לידיעתם של התושבים במקום. אצל הוות"ל התקבלו למעלה מ-100 הערות והשגות שהוגשו מטעם גורמים שונים, ובהם רשויות מקומיות, מוסדות ציבור ובעלי קרקעות לאורך תוואי קו המטרו. השגות כאמור הוגשו גם בעניינה של תחנת המחקר, זאת בין היתר על ידי גורמים שסברו כי יש לערוך שינויים במבנה התחנה ובמיקומה. ההתנגדויות וההשגות נשמעו ונבחנו על ידי חוקרת שהיא עורכת דין ומתכננת ערים במקצועה (להלן: החוקרת), שמונתה לבדיקתן בהתאם להוראות סעיף 76ג(7) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). עם סיום עבודתה המליצה החוקרת על שינויים בתת"ל 101/א, בין היתר על גריעת שטחים מתחנת המחקר ועל שינוי מיקומו של מתקן הנדסי הצמוד לתחנה, כך שהתכנון יעלה בקנה אחד עם תמ"ל 1095. המלצות החוקרת הוגשו לוועדת המשנה להערות והשגות של הוות"ל (להלן: ועדת המשנה של הוות"ל), וביום 26.4.2021 התקיים דיון שבסיומו הוחלט על קבלה של חלק מהן. זאת בכפוף למתן זכות השגה למי שעשוי להיפגע מקבלתן, בהתאם לסעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה. השגות נוספות אמנם הוגשו ונבחנו, ובהמשך הועברה תת"ל 101/א לאישור הממשלה; כאשר על פי המתווה שהועבר לאישור, מיקומן של היציאות מתחנת המחקר הינו בתוך מתחם אבו לבן. ביום 22.5.2022 אושרה תת"ל 101/א על ידי ועדת השרים לענייני פנים, שירותים, תכנון ושלטון מקומי; ביום 2.6.2022 קיבלה ההחלטה תוקף של החלטת ממשלה (החלטה 1563 של הממשלה ה-36 "תוכנית לתשתית לאומית מס' 101 א' – קו מטרו "M1S (2.6.2022)); וביום 11.7.2022 פורסם ברשומות דבר אישור התוכנית (הודעה על אישור תוכניות מתאר ארציות, י"פ התשפ"ב 9882). כאן המקום לציין כי טרם שתת"ל 101/א אושרה על ידי הממשלה, אך לאחר שזה מכבר חלף מועד הגשת ההשגות עליה, הגישו העותרים ביום 22.8.2021 השגה מטעמם לוועדת המשנה של הוות"ל. העותרים טענו כי נפל כשל בפרסום תת"ל 101/א שבעטיו לא היו מודעים לתוכנית עד סמוך להגשת ההשגה, וכי בנסיבות אלה יש לדון בהשגתם אף שהוגשה לאחר המועד שנקבע. בהשגה עצמה נאמר כי תת"ל 101/א תוביל להפקעת מקרקעין במתחם אבו לבן הדרושים לצורך הקמת תחנת המחקר וכן להריסת מבנים במקום, שכן היציאות מהתחנה מתוכננות להיבנות במקומות שבהם שוכנים מבנים המשמשים את בני המשפחה. העותרים ציינו כי מדובר בפגיעה קשה בהם ובקניינם, וטענו כי יש לבטל את תכנון החלקים הרלוונטיים בתחנת המחקר. ההשגה נדחתה זמן קצר לאחר שהוגשה, מבלי שנבחנה לגופה. זאת לנוכח מועד הגשתה, בחלוף זמן רב מעת שתם הליך ההשגות. במכתב מענה שנשלח לעותרים מטעם הוות"ל ביום 29.8.2021, צוין כדלקמן: "שלום רב, תכנית המטרו תת"ל 101א פורסמה להערות והשגות ביום 12.6.2020 כדת וכדין בכל האמצעים הנדרשים. המועד האחרון להגשת השגות חל ביום 11.8.2020. מאז חלפה למעלה משנה ועתה הוגשה פנייתך באיחור עצום ללא הצדקה או הסבר המניח את הדעת לאיחור. בשלב זה, ובנסיבות אלה בהן ההשגה הוגשה באיחור בן למעלה משנה, לאחר שנסתיימו כל מועדי שמיעת ההשגות, הוגש דוח חוקרת ונערך דיון בוועדה לתשתיות לאומיות והוחלט בעניינן וכן נסתיים אף הליך נוסף של שמיעת התנגדויות להליך שננקט בהתאם לסעיף 106(ב) לחוק, לא ניתן לקלוט את השגתכם." העותרים לא השלימו עם האמור במכתב, ולאחר שהתקבל אצלם התנהלו תכתובות בין באי-כוחם לבין גורמים שונים בוות"ל. העותרים שבו וטענו כי לנוכח הפגמים בפרסום התוכנית יש לקבל את ההשגה במועד שבו הוגשה. במסגרת התכתובות הובהר לעותרים כי תת"ל 101/א פורסמה כדין, ואף הועברו אליהם תצלומי השלטים שהוצבו בסמוך למתחם אבו לבן במטרה ליידע את התושבים על דבר העברת התוכנית להערות והשגות. לפיכך הוות"ל לא שינתה מעמדתה, והשגת העותרים לא נבחנה לגופה. במקביל להליכי התכנון של