פלוני נ. פלוני

7 1 בבית המשפט העליון ע"א 5221/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באילת מיום 24.6.2023 בתמ"ש 38052-10-18 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' לוי; תגובת המשיבים מיום 16.7.2023 בשם המערערת: עו"ד טל ליזרוביץ בשם המשיבים: עו"ד גיל מדואל פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באילת (השופט מ' לוי; להלן: המותב) מיום 24.6.2023 בתמ"ש 38052-10-18 (להלן: ההליך), שלא לפסול את עצמו מלדון בהליך. עובדות המקרה הצריכות לעניין פורטו בפסק הדין בע"א 6842/19 פלונית נ' פלוני (25.12.2019), שבו נדחה ערעורה של המערערת על החלטה קודמת של המותב שלא לפסול עצמו מלדון בהליך (להלן: ערעור הפסלות הקודם). בתמצית ייאמר כי המערערת הייתה, לטענתה, הידועה בציבור של אביהם המנוח של המשיבים 3-1 (להלן: המנוח). המערערת הגישה תביעה נגד המשיבים, יורשי המנוח, ובה עתרה לפירוק השיתוף בדירת המגורים הרשומה על שמו (להלן: הדירה) וכן וטענה לזכויות נוספות בנכסי עיזבון המנוח מעבר לאלו שהוקנו לה בצוואתו. המשיבים, מצדם, הגישו תביעה שכנגד ובה עתרו לפינוי המערערת מהדירה ולחיובה בדמי שימוש ראויים עבור תקופת מגוריה בה מעבר לששת החודשים המצוינים בצוואת המנוח. במהלך ניהול ההליך התגלה דבר קיומו של הסכם ממון הקובע, לכאורה, הפרדה רכושית בין המנוח למערערת (להלן: הסכם הממון). על רקע זאת, ביום 5.4.2019 הגישו המשיבים בקשה לסילוק תביעתה של המערערת על הסף. החל משלב זה, התמקד ההליך בבירור שאלת ידיעתה של המערערת על אודות הסכם הממון וחתימתה עליו, ובמסגרת זו נשמעו עדות המערערת ועדותה של עורכת הדין ירין אטיאס (להלן: עו"ד אטיאס), אשר ערכה את הסכם הממון. ביום 12.9.2019 הגישה המערערת בקשה לגילוי מסמכים, בה ביקשה לחייב את המשיבים, בין היתר, למסור לידיה את כל המסמכים שלקחו מדירת המנוח; וביום 14.1.2020 הגישה המערערת בקשה לזימון עו"ד אטיאס והמשיבים לעדות. בהחלטתו מיום 27.1.2020 דחה המותב את שתי הבקשות. אשר לבקשה לגילוי מסמכים, נקבע כי "בשלב זה בו מונחת לפניי השאלה האם התובעת [המערערת] ידעה אודות הסכם הממון אם לאו אין מקום להידרש למסמכים הצופים לכאורה פני ניהול התיק ואדרש להם ככל שיידרש בתום בירור סוגיית הסילוק על הסף". באשר לבקשה לזימון עדים, נקבע כי "אין מקום לזימונה של עו"ד אטיאס לעדות נוספת שעה שהשאלה שלפניי במסגרת הבקשה לסילוק על הסף היא לא אם ייצגה בעסקת המכר אם לאו". כן דחה המותב את בקשת המערערת לזימון המשיבים לעדות, בציינו כי עדותם אינה נדרשת לבירור שאלת ידיעתה של המערערת על אודות הסכם הממון הטעונה הכרעה בשלב זה. בקשות רשות ערעור שהגישה המערערת על החלטות אלו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 21.4.2020 (בר"ע 18599-02-20 ובר"ע 13010-02-20; השופטת ג' לוין). בתמצית, נקבע כי "דרך התנהלותה התמוהה של [המערערת], שחשפה לראשונה דבר קיומו של ההסכם רק בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, הביאה לכך שההליך מתנהל בדרך לא שגרתית" וכי הבירור העובדתי בשלב זה של ההליך מוגבל אך לשאלת מודעות המבקשת להסכם הממון. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל כל פגם בהחלטות המותב לדחות את בקשות המערערת לגילוי מסמכים ולזימון עדים, אשר אינם נדרשים לבירור המחלוקת בסוגיה זו. בהמשך לכך, ביום 8.8.2022 נעתר המותב לבקשת המשיבים לסילוק תביעת המערערת על הסף (להלן: פסק הדין בתביעה העיקרית). המותב קבע כי מחומר הראיות שהוצג לפניו עולה כי "[המערערת] חתמה על הסכם הממון, ידעה על חתימתה, לא הציפה את דבר קיומו של ההסכם מיד לכשנודע לה ובעשותה כן ביקשה להרחיב זכויותיה מעבר למצווה לה בצוואת המנוח על דרך הלכת השיתוף". בנסיבות אלו, נקבע כי אין באפשרות המערערת לקבל את הסעד המבוקש בתביעתה, ועל כן הורה המותב על דחיית התביעה תוך חויבה בהוצאות המשיבים בסך של 20,000 ש"ח. התביעה שכנגד הוסיפה להתברר בפני המותב ודיון הוכחות בה נקבע ליום 5.2.2023. לקראת הדיון, ביום 15.12.2022, הגישה המערערת בקשה לזימון עדים, ובה ביקשה להעיד, בנוסף לצדדים להליך, גם את בתה וחברתה. ביום 10.1.2023 דחה המותב את הבקשה בקבעו כי "בשים לב למהות התביעה שלפני (התביעה שכנגד) שעניינה מימוש הצוואה לה לא התנגדה המבקשת והשאלה אשר אמורה להיות מוכרעת בפסק הדין שעיקרה דמי שימוש ראוי בדירת המנוח [...] לא מצאתי להתיר עדותן של העדות המבוקשות שעדותן אינה יכולה להוסיף לצורך מתן פסק הדין". ביני לביני, הגישה המערערת ערעור על סילוק תביעתה על הסף לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר התקבל בחלקו ביום 15.1.2023 (עמ"ש 3261-11-22; השופטים א' ואגו, י' פרסקי וג' גדעון; להלן: פסק הדין בערעור). בפסק הדין נקבע כי אופן ניהול ההליך על ידי המותב מעורר קושי במישור הדיוני, שכן "על גבי הפלטפורמה של בקשת הסף התנהל, בפועל, הליך של הוכחות" שהתמקד בסוגיית החתימה על הסכם הממון. בית המשפט המחוזי קבע כי על אף שהכרעה בסוגיה זו הייתה עשויה לאיין את עילת התביעה ולייתר את המשך ההתדיינות, "מוטב היה להחליט בסוגיה זו, לאחר שמיעת הראיות כולן, בדרך המלך, גם אם ליבת פסק הדין, בסופו של יום, הייתה מתמקדת בנקודה זו". בנסיבות אלו, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול פסק הדין בתביעה העיקרית ועל החזרת ההליך לערכאה הדיונית, זאת על מנת לאפשר למערערת למצות את ההתדיינות ב"נתיב הדיוני הרגיל". בצד זאת, הבהיר בית המשפט המחוזי כי "אין בכך לומר, שיש לנהל את ההליך מתחילתו כאילו לא אירע דבר, ותוך איון קיומם ונפקותם של הראיות והעדויות הקיימות", וכי בית המשפט קמא יקבע את סדרי הדין ואופן הדיון בהליך לפי שיקול דעתו "בלי להגביל הדבר ובלי ליתן הוראות ספציפיות במישור זה". בעקבות כך, ביום 17.1.2023 הגישה המערערת בקשה לקביעת מועדים לגילוי מסמכים ולהגשת ראיות בתביעה העיקרית, זאת לדבריה, על מנת "לסתור את הטענה בדבר הפרדה רכושית, תוקף ונפקות הסכם הממון, תום הלב ועוד". כמו כן, ביקשה המערערת כי המותב ישקול מחדש את החלטתו מיום 10.1.2023, לפיה נדחתה בקשתה לזימון עדים לעניין התביעה שכנגד. ביום 20.1.2023 נעתר המותב לבקשה בחלקה. בהחלטתו קבע המותב כי "ככל שלמבקשת [למערערת] בקשה לגילוי ראיות ספציפי שטרם נדון בתיק, היא רשאית להגיש בקשתה במסגרת בקשה זו (מבלי שתידרש לאגרה נוספת)", וכי "הצדדים רשאים להגיש בקשה לזימון עדים, תוך התייחסות לרלוונטיות שלהם לסעד הנתבע (בתביעה העיקרית) עד ליום 5/2/23". בצד זאת, דחה המותב את בקשת המערערת לשנות מהחלטתו מיום 10.1.2023, בציינו כי "בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו". ביום 6.2.2023 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב. לטענתה, התנהלות