מחמוד סירחאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5214/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5214/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל המערערים: 1. מחמוד סירחאן 2. מוסא סירחאן 3. אמין סירחאן 4. עמאר סירחאן 5. יעקב סירחאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) בת"פ 6750-05-12 מיום 13.6.2013 תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשע"ד (18.12.2013) בשם המערערים: עו"ד אסעד מזאוי בשם המשיבה: עו"ד חיים שוויצר בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) הרשיע את המערערים, לפי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות האלו: מערערים 3-1 הורשעו בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) ו-(3) לחוק; מערער 4 הורשע בעבירה של סיוע לגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף סעיפים 335(א)(1) ו-(2) ו-31 לחוק; ומערער 5 הורשע בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) לחוק. בגזר הדין הושתו על המערערים העונשים האלה: על מערער 1 הוטל מאסר בפועל לתקופה של שלוש וחצי שנים בניכוי ימי מעצרו; על מערערים 2 ו-3 הוטל מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים בניכוי ימי מעצרם; על מערער 4 הוטל מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים; על מערער 5 הוטל מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים. כמו כן גזר בית המשפט המחוזי על המערערים מאסר מותנה בן עשרה חודשים לבל יעברו עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר. לבסוף חייב בית המשפט את המערערים 3-1 לשלם לקצין הסיור שהותקף פיצויים בסך 7,500 ש"ח (2,500 ש"ח כל אחד). הערעור שלפנינו מכוון לחומרת העונשים שנגזרו על המערערים כאמור. כתב האישום וההליך בבית המשפט המחוזי 2. לפי המיוחס בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערערים, ביום 28.4.2012, לפני הצהריים, קצין משטרה ושוטר נוסף הובילו עצור לבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים. העצור הוא דודם של המערערים 4-1, שהם אחים, ואחיו של המערער 5. משראו המערערים את השוטרים עם העצור, הם התקרבו אליהם ביחד עם בני משפחה אחרים, ודרשו לשוחח עם העצור, תוך שחלקם מקללים את השוטרים. קצין המשטרה סירב לבקשה, העביר את העצור לחזקת המאבטחים שבכניסה לתחנה כדי למנוע חטיפתו, ויצא עם השוטר אל בני המשפחה במטרה להרגיעם. הקצין ביקש ממערער 3 להתרחק מפתח התחנה, ובמהלך חילופי הדברים מערער 3 דחף אותו. בתגובה הודיע הקצין למערער 3 כי הוא עצור, ואז נדחף לאחור על ידי בני המשפחה, במטרה למנוע את מעצרו של מערער 3. בהמשך רץ מערער 3 לכיוון הקצין, הכה אותו באגרוף בפניו, הפילו ארצה והמשיך להכותו. השוטר שהיה במקום נחלץ לעזרת הקצין, ושניהם הותקפו על ידי המערערים 3-1 ואחרים, בנוכחות מערער 4, כשמערערים 3-1 בועטים בהם ומכים אותם באגרופיהם. שוטר נוסף שהגיע למקום ניסה להפריד בין בני המשפחה לבין הקצין והשוטר המותקפים, והותקף אף הוא על ידי מערערים 3-1 בנוכחות מערער 4, כאשר המערערים 3-1 בעטו בו והכו אותו באגרופיהם. למקום הגיע קצין סיור נוסף שהתבקש לעצור את מערער 3. קצין הסיור פנה לעבר מערער 3 לשם ביצוע המעצר, ומערער 1 דחף אותו. קצין הסיור התקדם לעבר מערער 1, תוך שהוא שולף תרסיס גז פלפל ומנסה להתיזו על מערער 1. מערער 1 התכופף; נגח באמצעות ראשו בקצין