פלוני נ. פלוני

8 1 בבית המשפט העליון ע"א 5231/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כבוד השופט ט' פפרני) מיום 25.7.2019 בתלה"מ 58976-12-16 בשם המערערת: עו"ד יוסי נקר פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (השופט ט' פפרני) מיום 25.7.2019 בתלה"מ 58976-12-16 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. הצדדים הם בני זוג לשעבר ולהם שלושה ילדים, בן (להלן: הקטין) ושתי בנות (להלן: הקטינות). בשנים האחרונות ניהלו הצדדים מספר הליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה בחדרה. בתוך כך, בסוף חודש דצמבר 2016 הגיש המשיב תביעה לקביעת משמורת משותפת על הילדים, הוא ההליך המתנהל בפני בית המשפט קמא. במסגרת ההליך נקבעו הסדרי שהות זמניים, אשר שונו מעת לעת, בהתבסס על תסקירים של עובדת סוציאלית לסדרי דין. דא עקא, הסדרי השהות לא נשמרו, ומהתסקירים שהוגשו עלה כי הילדים, ובעיקר הקטין, מצויים בקונפליקט נאמנויות וכי לדבר השפעה על טיב הקשר בינם ובין המשיב. ביום 3.5.2017 הבהיר בית המשפט קמא למערערת את חשיבות תפקידה כהורה שאצלו מצויים הילדים מרבית הזמן, ואף קבע כי ביטול מפגש בין הקטינים ובין המשיב יוביל לחיובה של המערערת בהפקדת כספים בחשבון בנק שיפתח על שם הקטינים. החלטות המורות למערערת לעשות כן אכן ניתנו בהמשך ניהול ההליך. כמו כן, נוכח מערכת היחסים העכורה בין הצדדים אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בהגשת עשרות בקשות לבית המשפט בנוגע להסדרי השהות ובהאשמות קשות האחד כלפי השנייה, הורה בית המשפט קמא על מינוי מתאמת הורית בהליך, ובהמשך אף מונתה אפוטרופא לדין, תחילה לקטין, ובשלב מאוחר יותר גם לאחיותיו. עוד הורה בית המשפט קמא על קיום הדרכת הורים והתערבות משפחתית וכן על טיפול פסיכולוגי פרטני לקטין. במהלך דיון שהתקיים ביום 27.3.2018, הוסכם בין הצדדים כי הטיפול יועבר לידי מחלקת הרווחה במועצה האזורית במקום מגורי המערערת. דא עקא, עקב אי עמידת שני הצדדים בתנאים שהציבה מחלקת הרווחה לביצוע הטיפול, הודיעה מחלקת הרווחה כי אין היא רואה טעם בהמשך מעורבותה בהליך. בעקבות האמור, הורה בית המשפט קמא על מינויה של מומחית שתערוך תכנית טיפולית לשם שיפור וחיזוק הקשר שבין המשיב לילדים, ובפרט לקטין (להלן: המומחית). בהמשך, נוכח הודעת המומחית כי לא תוכל להתחיל טיפול בהליך עד לחודש ספטמבר, הורה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, על תחילת הליך טיפולי כאמור אצל מטפלת משפחתית בהדרכתה של המומחית (להלן: המטפלת המשפחתית). ביום 3.10.2018 הגישה המטפלת המשפחתית עדכון ראשון, בו ציינה כי לשיטתה "מדובר במקרה קשה ביותר של ניכור הורי אשר לצערי האם אינה רואה את חלקה בהתנהגותו של בנה ואינה לוקחת אחריות על חלקה בסרבנותו של [הקטין] להיפגש עם אביו". בעקבות הודעה זו, נפגש המותב עם הקטין בנוכחות עובדת סוציאלית מטעם יחידת הסיוע, וציין כי "להתרשמותי, המשך ההתדיינות בין ההורים גורמת לקטין לסבל ולמצוקה, ועל שני ההורים לעשות כל האפשר על מנת לקדם ההליכים בדרכי התדברות והבנות". בהתאם להחלטת בית המשפט, הגישה המטפלת המשפחתית תכנית טיפול וביום 1.11.2018 הגישה המערערת את תגובתה לתכנית זו, ובמסגרתה ביקשה כי בית המשפט יורה על הפסקת מינויה של המטפלת המשפחתית ועל מינוי פסיכולוג ילדים אשר ילווה את הקטין. בשים לב לקשר הרציף המתקיים בין המטפלת המשפחתית ובין המומחית, התבקשה התייחסות המומחית לתכנית הטיפול הנדרשת וכן בעניין הצורך במתן טיפול פרטני נפרד לקטין. בחוות