המותב לאורך ההליך מלמדת כי דעתו ״ננעלה״ נגד המערערת, ״וזאת בעיקר נוכח החלטתו מיום 20.01.23 ומטעמים נוספים במצטבר״. במסגרת זו טענה המערערת כי החלטת המותב מיום 20.1.2023, המאפשרת אך גילוי מסמכים ספציפי בתביעה העיקרית ומחייבת הגשת בקשה לזימון עדים, ״מרוקנת מתוכן את ההחלטה בהליך הערעור ואין בה כדי לאפשר ל[מערערת] את יומה בבית המשפט כדי לשכנע אחרת״. עוד נטען כי המותב התעלם לאורך ניהול ההליך מאי התייצבות המשיבים לדיונים; דחה ״באופן גורף״ את בקשות המערערת לגילוי מסמכים ולזימון עדים ומנגד קיבל את כל בקשות המשיבים לקיום הליכי גילוי; התעלם מבקשת המערערת לחייב את המשיבים בתשלום אגרה בגין הגשת התביעה שכנגד; ובהחלטתו מיום 10.1.2023 מנע מהמערערת להביא ראיות לסתירת טענות המשיבים בתביעתם. בנוסף, העלתה המערערת השגות שונות נגד פסק הדין בתביעה העיקרית, אשר בוטל בהליך הערעור, ובתוך כך טענה כי המותב ״נמנע מלהחליט בדבר תוקפו ונפקותו של הסכם הממון נשוא המחלוקת על אף שהסכם זה הווה את הבסיס לדחיית תביעת[ה]״. לשיטת המערערת, מכלול החלטות אלו מלמדות כי המותב ״נחרץ בדעתו״ לדחות את תביעתה ומשכך מחייבות את פסילתו. המשיבים התנגדו לפסילת המותב, וביום 24.6.2023 ניתנה החלטת המותב הדוחה את בקשת הפסלות. בפתח הדברים סקר המותב את השתלשלות האירועים בהליכים וציין כי מרבית טענות המערערת נבחנו ונדחו זה מכבר בהליכי ערעור שונים שנקטה המערערת "וברי שאין באף לא אחד מהם כדי להביא לפסילתי". מכל מקום, ציין המותב כי טענות המערערת מופנות כלפי החלטות שיפוטיות, וכפי שנקבע בפסק הדין בערעור הפסלות הקודם – החלטות אלו אינן מקימות עילת פסלות. בהתייחס לטענות המערערת נגד החלטתו מיום 20.1.2023, הבהיר המותב כי בניגוד לנטען בבקשה, אין בהחלטה זו כדי "להביא לריקונו של פסק הדין [בערעור] מתוכנו", וכי ככל שהמערערת סבורה כי נפל פגם בהחלטה זו עליה להעלות את השגותיה בהליכי ערעור מתאימים ולא בהליכי פסלות שופט. לבסוף, ציין המותב כי מדובר בבקשה "מגמתית" אשר הוגשה אך כדי להביא לעיכוב ההליכים, ולפיכך חייב את המערערת בהוצאות בסך של 2,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה ו-5,000 ש"ח לטובת המשיבים. מכאן הערעור שלפניי, בו שבה המערערת על טענותיה בבקשת הפסלות. בהקשר זה חוזרת המערערת, בין היתר, על השגותיה נגד דחיית בקשותיה לגילוי מסמכים ולזימון המשיבים לעדות, המעידות לשיטתה על "נעילת" דעתו של המותב ועל משוא פנים בניהול ההליך. כמו כן, שבה המערערת על הטענה כי החלטת המותב מיום 20.1.2023 נוגדת את פסק הדין בערעור ואינה מאפשרת לה "לנסות ולשכנע בצדקת גרסתה בהליך הגשת ושמיעת ראיות 'כדרך המלך'". עוד מלינה המערערת על סילוק תביעתה על הסף, וטוענת כי המותב ניהל את התביעה העיקרית באופן "לא שגרתי", התעלם מסתירות שנפלו בעדותה של עו"ד אטיאס ונמנע מלהכריע בשאלת תוקפו של הסכם הממון. לשיטת המערערת, התנהלות זו מלמדת כי מדובר ״בניהול הליך משפטי מכוון תוצאה שהנה דחיית תביעת המערערת וקבלת תביעת המשיבים כנגדה באופן אשר אין אפשרות לרפאו ע״י בקשות למתן רשות ערעור״. משכך, מבקשת המערערת להורות על פסילת המותב ועל העברת הדיון בהליכים לבית משפט אחר "מחוץ לעיר אילת". המשיבים סבורים מנגד כי יש לדחות את הערעור והם סומכים ידיהם על החלטת המותב. דין הערעור להידחות. כפי שהובהר