תת"ל 101/א התנהלו גם הליכי התכנון בעניינה של תמ"ל 1095, ואתייחס לעיקריהם. במהלך יוני 2020 הופקדה תמ"ל 1095 ופורסמה להתנגדויות הציבור. עשרות התנגדויות הוגשו לתוכנית, ביניהן התנגדות מטעם עיריית לוד, התנגדות מטעם נת"ע והתנגדות מטעם העותרים. ההתנגדות מטעם עיריית לוד הייתה התנגדות נרחבת שנוגעת לנושאים רבים, ובין היתר נטען בה כי יש להטמיע את תכנון המטרו בצפון לוד כאמור בתת"ל 101/א גם בתוך תמ"ל 1095. נת"ע הגישה גם היא התנגדות מפורטת לוותמ"ל בעניין התיאום בין תת"ל 101/א ותמ"ל 1095, ובדומה לעיריית לוד טענה כי דרושים שינויים בתמ"ל 1095 על מנת להבטיח את הקמת קו המטרו M1S בשטחה הצפוני של העיר לוד, כמתוכנן במסגרת תת"ל 101/א. התנגדותם של העותרים הוגשה לוותמ"ל ביום 9.8.2020, כשעל פי הנטען בה יש באופן האיחוד והחלוקה של המקרקעין במתחם אבו לבן, כעולה מטבלאות האיחוד והחלוקה – כדי לפגוע במיצוי זכויות העותרים ובשווי המקרקעין שלהם (להלן: התנגדות העותרים לתמ"ל 1095). מכל מקום, מההתנגדות עולה בבירור מעורבותם של העותרים בהליכי התכנון, שכן צוין בה כי "בעלי הקרקע הפרטיים שבתוכנית (העותרים-ע'ב') מעורבים בעניין התכנוני של האתר עוד לפני שהייתה ההכרזה על התמ"ל והם עוקבים מאז אחרי הליך קידומה של התוכנית בעיקר באמצעות אתר תכנון זמין". ההתנגדויות שהוגשו לתמ"ל 1095 נבחנו על ידי חוקר, ושמיעתן הסתיימה בחודש מרץ 2021. החוקר גיבש המלצות שהוגשו לוועדת המשנה להתנגדויות של הוותמ"ל ביום 23.6.2022 (להלן: ועדת המשנה של הוותמ"ל); וביום 30.6.2022 הן נדונו ונבחנו במסגרת ישיבה של הוועדה (להלן: הדיון בוועדת המשנה של הוותמ"ל). החוקר המליץ, בין היתר, על קבלת עיקרי ההתנגדות שהוגשה על ידי עיריית לוד ועל קבלה חלקית של ההתנגדות שהוגשה על ידי נת"ע. בתוך כך ציין, בהתייחס לחלק מהשינויים שעליהם המליץ בעקבות ההתנגדות של עיריית לוד, כי הם "מחייבים הליך פרסום מחודש של התכנית"; וכן המליץ, בעקבות ההשפעות של תת"ל 101/א על חלק מהשטח הכלול בתמ"ל 1095 – לערוך שינויים בתמ"ל 1095 על מנת לתאם בינה ובין תת"ל 101/א, בפרט על דרך הטמעת התכנון של תחנת המחקר בתמ"ל 1095. בתום הדיון בוועדת המשנה של הוותמ"ל, לאחר שנדרשה להמלצות החוקר וליתר החומר הצריך לעניין, החליטה הוועדה לקבל את ההמלצה בדבר הטמעת תת"ל 101/א בתמ"ל 1095 וכך גם המלצות אחרות של החוקר שגובשו על יסוד ההתנגדות שהגישה עיריית לוד. עם זאת, במקום להורות על פרסומה של כלל התוכנית מחדש, סברה ועדת המשנה של הוותמ"ל כי את תמ"ל 1095 ניתן להמשיך לקדם ביחס לשטחים שלא יושפעו באופן משמעותי מהמלצות החוקר שהתקבלו. לפיכך הוחלט על פיצולה של תמ"ל 1095 לשתי תוכניות נפרדות "אשר כל אחת לחוד מקיימת את עצמה כיחידה עצמאית תכנונית נפרדת, ויחד הן עתידות להרכיב רובע שלם בעיר", כאמור בהחלטת שפורסמה על ידי הוותמ"ל בתום אותו דיון (להלן: החלטת ועדת המשנה של הוותמ"ל). תוכניות אלה הן תמ"ל 1095/א ו-תמ"ל 1095/ב: (-) תמ"ל 1095/א – מתייחסת לחלק מהשטח הכלול בתמ"ל 1095, שבהחלטת ועדת המשנה של הוותמ"ל נאמר כי הוא כולל מגורים על שטחים פנויים ולא מוצעים לגביו שינויים מהותיים, וכי קיימת חשיבות ודחיפות בקידום פרויקט מסילתי המתוכנן בו. משכך נקבע כי בתוכנית זו יערכו תיקונים ועדכונים דרושים, וכי היא תפורסם למתן תוקף כתוכנית נפרדת שאין צורך בהפקדתה מחדש. (-) תמ"ל 1095/ב – מתייחסת ליתרת השטח שנכלל בתמ"ל 1095, שבהחלטת ועדת המשנה של הוותמ"ל צוין כי מצויים בו בעיקר אזורי מגורים ותעסוקה קיימים שיש צורך בהסדרתם והתחדשותם. בשטח זה מצוי גם מתחם אבו לבן. בניגוד לתמ"ל 1095/א, ועדת המשנה של הוותמ"ל קבעה כי מדובר בתוכנית שיש להפקידה מחדש לנוכח השינויים המשמעותיים