אלישוע (אלי) בצלאל ארד נ. עו"ד אבי שמעון אזולאי

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 5254/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: אלישוע (אלי) בצלאל ארד נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אבי שמעון אזולאי 2. רועי רוזנצוויג 3. רמי רוזנצוויג ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 26.6.2023 ברע"א 45504-05-23 שניתנה על ידי סגנית הנשיאה ו' פלאוט בשם המערער: עו"ד רזיאל בלום פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט; להלן: המותב) מיום 26.6.2023 ברע"א 45504-05-23 (להלן: בקשת רשות הערעור) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער הגיש נגד המשיבים תביעה לסילוק יד מדירה שבה לטענתו הוא מתגורר כדין מזה כ-12 שנים (ת"א 41100-11-21; להלן: תביעת סילוק היד). במסגרת התביעה טען המערער כי המשיב 1 שלח "בריונים" לפרוץ לדירה וכי מנעול דלת הכניסה הוחלף פעמיים שלא כדין. כמו כן ביקש המערער צווי מניעה האוסרים על המשיבים להימצא בדירה או להפריע לשימושו בה. ביום 24.11.2021 הגישו המשיבים תגובה לבקשת המערער לצווי מניעה ובתגובת המשיב 3 נטען כי הוא הבעלים של הדירה לאחר שקִבְּלָהּ בירושה. לטענתו, הוא נכנס לדירה "באמצעות אחר [...] לאחר החלפת מנעול דלת הכניסה, כיוון שלא היה בידיו מפתח כניסה לדירה הנטושה". ביום 16.11.2022 התקיים דיון בתביעת סילוק היד. המערער ביקש כי המשיבים יעבירו את שם המנעולן אשר פרץ לדירה, וניתנה החלטה המורה לב"כ המשיבים להעביר את פרטי המנעולן בתוך 60 ימים. פרטי המנעולן לא הועברו למערער והוא הגיש מספר בקשות בעניין. ביום 8.3.2023 הודיע ב"כ המשיב 3 כי אין ברשות מרשו את פרטי המנעולן, וחרף ניסיונות לאתר את הפרטים הדבר לא עלה בידו. המערער הגיב להודעה זו ודרש את מחיקת כתבי ההגנה מטעם המשיבים וכתב תביעה שכנגד שהגיש המשיב 3, וכן את חיובם בפִּצּוּיוֹ על נזקים שלטענתו נגרמו לו. בו ביום הורה המותב הדן בתביעת סילוק היד (השופט י' פת) כי המשיבים יגישו תצהיר מטעמם בנוגע "לאיתור פרטי המנעולן", אלא אם ימסרו את הפרטים המבוקשים. בעקבות זאת, ביום 4.4.2023 הגישו המשיבים תצהירים שבהם המשיבים 1 ו-2 טענו כי לא פעלו לתפוס חזקה בדירה בכל דרך, לא הזמינו מנעולן וממילא אינם יודעים מיהו; והמשיב 3 הצהיר כי אכן הזמין מנעולן כאמור, אך אינו זוכר מיהו ואין בידיו הפרטים. ביום 7.4.2023 קבע השופט פת כי בנסיבות שנוצרו הוא מקבל את טענת המשיבים ואינו "רואה היתכנות לחיוב המשיבים למסור מידע שלדידם ובהתאם לתצהיריהם לא נמצא בידיהם. יתרה מכך: המשיב 3 עצמו מודה כי הוא שהזמין את הפורץ ודי לי בכך". על החלטה זו הגיש המערער את בקשת רשות הערעור נושא ההליך דנן. בבקשתו נטען, בין היתר, כי היה על השופט פת לקבוע כי המשיבים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט ולהורות על מחיקת כתבי הטענות מטעמם. ביום 21.5.2023 נתן המותב החלטה המורה למערער לצמצם את בקשת רשות הערעור שהגיש לארבעה עמודים, והמערער הגיש בקשה מתוקנת כאמור ביום 31.5.2023. ביום 11.6.2023 דחה המותב את בקשת רשות הערעור לגופה וקבע כי לא נפלה שגגה בהחלטת השופט פת המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. ביום 26.6.2023 הגיש המערער בקשה לביטול החלטת המותב ולהעברת הטיפול בבקשת רשות הערעור למותב אחר בבית המשפט המחוזי. לטענתו, המותב היה "מנוע מלכתחילה לדון בבקשת רשות הערעור". זאת, כך נטען, בשל התנהלות המותב כלפי המערער במסגרת ערעור על פסק דין בהליך אחר (להלן: הערעור האחר). המערער טען כי יש לבטל את ההחלטה לדחות את בקשת רשות הערעור ולהעביר את הטיפול בה למותב שלא היה חלק מן ההרכב שדן בערעור האחר. בו ביום דחה המותב את הבקשה וקבע "הדיון הסתיים והתיק נסגר. לא הוגשה בקשת פסלות מבעוד מועד, ומכל מקום מתן פסק דין בתיק מסוים שה[מערער] היה צד לו, אינו גורר אחריו מניעות מלדון בתיק אחר של אותו צד. פתוחה הדרך בפני ה[מערער] להגיש בר"ע על ההחלטה שניתנה ככל שהוא סבור כי נפלה בה שגגה". מכאן הערעור שלפניי בו טוען המערער כי שגה המותב בקבעו כי לא הוגשה בקשת פסלות מבעוד מועד, שכן אף שהמותב נתן החלטה המורה על צמצום בקשת רשות הערעור כבר ביום 21.5.2023, הדבר אינו מעיד על כך שהמותב אכן ידון בתיק לגופו. לטענת המערער ציפייתו הייתה כי המותב יעביר את ההליך לטיפולו של מותב אחר לאחר שייווכח במניעותו, העולה, כך נטען, מאחד הנספחים שצורפו לבקשת רשות הערעור. המערער טוען כי במסגרת הערעור הקודם התנהל ההרכב בצורה "מוזרה מאד" אשר ביחד עם ההחלטות שניתנו באותו עניין, מובילות למסקנה כי באותו הליך "הייתה השפעה בלתי הוגנת היורדת לשורשו של עניין". לטענת המערער אין מדובר בטענת פסלות המועלית אך בשל כך שהמותב דן בעבר בעניינו, אלא בטענה המועלית בשל כך ש"המותב הנכבד מצוי בניגוד עניינים, ואין הוא יכול לדון בבקשת רשות ערעור מבחינה עניינית וחפה מכל השפעה בלתי הוגנת". משכך מבקש המערער על ביטול החלטת המותב בבקשת רשות הערעור, והעברת הבקשה לטיפולו של מותב אחר. דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק כי הליכי פסלות שופט הם הליכים הצופים פני עתיד, ומטרתם לבחון אם השופט יכול להמשיך ולשבת בדין או שמא יש להעביר את ההליך לטיפולו של המותב אחר (ראו: ע"א 5126/22 פלוני נ' החברה הכלכלית לפיתוח כפר סבא בע"מ, פסקה 9 (3.11.2022)). הטיפול בבקשת רשות הערעור הסתיים לאחר שזו נדחתה לגופה, ובנסיבות אלה אין עוד טעם להידרש לטענות פסלות כלפי המותב. ככל שהמערער מבקש להשיג על החלטת המותב לגופה – מכל טעם שהוא – הוא רשאי לעשות כן בדרכים הקבועות בדין, אך הליך פסלות שופט אינו האכסניה המתאימה לכך (ראו: ע"א 8860/20 ג'אבר נ' גבעון, פסקה 5 (21.1.2021)). למעלה מן הצורף אוסיף כי דין הערעור להידחות אף בשל השיהוי שנפל בהעלאת טענת הפסלות – המערער ידע כי ההליך נותב לטיפולו של המותב, אך העלה את טענת הפסלות רק לאחר שניתנה החלטה שאינה לרוחו. לא אחת נפסק כי טענת פסלות שופט אינה בגדר "נשק סודי" שאותו ניתן לשמור ככל שההליך אינו מתפתח לשביעות רצון בעל הדין (ראו: ע"א 7038/22 שושן נ' פילדס, פסקה 10 (17.11.2022), והדברים יפים לענייננו. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' באב התשפ"ג (‏19.7.2023). ה נ ש י א ה _________________________ 23052540_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1