צבי עקראוי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5234/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5234/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: צבי עקראוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 8154/09 שניתן ביום 13.6.2010 על ידי כבוד השופט נ' זלוצ'ובר תאריך הישיבה: ד' בסיון התשע"א (6.6.2011) בשם המערער: עו"ד אוהד סלמי בשם המשיבה: עו"ד דותן רוסו פסק-דין השופט י' עמית: 1. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' זלוצ'ובר) הרשיע את המערער בעבירות של איומים, הצתה, התפרצות למבנה תפילה ועבירת הדחה בחקירה (סעיפים 192, 448(א) סיפא, 406(ב), 170 ו-245(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה). על המערער הושת עונש מאסר של ארבע שנים וחצי וכן הופעל עונש מאסר על תנאי של חצי שנה, כך שעל המערער הושת עונש מאסר כולל של חמש שנים. המערער הוא תושב מושב "מבטחים" שבדרום, ובינו לבין חברי ועד המושב נתגלע סכסוך בנוגע לבית במגרש 104 במושב. המערער, שהתגורר בבית זה, נדרש על ידי ועד המושב לפנותו. סכסוך זה הוא הרקע למעשים המיוחסים למערער בכתב האישום ועיקרם – הצתת בית הכנסת במושב והטחת איומים כלפי אנשי המושב וחברי הועד. על פי כתב האישום, ביום 23.6.2009 בשעה 00:30 או בסמוך לכך, הגיע המערער לאזור בית הכנסת במושב, ניסה לפרוץ את דלת הכניסה הראשית בבעיטה, ומשלא הצליח פרץ לבית הכנסת דרך דלת עזרת הנשים, נכנס לאולם התפילה, פתח את ארון הקודש ו"השליך אש פנימה". האש אחזה בתיבת ספרי הקודש ושרפה את ספרי התורה, את תקרת העץ, ספסלים ושטיחונים. הנזק שנגרם לבית הכנסת נאמד בסכום של 1.5 מיליון ₪ לכל הפחות. 2. לסופן של שמיעת ראיות, הרשיע בית משפט קמא את המערער במעשים המיוחסים לו בכתב האישום. אין חולק כי אין עדות ישירה לפיה נראה המערער כשהוא פורץ לבית הכנסת ומצית אותו. הערעור שבפנינו נסב על דיותן של הראיות, לאור טענת המערער כי הראיות הן נסיבתיות ואין בהן כדי להרשיעו. משכך, אסקור את מסכת הראיות אשר נגולה בפני בית משפט קמא, ואקדים ואומר כי לטעמי די בראיות אלה ובקביעות המהימנות החד משמעיות של בית משפט קמא כדי לבסס את הרשעתו של המערער. 3. אעמוד להלן, בתמצית, על המערכת הראייתית עליה ביסס בית משפט קמא את הכרעת הדין. המניע: כפי שנתברר, בין המערער לבין ועד המושב וחברי המושב, קיים סכסוך ממושך לאור דרישת הועד כי המערער יפנה את הבית בו הוא מתגורר. המערער אף הסתבך בעבר בפלילים בשל עבירת איומים הקשורה לסכסוך זה. כל זה לא הפריע למערער להכחיש, באופן פתטי, קיומו של סכסוך בינו לבין המושב. מצלמת האבטחה: על גג המזכירות במושב הותקנה מצלמת אבטחה בה נראה אדם רץ ושני כלבים רצים בסמוך לו. מסכת העדויות: בפני בית משפט קמא העידו מספר רב של עדים שעדותם קושרת את המערער למעשה ההצתה. נעמוד בקצרה על גרסתם של עדים אלה, כפי שעולה מאמרותיהם במשטרה ומעדותם בבית המשפט. חיים ווקרט: העד, חבר המושב, סיפר כי ביום 15.6.2009 פגש בסמוך לבית הכנסת את המערער, והלה אמר לו כי ועד המושב מתכוון לפנותו מן הבית. מר ווקרט השיב למערער כי אינו חבר ועד המושב, והמערער השיב כי כחבר באגודה הוא שותף לנעשה, והתבטא "מה הם רוצים שאני יעשה, כמו ששמעון שריקי שרף להם את המזכירות?". נחום גליל: העד, יו"ר ועד המושב, סיפר כי ביום 17.6.2009 פגש את המערער שאמר לו כי שמעון שריקי שרף את המזכירות ולא עשו לו כלום. כן סיפר, כי