הדרושים בשטח הכלול בה, ועל מנת לאפשר הגשת התנגדויות למי שעלול להיפגע משינויים אלה. כן נקבע כי במסגרת הליך התכנון של תמ"ל 1095/ב ייבחן מחדש אופן האיחוד והחלוקה של חלקות המקרקעין בשטח התוכנית, תוך שטבלאות האיחוד והחלוקה יעודכנו בהתאם. העתירה וטענות הצדדים לאחר הדברים האלה הוגשה העתירה שלפנינו, המופנית כנגד שלוש קבוצות של משיבים: המשיבים 5-1 הם המוסדות האחראים על הליכי התכנון והאישור של תת"ל 101/א ותמ"ל 1095/א (להלן: המדינה); המשיבה 6 היא נת"ע, שכאמור משמשת כזרוע המבצעת של המדינה לביצוע תת"ל 101/א; והמשיבות 8-7, עיריית לוד והחברה הכלכלית לוד בע"מ, הן הגורמים המוניציפליים בלוד שיזמו את תמ"ל 1095 והיו מעורבים בהליכי התכנון של שתי התוכניות (להלן: משיבי לוד). מוקד העתירה הוא בהשפעות הצפויות של תת"ל 101/א ותמ"ל 1095 על חייהם וקניינם של העותרים. על פי הנטען, הקמת תחנת המחקר כחלק מתת"ל 101/א תצריך את הריסת המבנים הקיימים במתחם אבו לבן ותחייב הפקעה של חלק מן המקרקעין שבו – דבר שיסב לעותרים פגיעה מיוחדת לנוכח העובדה שמדובר במקרקעין שאינם מיועדים למגורים, ושבהתאם הפיצויים שישולמו להם יהיו על הצד הנמוך. זאת בעוד על פי תמ"ל 1095 ייעוד המקרקעין במתחם אבו לבן היה אמור להשתנות לייעוד למגורים תוך הקצאת זכויות בנייה על פי טבלאות האיחוד והחלוקה, כך שהעותרים היו זוכים לפיצוי גבוה בהרבה בגין הפקעת המקרקעין. ואולם התוכנית פוצלה ובכל הנוגע לתמ"ל 1095/ב, שרלוונטית לעניינם של העותרים, נקבע כי יש צורך בהפקדתה מחדש. התוצאה היא, אם כן, שהתוכנית הפוגעת בעותרים אושרה ואילו התוכנית שהייתה אמורה להיטיב עמם חזרה לשלבי התכנון; ולטענתם מצב דברים זה אינו אלא תולדה של פגמים שנפלו בהליכי התכנון של תת"ל 101/א ותמ"ל 1095 בוועדות התכנון. בנוגע לתת"ל 101/א, העותרים טוענים כי ההתייחסות אל מתחם אבו לבן בהליך התכנון שלה הייתה כאל שטח ריק, שהקרקע בו אינה מיועדת לבנייה, ומשכך העובדה שקיימים במקום מבנים כלל לא נלקחה בחשבון בעת שנבחנו האפשרויות לצמצום פגיעה במבנים עקב התוכנית; זאת בניגוד לאופן שבו נבחנה הפגיעה במבנים אחרים לאורך תוואי קו המטרו. הם מדגישים כי נוכחותם במתחם אבו לבן היא מצב קבוע שהרשויות מודעות לו ואף הובילו אליו בעצמן, ולכן לא ניתן להשלים עם הבחינה של הדברים באופן זה. עוד טוענים העותרים כי נשללה מהם זכות הטיעון, כך שלא נתאפשר להם להציג לפני ועדת המשנה של הוות"ל את טענותיהם בעניין הפגיעה הצפויה של תת"ל 101/א בהם ובמתחם אבו לבן. הם מציינים כי אמנם לא הגישו השגה במועד שנקבע לכך, אך זאת לדבריהם מכיוון שלא ידעו על התוכנית בזמן אמת, והיות שמיקדו את עיקר המאמצים בהגשת התנגדויות לתמ״ל 1095; ובנסיבות אלה סבורים העותרים כי לא היה מקום לדחות את ההשגה שהגישו על הסף. על יסוד האמור מבקשים העותרים כי נורה למשיבות 2-1 לקבל החלטה מתוקנת לגבי תת"ל 101/א, "הנותנת משקל מאוזן לפגיעה הקשה במתחם אבו לבן מעבר לפגיעה הכללית לאזורים מבונים אחרים מכוח התוכנית"; וכי נורה על כך שיתקיים דיון לגופה בהשגה שהגישו לוות"ל. אשר לתמ"ל 1095, טוענים העותרים כי במסגרת הליך התכנון שלה היה אסור להתייחס לתת"ל 101/א כפי שנעשה; והם סבורים, בין היתר בעקבות מעורבותה של נת"ע בהליך התכנון של תמ"ל 1095, כי ההתייחסות לתת"ל 101/א עלתה כדי שיקולים זרים להליך. העותרים מוסיפים כי בהינתן השלב התכנוני שאליו הגיעה תמ"ל 1095 בטרם פיצולה, ולנוכח הפקעת המקרקעין הצפויה במתחם אבו לבן, אין מקום לפגוע בזכויות הבנייה שהובטחו להם בתמ"ל 1095. משכך, העותרים מבקשים כי נורה על ביטול החלטת ועדת המשנה של הוותמ"ל, שלפיה תמ"ל 1095 פוצלה ותמ"ל 1095/ב הוחזרה לשלב טרום ההפקדה. עוד הם מבקשים כי נורה על כך