איי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נ. אלכסנדר צ'רקוב

החלטה בתיק ע"א 5235/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5235/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: איי.אי.ג'י ביטוח זהב בע"מ נ ג ד המשיב: אלכסנדר צ'רקוב ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון-לציון (כב' השופטת א' סורוקר) מיום 4.6.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 5490/04 בשם המערערת: עו"ד יעקב אביעד פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת א' סורוקר) מיום 4.6.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 5490/04, ובקשה להורות על הפסקת הדיונים בתיק עד למתן החלטה בערעור. 1. בין הצדדים מתנהלת תביעה שהגיש המשיב כנגד המערערת, לקבלת תקבולי ביטוח בגין נזקי רכוש לרכב אשר בוטח אצל המערערת. מחלוקת מרכזית בין הצדדים היא בשאלת זהות הנהג בזמן התאונה נשוא התביעה: המשיב טוען כי בנו היה הנהג, ואילו לטענת המערערת נהג ברכב חברו של הבן, אשר לא היה לו כלל רשיון באותה עת ועל כן אין כיסוי ביטוחי לתאונה. ביום 14.3.2005 ניתנה בתיק החלטה, בהסכמת הצדדים, לפיה בנו של המשיב ייבדק בפוליגרף וממצאי הבדיקה יחייבו את הצדדים. מחוות הדעת עלה כי בנו של המשיב שיקר בתגובותיו וכי חברו הוא שנהג ברכב בזמן התאונה. בדיון מיום 28.9.2005 טען בא-כוח המשיב כי בנו של המשיב סובל מבעיה נפשית וקיים ספק לגבי ממצאי הפוליגרף. בית המשפט ציין כי לדעתו על המשיב להשלים עם ממצאי הבדיקה, אולם אפשר לו לבצע בדיקות נוספות. ביום 5.10.2006 הגיש המשיב בקשה לפסילת הסכם הפוליגרף וחוות דעת מומחה הפוליגרף, לה צירף חוות דעת רפואית לגבי הבן. חוות הדעת הועברה לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט, וזה חזר על עמדתו לפיה אין מקום לפסילת בדיקת הפוליגרף בנסיבות המקרה. ביום 26.10.2006 התקיים דיון בתיק. בפתח הדיון הציע בית המשפט למערערת לוותר על טענותיה בעניין ההסדר הדיוני הכרוך בפוליגרף, ואולם המערערת עמדה על טענתה כי ההסדר מחייב את הצדדים, וכי הוא תקף. על כן, ביקשה המערערת לדחות את התביעה, בהעדר כיסוי ביטוחי. בהחלטה שניתנה ציין בית המשפט כי הוא סבור שעל רקע חוות הדעת הרפואית שהגיש המשיב אין זה ראוי לדקדק ולכבול אותו בהסדר הדיוני שהושג. צוין כי יש ליתן את הדעת לכך שברגיל בדיקת פוליגרף אינה מהווה ראיה קבילה בבית המשפט, והגשתה תלויה בהסכמת הצדדים. בית המשפט סבר כי על רקע הטענה כי נפל פגם ברצון, צריך לכאורה ההסדר הדיוני להתבטל. הובהר כי אין פירושו של דבר קבלת התובענה העיקרית, שהרי המשיב יצטרך להוכיחה. בנסיבות אלה, סבר בית המשפט כי ראוי לגשת לגוף העניין, ולברר את התובענה העיקרית. יחד עם זאת, נוכח עמידת המערערת על טענותיה מכוח ההסדר הדיוני, נקבע כי תתברר תחילה בקשת המערערת לדחות את התביעה על הסף. בית המשפט קצב פרק זמן של 60 יום לצורך הגשת חוות דעת רפואית נגדית מטעם המערערת. משציין בא-כוח המערערת כי אין כל סיכוי לעמידה בלוח הזמנים כשמדובר באיסוף חומר פסיכיאטרי, קבע בית המשפט כי ניתן יהיה להגיש בעתיד בקשות להארכת מועד. ביום 4.6.2007 התקיים דיון בבקשה לביטול הסכם הפוליגרף ובדיקת הפוליגרף. בדיון זה ביקשה המערערת מבית המשפט לפסול את עצמו. 2. בית המשפט, בהחלטה מיום 4.6.2007, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי אין לבית המשפט עניין אישי בהליך ואין הוא סובל מכל משוא פנים. צוין כי ההליך נפתח בשנת 2004 וראוי לקדמו. הובהר כי בית המשפט עושה משפט צדק, אך על הצדק להיעשות בתוך