פלוני נ. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 5210/16 בבית המשפט העליון ע"א 5210/16 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערים: פלונים נ ג ד המשיבה: הכשרה חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 19.06.2016 בתיק א 30142-02-16 שניתן על ידי כבוד השופט צ' ויצמן בשם המערערים: עו"ד אלכסנדר דורון בשם המשיבה: עו"ד אורי ירון פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט צ' ויצמן), מיום 19.6.2016 בת"א 30142-02-16, לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 2. המערערים – עיזבון ותלויים – תבעו את המשיבה בעקבות פטירתה של מנוחה, קרובת משפחתם, בתאונת דרכים. המשיבה ביקשה כי השופט צ' ויצמן יפסול עצמו מלדון בעניינה נוכח העובדה שבא-כוח המערערים הוא בן זוגה של השופטת מ' ברנט, המשמשת כאב בית דין בהרכב ערעורים בו יושב השופט. המשיבה טענה כי יש בכך כדי להקים חשש למשוא פנים וכי יש להסיר חשש זה מפני מראית העין. המערערים התנגדו לבקשה. בין היתר, טענו המערערים כי העובדה שהמשיבה אינה מתנגדת לכך שהתיק יישמע באותו בית משפט לפני מותב אחר, יש בה כדי ללמד כי כוונת המשיבה היא אך לברור לעצמה את זהות המותב הנראית לה. 3. לאחר בחינת טענות בעלי הדין, החליט בית המשפט לקבל את הבקשה. אף שכשלעצמו היה סבור כי אין חשש למשוא פנים כלפי מי מבעלי הדין, קבע בית המשפט כך: "... אינני יכול להתעלם "ממראית העין". אכן אני יושב באותו הרכב ערעורים על תיקי משפחה יחד עם כב' השופטת מיכל ברנט ומשמשת כאב בית דין להרכב זה ודומה כי ראוי למצער מטעמים של מראית עינו של ההדיוט כי לא אדון בתיקים בהם מופיע ומייצג בן זוגה בוודאי כאשר הדברים נטענים על ידי הצד שכנגד ונראה כי הם מציקים ומפריעים לו". בנסיבות אלו, פסל עצמו השופט צ' ויצמן מלשבת בתיק. על החלטה זו הגישו המערערים את הערעור שלפניי. 4. המערערים טוענים כי טענת הפסלות הועלתה לראשונה, במפתיע, בדיון שהתקיים ביום 19.6.2016. המערערים מציינים כי מיד לאחר הדיון איתרו החלטה שנתתי לאחרונה בבש"א 1518/16 גלבר נ' המועצה המקומית עומר (31.3.2016), להלן: עניין גלבר), ועל בסיסה הגישו לבית המשפט קמא בקשה לעיון מחדש בהחלטת הפסלות. לדברי המערערים, ביום 22.6.2016 דחה בית המשפט את בקשתם לעיון מחדש בהחלטה. בהחלטה זו נקבע כי ההחלטה שצירפו המערערים בעניין גלבר "מתייחסת לפסילת כל שופטי ביהמ"ש בו הוגשה הבקשה, להבדיל מהנדון בו לא נקבעה כל קביעה שכזו והתיק אפשר שישמע ע"י מותב אחר בבית משפט זה". 5. לטענת המערערים, בעניין גלבר נדחתה הבקשה להעברת דיון בערעור מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לבית משפט מחוזי אחר בנימוק שלפיו "העובדה שבא כוחו של אחד מבעלי הדין הוא קרוב משפחתו של שופט המכהן בבית המשפט אינה פוסלת כשלעצמה ובאופן אוטומטי את כל שופטי בית המשפט מלדון בהליך". לטענת המערערים, משבית המשפט פסל את עצמו רק בשל מראית העין, להבדיל מחשש ממשי למשוא פנים, וכן לאור ההכרעה בעניין גלבר, החלטת בית המשפט קמא בטעות יסודה. לדעתם, בהתאם לעניין גלבר, היה על השופט צ' ויצמן לבחון האם מתקיימים בינו לבין השופטת מ' ברנט, או בינו לבין בא-כוח המערערים, "יחסי חברות מיוחדים או קשרים מיוחדים". ואולם, בא-כוחם אמר בדיון "שבית משפט זה יכול לאשר שאין ביני לבית בית משפט זה קשרי חברות החורגים מגדר הרגיל בגלל שבית משפט זה יושב עם הגב' ברנט בערעורי משפחה" (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 19.6.2016); על אמירה זו לא חלק בא-כוח המשיבה ואף לא בית המשפט. 