שבאיזו מבין התוכניות שבה יכללו ההוראות בדבר האיחוד והחלוקה של המקרקעין במתחם אבו לבן – בין אם בתמ"ל 1095 מבלי שתפוצל (כפי שהם מבקשים כי ייעשה), בין אם באחת מן התוכניות המפוצלות (תמ"ל 1095/א או תמ"ל 1095/ב) – לא ייגרע מהזכויות שהוקצו להם במסגרת תמ"ל 1095. בהמשך לכך מבוקש כי ניתן הוראות בדבר אופן והיקף הפיצוי שיוענק להם בגין הפקעת המקרקעין שלהם. המדינה טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף. בהתייחס לתת"ל 101/א נטען כי העותרים לא נטלו כל חלק בהליך התכנוני ולא הגישו השגה במועד, וכי בנסיבות אלה אין מקום לאפשר להם להעלות את טענותיהם בשלב הנוכחי. כך היות שמדובר בעקיפת ההליך התכנוני, תוך הבאת הטענות לדיון בבית המשפט מבלי שהובאו קודם לכן בפני המוסד התכנוני המקצועי והמוסמך; וזאת בניגוד להלכה שלפיה פנייה ישירה לבית המשפט, שלא על פי הליכי ההשגה הקבועים בחוק, אינה אפשרית. המדינה מוסיפה כי אין לקבל את הסברי העותרים לכך שלא הגישו השגה במועד, שכן תת"ל 101/א פורסמה על פי כל דין ואף מעבר לכך, בין היתר באמצעות הצבת שלטים במתחם אבו לבן. עוד מציינת המדינה כי שכניהם של העותרים, שהם בעלי זכויות בשטחים סמוכים למתחם אבו לבן, הגישו השגה במועד שנקבע. בהינתן כל האמור, לא היה מקום לקבלת ההשגה של העותרים שהוגשה באיחור רב, אך בשל מחדלם שלהם. מכל מקום, המדינה מציינת כי אין בהוראותיה של תת"ל 101/א כדי למנוע מן העותרים לזכות בפיצויים על פי ייעוד שונה מייעוד המקרקעין במתחם אבו לבן כיום, שכן בתת"ל 101/א נכלל מנגנון "ייעוד נדחה". לפיו גם לאחר אישור תת"ל 101/א וכל עוד לא תפורסם הודעה על רכישת הקרקע לצורכי ציבור לפי סעיף 5 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הצבור), 1943 – ניתן יהיה לשנות את ייעוד המקרקעין, בין היתר באמצעות תוכנית איחוד וחלוקה. בכל הנוגע לתמ"ל 1095, טוענת המדינה כי דין העתירה להידחות על הסף הן מחמת היותה מוקדמת, הן מחמת קיומו של סעד חלופי. אשר להיותה של העתירה מוקדמת, נטען כי משתמ"ל 1095 פוצלה לשתי תוכניות נפרדות, והתוכנית שמתייחסת למתחם אבו לבן (תמ"ל 1095/ב) טרם הופקדה – אנו מצויים בשלב מוקדם שבו כלל לא ניתן להעלות בו השגות נגד התוכנית, והעותרים יוכלו להגיש השגות נגדה לאחר שתופקד. בהתייחס לקיומו של סעד חלופי, טוענת המדינה כי גם לאחר שתמ"ל 1095/ב תופקד ותאושר, האכסניה להעלאת הטענות בעניינה היא בבית המשפט לעניינים מינהליים; כך מכיוון שמדובר בהחלטה של הוותמ"ל בנוגע לתוכנית מתאר מקומית, ובהתאם לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים). המדינה מציינת עוד כי בהתאם למנגנון הייעוד הנדחה שנכלל בתת"ל 101/א, אין בהחזרתה של תמ"ל 1095/ב לשלב טרום ההפקדה כדי למנוע אפשרות עתידית לשינוי ייעוד המקרקעין במתחם אבו לבן, ככל שהתוכנית תאושר בעתיד ושייקבע במסגרתה כי מתחם אבו לבן מהווה חלק ממנה. נת"ע מצטרפת לטענות המדינה שלפיהן דין העתירה להידחות על הסף. אשר לידיעתם של העותרים על אודות תת"ל 101/א, היא מדגישה כי משבוצעו הפרסומים הנדרשים בנוגע לתוכנית – ידיעתם הסובייקטיבית של העותרים ביחס אליה כלל אינה משנה. נת"ע מוסיפה כי הטענה שלפיה העותרים לא ידעו על תת"ל 101/א היא מוקשית. לדבריה, מדובר בתוכנית שזכתה להד רב באמצעי התקשורת ובשיח הציבורי; ובמסגרת הדיונים בתמ"ל 1095, שבהם העותרים היו מעורבים עד מאוד, אף עלו לא פעם סוגיות הקשורות לתת"ל 101/א, למשל בהתנגדות שהוגשה מטעם נת"ע לתוכנית. בהתייחס לדחייתה על הסף של ההשגה של העותרים על תת"ל 101/א, מציינת נת"ע כי ההשגה הוגשה בשיהוי כה כבד שממילא לא הייתה כל אפשרות להידרש אליה ולקבלה, גם אם נניח לטובת העותרים כי לא ידעו על התוכנית עד להגשת ההשגה. נת"ע