בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 5211/97
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' טירקל
המבקשת: חיטים
מכון תערובת בע"מ
נגד
המשיבים: 1.
טנא אגודה שיתופית מרכזית לשיווק
תוצרת חקלאית בישראל
2.
המועצה לענף הלול
3.
ישעיהו מגידיש
4.
אבימלך מגידיש
5.
דב מגידיש
בקשת
רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב - יפו בע.א. 1967/96
שניתן
ביום 17.6.97 על ידי כבוד סגן
הנשיא
השופט א' גורן
תאריך
הישיבה: ט"ו בשבט תשנ"ח
(11.2.98)
בשם
המבקשת: עו"ד י' דויטשר ברקן
בשם
המשיבה מס' 1: עו"ד ע' נועם
פסק דין
השופט י' טירקל:
1. המבקשת, חיטים מכון תערובת בע"מ (להלן -
"חיטים"), נקטה הליכי הוצאה לפועל נגד המשיבים מס' 3, 4 ו5-, ישעיהו,
אבימלך ודב מגידיש (להלן - "מגידיש") לגביית חוב המגיע לה מהם. במסגרת
הליכים אלה הומצאו למשיבה מס' 1, טנא אגודה שיתופית מרכזית לשיווק תוצרת חקלאית
בישראל (להלן - "טנא") ולמשיבה מס' 2, המועצה לענף הלול (להלן -
"המועצה"), צוי עיקול על כספים של מגידיש הנמצאים בידיהן או שיגיעו
לידיהן.
לפי טענתה של חיטים לא העבירו טנא והמועצה
ללשכת ההוצאה לפועל את הכספים של מגידיש שהיה עליהן להעביר לפי צוי העיקול ולפיכך
ביקשה מראש ההוצאה לפועל - מכוח הוראות סעיפים 47 ו48- לחוק ההוצאה לפועל,
תשכ"ז1967- (להלן - "חוק ההוצל"פ") - לחייבן בתשלום הכספים.
ראש ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' מארק-הורנצ'יק), בהחלטתה מיום
10.11.96, חייבה את טנא ואת המועצה לשלם לחיטים את הסך של 115,177.72 ש"ח,
בניכוי סך של 9,745 ש"ח, שהועבר קודם לכן, ובצירוף הפרשי הצמדה, ריבית
והוצאות.
טנא והמועצה ערערו, כל אחת בנפרד, על ההחלטה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא השופט א' גורן), בפסקי דינו מיום
17.6.97, ביטל את ההחלטה וקבע כי טנא והמועצה אינן חייבות לשלם את הכספים לחיטים.
חיטים בקשה להרשות לה לערער על פסק הדין שניתן
בערעורה של טנא. טנא השיבה על הבקשה. אחרי עיון בבקשה ובתשובה ושמיעת טענותיהם של
באי כוח חיטים וטנא (יתר בעלי הדין לא התייצבו) החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה
הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
2. באי כוח בעלות הדין שטחו לפנינו בהרחבה שלל של
טענות משפטיות ועובדתיות, שאותן העלו גם לפני הערכאות הקודמות, שעל מרביתן אין
צורך לעמוד. השאלה האחת שיש מקום לדון בה היא, בתמצית שבתמצית, אם ניתן לחייב את
טנא, על פי צו העיקול שהומצא לה, בתשלום כספים של מגידיש שלא הגיעו לידיה בפועל,
שטנא היתה זכאית לקבלם ממגידיש, או יכלה לגרום שיגיעו לידיה, כאילו הגיעו הכספים
לידיה בפועל ממש.
3. לפי סעיף 47 לחוק ההוצל"פ חייב הצד
השלישי שהומצא לו צו עיקול על נכס של החייב למסור אותו לידי המוציא לפועל. אי
מילויה של חובה זאת הוא תנאי לחיובו של הצד השלישי לפי סעיף 48 (א) לחוק
ההוצל"פ:
"48
(א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם
חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי ראש ההוצאה לפועל
לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי
הנכס הנדון או סכום החוב הנדון".
אין חולקים כי הכספים שחיטים מבקשת לחייב את
טנא בתשלומם נתקבלו תמורת עופות של מגידיש שנתפסו על ידי פקחי הרשות לפיקוח חקלאי
- הפועלת מכוח חוק הרשות לפיקוח חקלאי, התשמ"ח1988- - ונמכרו. כן אין חולקים
שטנא חתמה על דו"חות התפיסה של העופות, כנראה לאור הסמכתה על ידי המועצה
כמשווק מורשה לפי חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), תשכ"ד1963-. עוד עולה
מקביעותיהן של הערכאות הקודמות, כי העופות לא הגיעו בפועל לידי טנא אלא נשארו בידי
מגידיש, או אחד מיחידי מגידיש, שמכר אותם ולא העביר את התמורה לידי טנא או המועצה.