המערער ואמו איימו עליו מספר פעמים במשך השבוע שקדם לאירוע ההצתה וקיללו וגידפו את חברי הועד. ביום 22.6.2009, סמוך לשעה 22:00 ולאחר שגיסתו של העד, אורנה נחום, התקשרה אליו ואמרה לו כי המערער עומד מול ביתה, צועק, מקלל ומשתולל, הגיע המערער לביתו של העד יחד עם שני כלביו, איים עליו ש"יזיין אותו וירצח אותו" ודרש ממנו לצאת מחוץ לביתו. באותה עת היו מספר אורחים בביתו שהיו עדים לארוע (כמו יוסף בן-דוד וחיים ווקרט, שהעידו על כך ששמעו את המערער צועק ומקלל). העד הזעיק את סייר השדות של המושב בשם נפתלי לוי, וביקש ממנו לסייר ליד ביתו ולהשגיח על בני משפחתו. סמוך לשעה 00:30 שמע רעש של מכת פח וראה את המערער הולך מכיוון פח האשפה לכיוון המכולת וצועק משהו. הוא הזעיק שוב את נפתלי, ויחד סיירו במושב ברכב והבחינו במערער כשהוא עומד על המדרכה ליד ביתו. המערער רץ אחרי הרכב והם האיצו את מהירותם כדי שהמערער לא ידביק אותם. כעבור נסיעה קצרה הוא ונפתלי זיהו אש מכיוון בית הכנסת. העד טען כי הוא מזהה בסרט האבטחה את המערער, והוא מזהה גם את הכלבים של המערער. נפתלי לוי: העד, בן דודו של נחום גליל, ועובד כסייר במושב. העד סיפר כי ביום הארוע בשעה 22:30, אגב שסייר במושב, פגש במערער שגידף וקילל אותו ורדף אחריו, ואף עוד קודם לכן אמר המערער לאמו של העד כי בנה עושה לו בעיות וכדאי לו להזהר ממנו. נפתלי ליווה את אורנה נחום ברכבו כשיצאה מביתה, לבקשתה, מאחר שחששה לצאת נוכח התנהגותו האלימה של המערער כלפי השכנים. כאשר ליווה את אורנה נחום הבחין במערער כשהוא מלווה בכלביו, והמערער ירק לעברו. הוא החזיר את אורנה לביתה, ובסביבות השעה 00:20 לערך שוב הבחין במערער כשהוא בדרכו לכיוון המזכירות ובית הכנסת. בסמוך לאחר מכן התקשר אליו גליל נחום וביקש ממנו לאסוף אותו, שכן הוא שומע את המערער מקלל וצועק. בדרכו אל נחום הבחין כבר בענן עשן, אך לא ידע מהיכן בוקע העשן. עוד ציין העד, כי במהלך הנסיעה עם גליל, אמר לו גליל שהוא רואה את המערער עם שני כלבים אך הוא עצמו היה עסוק בנהיגה ולא הבחין בכך. אורנה נחום: העדה סיפרה כי ביום האירוע סמוך לשעה 23:00 הגיע המערער לביתה כשהוא מלווה בשני הכלבים שלו, וגידף אותה. היא התקשרה לגיסה נחום גליל, שאמר לה להסתגר בביתה. בהמשך יצאה לטיול עם כלבה, ונפתלי ליווה אותה ברכבו, כאשר בשלב מסויים עלתה לרכב שלו כיוון שהמערער התקרב לעברה ועמד לשסות את שני כלביו בכלבה הקטן. העדה סיפרה שהבחינה כי המערער מתנדנד ולא הולך יציב, ומאוחר יותר, כאשר בית הכנסת בער ורוב תושבי המושב היו עסוקים בניסיונות לכבות את האש, הבחינה כי המערער נעמד בכביש מול ביתו ומטיל את מימיו. דוד פרץ: העד, חבר ועד המושב ואחראי בית הכנסת, סיפר כי ביום 22.6.2009 בשעה 21:16 התקשר אליו המערער ואמר לו כי ברשותו מסמכים לגבי הבית שבסכסוך. פרץ ביקש מהמערער לבוא להציג בפניו את המסמכים, והמערער השיב "אני אראה לך היום איזה מסמכים יש לי". עוד סיפר העד, כי הבחין במערער עוד קודם לכן, בסביבות השעה 20:00 לערך, ליד המכולת במושב. אלי דנינו: העד, מזכיר וגזבר המושב, ציין במשטרה כי זיהה במצלמות האבטחה את המערער עובר ליד המזכירות בסמוך לשעה 00:30, כשהוא מלווה בשני הכלבים שלו. בעדותו בבית המשפט ציין כי אינו יכול לזהות בוודאות כי אכן מדובר במערער, וכי הוא מזהה רק את אחד הכלבים ככלב הרוטוויילר של המערער. ברטה רחמים: העדה סיפרה כי שמעה את המערער בסביבות השעה 00:00 אומר לכלבים שלו "עכשיו צריך ללכת