דעתה מיום 6.1.2019, ציינה המומחית כי לאחרונה שני ההורים משתפים פעולה ומפגינים מאמץ עז בהבאת הקטין לטיפול המשפחתי ובקיום המפגשים הטיפוליים אצל המטפלת המשפחתית ופירטה על אודות המשך תכנית הטיפול. לאור האמור, הורה בית המשפט על המשך ההליך הטיפולי בהתאם להוראות המומחית והמטפלת המשפחתית. בסוף חודש ינואר 2019 פנתה המטפלת המשפחתית אל בית המשפט בבקשה למתן הוראות, נוכח אי עמידת הצדדים בתכנית הטיפול שנקבעה, ובפרט בשל אי שיתוף פעולה מצידה של המערערת בהקשר זה. ביום 29.1.2019 הגישה המערערת בקשה לביטול מינויין של המטפלת המשפחתית והמומחית בטענה כי הן אינן מופיעות ברשימת המומחים מטעם יחידות הסיוע של בתי המשפט לענייני משפחה (להלן: רשימת המומחים) וכן בשל כשלים בטיפול, חוסר מקצועיות ודיווח שקרי לבית המשפט, לטענתה. לאחר קיום דיון בבקשה החליט בית המשפט ביום 21.2.2019 לדחות את הבקשה לביטול המינויים. בית המשפט התייחס למורכבות המקרה שבפניו ולעובדה שבשנתיים שחלפו מפתיחת ההליך הוגשו כ-30 חוות דעת ועדכונים, 78 בקשות מטעם הצדדים וניתנו למעלה מ-170 החלטות על ידו. צוין כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה בסירובו הכמעט מוחלט של הקטין לקשר עם המשיב, והחשש כי סירוב זה "יזלוג" ויחבל בקשר שבינו ובין הקטינות. צוין כי במספר החלטות קודמות הביע בית המשפט את דעתו לפיה המערערת "אינה מכירה בחשיבות נוכחותו של האב בחיי הילדים ופועלת, בין במישרין ובין בעקיפין, בין במודע ובין באופן בלתי מודע, על מנת לפגוע בקשר. הדברים, לטעמי, עולים כדי ניכור הורי קשה" (פסקה 12 להחלטה). בית המשפט ציין כי הגשת הבקשה בעיתוי הנוכחי אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב וכי התרשמותו היא כי "הטעם בגינו הוגשה הבקשה, הינה קביעת המומחית כי האם אינה משתפת פעולה עם ההליך הטיפולי, חששה של האם מפני הסנקציות שיוטלו בגין חוסר שיתוף הפעולה, אשר מצטרף לעמדתה הכללית לפיה הקשר בין הקטין ... לאביו אינו לטובת הקטין". עוד צוין כי הגם שגורמי הטיפול שמונו לא נכללו בעת מינויים ברשימת המומחים (בעת מתן ההחלטה כבר נכללה המומחית ברשימת המומחים), הרי שאין מניעה עקרונית למינוי מומחה שאינו מופיע בה, בהינתן הסכמת הצדדים, כפי שאכן היה במקרה דנן. עוד צוין כי משמעות ביטול המינוי בעת הנוכחית תביא לקטיעת ההליך הטיפולי בשלב קריטי לפרק זמן בלתי ידוע והותרת המשפחה ללא גורם טיפולי כלשהו. אשר להמשך התכנית הטיפולית, קבע בית המשפט כי יש "לאפשר פרק זמן נוסף, קצר, לתקופה של כחודש וחצי, של טיפול אינטנסיבי, במהלכו יבחנו כלל הנתונים, כולל אפשרויות נוספות. בסיום תקופה זו, ככל שלא יחול שיפור משמעותי בקשר בין [הקטין] לאביו, ישקול בית המשפט שימוש בכלים עליהם הצביעה [המומחית], כולל השתתפות ב"סדנת חידוש קשר" וקביעת משמורת הקטינים בידי האב ולו באופן זמני" (פסקה 33 להחלטה). בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת נגד ההחלטה נדחתה, בהסכמתה, ביום 6.3.2019 (רמ"ש 61038-02-19). בהתאם להחלטה מיום 21.2.2019, הליך הטיפול האינטנסיבי החל, וביום 28.3.2019 דיווחה המטפלת המשפחתית כי עד כה לא התקיימו מפגשים משמעותיים בין הקטין למשיב, וזאת לשיטתה בשל התנהלותה של המערערת. ביום 1.4.2019 התקבל עדכון נוסף מטעם האפוטרופא לדין, אשר סברה, לאחר פגישה עם הקטין, כי "ללא שינוי משמעותי של הוצאה מהסביבה הפוגענית בה [הקטין] נמצא – יהיה מאוד קשה לסייע לו והנזק הנפשי וההתפתחותי שעלול להיגרם לו ללא השינוי עלול להיות בלתי הפיך". ביום 11.4.2019 