קר שירותי רפואה בע"מ נ. כללית שרותי בריאות

החלטה בתיק בג"ץ 5231/18 בבית המשפט העליון בג"ץ 5231/18 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: קר שירותי רפואה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. כללית שרותי בריאות 2. מרכז רפואי לניאדו עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד עידן ברוקס; עו"ד נועה מנחמוב פסק-דין השופט ע' גרוסקופף עניינה של העתירה הוא הסכם התקשרות ארוך שנים בין המשיבה 1, כללית שרותי בריאות (להלן: "כללית"), לבין העותרת, קר שירותי רפואה בע"מ (להלן: "קר" או "העותרת"), אשר הגיע לאחרונה לסיומו, בעקבות הודעת ביטול ההסכם ששלחה קר לכללית. קר חזרה בה לאחר מכן מהודעת הביטול, אך כללית סירבה לחדש את ההתקשרות עמה. משכך, עותרת היא כעת לקבלת צו על תנאי אשר יורה לכללית "ליתן טעם מדוע לא תבטל את החלטתה שלא לקבל את הודעת העותרת כי היא חוזרת בה מהודעתה על ביטול הסכם ההתקשרות בין הצדדים"; ומדוע לא "תמשיך ותקיים את הסכם ההתקשרות ...". רקע עובדתי וטענות העותרת 1. על פי האמור בעתירה, קר מפעילה את המכון לרפואה גרעינית בבית החולים "לניאדו" בנתניה (להלן: "המכון") החל משנת 1995 ועד היום. במהלך שנים אלה ועד לעת האחרונה, העניקה כללית למבוטחיה שבמחוז שרון-שומרון שירותי מיפוי באמצעות המכון שמפעילה קר, כאשר לקוחות כללית היוו את נתח הארי בפעילות המכון. לאחרונה, הגיעה כאמור ההתקשרות בין הצדדים לכדי סיום, בעקבות הודעת ביטול שמסרה קר לכללית ביום 28.3.2018. ברקע למשלוח הודעת הביטול עמדו, על פי קר, סירובה של כללית לעדכן את התעריפים הקבועים בהסכם ושחיקה מתמשכת ברווחיות המכון. ביום 15.4.2018 ביקשה קר לסגת בה מהודעת הביטול, ולהמשיך את ההתקשרות עם כללית בתנאי העבר, אך נענתה בשלילה. 2. לשיטתה של קר, החלטתה של כללית שלא להמשיך את ההתקשרות עמה היא החלטה בלתי סבירה וחסרת תום לב, אשר נתקבלה משיקולים זרים, בניגוד לאינטרס הציבורי. הטעם האמיתי לסיום ההתקשרות, לשיטתה של קר, הוא סכסוך חריף ומתמשך הקיים בין הצדדים, שמקורו בטענות שהעלה מר גור מינצר (הבעלים, היו"ר והמנכ"ל לשעבר של קר), לגבי התנהלות בלתי כשרה של כללית בהתקשרויותיה מול ספקיה בתחומים שאינם שירותי מיפוי. אין אנו נדרשים לצלול לנבכי הסכסוך. די אם נציין כי הסכסוך ידע מספר גלגולים, וספיחיו נידונים כיום במסגרת המרצת פתיחה שהגישה קר ביום 12.6.2018 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 28565-06-18). 3. בהחלטה מיום 9.7.2018 נתבקשה העותרת להבהיר מדוע ההליך שלפנינו מתאים לשיטתה להתברר כבג"ץ. בהודעה שהגישה ביום 16.7.2018 טענה כי הכללית היא גוף ציבורי הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, ועל כן מוסמך בית משפט זה, מכוח סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה ליתן צו כמבוקש. עוד נטען, כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבג"ץ ולא לערכאה האזרחית, משום שהסעד המבוקש על ידה אינו כספי כי אם הצהרתי; וכי נושא העתירה אינו נופל בין העניינים המצויים בסמכות בית משפט לעניינים מנהליים, ועל כן הסמכות השיורית לדון בו נתונה לבג"ץ. דיון והכרעה 4. דינה של העתירה להידחות על הסף. הסכסוך שלפנינו הוא סכסוך חוזי, לכל דבר ועניין. העובדה שאחד מן הצדדים לחוזה (כללית) הוא גוף בעל אספקטים ציבוריים, אינה גורעת ממהותו המשפטית האמיתית של הסכסוך כסכסוך אזרחי; וככזה, קובעת ההלכה הפסוקה כי עליו להתברר בפני הערכאה האזרחית המתאימה, ולא בפני בית משפט זה, בשבתו כבג"ץ (ראו: בג"ץ 348/78 ינאי נ' עירית חיפה, פ"ד לג(1) 47 (1978) (להלן: "עניין עירית חיפה"); בג"ץ 425/74 "סימר" חברת בונים בע"מ נ' שר הפיתוח, פ"ד כט(2) 233 (1975); דפנה ברק ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מנהלי דיוני 130-129 (2017)). בעניין עיריית חיפה, שנסיבותיו דומות לענייננו, טען העותר, אדריכל במקצועו, כי העירייה סיימה את ההתקשרות עמו בשל רצונה להתנקם בו על שחשף מעשי תרמית. דברי בית המשפט שם (מ"מ הנשיא (כתוארו אז), משה לנדוי), הולמים היטב גם את ענייננו (שם, פסקה 2): גלוי לעין [...] שבית-משפט זה מתבקש לעסוק בענין הנוגע לביטול חוזה או חוזים שנעשו בין העותר ובין המשיבים, ולברר את טענת העותר שלא היה יסוד לביטול החוזים ושמניעים מושחתים הניעו את המשיבים לבטלם. זו תמצית הדברים ועל פיה ברור שסכסוך מעין זה מצוי בשטח המשפט הפרטי והוא יכול וצריך להתברר בבית המשפט המוסמך לכך, ולא בבית משפט זה, המפעיל את סמכותו כרגיל רק כשבית משפט אחר אין לו סמכות בענין ופסיקתו העקבית אומרת שאין לבקש סעד בבית משפט זה, אם יש לעותר סעד חלופי במקום אחר. [...] אם אמנם צודק העותר והוא פוטר כדי לחפות על מעשי שחיתות שנעשו על ידי יריביו [...] ברור שקימת כאן תקלה ציבורית ממדרגה ראשונה שמן הצורך לעקור אותה מן השורש. אבל תקלה ציבורית כנטען על ידי העותר – ורק למען הזהירות אני חוזר ומצין שעצם הדברים מוכחשים נמרצות על ידי המשיבים – אינה גורעת ממהותו המשפטית האמיתית של הסכסוך בין בעלי הדין, המוסיף להיות סכסוך אזרחי למרות האספקטים הציבוריים הטמונים בו. לא יהיה כל קושי להעלות טענות אלה על מניעים מושחתים, הממריצים את עובדי המשיבים, לפני בית המשפט המוסמך לדון ולפסוק אם היתה עילה חוקית לביטול החוזים, ותוך כדי כך יוכל בית המשפט המוסמך לרדת גם לעמקה של טענה זו ולבררה. 5. סוף דבר: העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' באב התשע"ח (‏19.7.2018). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18052310_Y02.doc לי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il