לעבוד, שמעתם, עכשיו צריך ללכת לעבוד". בדיוק אז הגיע נפתלי לוי ברכבו והאיר לכיוון החורשה, והיא הבחינה כי המערער נצמד לקיר המכולת, ולאחר שנפתלי עבר המערער חצה את הכביש מכיוון מזכירות המושב לכיוון בית הכנסת. כעבור 20 דקות לערך הודיעו לה טלפונית על השריפה בבית הכנסת. בעת שחברי המושב עסקו בכיבוי השריפה, הבחינה במערער עומד סמוך לפח הזבל ליד ביתו כשהוא ממלמל משהו לכלבים, תוך שהוא מטיל את מימיו או זורק משהו לפח. אוסנת משומר: העדה סיפרה כי פגשה את המערער בסביבות השעה 23:45 כשהוא הולך באמצע הכביש בצורה מתנדנדת, עד שנאלצה לעצור את רכבה כדי שלא לפגוע בו. המערער בירך אותה בברכת ערב טוב, והיא התרשמה כי הוא "מסטול" ושיכור. השוטר אושרי אוחנה: העד תימלל שיחה שהוקלטה בין המערער לבין אמו ואחיו ללא ידיעתם. האם נשמעת אומרת למערער במרוקאית "למה לא אמרת לי להחביא את הנעליים?" והמערער משיב "אה, שטויות, לא שלי". עוד נשמע המערער אומר לאמו במרוקאית "אלה שאני לובש, למה נתת להם אותם?" האם משיבה "שאלו אותי" והמערער משיב "לא שלי", במובן זה שהוא מתדרך את האם איך לענות לשוטרים. השוטר צפה בתקליטור שעליו הועלה סרט מצלמת האבטחה, וכתב במזכר כי ניתן להבחין בדמות החוצה את המזכירות לחורשה ובשני כלבים, האחד מסוג זאב והשני מסוג רוטווילר, וכן ניתן להבחין ברכבו של הסייר נפתלי עובר ומאיר בפנס על הדמות שהולכת. במזכר נוסף שנכתב על ידי השוטר אוחנה, נרשם כי שאל את המערער למי במושב יש כלב מסוג רוטווילר, והמערער השיב שרק לו יש כלב מסוג זה, ואישר כי הכלב שנראה בקלטת הוא כלבו. רחמים משה: העד סיפר כי הבחין במערער צועק ומקלל באותו ערב. עקבות נעליים וטביעת הנעל: השוטר זוהר דסה שהגיע למקום האירוע התלווה אל הקב"ט שאמר לו כי הוא מזהה עקבות נעליים טריות המובילות מבית הכנסת לביתו של המערער. הוא והקב"ט התחקו אחר העקבות שאכן הובילו לבית המערער. ניק לוי, קצין הבטחון שהגיע למקום, סיפר כי צבר ניסיון רב שנים בתחום הגישוש ועבר חניכה בתחום זה על ידי גששים בכירים בצה"ל. לדבריו, בסריקות שביצע בזירת האירוע הבחין בעקבות נעלי צבא ובסמוך להן עקבות של כלב גדול. העד עקב אחר העקבות שהובילו מבית הכנסת לבית הנאשם. בביתו של המערער נתפסו נעליים צבאיות שחורות, ועל פי חוות דעת מומחה, הנעליים שנתפסו מתאימות ברמת זיהוי של "אפשרי בהחלט" (השלב הרביעי מתוך שבעת השלבים בסולם הוודאות המקובל לגבי זיהוי עקבות נעל), לטביעת הנעל שנמצאה על הדלת הראשית של בית הכנסת. 4. הנה כי כן, לפנינו פסיפס ראייתי המורכב משורה של עדויות, ראיות נסיבתיות וראיות חפציות, בצירוף מניע. כל האצבעות מורות על המערער וכל העקבות מוליכים אל המערער, כמי שהיה האדם היחיד שנראה בסמוך לזירת העבירה סמוך לזמן העבירה. כל אלה מחייבים את המסקנה המרשיעה כמסקנה אחת ויחידה (על ההליך התלת-שלבי בהסקת המסקנה המפלילה מראיות נסיבתיות, ראו פסק דיני בע"פ 9038/08 נאשף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.4.2010)). ואם לא די במסכת הראייתית דלעיל, הרי שהמערער נתפס על שקריו ובדה אליבי שקרי. כך, טען כי ישן בביתו החל משעה 20:00 וזאת למרות העדויות הרבות של העדים שראו ושמעו אותו במהלך הערב המתואר לעיל. בית משפט קמא התבטא בפסק דינו כי "במבחן ההתרשמות מעדות הנאשם בבית המשפט – הרושם קשה ושלילי. אינני נותן כל אמון בנאשם". בפסק הדין פרט בית המשפט אוסף מדגמי של שקרי המערער ואיני רואה טעם לחזור על הדברים. 