הורה בית המשפט קמא על קבלת דיווח משלים מאת המומחית, תוך התייחסות להתנהלות המפגשים עד כה, לעדכונה של המטפלת המשפחתית, וכן לאפשרות לפיה יורה בית המשפט על קיום סדנה לחידוש הקשר בין הקטין למשיב. עוד הורה בית המשפט לצדדים להערך לכך שבדיון שנקבע ליום 2.5.2019 תידון סוגיית משמורתם של הילדים. בהתאם להחלטה מיום 11.4.2019, הגישה המומחית דיווח מטעמה, בו ציינה את יחסה השלילי של המערערת לתכנית הטיפולית, את חוסר אמונה בגורמי המקצוע באשר לתהליך חידוש הקשר בין הקטין למשיב, וכי הדבר אף משפיע על הקטין, אשר מגיב בהתדרדרות רגשית חריפה. נוכח האמור, ביקשה המומחית כי בית המשפט יורה על שילובה של עובדת סוציאלית לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) על מנת לבחון האם מדובר ב"קטין נזקק" ולשקול את הוצאתו למסגרת חוץ ביתית נייטרלית. ביום 18.4.2019 הגיש בא-כוח המערערת בקשה לדחיית הדיון בהליך, בשל נסיבות אישיות אשר מחייבות אותו לשהות בחו"ל במועד הדיון (גיוס בנו לצבא ארצות הברית). בקשה זו נדחתה על ידי המותב בו ביום, נוכח יציאתו הצפויה לשבתון ונוכח האמור בדיווחה של המומחית מיום 17.4.2019, אשר מחייב בחינה. ביום 2.5.2019 התקיים הדיון, אליו התייצבה המערערת ללא עורך דין. במהלך הדיון נשמעו עמדות המומחית והמטפלת המשפחתית, האפוטרופא לדין, והצדדים עצמם. כן התייצבה לדיון עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער, אשר הודיעה כי בכוונת גורמי הרווחה לכנס ועדה לתכנון טיפול בעניינם של הקטינים בהקדם. בתום הדיון, בשים לב לעובדה שהמערערת לא הייתה מיוצגת, התאפשר לה להגיש השלמת טיעון בכתב, אשר הוגשה ביום 6.5.2019. ביום 15.5.2019 קבע בית המשפט כי מהתרשמותו עולה שלא חל שינוי באופן התנהלותה של המערערת, אשר עודנה פועלת לשם ניתוק הקשר שבין המשיב והילדים. נקבע כי "מדובר בניכור הורי חריף, בעוצמה גבוהה ביותר, אשר מבוצע באופן שיטתי, על פני זמן רב, וללא כל מודעות לפגיעה הקשה הנגרמת לנפשם של הקטינים". בית המשפט הוסיף וציין כי "אמנם נכון כי הבנות ... נפגשות עם האב, ואולם לאחר ששמעתי את דברי הצדדים והמומחים, להתרשמותי, ככל שלא יחול שינוי ממשי במצב הדברים כפי שהוא היום, קיים חשש ממשי להתדרדרות במצב ופגיעה בקשר שבין האב לבנות". על כן, קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה דנן עלה בידי המשיב לסתור את "חזקת הגיל הרך" וכי המערערת הוכיחה "במעשיה ובמחדליה" כי היא אינה מסוגלת לקיים קשר תקין בין הילדים למשיב ומשכך יש להורות על קביעת משמורתן הזמנית של הקטינות בידי המשיב, תוך קביעת זמני שהייה בין הקטינות ובין המערערת. עוד נקבע כי על הצדדים להודיע על מומחים המקובלים עליהם לשם טיפול פרטני בקטין, וכי על עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער להגיש עדכון לאחר התכנסותה של ועדת תכנון טיפול בעניינם של הילדים וכי ההליך ייקבע לשמיעת ראיות. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת נגד החלטה זו נדחתה ביום 14.8.2019 (רמ"ש 45319-05-19) ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה אף היא על ידי השופט נ' הנדל (בע"מ 5451/19). ביום 10.7.