עידן יצחקיאן נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב - "הפול"

פסק-דין בתיק ע"א 5230/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5230/14 ע"א 6066/14 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג המערער בע"א 5230/14 והמשיב בע"א 6066/14: עידן יצחקיאן נ ג ד המשיבה בע"א 5230/14 והמערערת בע"א 6066/14: המאגר הישראלי לביטוח רכב - "הפול" ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בת"א 4918-05-12 שניתן ביום 22.06.2014 על ידי כבוד השופט א' בכר בשם המערער בע"א 5230/14 והמשיב בע"א 6066/14: עו"ד צבי הרצוג ועו"ד כפיר דוד בשם המשיב בע"א 5230/14 והמערער בע"א 6066/14: עו"ד משה עבדי ועו"ד דוד עבדי פסק-דין השופט י' עמית: שני ערעורים מאוחדים, שעניינם תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה, בה נפגע המערער בע"א 5230/14 (להלן: המערער) ובגינה הגיש תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). 1. המערער, יליד 1983, נפגע בתאונת דרכים ביום 10.12.2007, עת רכב על אופנוע. נכותו הרפואית של המערער נקבעה על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, והיא מחייבת על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. נכותו הרפואית המשוקללת של המערער הועמדה על ידי המל"ל על 48% במעוגל, על פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, כלהלן: 20% לפי סעיף 35(2)(א)II בגין osteomyelitis (דלקת עצם – י"ע) כרונית עם הפרשה מוגלתית; 10% בגין הגבלה בתנועות ברך שמאל; 10% בגין הגבלה בתנועות קרסול שמאל; 10% בגין תסמונת פוסט-טראומטית; 10% בגין צלקות נרחבות, מכוערות ורגישות לאורך שוק שמאל. המל"ל הפעיל את תקנה 15 במלואה, כך שנקבעה למערער נכות של 72%. 2. בית משפט קמא, לאחר ששמע ראיות, העמיד את נכותו התפקודית של המערער על 42%. כחמישה חודשים לפני התאונה החל המערער לעבוד כטכנאי לתיקון מכשירים סלולריים, ובית המשפט העמיד את בסיס שכרו לעבר על 5,607 ₪ בהתאם לשכרו הממוצע בארבעת החודשים האחרונים לפני התאונה ובהתאם לגימלת הנכות מהעבודה שמקבל המערער. את השכר לעתיד חישב בית המשפט על פי השכר הממוצע במשק, ולכך הוסיף הפסדי פנסיה בשיעור 12%. סך הכל נפסק למערער הסך של 2,264,000 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל בסך של 2,121,964 ₪. לאור זאת, ומאחר שלא היה מדובר ברכב מעביד, נפסק למערער 25% מהנזק, דהיינו סך של 566,000 ₪. 3. על פסק דינו של בית משפט קמא הוגשו שני הערעורים שלפנינו. המערער הלין, בין היתר, על שיעור הנכות התפקודית שנקבעה לו; על בסיס הפסד השכר בעבר לאור טענתו כי היה יכול לקבל בונוסים במסגרת עבודתו; על קביעת תקופת אי כושר מלא של שנתיים בלבד ללא תקופת הסתגלות לאחר הניתוחים שעבר; ועל אי פסיקת פיצוי בגין הפסד "ביכולת המיגון והביטוח ותשלום פרמיית יתר" באשר לטענתו נענה בסירוב לערוך עבורו פוליסת ביטוח חיים. מנגד הלינה המשיבה בערעורה (ע"א 6066/14), בין היתר, על הסכומים שנפסקו למערער בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד. בהקשר זה נטען, כי בשלוש השנים עובר לתאונה החליף המערער לא פחות משמונה מעבידים ושכרו הממוצע לאורך תקופה זו עמד על כ-2,100 ₪ ברוטו לחודש. נטען, כי לא היה מקום לחשב הפסדי השכר בעתיד על פי השכר הממוצע במשק, באשר המערער כבר החל לכתוב את סיפור חייו התעסוקתי לאחר שסיים תיכון ללא בגרות ושרת בצה"ל שירות מקוצר. כן הלינה המערערת על שיעור הנכות התפקודית שנקבע למערער, ולטענתה, כפי שהמערער לומד כיום בקורס צורפות, הוא יכול היה להמשיך בעבודתו הקודמת. 4. דין שני הערעורים להידחות. אקדים ואציין כי מאחר שהפיצוי שנפסק לזכות המערער כמעט ונבלע בתגמולי המל"ל, הרי שהעלאת סכום הפיצוי תתבטא הלכה למעשה ברבע מהסכום. כך, לדוגמה, אפילו יועלה הפיצוי בסכום של 200,000 ₪, המערער יהיה זכאי לתוספת של 50,000 ₪ בלבד, ואין מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בסכומים מעין אלה. דומני כי נקודת מוצא זו מצביעה על חוסר התוחלת בערעור שלפנינו. 5. ולגופם של ערעורים. כלל ידוע במקומותינו כי קביעת הנכות התפקודית היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית (ראו, לדוגמה, ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ בפסקה 5 (12.6.2011)). בדומה לכלל אי ההתערבות בממצאי עובדה ומהימנות, כך התערבות ערכאת הערעור בשיעור הנכות התפקודית נעשית במשורה ובמקרים ראויים של פער של ממש בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית, או מקום בו מצאה ערכאת הערעור כי נתונים מהותיים נעלמו מעיני בית משפט קמא. לא זה המקרה שלפנינו ועל כן דין שני הערעורים בנקודה זו להידחות. 6. בית משפט קמא חישב את הפסדי השכר בעבר של המערער על בסיס שכרו בפועל, ולא מצאתי להתערב בנקודה זו. לצורך הדיון, גם אם אקבל טענת המערער כי היה מקום להאריך התקופה של אי כושר מלא, ואפילו אניח כי מדובר בשנה נוספת, הרי שמשמעות הדבר תוספת של כ-50,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, ובפועל 25% מסכום זה. אף לא מצאתי ממש בטענה לפיה חברות ביטוח סרבו לבטח את המערער בביטוח חיים, ואף אם אניח כי המערער נדרש לשלם פרמיית ביטוח חיים בסכום גבוה יותר, הרי שגם כאן מדובר בסכום זניח, ומכל מקום, סכומים אלה "מתקזזים" עם פריטים אחרים בהם חישב בית משפט קמא את הפיצוי ברוחב יד. מנגד, לא מצאתי לקבל טענת המשיבה כי היה על בית המשפט לסטות במקרה דנן מהשכר הממוצע במשק לצורך חישוב הפסדי השתכרות בעתיד. אכן, המערער שהיה בשוק העבודה כארבע שנים לפני התאונה החל לכתוב במידת מה את סיפור חייו התעסוקתי, אך השתכרותו בחודשים האחרונים עובר לתאונה הצביעה על פוטנציאל השתכרות שרשאי היה בית משפט קמא לקחת בחשבון שיקוליו. 7. סופו של דבר, שדין שני הערעורים להידחות. בישיבת קדם הערעור, המשיבה היתה נכונה לקבל המלצת בית המשפט ולהסתלק מערעורה כנגד משיכת ערעורו של המערער, בעוד שהמערער עמד על ערעורו. על אף זאת, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' בטבת התשע"ה (29.12.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14052300_E04.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il