6. המערערים חולקים גם על החלטתו של השופט צ' ויצמן בבקשה לעיון חוזר. המערערים מציינים כי בא-כוחם ועורכי-דין אחרים ממשרדו הופיעו ומופיעים לפני השופט צ' ויצמן בתיקים אחרים וכי מעולם לא הועלתה בתיקים אלה טענת פסלות ואף השופט מעולם לא הורה כי "מראית העין" מחייבת את פסילתו. המערערים מוסיפים כי הדיון מיום 19.6.2016 נפתח בדברי בא-כוח המערערים לגופו של עניין, מבלי שהועלתה בפתח הדיון טענת הפסלות. המערערים מביעים תרעומת על התנהלות בא-כוח המשיבה שלא העלה את טענת הפסלות בכתב ההגנה או לפני הדיון. לדעתם, לא ניתן להשתחרר מן הרושם שלפיו בבסיס העלאת בקשת הפסלות עמדו נימוקים אחרים – רצון המשיבה כי יישב בדין שופט אחר; רצון להלך אימים על השופט והארכת ההליך שלא לצורך. יצוין, כי התביעה הועברה בינתיים לידי השופט א' פורג, ונקבעה לקדם משפט ליום 27.9.2016. 7. בהתאם להחלטתי מיום 7.7.2016 הוגשה תגובת המשיבה לערעור. המשיבה טוענת כי נוכח החלטותיו המנומקות של בית המשפט קמא, הן בהחלטה בבקשת הפסלות והן בבקשה לעיון חוזר שהגישו המערערים, וכן בשים לב לשלב המקדמי בו מצויה התובענה, אין מקום להתערב בהחלטה. לדברי המשיבה, מקצועיותו של השופט צ' ויצמן אינה מוטלת בספק, אך יש לכבד את החלטתו שלפיה "למצער מטעמים של מראית עינו של ההדיוט" מוטב להעביר את הדיון למותב אחר כדי למנוע התרשמות מוטעית וערעור אמונו של בעל דין זה או אחר באובייקטיביות שלו. מאחר שלא נגרם כל עיכוב בהליכים, שכן התיק נקבע לפני שופט אחר שאינו יושב בהרכב ערעורים עם בת זוגו של בא-כוח המערערים, מבקשת המשיבה לדחות את הערעור. לדעת המשיבה, עמידתם העיקשת של המערערים על כך שדווקא השופט צ' ויצמן יישב בדין אומרת דרשני, בפרט משהוצהר על ידי בא-כוחם בסוף הדיון כי אם יידחה ערעור הפסלות, הוא מבקש שהתיק יועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. 8. דיני הפסלות עניינם באמון הציבור במערכת השפיטה ובחיזוקו המתמיד של אמון זה. לפסילת שופט יש השלכות על השופט עצמו, על האינטרס הציבורי, על האמון במערכת השפיטה, וכמובן, על האינטרס של בעלי הדין בהליך (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 257 (2006)). משכך, פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (השוו: ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי (12.3.2015)). שימוש בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (השוו: רע"א 5539/15 לנדה נ' ורקשטל (19.11.2015), להלן: עניין ורקשטל). 9. הלכה פסוקה היא כי כדי שתתקבל בקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; ע"א 9202/12 דוק השקעות (1988) בע"מ נ' צבעוני (3.2.2013)). מדובר במבחן אובייקטיבי אשר אינו צומח כשלעצמו מן השאיפה למראית פני הצדק. מראית פני הצדק האמורה אינה אלא "ההשתקפות הסובייקטיבית של ההליך בלב בעל הדין ובלבות הציבור כולו..." (ע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 854, 863 (1975), מפי השופט צ' טל), ו"מהווה שיקול חשוב מבחינת האמון שהציבור רוחש למערכת המשפט, אמון שהוא תנאי ראשון במעלה לעצם קיומה" (שם, שם). 10. בית משפט זה פסק לא אחת כי, ככלל, אם אין חשש אובייקטיבי למשוא פנים, אין גם מקום לפסול שופט בשל מראית פני הצדק (ראו למשל, ע"א 2991/15 פסגות נריה בע"מ נ' רשות המיסים בישראל (10.5.2015); עם זאת, בבית משפט זה נדונו מקרים חריגים במיוחד בהם הנסיבות שתוארו עוררו אי נוחות שהצדיקה, "ולוּ בשם מראית פני הצדק", החלפת השופט בשופט אחר (ראו למשל, ע"א 5544/14 נדב נ' פינק (4.6.2015); ע"פ 3012/15 אבולעפיה נ' מדינת ישראל (26.5.2015)). מכל מקום, נקבע, כי אין לטעת מסמרות בשאלה מתי יהיה ראוי לפסול שופט על ידי מתן ביטוי למראית פני הצדק אף ללא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים; כל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו (עניין ורקשטל, פסקה מא; השוו: ע"א 6014/15 רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' איצקין (16.12.2015), במסגרתו קיבלתי ערעור על החלטת בית המשפט שלפיה עורך-דין מנוע מלייצג לקוחה בשל מראית פני הצדק). יצוין, כי על פי פסיקתנו, עצם הכהונה של בן זוגו של עורך-דין המופיע בבית המשפט היא כשלעצמה אין בה כדי לפסול את כל שופטי בית המשפט מלדון בעניין בו הוא מופיע, אולם מידת הקרבה בין אותו שופט לעורך-הדין המופיע כעילה לפסילתו, היא עניין תלוי נסיבות (השוו: ע"א 7573/08 פלונית נ' פלונית (18.12.2008) – במקרה זה סברה השופטת כי לאור קרבה ממשית בינה לבין בא-כוח המערערת ואשתו, המכהנת כשופטת באותו בית משפט, קיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים; בית משפט זה אישר את פסלותה העצמית). 11. זאת ועוד. אכן, הסמכות לדון היא גם החובה לדון (עע"ם 4296/15 אדווית בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה-אשדוד (19.7.2015), להלן: עניין אדווית). זהו הכלל. ואולם, יש לזכור כי במקרה דנן מדובר בערעור על פסילה עצמית של השופט צ' ויצמן מלדון בהליך. במקרה כזה מובן שיש לתת משקל לתחושותיו של שופט הסובר כי לא ראוי שיידון בתיק (עניין אדווית, פסקה 6), שכן לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (השוו: ע"א 854/16 עיריית בנק ברק נ' שער התלמוד בע"מ (14.3.2016)). אף עוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום בו השופט מחליט לפסול עצמו נמוכה מעוצמת החשש למשוא פנים כשהשופט סבור שאין מקום לפסילתו. 12. המקרה דנן הוא מקרה גבולי. כאמור, השופט צ' ויצמן סבר כי לא קם חשש למשוא פנים כלפי מי מבעלי הדין, ואולם קבע כי אינו יכול להתעלם "ממראית העין". דומה, כי הפגיעה במראית פני הצדק במקרה דנן, ככל שהיא מועלית כרכיב סובייקטיבי של תחושת אי נוחות, נוכח העובדה שבא-כוחם של המערערים הוא בן זוגה של שופטת היושבת כאב בית דין בהרכב ערעורי משפחה בו השופט צ' ויצמן שופט בהרכב, אינה מגיעה לרמה המצדיקה את פסילתו של השופט צ' ויצמן. וכבר נפסק בעבר "כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי (ע"א 3181/12 מקור נפקות וזכויות בע"מ נ' מדינת ישראל (4.9.2012); השוו: ע"א 9524/11 חברת תבליני מימון בע"מ נ' סולתם רדד (2001) בע"מ (15.2.2012)), שאם לא כן ירוקנו מתוכן הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה. 13. המשיבה כלל לא הצביעה במקרה דנן על בסיס לחשש אובייקטיבי למשוא פנים נגדה בשל כך שהשופט צ' ויצמן יושב בהרכב ערעורי משפחה יחד עם השופטת מ' ברנט כאב בית הדין, שבא-כוח המערערים הוא בן זוגה. ברגיל, בהתחשב באמור ועל פי ההלכה הפסוקה, לא היה גם מקום לפסול את השופט צ' ויצמן בשל מראית פני הצדק (השוו: ע"א 8785/15 שלום נ' מנהל מקרקעי ישראל (3.2.2016); ע"א 6064/14 עואד נ' עאבד (16.11.2014)). יתרה מכך, לוּ היה השופט צ' ויצמן קובע שאינו רואה מקום לפסול את עצמו אפשר שלא הייתי מתערבת בערעור הפסלות. 14. על אף כל האמור לעיל, בהתחשב בעמדת השופט צ' ויצמן, ובשים לב לנסיבות בהן כבר נקבע קדם משפט למועד קרוב, ליום 27.9.2016 לפני מותב אחר, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בהחלטת השופט צ' ויצמן לפסול עצמו מלדון בתביעה. משכך, דין הערעור להידחות. 15. לכאורה אין מקום שלא לפרסם פסק דין זה שאינו כולל שום פרטים מזהים. הצדדים יוכלו להתייחס לעניין הפרסום תוך 7 ימים. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י"ב באב התשע"ו (‏16.8.2016). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16052100_C02.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il