פרק זמן סביר מהגשת התביעה. צוין כי המערערת התעכבה בהגשת חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעמה, ואולם בית המשפט הסכים לקבל את חוות הדעת תוך פסיקת הוצאות. בית המשפט הבהיר כי יש בפסיקה זו, לרבות הסכום שנפסק, משום איזון ראוי בין האינטרסים העומדים על הפרק. הוער כי בית המשפט יקשיב לבא-כוח המערערת בלב פתוח ובנפש חפצה. לאחר ההחלטה צוין בפרוטוקול הדיון מפי בית המשפט, כי עם תום ההחלטה העיר בא-כוח המערערת כי בית המשפט דחה את בקשתו מבלי לשמוע טיעון ואמר כי העניין צפוי להסתבך וחבל. כשהודיעה המערערת כי בכוונתה לערער על ההחלטה, קבע בית המשפט כי בקשת רשות ערעור אינה עילה לעיכוב, וכי ההליך יימשך כסדרו. 3. על ההחלטה בבקשת הפסלות הוגש הערעור שבפניי. לטענת המערערת, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות מבלי לאפשר לבא-כוחה לטעון טענותיו בעניין. המערערת סבורה כי התנהגות זו מוכיחה ומחזקת את החשש למשוא פנים, ועשויה להוות עילת פסלות בפני עצמה. נטען כי בהעדר טיעון לגופה של בקשת הפסלות לא ניתנה החלטה עניינית בבקשה, אלא החלטה כללית, שאינה מתייחסת לטענה כלשהי. המערערת מעלה חשש שבנסיבות אלה, יוחזר העניין לבית המשפט קמא לשם העלאת טענות הפסלות לראשונה בפניו, דבר שיאריך מאוד את משך ההליכים. לגופו של עניין טוענת המערערת כי עילת הפסלות קמה בדיון מיום 26.10.2006, אז הביע בית המשפט עמדה נחרצת לפיה יש לבטל את הסכם הפוליגרף. נטען כי משסרב בא-כוח המערערת לביטול הסכם הפוליגרף, החל בית המשפט להחמיר עם המערערת ובא-כוחה ולהקשות עליהם לנהל את המשפט: כך,למשל, קצב בית המשפט פרק זמן בלתי אפשרי לאיסוף חומר רפואי והכנת חוות דעת נגדית מטעם המערערת; איחר במתן צווים; לא איפשר לבא-כוח המערערת למצות את חקירות העדים; למרות קיצור החקירה הנגדית על ידי בא-כוח המערערת, חקר בית המשפט את נותן חוות הדעת זמן ממושך. נטען כי מדובר במעורבות יתר שמעידה על חשש ממשי לפגיעה באובייקטיביות השיפוטית, שאינה מתיישבת עם קוצר הרוח שקדם לכך ולא עם השיטה האדברסרית; בית המשפט חייב את המערערת בהוצאות בגין הגשת חוות הדעת הרפואית באיחור. נטען כי מדובר בהוצאות כבדות, ואין להן מקום שכן בא-כוח המשיב לא ביקש לחקור את המומחה; בית המשפט קבע מועד לדיון המשך מבלי להתחשב בכך שהמועד שנקבע אינו נוח לבא-כוח המערערת. החלטה זו הבהירה למערערת כי שמיעת הליכי הבקשה לפסילת הסכם הפוליגרף וחוות הדעת ועמידתה של המערערת על תוקפם של אלו, הינן בבחינת "מטרד" עבור בית המשפט, אשר יש לסלקו במהירות. עוד מלינה המערערת על כך שהבקשה לעיכוב הליכים בשל הגשת הערעור נדחתה בהעדר נימוק כנדרש. מכל האמור עולה, לטענת המערערת, כי ננעלה דעתו של בית המשפט לדחות את טענות המערערת ויהי מה. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, אקדים ואומר, כי לטענת המערערת לא אפשר לה בית המשפט להעלות בפניו את טענות הפסלות, ולכן החלטתו בבקשה היא החלטה כללית אשר אינה כוללת התייחסות לטענות הספציפיות בגינן סבורה המערערת כי על בית המשפט לפסול את עצמו. בהנחה שהדברים נכונים, הרי שיש בכך פגם, שכן מן הראוי כי בית המשפט יאפשר לבעל דין המבקש את פסילתו להעלות את נימוקיו בטרם יתן החלטתו בבקשת הפסילה (ע"א 3843/03 יניב נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 15.5.2003). ואולם, אין בעובדה זו כדי למנוע מערכאת הערעור ליתן דעתה לטענות המערערת ולבחון האם עולה מהן עילת פסלות (ע"א 401/06 קרקעות עמק במרחב (1998) בע"מ נ' נעאמנה פאוזי בע"מ (לא פורסם, 21.8.2006). בהתאם לגישתו העקבית של בית משפט זה, אין מקום לפסילתו של המותב היושב בדין, אלא אם קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים. משמעותו של מבחן זה היא כי על מנת לפסול מותב, על ערכאת הערעור להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת כי אכן נבצר ממנו לשפוט את דינם של בעלי הדין או אחד מהם באובייקטיביות הדרושה (ע"פ 192/87 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2)141 (1987); בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3)573 (1994)). 