טירת הכרך בע"מ נ. עיריית רחובות

פסק-דין בתיק ע"א 5204/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5204/10 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערערת: טירת הכרך בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. עיריית רחובות 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה – רחובות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה"פ 1454-05 שניתן ביום 16.10.2006 על-ידי כבוד השופטת נ' אחיטוב תאריך הישיבה: ט"ז בסיון התשע"ב (06.06.2012) בשם המערערת: עו"ד ד' אברבנאל; עו"ד ד' שוב בשם המשיבות: עו"ד גלית שיצר; עו"ד מיטל יצחק פסק-דין השופט נעם סולברג: 1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' אחיטוב) בה"פ 185/04 מיום 16.10.2006 ועל החלטה משלימה מיום 16.3.2010, ולפיהם נדחתה המרצת הפתיחה שהגישה טירת הכרך בע"מ, שבה ביקשה לצוות על אכיפת התחייבויות משנים עברוּ – מאת ראש עיריית רחובות, באישור מועצת העירייה – להקצות לה מקרקעין. 2. טירת הכרך בע"מ רכשה שטחי מקרקעין מאת האפוטרופוס הכללי, במחצית שנת 1971, חלקות 585, 587 ו-589 בגוש 3794. קודם לכן, בשנים 1963-1964, בעת שהאפוטרופוס הכללי היה הבעלים של הקרקע, התחייבה עיריית רחובות כלפיו בשתי התחייבויות בקשר למקרקעין, לאחר שהתגלה כי זכויותיו במקרקעין הנ"ל נפגעו בעקבות אישור תוכנית בניין עיר רח/122. ביום 6.6.1963 התחייבה עיריית רחובות לנקוט בכל הצעדים החוקיים העומדים לרשותה על מנת להוציא לפועל את תוכנית הרה-פרצלציה באזור שבו נמצאת החלקה הנ"ל, בהתאם לתוכניות שהומצאו לאפוטרופוס הכללי. ביום 4.10.1964 התחייבה העירייה לפצות את האפוטרופוס הכללי תמורת שטח של 270 מ"ר שהופקע ממנו מעבר למותר על-פי דין. 3. בהמרצת פתיחה שהגישה לבית משפט קמא, טענה טירת הכרך בע"מ כי התחייבויות אלו שניתנו לאפוטרופוס הכללי לא מומשו עד לרכישת המקרקעין על-ידה, וכיוון שכך היא זכאית למימושן. אשר על כן, ביקשה טירת הכרך בע"מ מבית משפט קמא ליתן צו הצהרתי בדבר הפרת אותן התחייבויות מצִדה של עיריית רחובות, וכן צו הצהרתי וצו עשה, לפיו יש להקצות לה מגרש שווה ערך למקרקעין שהובטחו בשעתו לאפוטרופוס הכללי. 4. בתשובתן להמרצת הפתיחה טענו המשיבות כי דינה להידחות על הסף, מאחר והתובענה התיישנה, כי מעת מתן ההתחייבויות מצִדה של העירייה כלפי האפוטרופוס ועד למועד הגשת התובענה חלפו עשרות שנים; ובשל העדר יריבות, כי ההתחייבויות ניתנו לאפוטרופוס, ולא לטירת הכרך בע"מ. 5. בהחלטת בית משפט קמא (השופטת גרסטל) מיום 21.6.2004 נדחתה בקשת המשיבות לסילוק התובענה על הסף. על סמך "תמונה לכאורית" (עמוד 5 להחלטה) לאותו שלב, נקבע כי במשך תקופה ארוכה הביעה העירייה את נכונותה ואת כוונתה לקיים את התחייבויותיה, וכל עוד יצרה העירייה מצג לגבי כוונתה זו, לא היה מקום לצפות מטירת הכרך בע"מ להגיש תובענה. עילת התובענה נולדה ביום 22.12.2002, כשהעירייה הצהירה לראשונה כי אין בכוונתה לקיים את התחייבויותיה, ולפיכך לא חלה התיישנות. באשר לטענת העדר היריבות קבע בית משפט קמא (השופטת גרסטל) כי על-פי התמונה הלכאורית לאותו שלב, במשך שנים רבות יצרה העירייה מצג כלפי טירת הכרך בע"מ, לפיו יש בכוונתה לממש את התחייבויותיה כלפי האפוטרופוס, שטירת הכרך בע"מ באה בנעליו. עובר להגשת התובענה לא העלתה העירייה כל טענה, שלפיה לא הסכימה להמחאת זכויותיו של האפוטרופוס לטירת הכרך בע"מ, ולפיכך היא מנועה מלטעון זאת. טענות המשיבות נדחו אפוא בשעתו, במה שנוגע לבקשה לסילוק התובענה על הסף. 6. ביום 16.10.2006, לאחר מסכת הראיות שבכתב ובעל-פה, ניתן