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים, תלה"מ 18445-07-18 שעסק בתביעת המערערת להגדלת סכום המזונות עבור הקטין נוכח צמצום המפגשים בינו ובין האב (להלן: פסק הדין בתביעת המזונות). התביעה נדחתה, תוך שבית המשפט ציין "להתרשמותי, וכפי שציינתי מספר פעמים בעבר, לאופן התנהלות האם, קשר ישיר, חלק עיקרי, אם לא מוחלט, בעובדה כי המפגשים בין [הקטין] לאביו צומצמו, ולאחרונה אף בוטלו לגמרי". בית המשפט ציין כי על רקע זה, בקבלת התביעה יש "משום העברת מסר לאם לפיו אין פסול באופן התנהלותה, ואינני סבור כי ניתן וראוי להעביר מסר זה". ערעור על פסק הדין קבוע לדיון בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 61616-07-19). ביום 16.7.2019 הגישה המערערת את בקשתה לפסילת המותב. לשיטת המערערת, החלטת בית המשפט מיום 15.5.2019, הגם שעסקה במשמורת זמנית, מגלה כי בית המשפט גיבש עמדה סופית בסוגיית המשמורת, וכי ישיבת ההוכחות שנקבעה לחודש פברואר 2020 נקבעה למראית עין בלבד. עוד נטען כי הקביעות העובדתיות במסגרת פסק הדין בתביעת המזונות מוכיחות אף הן כי דעתו של בית המשפט ננעלה. המערערת הוסיפה ופירטה שורה של החלטות וכן התנהלות של המותב המלמדות, לשיטתה, על התנכלותו כלפיה. לאחר קבלת עמדת המשיב, אשר התנגד לבקשה, דחה בית המשפט קמא ביום 25.7.2019 את בקשת הפסלות. בפתח הכרעתו ציין המותב כי דעתו אינה נעולה כלל ואין כל חשש למשוא פנים. צוין כי "מדובר בהליך, ואף בתהליך, מתמשך, אשר במסגרתו מונו מספר מומחים, שהגישו מפעם לפעם חוו"ד. הקונפליקט בין הצדדים בעצימות גבוהה ולו השלכות מרחיקות לכת על הקטינים והמשפחה. בהליך זה, כפי שניתן להתרשם ממספר הבקשות ותדירותן, מתקיימים אירועים נקודתיים, אשר בהם פונים הצדדים לבית המשפט, ונדרשות החלטות ביניים. במקרים אלו, אכן מביע בית המשפט את דעתו, וקובע קביעות, ואולם, מדובר בקביעות זמניות, נקודתיות, אשר מופנות כלפי האירוע הספציפי אשר הובא לפתחו באותו עניין. אין בקביעות אלו משום קביעה לגבי סופו של ההליך, ואין בהן כדי ל"נעול" את דעתו של בית המשפט". בית המשפט הוסיף כי ההחלטה מיום 15.5.2019 היא החלטה זמנית, אשר ניתנה לאחר שקילת נסיבותיו של המקרה ובשים לב לעמדת המטפלות, האפוטרופא לדין והעובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער ולאחר שמיעת עמדות הצדדים בדיון מיום 2.5.2019 והשלמת הטיעון מטעם המערערת בכתב, נוכח העובדה שהמערערת לא הייתה מיוצגת בדיון זה. צוין כי טענות המערערת בנוגע להחלטה הן ערעוריות, ואין מקומן בהליך פסלות. עוד צוין כי מאז מתן ההחלטה הוגשו על ידי המערערת בקשות ותגובות וכי חלפו חודשיים ממועד מתן ההחלטה ועד להגשת בקשת הפסלות, ואף מטעם זה יש לדחות את הבקשה. אשר לפסק הדין בתביעת המזונות, צוין כי טענות המערערת בדבר אופן ניהול התביעה ידונו בערעור שהגישה, וכי ממילא אין בהן כדי להוות עילת פסלות. עוד הבהיר בית המשפט כי במסגרת פסק הדין ציין במפורש כי אינו סבור שהמצב כיום, בו המשיב אינו נפגש עם הקטין, הוא קבוע, לאור ההליך הטיפולי שמתנהל בעניין זה, וכי אף מאמרתו זו ניתן ללמוד כי דעתו לא ננעלה. לבסוף, בכל הנוגע לטענות המערערת בדבר התנכלות בית המשפט כלפיה, צוין כי מרבית האירועים שצוינו התרחשו לפני זמן רב, מבלי שהמערערת סברה כי יש בהם עילה לפסלותו וכי טענות אלה נושאות אופי ערעורי אשר אינו מצדיק פסילת שופט. עוד צוין כי ההחלטות שניתנו על ידו ואשר בגינן נטענה טענת ההתנכלות היו החלטות מנומקות, וכי אין בתחושותיה הסובייקטיביות של המערערת כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. מכאן הערעור דנן, בו חוזרת המערערת, על פני 32 עמודים, על טענותיה בפני בית המשפט קמא. היא גורסת שאין מדובר בטענות ערעוריות אלא בטענות המוכיחות כי דעתו של המותב ננעלה וכי כפועל היוצא מכך, קיים חשש ממשי למשוא פנים אשר מצדיק את פסילתו. אשר לקביעת בית המשפט קמא כי טענת