האם ניתן לראות את טנא, במצב דברים זה, כמי ש"הוציא מידו נכס - - - בידעו שיש
עליו צו עיקול", שראש ההוצאה לפועל רשאי לחייבו בתשלום הכספים?
4. מהחלטתה של ראש ההוצאה לפועל עולה, כי, לדעתה,
ניתן לחייב צד שלישי לפי סעיף 48 (א) לחוק ההוצל"פ אפילו לא הגיע הנכס המעוקל
לידיו בפועל. לדבריה, בהיעדר ראיות לסתור, מעידה העובדה שטנא חתמה על דו"חות
התפיסה כי הדו"חות "מתארים נכוחה את מצב הדברים כפי שהתהווה".
אולם, כפי שקבעה, אפילו היתה מקבלת את הטענה שהעופות נשארו בידי מגידיש,
"הרי שהדבר נעשה בהסכמת טנא ובידיעתה. במצב דברים כזה - יש לראות את החייב
לענין התפיסה, כשליח של טנא, או לחלופין - את טנא כמי שהתרשל ו/או הפר חובת נאמנות
כלפי המועצה במנותו את החייב לשמור על העופות שנתפסו" (עמ' 8 להחלטה).
בהמשך דבריה שינתה ראש ההוצאה לפועל את טעמה
וקבעה כעובדה "שהעופות שנתפסו על ידי טנא - - - הופקדו על ידה בידיו
'הנאמנות' של החייב מגידיש" ולא הגיעו לידי טנא. עם זאת, הגיעה למסקנה שיש
לחייב את טנא, הואיל ו"במעשה זה הביעה טנא את הסכמתה לכך שתמורת המכירה תתקבל
על ידה באמצעות החייב, מגידיש, ומכוח זה מחויבת היא על פי ס' 48 לחוק ההוצאה
לפועל, תשכ"ח1968-" (עמ' 14 להחלטה).
לעומתה סבר בית המשפט המחוזי כי חובתו של הצד
השלישי למסור את הנכס לידי המוציא לפועל, לפי סעיף 47 לחוק ההוצל"פ, חלה רק
במקרה שהנכס נמצא בפועל בידי הצד השלישי. רק אם אין הוא מקיים את חובתו לפי סעיף
זה ואינו מוסר את הנכס שבידיו לידי המוציא לפועל, רשאי ראש ההוצאה לפועל לחייבו
בתשלום לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ. שאם לא תאמר כן, הרי התוצאה היא, כלשונו של
בית המשפט המחוזי, "שמשתמשים בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל על מנת להיפרע מצד
שלישי כאשר הנכס נמצא אצל החייב. מצב זה סותר מניה וביה את לשונו ותכליתו של סעיף
48 לחוק" (עמ' 7 לפסק הדין).
5. נראית לי דעתו של בית המשפט המחוזי מדעתה של
ראש ההוצאה לפועל. כמותו, סבורני גם אני שניתן לחייב צד שלישי בתשלום החוב או
בתשלום שוויו של הנכס המעוקל, רק במקרה שהנכס נמצא בידיו של הצד השלישי בפועל ממש
ואין הוא מוסר אותו לידי המוציא לפועל.
לדעתי, זאת המשמעות הפשוטה העולה מתוך מכלול
הסעיפים 43 עד 48 לחוק ההוצל"פ וזה פשט הפירוש של לשון הסעיפים 47 ו48- לחוק
ההוצל"פ. לפי סעיף 45 חל צו העיקול רק על נכס הנמצא בידיו של הצד השלישי, ואם
אינו נמצא בידיו - רק משעה שהגיע לידיו. אין לפרש הוראות כאלה כאילו הן חלות על
נכס של החייב שאינו נמצא בפועל בידיו של הצד השלישי, אלא בידי אדם אחר, לרבות
החייב עצמו, כאשר כל זיקתו של הצד השלישי לנכס היא, לכל היותר, הזכות לדרוש את
מסירתו לידיו. גם חובתו של הצד השלישי למסור נכס מעוקל לידי המוציא לפועל, לפי
סעיף 47 לחוק ההוצל"פ - שאי מילויה הוא תנאי לחיובו של הצד השלישי בתשלום לפי
סעיף 48 לחוק ההוצל"פ - היא חסרת משמעות כאשר מדובר בנכס שאינו נמצא בידיו של
הצד השלישי בפועל ממש, אלא בידי אדם אחר. אין לפרש הוראות אלה, ואפילו בדוחק,
כאילו הן חלות על נכס שמבחינתו של הצד השלישי איננו "מוחזק" אלא הוא
בגדר "ראוי". שאם לא תאמר כן, אתה מטיל על הצד השלישי את החובה לנקוט
הליכים משפטיים כדי להוציא את הנכס מידיו של אותו אדם על מנת למסור אותו למוציא
לפועל, וכך "לפדות" את עצמו מן החיוב בתשלום.