דוחה גם את הטענות הנוגעות להליך שהתנהל בפני הוות"ל, שלפיהן לא נבחן המצב "האמיתי" במתחם אבו לבן. לטענתה, נציגיה הביאו בפני הוות"ל את כל המידע התכנוני הרלוונטי, כולל העובדה שקיימים מבנים במקום ושאין מדובר בשטח ריק. ועוד נת"ע מציינת, בדומה לטענת המדינה בנדון, כי בתת"ל 101/א אין בהכרח כדי למנוע שינוי תכנוני במתחם אבו לבן בעתיד, בין היתר במסגרת תמ"ל 1095/ב. משיבי לוד מתייחסים בהרחבה לחשיבותה של תמ"ל 1095 ולשינויים הצפויים בעיר לוד בעקבותיה, בפרט בשכונות הקיימות שבהן רווחת בנייה בלתי חוקית, שכן אלה יפותחו לרווחת התושבים ותיערך בהן הסדרה קניינית. זאת תוך שהם מבארים את הרקע להתנגדות שהגישו לוותמ"ל. לגופה של העתירה הם טוענים כי דינה להידחות על הסף, מטעמים הדומים לאלה שהוצגו על ידי המדינה ועל ידי נת"ע. כך, לגבי תת"ל 101/א טוענים משיבי לוד כי אין מקום לדון בטענות שמעלים העותרים כלפי התוכנית בשלב זה, שעה שלא הוגשה מטעמם השגה כדין. לגבי תמ"ל 1095 הם טוענים כי מדובר בעתירה מוקדמת; שכן תמ"ל 1095/ב, שבתחומה נמצא מתחם אבו לבן, היא תוכנית שטרם הופקדה. ביום 27.2.2023 התקיים לפנינו דיון בעתירה. במהלכו חזרו העותרים על טענותיהם בעניין הפגיעה שתיגרם להם כתוצאה מתת"ל 101/א במתווה שבו אושרה, וציינו כי לנוכח הפיצול של תמ"ל 1095 לא יזכו לפיצוי הולם בגין הפקעת המקרקעין והרס המבנים במתחם אבו לבן. כן חזרו על הטענה שלפיה לא ידעו על תת"ל 101/א ב"זמן אמת", ועל כן איחרו בהגשת השגה כנגד התוכנית. עוד הוסיפו והתייחסו לכך שבהחלטה בדבר פיצולה של תמ"ל 1095, שהתקבלה בוותמ"ל, היו מעורבים שיקולים זרים שעניינם בקידומה של תת"ל 101/א. פרט לכך, ציינו העותרים כי נוצרה אצלם הסתמכות על תמ"ל 1095 שהייתה תוכנית שכבר הופקדה, וכי בנסיבות העניין לא ניתן היה לפצל את התוכנית כפי שנעשה. המשיבים מצדם חזרו על הטענות שלפיהן יש לדחות את העתירה על הסף, שכן הפרסום בנוגע לתת"ל 101/א נעשה כדין, ולעותרים תינתן בהמשך הזדמנות להגשת התנגדויות לתמ"ל 1095/ב, לאחר שהתוכנית תופקד. כן הבהירו כי על פי תת"ל 101/א אמורים להיהרס שני מבנים בלבד במתחם אבו לבן, ויופקעו 25% בלבד מן המקרקעין שבו; ואילו בא-כוח העותרים אישר את הדברים, אך הוסיף כי מדובר במבנים שהם נכסים מניבים משמעותיים. דיון והכרעה העתירה מתפרשת על פני עמודים רבים שבהם מוצגים נתונים לרוב בהתייחס לתת"ל 101/א ותמ"ל 1095, ובתוך כך גם ההליכים שהתנהלו בעניינן בוועדות התכנון והפגמים הנטענים שנפלו בהם. אף על פי כן, לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה, על נספחיהן, ומשנשמעו טיעוני באי-כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, אני סבורה כי דין העתירה להידחות וכך אציע לחבריי שייעשה. זאת בעיקר משום שבעניינה של העתירה מתקיימות מספר עילות סף, שכל אחת מהן מצדיקה את דחייתה על אתר; וכך גם מכיוון שהעותרים לא הצביעו על טעמים שיש בהם כדי להצדיק התערבות בהחלטותיהם של מוסדות התכנון. אבאר. במוקד העתירה מצויות שתי תוכניות, שנדונו כל אחת בוועדות התכנון במסגרת הליכים מפורטים ומרובי-שלבים. האחת היא תת"ל 101/א, תוכנית להקמת תשתית לאומית (תת"ל), שכאמור בסעיף 76ב(א) לחוק התכנון והבניה היא בעלת מעמד של תוכנית מתאר ארצית. תוכניות להקמת תשתית לאומית מצויות תחת הסמכות של מוסד התכנון המקצועי העליון במדינה – המועצה הארצית לתכנון ולבנייה בכובעה כוות"ל; כאשר האישור הסופי ניתן להן על ידי הממשלה, בהתאם להמלצה שהוות"ל מעבירה לממשלה בסיום הליך התכנון (בג"ץ 7841/19 ארגון עמק שווה נ' ממשלת ישראל, פסקה 17 (15.5.2022) (להלן: עניין עמק שווה)). התוכנית השנייה היא תמ"ל 1095, שזו תוכנית להקמת מתחם מועדף לדיור (תמ"ל), כאמור