הסיור; תפס אותו והפילו ארצה; ולאחר מכן, בהיות קצין הסיור שרוע על הארץ, הכה אותו באגרופים בפלג גופו העליון. מערער 3 הצטרף ובעט מספר פעמים בפניו של קצין הסיור. כאשר קצין הסיור החל להתרומם, מערער 1 הפילו בשנית על גבו, מערער 2 הכה אותו פעמיים בעוצמה רבה באמצעות קב מתכת השייך למערער 4, ומערער 1 בעט, במקביל, בגבו של קצין הסיור. כתוצאה ממעשים אלה נגרם חתך גדול בראשו של קצין הסיור. לאחר שקצין הסיור התרומם ממקומו והחל ללכת לכיוון עמדת המאבטחים, מערער 1 ניגש אליו והכה אותו פעם נוספת באגרוף בגבו. מאוחר יותר, במהלך מעצרו של מערער 5, השתולל האחרון, משך את חולצתו של השוטר שביקש לעצרו, הכה אותו בחלקים שונים בגופו והדף אותו לעבר רכב חונה. כתוצאה מהמעשים, נזקקו מספר שוטרים לטיפול רפואי בשל החבלות שנגרמו להם, וקצין הסיור הובהל לבית החולים לצורך תפרים בראשו. 3. ואלה עיקרי תסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית המשפט המחוזי בעניינם של המערערים: מערער 1 הוא בן 23 שנים. לחובתו נזקף עבר פלילי הכולל שתי הרשעות בעבירות של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח ובעבירות גניבה ותקיפה מהשנים 2006 ו-2008. הוא נשוי ואב לתינוק, ובעל מוטיבציה לניהול אורח חיים נורמטיבי ותקין. שירות המבחן לא התרשם מקיומם של ערכים ודפוסי התנהגות עבריינים מגובשים או קבועים אצלו, ובשנים האחרונות ניכרת התמתנות ורגיעה בהתנהלותו. עד למעצרו בתיק זה, עבד המערער 1 כשליח בעסק טכנאות שיניים של אחיו, המערער 2. מערער זה נטל אחריות מלאה למעשיו והסביר כי נגרר אחר השתלשלות האירועים. שירות המבחן המליץ כי ככל שיוטל עליו עונש מאסר, הוא יבוצע במסגרת עבודות שירות. מערער 2 הוא בן 28 שנים, נשוי ואב לשני ילדים; עובד כטכנאי שיניים, מנהל אורח חיים נורמטיבי ומצליח בתחום עיסוקו. שירות המבחן התרשם כי הלה פעל באופן אימפולסיבי, נוכח תחושות איום ומחויבות כלפי בני משפחתו. צוין כי למערער זה כוחות ויכולות לניהול אורח חיים נורמטיבי ותקין. הלה קיבל אחריות למעשיו, כאשר לא היה בכוונתו להיגרר למעשי האלימות, ושירות המבחן המליץ על מאסר בעבודות שירות, וציין כי מאסר בפועל של ממש יהווה גורם מדרדר עבורו, גם מההיבט הרגשי והנפשי וגם מההיבט הכלכלי. מערער 3 הוא בן 26 שנים. אף הוא נשוי ואב לתינוק. שירות המבחן התרשם כי גם הוא בעל רצון ומוטיבציה לניהול אורח חיים נורמטיבי ותקין, אם כי קיים אצלו קושי להתמודד עם מצבים המעוררים כעס ופוגעים בו ובכבודו העצמי, שאז הוא נוטה להגיב בצורה אימפולסיבית, תוקפנית וקשה, ולעיתים אף אלימה, ללא יכולת להפעיל שיקול דעת. מערער זה קיבל על עצמו אחריות חלקית למעשיו, טען כי לא היו לו כוונות להתעמת עם השוטרים ולהשתמש באלימות, אך נגרר לכך בגדר השתלשלות האירועים. גם לגביו המליץ שירות המבחן כי אם יוטל מאסר בפועל, ראוי שישא בו בעבודות שירות. מערער 4, בן כ-24, אינו עובד בשל מצבו הבריאותי. שירות המבחן התרשם כי מערער זה אינו בעל קווי אישיות עברייניים ושואף לתפקוד תקין. הוא נפגע בשתי תאונות דרכים, בשנים 2010 ו-2011, נקבעו לו 30% נכות והוא נעזר בקביים. לגביו, לאור גילו הצעיר ומידת מעורבותו, המליץ שירות המבחן על שירות לתועלת הציבור (של"צ). מערער 5 הוא דודם של יתר המערערים, הוא בן כ-38 ואב לשלושה ילדים. גם מערער זה קיבל על עצמו אחריות חלקית; חש עצמו קורבן ונוטה להמעיט בחלקו באירועים; טען כי ניסה להפריד בין אחייניו לבין השוטרים; וכי בזמן