נתנאל פורוש נ. מדינת ישראל

2 1 בבית המשפט העליון ער"פ 5230/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: נתנאל פורוש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת רשמת בשם המערער: עו"ד דוד ברהום פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בבש"פ 5040/21 מיום 22.7.2021 במסגרתה נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון) מיום 24.2.2020 בת"פ 50624-09-16. בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המערער בהתאם להסדר הטיעון שהוגש על ידי הצדדים, תוך שהוסיף על עונש המאסר שהוסכם בין הצדדים, שעמד על שישה חודשי עבודות שירות, תקופה נוספת של 21 יום מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית המשפט המחוזי הוסיף תקופה זו בשל העובדה שהמערער לא הפקיד במשך תקופה של שנתיים את כספי הפיצויים עבור המתלוננים אותם התחייב להפקיד במסגרת הסדר הטיעון. ביום 20.7.2021, כשנה ושלושה חודשים לאחר מתן גזר הדין, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר הדין, במסגרתה טען כי מגיפת הקורונה פגעה בעסקיו ועל כן יש להתחשב במצבו. כן טען כי לערעור סיכוי רב להתקבל, שכן שגה בית המשפט המחוזי כאשר החליט לסטות מהסדר הטיעון עליו הסכימו הצדדים כאמצעי "ענישה" בגין האיחור בהפקדת כספי הפיצויים עבור המתלוננים. ביום 22.7.2021 דחתה הרשמת את בקשת הארכה בציינה כי המערער לא הציג כל טעם ממשי המניח את הדעת ביחס לאיחורו בהגשת הערעור. הבקשה הוגשה באיחור ניכר וההסבר שניתן על ידי המערער אינו מבסס הצדקה מבוררת לאיחור. כמו כן, טענותיו בקשר להתפרצות הקורונה ופגיעתה בעסקיו נטענו בכלליות ולא נתמכו בתצהיר כדין. מכאן הערעור שלפנַי במסגרתו טוען המערער כי הרשמת לא שקלה את סיכוייו הלכאוריים של הערעור ולא הפנתה למקור סמכות המבסס את קביעתה כי היה עליו לתמוך את טענותיו בתצהיר. חלק ניכר מהערעור הוקדש לטענותיו של המערער על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. דין הערעור להידחות. לרשם בית המשפט נתון שיקול דעת רחב בעניינים כגון דא, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ער"פ 1004/21 עובד נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (16.2.2021); בש"פ 5925/20 מקייטן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.8.2020)). בענייננו, לא הציג המערער כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשמת. הארכת מועד להגשת הליך ערעורי פלילי תינתן אם יוצג לפני בית המשפט "טעם ממשי המניח את הדעת" ביחס לאיחור. במסגרת זו יש להביא בחשבון מספר שיקולים, ובראשם הסיבה לאיחור וסיכויי ההליך העיקרי. כן יילקחו בחשבון משך האיחור בהגשת הערעור, האינטרס הציבורי בהכרעה בהליך, וחשיבות הזכויות העלולות להיפגע מאי מתן הארכה (ראו: סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ער"פ 1004/21 עובד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (16.2.2021); בש"פ 660/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (31.1.2016)). בענייננו, מדובר באיחור ניכר ביותר של למעלה משנה, והמערער גם לא הסביר כלל מהן הנסיבות המפורטות שמנעו ממנו להגיש את הערעור במועד, למעט טענה כללית בדבר השפעות משבר הקורונה. בנסיבות אלה, המערער לא הצליח להצביע על "טעם ממשי" המצדיק מתן ארכה ובצדק לא נדרשה הרשמת כלל לסיכויי הערעור. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ל' באב התשפ"א (‏8.8.2021). ש ו פ ט _________________________ 21052300_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1