בחוק המתחמים המועדפים. תוכניות תמ"ל מצויות תחת הסמכות התכנונית של הוותמ"ל, ועדת תכנון ייעודית שהוקמה לצורך כך (עע"מ 9403/17 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ' כרמלי, פסקאות 26-25 לפסק דינו של השופט י' עמית (26.6.2019)). נקודת המוצא לדיון בכל אחת מן התוכניות נושא העתירה היא שלוועדות התכנון נתון שיקול דעת רחב בקבלת החלטות תכנוניות. מדובר בהחלטות מקצועיות, שלצורך הדיון בהן דרושים ידע ומומחיות הנתונים למוסדות התכנון; כאשר ההליכים הסדורים והרב-שלביים המתנהלים בהם על פי חוק מאפשרים להידרש כיאות למכלול השיקולים התכנוניים. בתוך כך, על מנת שכלל המידע הרלוונטי יילקח בחשבון – נקבעו מנגנונים מובנים המאפשרים לציבור בכלל ולמי שעשוי להיפגע מן התוכנית בפרט, להביא את טענותיו בפני ועדת התכנון על מנת שהדברים יישקלו על ידה טרם שתתקבל החלטה סופית בעניינה של התוכנית (בג"ץ 2535/18 עיריית רמלה נ' הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות, פסקה 27 (21.5.2019) (להלן: עניין עיריית רמלה); בג"ץ 3459/10 אלעתאימן נ' ממשלת ישראל, פסקה 10 (14.6.2011) (להלן: עניין אלעתאימן)). משכך, בית המשפט אינו שם עצמו בגדר "מתכנן על" ואינו נכנס לנעליהן של ועדות התכנון או מחליף את שיקול דעתן בשיקול דעתו שלו; והלכה עמנו שההתערבות בהחלטות של ועדות התכנון מוגבלת למקרים שבהם נפל בהחלטה או בהליך קבלתה פגם חוקי ברור (בג"ץ 6942/15 בן משה נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות, פסקה 24 (20.11.2016); בג"ץ 1482/19 גוטליב נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות, פסקה 16‏ (22.7.2020) (להלן: עניין גוטליב); עניין עיריית רמלה, פסקה 27). להלכה זו נודע משנה תוקף מקום שבו מדובר בהחלטת הוות"ל, בהיותה מוסד התכנון המקצועי העליון ומשעה שהתוכנית קיבלה תוקף של החלטת ממשלה (עניין עמק שווה, פסקה 20; עניין גוטליב, פסקה 16), ואך לאחרונה עמד חברי השופט י' עמית על דברים אלה ממש בהקשר לתת"ל 101/א עצמה (בג"ץ 5262/22 עיריית חולון נ' ממשלת ישראל, פסקה 6 (21.3.2023)). יצוין כי פועל יוצא נוסף של העובדה שבית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתם של מוסדות התכנון בשיקול דעתו שלו, הוא שבית המשפט לא יידרש לטענות בעניינה של תוכנית מתאר כ"ערכאה ראשונה", באופן שעוקף את מוסדות התכנון ואת ההליכים המתנהלים בהם. טענות מעין אלה יש להשמיע קודם כל בפני ועדת התכנון המוסמכת במסגרת הליכי ההתנגדות וההשגה המיועדים לכך, ורק לאחר מכן ניתן לפנות לבית המשפט על מנת שייבחן את אופן קבלת ההחלטות על ידי הוועדה (עניין אלעתאימן, פסקאות 13-12; עע"מ 9264/10 חברת נ.י.ל.י. נדל"ן בע"מ נ' עיריית גבעת שמואל, פסקה 3 (30.5.2012)). בהינתן הלכות ברורות אלה, יש לדחות על הסף את טענות העותרים בעניין תת"ל 101/א, שעיקרן בכך שהפגיעה שתיגרם למתחם אבו לבן ולמשפחתם נעלמה מעיני הוות"ל ולא נלקחה בחשבון במסגרת ההליך התכנוני. מדובר בטענות שהועלו לראשונה במסגרת עתירה זו ולא הובאו בפני הוות"ל במסגרת הליך ההשגות, ומשכך אין להידרש אליהן. כאמור, הגשת עתירה מקום שבו לא הוגשה השגה כדין מהווה עקיפה של ההליך התכנוני המתנהל בפני ועדת התכנון, וזאת אין לאפשר. גם בטענות העותרים שלפיהן אכן הגישו השגה, אלא שזו נדחתה על ידי הוות"ל על הסף, אין כדי לסייע בידם. מדובר בהשגה שהוגשה באיחור ניכר, ולא היה כל מקום להידרש אליה במועד שבו הוגשה. אף שהעותרים טוענים שבכך נשללה זכות השימוע שלהם, בנסיבות המקרה יש לבכר את האינטרסים הגלומים בקידום ההליך התכנוני. בהגשת השגה באיחור כה ניכר יש כדי לפגוע בהליך התכנון ולעכבו שלא לצורך, ויפים לסוגיה הנדונה הדברים הבאים