האירוע הושפל והוכה על ידי השוטרים שהיו במקום ואף נזקק לאחר מכן לאשפוז בעקבות פציעתו. שירות המבחן מציין כי מעורבותו באירועי תיק זה חריגה להתנהגותו בדרך כלל, והמליץ להטיל עליו של"צ, בין היתר כדי למנוע פגיעה בפרנסת משפחתו. גזר הדין של בית המשפט המחוזי 4. כשיקולים לקולה ציין בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כרמל) כי המערערים הם אנשים נורמטיביים בדרך כלל (למעט מערער 1, שהוא בעל עבר פלילי), בעלי משפחות העובדים לפרנסתם; כי העבירות והמעשים בוצעו שלא מתוך מחשבה ותכנון אלא באופן ספונטאני וכתוצאה מהתלקחות מידית; כי המערערים הודו במיוחס להם וחסכו זמן שיפוטי יקר; וכי התסקירים מציינים נקודות זכות לטובתם. מנגד, כשיקולים לחומרה מנה בית המשפט את חומרת העבירות ובכלל זה את תעוזת המערערים, שלא חששו מלתקוף קצינים ושוטרים בפתח תחנת משטרה, באירוע רב שלבי, שכלל אלימות קשה ונמשכת שהובילה לפציעת השוטרים. בית המשפט ציין כי שוטרי משטרת ישראל פועלים בשם ועבור הציבור, והם הראשונים להימצא בתחום סכנה פוטנציאלית מצד פורעי החוק, ולפיכך יש ליתן להם הגנה מלאה ורחבה ככל האפשר כדי למגר את האפשרות שדמם יהיה הפקר. על כן, קבע בית המשפט, כי אחת ממטרות הענישה בגדר הליך זה היא ההרתעה, ויש לייחס לה משקל ראוי לצד עקרון ההלימה. הוטעם כי הערך החברתי שיש להגן עליו הוא שלום הציבור וביטחונו בכלל ושלומם של אלה המופקדים על שלום וביטחון הציבור בפרט. מידת הפגיעה בערך זה היא רבה, ואף הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה בעלות משקל רב לחובת המערערים. 5. אשר למתחם העונש הראוי, בית המשפט קבע כי יש ליצור מדרג כפי שהציעה המשיבה, בהתאם לחלקו של כל אחד מהמערערים באירועים. על כן נקבע כי המתחם הראוי לגבי העבירות שמערערים 1, 2 ו-3 הורשעו בהן הוא בין שנה לחמש שנות מאסר. באשר למערער 4, נקבע כי המתחם הראוי לעבירה הוא בין עשרה לבין שלושים חודשי מאסר. באשר למערער 5, נקבע כי העונש הראוי הוא בתחום שבין כמה חודשי מאסר ועד לשנת מאסר בפועל. על כן גזר בית המשפט המחוזי על המערערים את העונשים שפורטו ברישה של פסק הדין. הערעור 6. בא כוחם של המערערים טוען כי המתחם שקבע בית המשפט המחוזי לגבי העבירות נושא כתב האישום חורג לחומרה ממדיניות הענישה הראויה. לשיטתו, בית המשפט המחוזי ייחס משקל-יתר לשיקול ההרתעה ומשקל-חסר לנסיבותיהם האישיות של המערערים ובמיוחד לעובדה שזולת המערער 1, שעברו הפלילי מתון, האחרים הם אנשים נורמטיביים שעברם נקי. נטען כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל הולם לכך שמדובר באירוע לא מתוכנן שהסלים; כי המערערים נטלו אחריות מלאה על מעשיהם והביעו צער וחרטה כנה; וכי שירות המבחן המליץ להקל בעונשם. על כן היה מקום, לשיטתו, לגזור עליהם עונש ברף הנמוך של מתחם הענישה. לגבי המערער 4 נטען כי הוא אדם נכה שנקלע לאירוע שלא בטובתו; ולגבי מערער 5 נטען כי הוא היה גורם ממתן וניסה להפריד בינו אחייניו לבין השוטרים. על כן נטען כי העונש שנגזר על שני אלה חורג ממתחם הענישה הראוי. לבסוף מדגיש בא כוח המערערים את הפגיעה הכלכלית שנגרמה למשפחות המערערים כתוצאה ממעצרם, וכן את הפגיעה הכלכלית שתיגרם להן כתוצאה ממאסרם. בהקשר זה טוענים המערערים 4-1 כי אביהם לוקה במחלת נפש ועליהם לטפל בו, וככל שבית המשפט יראה לדחות את הערעור, מתבקש לגזור את העונש באופן מדורג, כדי שיהיה מי שיטפל באב. 7. מנגד טוען בא כוח המשיבה כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי הולם את חומרת העבירות; וכי העונשים שנגזרו על המערערים אינם חורגים ממדיניות הענישה הנוהגת באופן שמצדיק התערבות. בא כוח המשיבה הדגיש את החשיבות של המסר שיצא מלפניו של בית המשפט שלפיו פגיעה בשוטרים בעת מילוי תפקידם תגרור גמול עונשי הולם. לדבריו, הקלה בעונשם של המערערים תפגע ביסוד ההרתעה מפני ביצוע עבירות דומות. עוד נטען כי המלצתו של שירות המבחן סוטה לקולה מהמקובל, ובדין נמנע בית המשפט המחוזי מלקבלה. 