מ. א. לב השרון נ. פלוני

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 52447-10-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר המבקשת: מ. א. לב השרון נגד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית 4. פלונית 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני 8. פלוני 9. פלונית 10. פלוני 11. פלוני 12. לביא אומגה בע"מ 13. עמיר הוד 14. ויקטור זיגדון 15. שמואל בדש 16. ששון בדש 17. מדינת ישראל משטרת ישראל 18. רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז 19. מדינת ישראל המשרד לבטחון פנים 20. מדינת ישראל משרד הבטחון 21. מדינת ישראל משרד הכלכלה והתעשייה 22. פורת-מושב עובדים של הפועל המזרחי להתישבות שיתופית בע"מ 23. חיים חדד 24. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 25. מגדל חברה לביטוח בע"מ 26. איילון חברה לביטוח בע"מ 27. הראל חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט צ' ויצמן) ת"א 9769-09-17 ובת"א 70591-10-18 מימים 15.7.2025 ו-2.9.2025 בשם המבקשת: עו"ד אורי רפאל בשם המשיבים 11-1: עו"ד יוסף אלברק פסק-דין 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט צ' ויצמן) בת"א 9769-09-17 ובת"א 70591-10-18 מימים 15.7.2025 ו-2.9.2025, במסגרתן נחתמה פסיקתה ונדחתה בקשת המבקשת לביטולה. 2. ביום 24.12.2024 התקבלה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהגישו המשיבים 1-11 (להלן: המשיבים) כנגד המבקשת ונתבעים נוספים. בסיכומו של פסק הדין, נקבע בפסקה 138.ג. (להלן: סעיף ג') כי לסכומים שנפסקו לטובת המשיבים "יווסף שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 23.4% [...]". בהמשך, הגישו המשיבים ביום 5.3.2025 בקשה למתן פסיקתה, שכללה, בין היתר, פיסקה בנוסח זהה לנוסח סעיף ג' (להלן: הבקשה הראשונה). כעבור כחודשיים וחצי, ומשלא הוגשה תגובה לבקשה הראשונה, הגישו המשיבים בקשה נוספת למתן פסיקתה (להלן: הבקשה השנייה). דא עקא, במסגרת בקשה זו התווספו לפסיקתה המוצעת המילים "בצרוף מע"מ כדין". לאחר שבית המשפט המחוזי הורה למשיבים לצרף לבקשתם אישורי מסירה, הוגשה ביום 15.7.2025 בקשה נוספת למתן פסיקתה, בנוסח זהה לזה שצורף לבקשה השנייה (להלן: הבקשה השלישית). באותו יום אישר בית המשפט המחוזי את נוסח הפסיקתה, כפי שצורף לבקשה זו. בהמשך לאמור, הגישה המבקשת בקשה לביטול הפסיקתה, בגדרה טענה, בין היתר, כי שינוי נוסח הפסיקתה נעשה ללא ידיעתה, וכי הפסיקתה שנחתמה אינה מבטאת נאמנה את שנקבע בפסק הדין. ביום 2.9.2025 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול הפסיקתה, תוך שנקבע כי המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת לנוסח הפסיקתה, אלא לפרשנותה וליישומה; וכי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו. 3. מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי שכר הטרחה שפסק בית המשפט המחוזי בפסק דינו, בשיעור של 23.4% כאמור, כולל כבר את רכיב המע"מ, כמקובל בפסקי דין שעניינם תביעות פיצויים בגין נזקי גוף. לפיכך, הפסיקתה שנחתמה משנה את פסק הדין ומוסיפה לשכר הטרחה מע"מ שכבר נפסק, כאמור. משכך, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את הבקשה לביטול הפסיקתה. בנוסף, נטען כי הפסיקתה ניתנה מבלי שניתנה למבקשת זכות להגיב עליה. 4. המשיבים הגישו תגובה בה סמכו ידיהם על החלטות בית המשפט המחוזי, אשר אישר את הפסיקתה לאחר שצורפו כלל אישורי המסירה לצדדים, ודחה את טענות המבקשת באשר להוספת רכיב המע"מ. 5. לאחר שעיינתי בכתובים, מצאתי לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור מכוח סמכותי לפי תקנות 149(2)(ב) ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). 6. כידוע, ככלל, תפקידה של הפסיקתה הוא לשקף את "השורה התחתונה" של פסק הדין – את החלק האופרטיבי שלו – ללא כל תוספת או גריעה (ראו, למשל: רע"א 22742-12-24 מפגש חיריה בע"מ נ' בסד דלקים בע"מ, פס' 18 (2.3.2025); ולעניין ההבחנה בין "פסיקתה משקפת" לבין "פסיקתה מבהירה" או "מתקנת", ראו: רע"א 5962/16 נווה נ' יוסף, פס' 10-9 (21.11.2016)). בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי לסכומים שנפסקו לטובת המשיבים יתווסף שכר טרחה בשיעור 23.4%. סכום זה משקף במדויק את שיעור שכר הטרחה הנהוג בתביעות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] – 20% מסכום הפיצוי שנפסק (אם נוהלו הוכחות) (ראו: ע"א 149/22 פלונית נ' פלוני, פס' 18 (12.2.2023)), בתוספת שיעור המע"מ נכון לשנת 2024 – 17% (ראו: תקנה 153(ב) לתקנות). לא היה, אפוא, מקום לשוב ולהוסיף לשכר הטרחה את רכיב המע"מ במסגרת הפסיקתה. אעיר כי יש להצר על שינוי נוסח הפסיקתה הראשונה על-ידי בא כוח המשיבים, על-ידי הוספת המילים "בצרוף מע"מ כדין" לבקשה השנייה והשלישית, שינוי שהביא לתקלה האמורה. 7. סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שהפסיקתה שנחתמה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 15.7.2025 – מבוטלת. המשיבים 11-1 יישאו בהוצאות המבקשת בסך כולל של 4,000 ש"ח. ניתן היום, י"א טבת תשפ"ו (31 דצמבר 2025). יעל וילנר שופטת