פרשנות זאת רצויה גם מטעמים של מדיניות
משפטית. מטרת ההסדרים השונים שנקבעו בחוק ההוצל"פ היא הוצאה לפועל של פסקי
דין, לרבות מסמכים הניתנים לביצוע כמו פסקי דין, בדרך יעילה ופשוטה וללא צורך
בדיונים משפטיים מסובכים, ככל האפשר. הרחבת משמעותם של הסעיפים הנזכרים כך שיחולו
גם על נכס שאינו נמצא בידי הצד השלישי בפועל ממש, אלא גם בהחזקתו
ה"קונסטרוקטיבית", תרבה התדיינויות בשאלות שהן טפלות להליכי הביצוע,
הגבייה והמימוש עצמם.
טעם נוסף נובע מכך שהצד השלישי הוא צד חיצוני,
ובדרך כלל גם מרוחק, מן החזית שבין הזוכה לבין החייב. אין הצדקה משפטית או מוסרית
להפוך אותו, שלא בטובתו ושלא ברצונו, ל"מעין ערב" לחייב. טעם זה כוחו
יפה, על אחת כמה וכמה, כאשר נמצא הנכס בידי החייב עצמו והזוכה מעדיף, מטעמים
השמורים עמו, לגבות את שוויו מידי הצד השלישי במקום להוציאו מידי החייב עצמו.
ראוי לציין כי בפרשנות שהצעתי למעלה תומכת גם
ההלכה שנפסקה ברע"א 5222/93 גוש 1992 בנין בע"מ נ' חברה חלקה 168 בגוש
6181 בע"מ (טרם פורסם; תקדין עליון כרך 94 (2) 1458). נאמר שם, מפי השופט
(כתוארו אז) ש' לוין, בדברים שציטטו גם הערכאות הקודמות, "שאין החובה המותנית
הנזכרת בסעיף 48 (א) מתעוררת אלא לאחר שהנושה הוכיח, בין על דרך של חקירה ובין על
דרך של הבאת ראיות, שבידי הצד השלישי אכן מצויים הנכסים נשוא צו העיקול או שהיו
מצויים בידיו". עוד נאמר שם, כי לאור הקביעה ש"אין פוגעים בקניינו של
אדם" שבסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, "גם לו היינו סבורים שיש
פנים לכאן או לכאן לפתרון השאלה שלפנינו, מן הדין הוא שנפרש את הוראת חוק ההוצאה
לפועל הרלבנטית באופן שזכות הקניין של הצד השלישי לא תיפגע".
הייתי משאיר בצריך עיון את השאלה אם ניתן
לחייב צד שלישי על פי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ מקום שהצד השלישי גורם, במתכוון
ושלא בתום לב, שהנכס של החייב לא יגיע לידי הצד השלישי, וזאת על מנת להבריח את
הנכס מן העיקול. לא הובאו ראיות שזה המצב כאן ולפיכך פטורים אנו מלהכריע בשאלה.
6. ראינו שבמקרה הנדון לא הגיעו העופות בפועל
לידי טנא, אלא נשארו בידי מגידיש או אחד מיחידי מגידיש, שמכר אותם ולא העביר את
התמורה לידי טנא או המועצה. בשעה שצו העיקול הומצא לטנא לא נמצאו בידי טנא עופות
או כספים של מגידיש ואלה לא הגיעו לידי טנא גם לאחר מכן. התוצאה היא שאין לחייבה
בתשלום התמורה.
7. לפיכך אני מציע כי הערעור יידחה וכי חיטים
תשלם לטנא הוצאות בסך 25,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
נ
ש י א
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל.
ניתן היום, י"א באדר תשנ"ח
(9.3.98).
נ ש י א ש ו פ ט ת ש
ו פ ט
העתק
נאמן למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97052110.M05