8. ערב הדיון בערעור הוגשו תסקירים משלימים בעניינם של המערערים. באשר למערער 1, שעונש המאסר שהושת עליו לא עוכב, ציינו הגורמים המטפלים בבית המעצר כי הוא נטל אחריות על מעשיו, הביע צער וחרטה, וגילה מוטיבציה להשתלב בטיפול בתחום האלימות, אך לאחרונה ביקש לעבור לבית סוהר אחר על רקע רצונו להשתלב בתעסוקה רווחית יותר, ולכן הוקפא הליך קבלתו לטיפול. לגבי המערערים האחרים ציין שירות המבחן כי פגישה שערך עם כל אחד חיזקה את התרשמותו שלפיה הייתה להליך הפלילי השפעה ניכרת עליהם; הוא המחיש היטב את חומרת המעשים והשלכותיהם; חידד את גבולות המותר והאסור; והשיג את אלמנט ההרתעה. שירות המבחן לא חזר על ההמלצה לעבודות שירות, אשר נכללה בתסקירים שהוגשו לבית המשפט המחוזי. 9. יצוין כי עונש המאסר שנגזר על המשיבים 4-2 עוכב עד לפסק הדין בערעור. המערער 1 החל בביצוע העונש. דיון והכרעה 10. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים לפנינו, באנו למסקנה כי יש כי יש לקבל – באופן חלקי – את הערעור ולהקל בעונשם של המערערים כפי שיפורט להלן. 11. כידוע, לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, הליך גזירת העונש מחולק לשלושה שלבים: בשלב הראשון יש לקבוע את מתחם העונש ההולם לכל עבירה בהתאם לנסיבותיה; בשלב השני יש לבחון אם יש מקום לחרוג מן המתחם עקב שיקולי שיקום או שלום הציבור הנוגעים לנאשם; ובשלב השלישי – אם נמצא שאין מקום לסטות מהמתחם כאמור – יש לקבוע את עונשו של הנאשם בגדרי המתחם בהתחשב בנסיבותיו האישיות (ראו, למשל, ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (18.7.2013)). בצד האמור יצוין כי אף לאחר תיקון 113 עומדת על מכונה ההלכה שלפיה ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהטילה הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה או אם מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו, למשל, ע"פ 1274/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (4.7.2013)). 12. אשר לנסיבות ביצוע העבירות: אין חולק כי אלה טומנות בחובן חומרה רבה. המדובר באירוע שבו המערערים – חמישה במספר – נטלו חלק בתקיפה פיזית ומילולית של שוטרים בעת מילוי תפקידם ובפתח תחנת משטרה. נסיבות אלו מעידות על תעוזה חסרת רסן, אימפולסיביות והיעדר מורא מפני רשויות אכיפת החוק. לכך יש להוסיף כי התקיפה הסתיימה בפציעת קצין משטרה בראשו והוא נזקק לתפרים. מעבר לחומרה הגלומה בעבירת תקיפה בתור שכזו, תקיפה של גורם האמון על אכיפת החוק בעת מילוי תפקידו מתאפיינת בחומרה יתרה. על הטעמים לכך עמד השופט ס' ג'ובראן: "משטרת ישראל היא הלכה למעשה הגילוי היום יומי של שלטון החוק במדינת ישראל, ומוטלים עליה תפקידים רבים במדינתנו רווית הקשיים, המתחים והאיומים, ונדמה כי אף גוף משטרתי במדינה דמוקרטית לא נאלץ להתמודד עם האתגרים הרבים הניצבים בפני משטרת ישראל, החל מגילוי פשעים ומניעתם וכלה בהתמודדות עם מתקפות טרור