טלל צרצור סרסור נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 5222/12 בבית המשפט העליון בש"פ 5222/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: טלל צרצור סרסור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 19.6.12 בבש"פ 4535.12 פסק-דין לפניי ערעור על החלטת הרשם ג' שני (בש"פ 4535/12-א') מיום 19.6.2012. בהחלטתו, דחה הרשם את בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על רכיב הקנס בגזר דינו. ברקע לדברים גזר דינו של המערער, שניתן במסגרת הסדר טיעון (ת"פ 2016-09, כבוד השופטת א' זיסקינד, מיום 20.11.11). במסגרת הערעור על רכיב הקנס הגיעו הצדדים להסכמה, לה נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין (עפ"ג 2697-01-12, כבוד השופטים צ' סגל, י' הכהן, ו-ב' גרינברגר, מיום 28.2.2012) בזו הלשון: "לאור המוסכם לעיל, ימשיך המערער בתשלום שיעורי הקנס שנותרו לו החל מיום 15.6.2012, היינו, כחודש לאחר תום ריצוי עבודות השירות, ובכל 15 בחודש שלאחר מכן". על פסק דין זה מבקש המערער להשיג. משהוגשה בקשת רשות הערעור באיחור, נדרש הרשם לבחינת בקשה להארכת מועד. בהחלטתו, עמד הרשם על כך שהמערער לא הציג כל "טעם מיוחד" המצדיק את קבלת הבקשה, וכי ההליך אינו מגלה כל עילה מבוררת להארכת מועד. לצד זאת ציין הרשם כי המבקש יוכל לפנות בבקשה מתאימה למרכז לגביית קנסות. מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו מבקש המערער כי תתקבל הבקשה נוכח מצבו הכלכלי הקשה. עם כל ההבנה לקשייו של המערער, מצאתי כי דין הערעור להידחות. בצדק קבע הרשם כי המערער לא הציג כל "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה. אשוב ואציין, כפי שציין הרשם, כי המערער יכול לפנות בבקשה מתאימה למרכז לגביית קנסות. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט בתמוז התשע"ב (9.7.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12052220_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il