בפסיקה, אף שאין הגבלה על מספר בקשות הפסלות שניתן להגיש, בעל דין הטוען לעילת פסלות נוספת באותו הליך נדרש להצביע על עילה חדשה, אשר צמחה לאחר מתן החלטת הפסלות הקודמת ואשר הועלתה במועד וללא שיהוי (ע"א 9614/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (13.12.2017)). הטענות שמעלה המערערת בערעור דנן מופנות כולן כלפי החלטות דיוניות שונות שנתן המותב לאורך ניהול ההליך. כפי שהובהר בפסק הדין בערעור הפסלות הקודם, החלטות דיונות מעין אלו – ובכללן החלטות הנוגעות להליכי גילוי מסמכים ולזימון עדים – אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות, וזאת גם כשמדובר ב"הצטברות" של החלטות דיוניות שאינן לרוחו של בעל דין (שם, בפסקה 5; וכן ראו: ע"א 1177/23 דהן נ' עדי אגודה שיתופית בע"מ, פסקה 16 (16.3.2023)). על כן, וכפי שציין בצדק המותב בהחלטתו, המקום הראוי להשגותיה של המערערת אינו בהליכי פסלות, אלא בהליכי ערעור מתאימים (ע"א 2994/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (11.6.2020)). בענייננו, המערערת אכן נקטה בהליכי ערעור על חלק מהחלטות המותב שעליהן היא מלינה בבקשת הפסלות, אולם אלו נדחו כאמור, וגם בעניין זה כבר נפסק כי הליך פסלות אינו הליך "שיורי" להעלאת טענות שנדחו בהליכי ערעור (ע"א 3374/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (30.6.2022)). החלטת המותב מיום 20.1.2023 אף היא אינה מקימה עילת פסלות. כפי שצוין לעיל, ההליך דנן הוחזר על ידי ערכאת הערעור לבירור נוסף בפני בית המשפט לענייני משפחה, על מנת לאפשר למערערת למצות את ההתדיינות בסוגיות שלא לובנו בגלגול הקודם של ההליך. פסק הדין בערעור לא הורה על קיום ההליך מראשיתו, ונקבע כי סדרי הדיון בתביעה העיקרית ייקבעו בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט. בנסיבות אלו, החלטת המותב בעניין הגבלת היקף גילוי המסמכים והגשת בקשה לזימון עדים בתביעה העיקרית, היא החלטה דיונית התואמת את החלטתה של ערכאת הערעור והנוגעת לניהול ההליך ולקידומו היעיל. בניגוד לטענת המערערת, לא מצאתי כי יש בהחלטה זו כדי להעיד על "נעילת" דעתו של המותב באופן המקים עילה לפסילתו. ההשגות הנוספות שמעלה המערערת בנוגע לפסק הדין בתביעה העיקרית אשר, כאמור, בוטל בהליך הערעור, הן טענות "ערעוריות" במהותן ואין מקום להידרש אליהן בהליכי פסלות (ראו והשוו: ע"א 4888/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 14 (24.8.2022); ע"פ 2601/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (25.5.2022)). לכך אוסיף כי חזקה על המותב שיפעל בהתאם להכרעת ערכאת הערעור, ישלים את הדיון במכלול הטענות שהעלתה המערערת ויכריע בהן באופן מקצועי ואובייקטיבי (ראו והשוו: ע"א 10007/17 דדון נ' אלמקייס, פסקה 6 (11.1.2018)). בשולי הדברים אציין כי בקשת המערערת להעברת ההליך לבית משפט אחר, אין מקומה בהליכי פסלות ומוטב היה לה שלא הועלתה (ראו למשל: ע"א 4719/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (21.8.2019)). מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. המשיבים הגישו תגובה לערעור אף שלא נתבקשו לעשות כן, ולפיכך לא ייעשה צו להוצאות לטובתם. ניתן היום, ‏כ"ז באב התשפ"ג (‏14.8.2023). ה נ ש י א ה _________________________ 23052210_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1