אכזריות. שוטרי משטרת ישראל, כמו אנשי שאר זרועות הביטחון, עושים לילות כימים למען שמירה על ביטחון הציבור, ועל כן מחויבים אנו לעשות ככל שניתן על מנת להגן עליהם מפני מי שמנסים להלך עליהם אימים ולפגוע בעבודתם החשובה, אשר נעשית למען כלל הציבור ולהבטחת ביטחונו האישי. ללא הגנה ראויה על אוכפי החוק לא תוכל המדינה להבטיח לציבור הרחב אכיפה יעילה של החוק והבטחת הסדר הציבור" (ע"פ 9878/09 מדינת ישראל נ' מוסא, פסקה 26 (20.9.2010); להלן: עניין מוסא). אכן, יש להביע סלידה ושאט נפש ממעשי תקיפה המכוונים כלפי העוסקים במלאכת השמירה על בטחונו של הציבור ועל אכיפת החוק. "מעשי תקיפה ואיומים כלפי שוטרי משטרת ישראל, רק מפני שהם ממלאים את תפקידם כחוק, מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה בנציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות" (עניין מוסא, שם). אינטרס הציבור מחייב אפוא ששוטרים יוכלו למלא את תפקידם ללא מורא ופחד (ע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל (8.3.1988)). מדיניות של ענישה מכבידה ומרתיעה בגין עבירות אלימות נגד שוטרים משרתת אינטרס זה ועל כן היא ראויה (רע"פ 5940/06 גל נ' מדינת ישראל (18.12.2006); עניין מוסא, שם). 13. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה ההולם לעבירות שביצעו מערערים 3-1 הוא בין שנה לחמש שנות מאסר בפועל. בכך לא ראינו להתערב. עם זאת, לאחר ששקלנו בדבר, סברנו כי העונש שגזר בית המשפט המחוזי על מערערים אלה בגדרי המתחם חמור יתר על המידה באופן שמצדיק להפחית ממנו במידת מה. 14. בכל שאמור במערער 1, יש מקום להקנות משקל ממשי לעובדה שהוא הורשע בפלילים פעמיים בעבר ואף נשא בעונש מאסר בפועל. אין זו אפוא הסתבכותו הראשונה של מערער זה עם החוק ונסיבה זו בעלת משקל משמעותי לחובתו. עם זאת, יש להקנות משקל הולם גם לכך שמערער זה הביע צער ונטל אחריות מלאה למעשיו; כי בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי שירות המבחן המליץ שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל; וכי מהתסקיר המשלים שהוגש לנו עולה התרשמותם של הגורמים המטפלים שלפיה כי הוא בעל מוטיבציה להשתלב בטיפול בתחום האלימות. אשר על כן, מצאנו כי יש מקום להקל במידת מה בעונשו ולהעמידו על שלוש שנות מאסר. 15. אשר למערערים האחרים – כשם שעברו הפלילי של המערער 1 משמש שיקול משמעותי לחומרה, עברם הנקי של המערערים האחרים משמש שיקול משמעותי לקולה. לצד חומרתן הרבה של העבירות כפי שתוארה לעיל, לגבי מערערים אלה יש להקנות משקל הולם לכך שהם נעדרי עבר פלילי; שעד לאירוע דנן הם ניהלו אורח חיים נורמטיבי; ושהודו במיוחס להם, נטלו אחריות על מעשיהם והביעו חרטה כנה. לכך יש להוסיף את התרשמותו של שירות המבחן שלפיה ההליך המשפטי הותיר על מערערים אלה את חותמו ועל כן ההסתברות להישנות מקרים דומים היא נמוכה. בהינתן מכלול זה, אנו סבורים כי העונש שנגזר על המערערים 3-2 הוא חמור יתר על המידה ומצדיק הקלה מסוימת (השוו: ע"א 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (14.7.2013)). על כן ראינו לקבל את הערעור ולהעמיד את עונשם של מערערים 3-2 על שנתיים מאסר בפועל. 