5. לגופו של עניין, גם אם אתעלם מהשיהוי בו נגועות חלק מטענות המערערת, עיון בערעור מעלה כי בקשת הפסילה נובעת, רובה ככולה, מחוסר שביעות רצון המערערת מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). יתרה מכך, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' בוקשפן משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004); מרזל, בעמ' 175). הלכה זו נכונה הן בעניין פרק הזמן שנקבע להגשת חוות הדעת הרפואית, והן בכל הנוגע לפסיקת הוצאות בגין הגשת חוות הדעת הרפואית באיחור, קביעת מועד דיון שאינו נוח לבא כוח המערערת, ודחיית הבקשה לעיכוב הליכים עד להחלטה בערעור הפסלות. גם בעמדה שהביע בית המשפט בדיון מיום 26.10.2006, לפיה על רקע חוות הדעת הרפואית שהגיש המשיב, אין זה ראוי לדקדק ולכבול אותו בהסדר הדיוני שהושג, ועל כן צריך לכאורה ההסדר הדיוני להתבטל, לא מצאתי עילת פסלות. בית המשפט הביע את עמדתו לאחר שמיעה ראשונית של עמדות הצדדים, ועל אף עמדתו זו, החליט לנהל דיון בנושא. בכל מקרה, אין מדובר בהכרעה בתיק לגופו של עניין, אלא בהבעת דעה בנוגע להסדר דיוני בין הצדדים. כך גם הבהיר בית המשפט בהחלטתו מיום 26.10.2006, בקובעו כי גם אם יבוטל ההסדר הדיוני אין פירושו קבלת התביעה העיקרית, שהרי המשיב יצטרך להוכיחה. מדברים אלו עולה כי דעתו של בית המשפט לא ננעלה בפני המערערת. 6. אשר להפסקת החקירה על ידי בא כוח המערערת וחקירת בית המשפט את העדים, כבר נפסק כי אמנם תפקיד ניהול החקירה מסור בשיטת המשפט בישראל בידי עורכי הדין, אולם האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט ובמסגרת זו הוא מוסמך להתערב בחקירות העדים (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו(2)133 (1992); ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות' עו"ד נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם, 28.4.1996); ע"א 4911/00 הסופרת קורינה נ' נציגות הבית ברח' אפרים 212 (לא פורסם, 11.10.2000); מרזל, בעמ' 183-182). לכן, רשאי היה בית המשפט להפסיק את החקירה ולחקור את העד בעצמו. בכך לא הביע בית המשפט כל דעה לגבי התיק לגופו. משכך, לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט. באשר לעיכוב בהוצאת הצווים, פתוחה היתה בפני המערערת הדרך לבקש מתן החלטה בבקשות, ואין הדבר מקים עילת פסלות (ע"א 8124/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 11.3.2007)). בנסיבות אלה, לא מצאתי יסוד לטענת המערערת, כי החלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, ואופן ניהול הדיון על ידו, מקימים עילת פסלות ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת. אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי החלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה, ועימו הבקשה להורות על הפסקת הדיונים בתיק. ניתן היום, ט"ז באב התשס"ז (31.7.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07052350_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il