פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 5220/15

יובל בורנשטיין נ. רשות מקרקעי ישראל

עתירה להחלת החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1318 על העותרים בעניין תשלום דמי היתר.

מתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ?
תאריך פרסום 02/05/2016 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 5220/15 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה מקרקעין — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה להחלת החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1318 על העותרים בעניין תשלום דמי היתר.
החלטת בית המשפט מתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים — בית המשפט נתן תוקף משפטי להסכמה שהושגה בין הצדדים.

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 5220/15

יובל בורנשטיין נ. רשות מקרקעי ישראל

עתירה להחלת החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1318 על העותרים בעניין תשלום דמי היתר.

מתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ?

סיכום פסק הדין

העותרים הגישו עתירה נגד רשות מקרקעי ישראל בדרישה להחיל עליהם החלטה המאפשרת תשלום דמי היתר מופחתים בגין תוספות בנייה. לאחר הגשת העתירה, עניינם נבחן בוועדת פשרות של הרשות, אשר קיבלה את עמדתם והסכימה להחיל עליהם את ההחלטה ולהשיב להם כספים ששולמו ביתר. הצדדים הגיעו להסכמה על מחיקת העתירה, אך נותרו חלוקים בשאלת פסיקת הוצאות המשפט. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים והורה למשיבים לשלם לעותרים הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח, בהתחשב בכך שהסעד התקבל רק לאחר הגשת העתירה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים ח' מלצר, ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • יובל בורנשטיין
  • שולמית בורנשטיין זוננברג

נתבעים

  • רשות מקרקעי ישראל
  • שר האוצר ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל
  • מועצת מקרקעי ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרים זכאים להחלת החלטה 1318 על עניינם.
  • הרשות דחתה את בקשתם שלא כדין טרם הגשת העתירה.
  • העותרים נאלצו להוציא הוצאות משפטיות וכלכליות רבות בשל התנהלות הרשות.
טיעוני ההגנה
  • הרשות הסכימה לבחון את העניין במסגרת ועדת פשרות.
  • ההסכמה חסכה זמן שיפוטי יקר.
  • יש לדחות את הבקשה לפסיקת הוצאות או לפסוק אותן על הרף הנמוך.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הרשות התנהלה באופן שחייב את העותרים להגיש עתירה כדי לקבל את המגיע להם.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1318
  • הסכמות הצדדים מיום 24.03.2016

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

8000
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 5220/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5220/15 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותרים: 1. יובל בורנשטיין 2. שולמית בורנשטיין זוננברג נ ג ד המשיבים: 1. רשות מקרקעי ישראל 2. שר האוצר ויו"ר מועצת מקרקעי ישראל 3. מעוצת מקרקעי ישראל עתירה למתן צו על תנאי; בקשה מוסכמת מתאריך 24.03.2016 למחיקת עתירה ולמתן תוקף של פסק דין להסכמה; תגובה מטעם המשיבים מתאריך 10.04.2016 לבקשה לפסיקת הוצאות; טיעונים מטעם העותרים מתאריך 11.40.2016 בנושא פסיקת הוצאות בשם העותרים: עו"ד אריק אריאל בשם המשיבים: עו"ד רן רוזנברג פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. בתאריך 28.07.2015 העותרים הגישו עתירה למתן צו על תנאי, שבין היתר יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יחיל עליהם את החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1318 (להלן: החלטה מס' 1318), שעניינה תשלום דמי היתר בעבור תוספת בניה, שינוי יעוד, ניצול ופיצול מגרש, אשר נכנסה לתוקף בתאריך 24.03.2014, ושונתה בהחלטה מס' 1369, שנכנסה לתוקף בתאריך 28.07.2014. בעקבות העתירה, ולאחר שעניינם של העותרים נידון בפני ועדת פשרות הפועלת ברשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות), זו נאותה להחיל על העותרים את החלטה מס' 1318, וכן להשיב להם את הפרש דמי ההיתר שהם שילמו. 2. בתאריך 24.03.2016 הצדדים הודיעו לבית המשפט על ההסכמות אליהן הם הגיעו, וביקשו למחוק את העתירה. עם זאת, העותרים עמדו על פסיקת הוצאות לטובתם, ועל כן הורינו לצדדים להגיש טיעונים בנושא זה. 3. העותרים בהודעתם מתאריך 11.04.2016 טענו כי יש לפסוק הוצאות לטובתם נוכח הטיפול המתמשך בבקשתם (להחיל עליהם את החלטה מס' 1318), שנמצאה, לשיטתם, בדיעבד כמוצדקת אף שהמשיבים דחו אותה בנימוקים שונים טרם שהוגשה העתירה דנן. לטענת העותרים, הרשות חזרה בה למעשה מהחלטת הסירוב הקודמת וקיבלה רק עתה את עתירתם במלואה, ואולם היא עשתה כן רק לאחר שהם נאלצו להקדיש שעות רבות בפניות לרשות, וכן להוציא סכומי כסף בלתי מבוטלים על הטיפול המשפטי, ואף לקחת הלוואות לשם תשלום סכומי היתר שלטענתם הם נדרשו לשלם בניגוד לדין. 4. המשיבים בתגובתם מתאריך 10.04.2016 טענו כי אמנם על פי הכללים המקובלים – קבלת הסעד המבוקש בעקבות הגשת עתירה הינו שיקול לטובת פסיקת הוצאות לחובת המשיבים. עם זאת, לטענת המשיבים, הם נאותו לבחון את עניינם של העותרים על דרך של פשרה, ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר, כמו גם את זמנם של הצדדים. לפיכך המשיבים גרסו כי דין הבקשה להוצאות – להידחות, ולמצער, הם טוענים כי יש לפסוק את ההוצאות לחובתם על הרף הנמוך. 5. נוכח כל האמור לעיל, ולאחר עיון במכלול החומר ובטענות הצדדים – אנו נותנים תוקף של פסק דין לבקשה המוסכמת למחיקת העתירה שהוגשה על-ידי הצדדים, והמסומנת "א" בתיק בית המשפט ולאמור בה. מעבר לכך, בהתחשב בטיעוני העותרים, ובתגובת המשיבים – המשיבים ישאו בהוצאות העותרים בסך של 8,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כד' בניסן התשע"ו (‏2.5.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15052200_K08.doc רש+מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il