פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5242/98
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט י' אנגלרד
כב' השופטת א' פרוקצ'יה
המערער: זיו בן-לביא
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בת"א-יפו מיום 9.7.98 בת.פ.ח. 3122/97,
שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר,
ש' גדות, נ' ישעיה
תאריך הישיבה: כ"ט בניסן התש"ס (04.05.00)
בשם המערער: עו"ד אליהו בן הרואה
בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות
פסק-דין
המערער הורשע - על פי הודאתו בעובדות - באינוסה של קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים שלא בהסכמתה המלאה. הוטלו עליו עשר שנות מאסר לריצוי בפועל ו18- חודשי מאסר על תנאי. הערעור שלפנינו הוא על חומרת העונש. עיקר הערעור התמקד בטענתו של הסניגור - הנסמכת על חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי - כי המערער לוקה בנפשו. אין זה ליקוי נפשי שיש בו כדי לשחרר המערער מאחריות, אך יש בו, לטענת הסניגור, כדי להשפיע על חומרת העונש. אין בידינו לקבל טיעון זה. העבירה בה הורשע המערער חמורה ביותר, והעונש שהוטל עליו אינו חמור באופן המצדיק התערבותנו. אמת, המערער חולה בנפשו, אך עניין זה יטופל בבית הסוהר כמקובל במקרים דומים.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ט בניסן התש"ס (04.05.2000), בפני באי כוח הצדדים.
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98052420.A06/דז/