רני צים מרכזי קניות בע"מ נ. רבץ השקעות בע"מ

2 1 בבית המשפט העליון רע"א 5224/20 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: רני צים מרכזי קניות בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. רבץ השקעות בע"מ 2. דמרי משה אחזקות והשקעות בע"מ 3. צ.ע.ד.י.ם בנגב בע"מ 4. מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.7.2020 בה"פ 55547-06-20, שניתנה על ידי כב' השופט מ' אלטוביה בשם המבקשת: עו"ד גור טננבאום בשם המשיבות 2-1: עו"ד דורון טאובמן בשם המשיבה 4: עו"ד אדם טהרני פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה) בה"פ 55547-06-20 מיום 10.7.2020, בגדרה התקבלה עמדת המשיבה 4 – מדינת ישראל (להלן: המדינה) לפיה על המבקשת לשלם אגרת בית משפט בהתאם לשיעור האגרה הקבוע בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 ביחס לתביעה לסכום קצוב. 2. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון באשר להחלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והשתכנעתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה דנן כאילו ניתנה בה הרשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. 3. דין הערעור להתקבל. על מנת להכריע בבקשה שלפניי, לא ראיתי צורך להיכנס לעובי הקורה ולפרט את מכלול הרקע לסכסוך בין הצדדים. די בכך שאציין כי בית המשפט המחוזי אימץ בהחלטתו את עמדת המדינה בסוגיית שיעור האגרה, לאחר שהורה לה, מיוזמתו, להגיש עמדתה בנדון, וזאת מבלי לנמק את ההחלטה ומבלי שניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס לעמדת המדינה ולהעלות טענותיהם בסוגיה הנדונה טרם קבלת ההחלטה. דומה שזכותו של בעל דין להתייחס לעמדה המוצגת לפני בית המשפט, לבד היותה מתיישבת היטב עם הגיונה של שיטתנו המשפטית, נובעת היא אף מזכות הטיעון המוקנית לבעל דין, אשר מקפלת בתוכה, בין היתר, את הזכות לבירור הולם והוגן של טענות הצדדים, והזכות למתן הזדמנות להפעלת זכויות דיוניות שונות הנתונות לבעלי הדין (ראו: רע"א 993/06 מדינת ישראל נ' דיראני, פ"ד סה(1) 438, 456 (2011)); והשוו: תקנות 241(ג)-(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). 4. הנה כי כן, בנסיבות המקרה דנן, בהן בית המשפט המחוזי העלה מיוזמתו את השאלה בדבר שיעור האגרה, ובתוך כך, ביקש ואף אימץ את עמדת המדינה בנדון, ראוי היה לאפשר לצדדים להתייחס לעמדה זו טרם מתן החלטה בנדון. 5. אשר על כן, אני מורה על קבלת הערעור במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת. הדיון בנושא שיעור האגרה יוחזר אל בית המשפט המחוזי לשם קבלת עמדות הצדדים טרם מתן החלטה חדשה בנדון. ממילא אף לא ראיתי להידרש ליתר הטענות אשר העלתה המבקשת בבקשתה, שכן כאמור, פתוחה בפניה הדרך להעלות טענות אלה לפני בית המשפט המחוזי. 6. נוכח המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בבקשת המבקשת להארכת מועד לתשלום אגרת בית המשפט עד להכרעה בבקשת רשות הערעור דנן. 7. סוף דבר: הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 5 לעיל. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' בחשון התשפ"א (‏19.10.2020). ש ו פ ט ת _________________________ 20052240_R03.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1