16. אשר למערער 4, הלה הורשע בסיוע לגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בכך שנכח באירוע. בית המשפט המחוזי העמיד את המתחם הראוי בעניינו של מערער זה על עשרה עד שלושים חודשי מאסר בפועל. להשקפתי, מתחם העונש שקבע בית המשפט המחוזי לגבי נסיבות העבירה שביצע מערער זה מצדיק התערבות. כידוע, תרומתו של המסייע היא עקיפה ומשנית, משום שאין הוא נוטל חלק בביצוע העיקרי של העבירה ואין הוא אלא שותף זוטר למבצע העיקרי (ע"פ 320/99 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 22, 34-33 (2001)). סעיף 40ט(א) לחוק העונשין מונה רשימה פתוחה של נסיבות שיש להתחשב בהן לעניין קביעת מתחם העונש ההולם של העבירה העומדת לדיון. הנסיבות המנויות בסעיף זה נשקלות, בשינויים המחויבים, גם כשמדובר בעבירת סיוע, שהיא כאמור עבירה העומדת לעצמה, השונה במאפייניה ופחותה בחומרתה מהעבירה העיקרית. מבלי למצות, מתחם העונש של עבירת סיוע ייגזר מהנסיבות הבאות: אם מדובר בסיוע במעשה או סיוע במחדל; אם הסיוע קדם לביצוע העבירה העיקרית (סיוע בתכנון) או סיוע שניתן בעת ביצועה של העבירה העיקרית; מידת תרומתו של הסיוע לביצוע העבירה העיקרית; תרומת הסיוע לנזק שהיה צפוי להיגרם ולנזק שנגרם בפועל; יכולתו של הנאשם להבין את שהוא עושה, את הפסול במעשהו או את משמעותו, לרבות בשל גילו, ועוד. בענייננו, הסיוע שנתן המערער 4 לביצוע העבירות העיקריות לא התאפיין בפעולה אקטיבית, והתבטא בכך שנכח בשעת ביצוען, ושקב שנשא עמו שימש את המערער 1 להכאת קצין הסיור (המערער 4 מסתייע בקביים להליכה). בנסיבות אלו, אנו סבורים כי הרף הנמוך של המתחם שקבע בית המשפט המחוזי – עשרה חודשי מאסר בפועל – מחמיר יתר על המידה ביחס לנסיבות ביצוע העבירה. הואיל ומערער זה אף הוא נעדר עבר פלילי, ובהתחשב בהתרשמותו החיובית של שירות המבחן, בהמלצתו ובמצבו הרפואי בעת ביצוע העבירות, ראינו לקבל את ערעורו בחלקו ולהעמיד את עונשו על שישה חודשי מאסר שיבוצעו בדרך של עבודות שירות, בכפוף להמצאת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בדבר התאמתו לביצוען. 17. אשר למערער 5, בא כוח המדינה הבהיר כי בצד המעשים המיוחסים לו כמבואר לעיל, הלה היה גורם ממתן אשר בשלב הראשון של האירוע ניסה להפריד בין אחייניו לבין השוטרים. בהינתן טיעון זה של המדינה, ולנוכח עברו הנקי והמלצת שירות המבחן לגביו, סברנו כי יש מקום להקל אף בעונשו במידת מה ולקבוע כי ארבעה חודשי מאסר בפועל שהושתו יבוצעו בדרך של עבודות שירות, בכפוף לקבלת חוות דעת הממונה. סוף דבר 18. התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו באופן שתחת רכיב המאסר בפועל שגזר בית המשפט המחוזי יבואו רכיבי העונש הבאים: על המערער 1 יוטל מאסר בפועל של שלוש שנים בניכוי ימי מעצרו; על המערערים 3-2 יוטל מאסר בפועל של שנתיים בניכוי ימי מעצרם; בעניינם של המערער 4 והמערער 5 יינתן פסק דין משלים לאחר קבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. המערערים 3-2 יתייצבו לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליהם ביום 19.1.2014 עד השעה 10:00 בבית סוהר ימ"ר ניצן, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותם תעודת זהות או דרכון. על המערערים 3-2 לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. הממונה על עבודות שירות יגיש לנו חוות דעת בדבר התאמתם של המערערים 5-4 לביצוע עבודות שירות תוך 30 ימים. ש ו פ ט המשנָה לנשיא מ' נאור: אני מסכימה. המשנָה לנשיא השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, כ"ז בטבת התשע"ד (‏30.12.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13052140_M06.doc טח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il