הפסלות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, נטען כי עם הגשת בקשת רשות הערעור על החלטת המותב מיום 15.5.2019, הוגשה גם בקשה לקיום הדיון בה במותב שלושה, וזאת הואיל ומדובר בפסק דין ולא החלטה אחרת ומכך ביקשה המערערת ללמוד כי טענת הפסלות הועלתה על ידה כבר אז. עוד נטען כי ממועד מתן ההחלטה ועד להגשת בקשת הפסילה היא לא הגישה כל בקשה מיוזמתה אלא אך הגיבה לעניינים דחופים וכי לאחר הגשת בקשת הפסילה ובניגוד לדין, ניתנה החלטת המותב בבקשה שהגיש המשיב וזאת טרם שנתן את החלטתו בבקשת הפסילה. להשלמת התמונה יוער כי ביום 10.9.2019 הגישה המערערת בקשה לעיכוב ההליך בפני בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור דנן. זאת, נוכח קביעת דיון דחוף בהליך ביום 16.9.2019 בעקבות הגשת בקשה מטעם המשיב לשינוי זמני השהות של הקטינות עם המערערת. דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא זה הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) ולפיו יש לבחון האם קיימות נסיבות יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ע"א 4569/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (7.8.2019)). עיון בערעור, בהחלטת המותב ובכתבי בית הדין שהוגשו לבית המשפט קמא, מעלה כי המערערת לא הצביעה על קיומו של חשש כאמור. אכן, קיימים מקרים נדירים שבהם התבטאויות בעלות אופי מובהק ונחרץ מצד בית המשפט יש בהן כדי ללמד על "נעילת" דעתו והן מוליכות אל המסקנה כי קם חשש ממשי למשוא פנים מצדו (השוו: ע"א 3012/19 לשצ'ינסקי נ' שאוויט, פסקה 4 (18.6.2019)), אך איני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם מקרים אלה. החלטתו של בית המשפט קמא מיום 15.5.2019 עניינה במשמורת זמנית, וכפי שציין המותב היא ניתנה על בסיס הדיווחים והנסיבות שהוצגו בפניו באותו שלב, והיא אינה סופית. פסק הדין בתביעת המזונות אף הוא אינו מקים חשש ממשי למשוא פנים שכן דחיית התביעה להגדלת דמי המזונות אינה מצביעה כי דעתו של המותב ננעלה ביחס לסוגיית המשמורת. טענותיה והשגותיה של המערערת על פסק דין זה תתבררנה במסגרת הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, אך אין להן כל השלכה על סוגיית הפסלות דנן. לכך יש להוסיף את השיהוי אשר דבק בהעלאת טענת הפסלות, עליו עמד בית המשפט קמא בהחלטתו. שיהוי זה מצדיק אף הוא את דחיית הערעור (ראו: ע"א 3088/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (20.6.2019)). אשר לטענת המערערת כי היה על בית המשפט קמא לדון בבקשת הפסילה מיד עם קבלתה. אכן, סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי "נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת". משכך, היה על בית המשפט לדון בבקשה ולהחליט בה בטרם יקבל החלטה אחרת בתיק. חרף האמור, ביום 21.7.2019 ניתנה החלטת בית המשפט אשר הורתה למערערת להגיב לבקשה שהגיש המשיב לצורך יציאתו מן הארץ עם הקטינות. ואולם, בשים לב לכך שמדובר בהחלטה טכנית גרידא למתן תגובה, בעוד שההחלטה המהותית בבקשת המשיב ניתנה לאחר דחיית בקשת הפסלות, איני סבורה כי יש בכך כדי להשליך על המסקנה שאליה הגעתי (ראו: ע"א 2004/18 פלונית נ' פלונית, פסקה 3 (18.7.2018)). אשר על כן, הערעור נדחה, ועמו נדחית הבקשה לעיכוב ההליך בפני בית המשפט קמא. משלא התבקשה תגובת המשיב, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב באלול התשע"ט (‏12.9.2019). ה נ ש י א ה _________________________ 19052310_V01.docx מצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1