שעליהם עמד בית משפט זה בעבר: "בין שני היבטיו אלה של מנגנון הגשת ההתנגדויות מתקיים שיווי משקל, שבגדרו מוגשמת כל אחת מן המטרות הגלומות בו, באופן שאינו גורע יתר על המידה מן המטרה האחרת. כך, הרצון לנהוג בהגינות עם הפרט ולקדם שיח פורה בינו לבין הרשות, משתרע עד לנקודה שבה יש בהליך זה כדי לפגוע באפשרות לפתח את השטח באופן יעיל לטובת כלל הציבור, תוך הקפדה על לוחות זמנים סבירים. מאידך גיסא, הצורך בוודאות, תכנון וסדר יימתח עד לאותו מקום שיביא לסיכולה של חובת השימוע באופן מעשי. שיווי משקל זה שבין הטיית אוזן לבין התקדמות תכנונית, בין זכות הקניין לבין הרצון בפיתוח, בין הפרט לבין הציבור [...], אינו מאפשר התייחסות מקלה לפרט המבקש להגיש התנגדות שלא בדרך שנקבעה בכללים או שאינו עומד בתנאים הכלולים בהם, לרבות בלוחות הזמנים. אין מדובר אך בדבקות שרירותית בכללים דיוניים. מתן פתח להתנהלות מעין זו תפר את האיזון העדין המגולם בהסדר, תגדיל את המשקל הניתן לאחד השיקולים על חשבון משנהו, תיצור אי ודאות לגבי סופיותם של הליכי תכנון מאושרים כחוק ותטרפד את הגשמת התכלית שביסוד מנגנון הגשת ההתנגדויות [...]" (עניין אלעתאימן, פסקה 11. הפניות פנימיות הושמטו). עוד יבואר כי בניגוד לטענות העותרים, מהחומר שהונח לפנינו מצטיירת תמונה שלפיה יש יסוד להניח כי ידעו גם ידעו על תת"ל 101/א בשלב מוקדם בהרבה מזה שבו הוגשה ההשגה מטעמם. כך, למשל, הוברר שהעותרים היו מעורבים בהליך התכנון של תמ"ל 1095 ואף הגישו לתוכנית התנגדות מטעמם; כאשר במסגרת אותו הליך ממש הוגשה גם התנגדותה של נת"ע שעניינה בתיאום הנדרש בין תמ"ל 1095 ובין תת"ל 101/א. יתרה מכך, במתחם אבו לבן הוצבו שלטים המיידעים את התושבים בנוגע לתת"ל 101/א, ושכניהם של העותרים אף הגישו כנגד התוכנית השגה במועד. בכל אופן, אין מחלוקת על כך שהפרסום על דבר הפקדתה של תת"ל 101/א להשגות נעשה כדין, ואף בשל כך לא היה מקום להידרש להשגת העותרים במועד שבו הוגשה. מכל מקום, גם לגופו של עניין איני סבורה כי העותרים הראו שהפגיעה במתחם אבו לבן לא נלקחה בחשבון במסגרת הליך התכנון של תת"ל 101/א, או שהעובדות הנוגעות לקיומם של מבנים במקום לא עמדו לנגד עיניי הוות"ל. במסגרת ההליך שהתנהל בוות"ל נשקלו חלופות שונות, והוא אמנם הוביל לשינויים בתת"ל 101/א כפי שאושרה לבסוף, בין היתר בעקבות שיח שהתקיים עם גורמים שונים וההמלצות שגיבשה החוקרת. בדיון שהתקיים לפנינו הובהר לנו כי בנייתה של תחנת המחקר תוביל לפגיעה מוגבלת בעותרים, שאמנם אין להקל בה ראש, אך היא כוללת הריסה של שני מבנים בלבד במתחם אבו לבן לצורך בניית התחנה. משכך, אף אם ההחלטה שהתקבלה לבסוף אינה מקובלת על העותרים, אין בעצם ההחלטה כדי ללמד על פגם בהליך התכנון; זאת חרף ההשלכות שהעותרים טוענים כי יהיו לתוכנית על קניינם. גם את הטענות בעניינה של תמ"ל 1095 יש לדחות על הסף. ראשית, וזה העיקר, מכיוון שמדובר בעתירה מוקדמת. מתחם אבו לבן נכלל בתמ"ל 1095/ב, שהיא תוכנית שחזרה לשלב טרום ההפקדה. זאת בעוד הלכה היא ש"מקום בו טרם מוצו הליכי ההתנגדות הקבועים בדין, אין מקום לכך שבית המשפט ישים עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ויקדים לדון בהשגות תכנוניות", וכי ביקורת שיפוטית יש לקיים רק בתום הליכי התכנון של תוכנית המתאר (עע"מ 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ולבניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון, פסקה 12 (17.11.2010). ראו גם: בג"ץ 6598/18 שוקרי נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים, פסקה 6 (9.1.2019) (להלן: עניין שוקרי); בג"ץ 36/19 העמותה נגד שדות התעופה בעמק יזרעאל ומגידו נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פסקה 