5. משום מה, התמקד המערער בערעורו בטביעת הנעל, כביכול המדובר בראייה המרכזית והבלעדית כנגדו. ולא היא, באשר מלבד טביעת הנעל נזקפות לחובתו של המערער שורה ארוכה של ראיות כפי שסקרנו לעיל. מכל מקום, איני מקבל את טענת המערער כי יש לפסול ראייה זו מכוח כלל הפסילה או דוקטרינת "העץ המורעל", מאחר שהנעליים נתפסו באופן בלתי חוקי ללא צו חיפוש. זאת, באשר מדו"חות השוטרים עולה כי אמו של המערער הסכימה לחיפוש בבית. ואם בנעליים עסקינן, לא למותר לציין כי אחיו של המערער אמר בחקירתו כי הנעליים הצבאיות שנתפסו לא שייכות לו והוא לא נעל אותן מעולם, בעוד אמו של המערער אמרה בחקירתה כי הנעליים יכולות להיות של המערער. 6. המערער טען כי למרבית העדים היה מניע להפלילו בשל הסכסוך בינו לבין חברי המושב, אך עניין זה לא נעלם מעיני בית משפט קמא אשר קבע בפסק דינו כי למרות זאת הוא רוכש אמון לעדויות שהובאו בפניו. כידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי ערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים (ראו, לדוגמה, ע"פ 567/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.5.2011), בפסקה 21), ולא זה המקרה שבפנינו. 7. המערער הורשע גם בעבירה של הדחה בחקירה, לאחר שבמהלך עימות מבוקר שנערך בינו לבין אחיו, שבמהלכו הושארו השניים לבד כתרגיל חקירה, סימן לאחיו לשתוק, ובהמשך קרץ לו בעינו, סימן לו "לא" בתנועת ראש, ולאחר מכן סימן עם היד על האוזניים כי יש הקלטות בחדר ושלא ידבר. בית משפט קמא דחה את גירסת המערער כי בסך הכל התגרד באוזנו ואיני רואה להתערב במסקנה זו. 8. סופו של דבר, שדין הערעור כנגד ההרשעה להדחות. 9. המערער הלין על חומרת גזר הדין, במסגרתו, כאמור, השית בית משפט קמא על המערער עונש של 4.5 שנות מאסר בפועל, תוך הפעלה של מאסר מותנה בן חצי שנה במצטבר למאסר שהושת, ובסה"כ 5 שנות מאסר בפועל. לטענת המערער, בית משפט קמא לא נתן משקל לנסיבותיו האישיות. למערער מסכת חיים עגומה בשל גירושי הוריו, והוא היחיד שתמך באמו שהייתה אשה מוכה. המערער הוא אב לשני ילדים אשר מתגוררים עם אמם בברזיל. המערער אף היה בעיצומו של הליכי שיקום ועובר לביצוע העבירה נטל חלק בטיפול שהתמקד בשליטה בכעסים, אך שליחתו לתקופה ארוכה אל מאחורי סורג ובריח עלולה לקטוע את מהלך השיקום ולהסיגו לאחור. 9. אומר בקצרה כי איני רואה מקום להתערב בגזר הדין, בהתחשב במהות העבירה ובעושה העבירה. עבירת ההצתה היא עבירה חמורה כשלעצמה וחמורה במיוחד בנסיבות המקרה דנן, הן מבחינת הנזק הכלכלי הרב שנגרם והן בהתחשב בפגיעה ברגשות הדת עקב הצתת בית הכנסת ושריפת ספרי התורה. למערער עבר פלילי מכביד ביותר, הכולל 15 הרשעות בעבירות רכוש, אלימות, איומים, החזקת נשק שלא כדין, החזקה שימוש בסמים ועוד. המערער ריצה עונשי מאסר בפועל ואת העבירות מושא הערעור ביצע זמן קצר לאחר שהשתחרר ממאסר, כשעודנו אסיר ברישיון. המערער מגלה אובססיביות כלפי חברי המושב, הורשע בשנת 2004 באיומים כלפי חברי המושב ואף נדון בשל כך למאסר בפועל. הנה כי כן, המערער הוא "שור מועד" ודומה כי לא הפנים את לקחו. העונש שנגזר על המערער בנסיבות המקרה אינו חורג מרף הענישה, ובוודאי ובוודאי שאינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור. אשר על כן, אמליץ לחברי לדחות את הערעור על כל חלקיו. ניתן היום, י' בסיון התשע"א (12.6.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10052340_E03.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il