8 (9.9.2019)). לפיכך, ועם כל ההבנה לחששותיהם של העותרים מפני העתיד לבוא, בשלב הנוכחי לא ניתן לבחון את הטענות בדבר ייעוד המקרקעין במתחם אבו לבן וזכויות הבנייה שהוקצו להם על פי תמ"ל 1095 בטרם פיצולה, בהיותה של תמ"ל 1095/ב תוכנית תלויה ועומדת. ככל שלעותרים יהיו טענות בעניינה של תמ"ל 1095/ב לאחר שתאושר, אך מובן שהן שמורות להם. שנית, דין העתירה להידחות על הסף גם משום קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. זאת בהתאם לאמור בסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים ובפרט 10(א) לתוספת הראשונה לחוק זה; שלפיהם סוגיות שנוגעות לתוכניות תמ"ל ולהחלטות הוותמ"ל יידונו בפני בית משפט לעניינים מינהליים במסגרת עתירה שתוגש לו. זו האכסניה לבירור טענות העותרים, ולא בית משפט זה בשבתו כבג"ץ (ראו גם: עניין שוקרי, פסקה 6). לגופו של עניין אוסיף כי עיקר הטענות של העותרים נוגע ל"שיקולים זרים" שנשקלו על ידי הוותמ"ל כחלק מהליך התכנון של תמ"ל 1095, ואולם לא נראה שיש בכך ממש בהינתן "השיקולים הזרים" כביכול שבהם נאחזים העותרים. לא ניתן להשלים עם גישה שלפיה עצם ההידרשות להתנגדויות שעניינן בתיאום בין שתי תוכניות שונות עולה כדי "שיקולים זרים". מדובר בהתנגדויות שבדין הוגשו, בהן הביעו המתנגדים את דעתם שלפיה ראוי ואף נחוץ לתאם בין תמ"ל 1095 לתת"ל 101/א – תוכניות שקיימת חפיפה בשטחים הכלולים בהן, ושעה שלעמדת המתנגדים תיאום זה הכרחי על מנת לאפשר את בניית קו המטרו בצפון לוד. לנוכח החשיבות הכלכלית והחברתית של הקו ותרומתו הצפויה לפיתוח האזור, אך ראוי היה להידרש להתנגדויות מעין אלה במסגרת הליך התכנון של תמ"ל 1095, תוכנית שמטרתה המוצהרת היא פיתוח צפון העיר לוד. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, אני רואה מקום להקדיש מספר מילים הנוגעות לעניינם של העותרים במבט צופה פני עתיד. ניכר היה הן מן הכתובים הן מהדיון באולם כי עיקר טענותיהם של העותרים נעוץ בחששם שבבוא העת כאשר יעמדו על הפרק פיצויי הפקעה – ימצאו עצמם בעמדת נחיתות. זאת כאשר מצד אחד הם מתגוררים מזה שנים במקום שאליו נותבו לטענתם על ידי מוסדות המדינה ושבו הקימו את בתיהם (גם אם ללא היתרי בנייה), ומצד שני הם יושבים על קרקע בייעוד שאינו למגורים. בהקשר זה, אמנם בהיבט הנורמטיבי אין בידינו לקבל את טענות העותרים בשלב הנוכחי ובמסגרת הדיונית שבה הן הובאו לפנינו, אך בלא שאנקוט עמדה אזכיר כי המדינה ונת"ע עמדו שתיהן על כך שהדלת לא נסגרה בפני העותרים, שכן כל עוד ההפקעה לא יצאה אל הפועל ניתן עדיין לשנות את ייעוד המקרקעין במתחם אבו לבן והייעוד הקובע לצורך תשלום הפיצויים במסגרת תת"ל 101/א יהיה זה החדש. מעבר לכך יש להניח ואף לקוות כי כשההפקעה תצא אל הפועל, בין אם תאושר עד לאותו המועד תוכנית איחוד וחלוקה ביחס למתחם אבו לבן בין אם לאו, יילקחו נסיבותיהם האישיות והאנושיות של העותרים בחשבון בכל הנוגע לתשלום הפיצויים, וכך אכן התרשמנו שייעשה בעקבות דברי המשיבים שנשמעו בדיון. למותר לציין כי טענותיהם של העותרים בעניין זה שמורות להם לעתיד לבוא, וכך גם טענות הצדדים כולם. סוף דבר התוצאה היא שהעתירה דינה להידחות. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל של 7,500 ש"ח, כדלקמן: בהוצאותיה של המדינה (המשיבים 5-1) בסך של 2,500 ש"ח; בהוצאותיה של נת"ע (המשיבה 6) בסך של 2,500 ש"ח; ובהוצאותיהם של משיבי לוד (המשיבות 8-7) בסך של 2,500 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ברון. ניתן היום, ‏כ"ח בניסן התשפ"ג (‏19.4.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 22052550_G05.docx לפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1