פסק הדין של בית משפט קמא (השופטת אחיטוב) ונקבע בו בין היתר כי טירת הכרך בע"מ לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את המחאת הזכויות מאת האפוטרופוס הכללי כלפיה. הוצגו אמנם "חילופי מכתבים וחלקי מכתבים" (פיסקה 18 לפסק הדין), אך לא צויין באף מסמך מהן הזכויות, מי אישר את העברתן, האם היו קיימות ביום המכר והאם הועברו במסגרת מכרז. בהתייחס לשינוי במסקנה זו שבפסק הדין בגמר המשפט, ממה שנקבע בהחלטת הביניים הנ"ל בתחילתו, צויינה ההלכה הפסוקה כי אין בכוחה של החלטת ביניים ליצור מעשה בי-דין, וכי טיבן של הראיות שדי בהן כדי לעבור את המשוכה של הליך מחיקה על הסף, שונה בתכלית מאלה הנדרשות למתן פסק דין סופי, על סמך מכלול הראיות. עוד נקבע בפסק הדין כי מסכת הראיות אינה מצביעה על כך שבמועד כלשהו יצרה העירייה מצג כלפי טירת הכרך בע"מ, כי יש בכוונתה לממש את התחייבויות העבר כלפי האפוטרופוס הכללי באופן שיש בו כדי לדחות את תחילת תקופת ההתיישנות. ה"יום שבו נולדה עילת התובענה" (סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958) בכל הנוגע להתחייבויות שניתנו לאפוטרופוס הכללי, "היה לפני כארבעים שנה, בסמוך למועד בו ניתנו ההתחייבויות לאפוטרופוס הכללי... התובענה שלפנינו התיישנה לפני שנים ארוכות" (פסקה 24 לפסק הדין). 7. טירת הכרך בע"מ הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 10288/06), עיקרו ב"מחלוקת", שנפלה בין השופטת גרסטל לבין השופטת אחיטוב. בעקבות הערות בית המשפט העליון (השופטים גרוניס, נאור וחיות) הוסכם בפסק הדין מיום 12.3.2009 על החזרת ההליך לבית המשפט המחוזי על מנת להעיד את מהנדס העירייה מר פופוביץ, תוך מתן אפשרות למשיבות להעיד עד אחד או שניים לאחר עדותו של המהנדס פופוביץ, כשלאחר מכן יסכמו הצדדים בקצרה את טיעוניהם, בית המשפט המחוזי יתן החלטה משלימה, ולשני הצדדים תעמוד זכות לערער הן על פסק הדין, הן על ההחלטה המשלימה. בהתאם לכך, העיד מר פופוביץ בבית המשפט המחוזי, הוגשו מספר מסמכים, המשיבות הודיעו כי אין בכוונתן לזמן עדים נוספים, הוגשו סיכומים ובית המשפט המחוזי נתן החלטה משלימה ביום 16.3.2010. לאחר ניתוח העדות, המסמכים שהוגשו במהלכה, ושאר הראיות שהוגשו לתיק בית המשפט, קבע בית המשפט המחוזי (השופטת אחיטוב) כי לא עלה בידי טירת הכרך בע"מ להוכיח את זכאותה לקיום התחייבויות המשיבות לאפוטרופוס הכללי כלפיה. כמו כן, חזר בית המשפט המחוזי על קביעתו על אודות התיישנות התובענה. מכאן הערעור. 8. בערעורה שבה טירת הכרך בע"מ לטעון את אשר טענה בבית משפט קמא (פעם לפני השופטת גרסטל, ופעמיים לפני השופטת אחיטוב) ובבית המשפט העליון (בערעור הקודם), בנוגע לסוגיית העדר היריבות/המחאת הזכויות, ובנוגע להתיישנות. בנושא הראשון טוענת טירת הכרך בע"מ על כך שהציגה לפני בית משפט קמא אישור מאת האפוטרופוס הכללי כי זכויותיו הועברו אליה, דבר אשר קיבל את ביטויו גם בעדות מנהלהּ ובעליה, מר שוב. לטענת טירת הכרך בע"מ לא היה מקום לייחס משקל מכריע לעובדה שלא הוצג הסכם מכר בין האפוטרופוס הכללי לבינה, וכי מן הראוי היה לייחס משקל לעדותו של מהנדס העירייה על כך שזו הכירה בכך שטירת הכרך בע"מ באה בנעליו של האפוטרופוס. בנושא ההתיישנות טוענת טירת הכרך בע"מ כי רק ביום 22.12.2002 הודיעה העירייה לראשונה כי היא מסרבת למלא אחר התחייבויותיה, וכי לאור המצג שיצרה עד אז, הרי שרק מאותו מועד החלה תקופת ההתיישנות. מנגד, עומדות המשיבות על טענותיהן שנתקבלו בבית משפט קמא לגבי העדר יריבות, כי לא הוצג הסכם מכר להעיד על מהות הזכויות שרכשה טירת הכרך בע"מ. שני מסמכים שעליהם ביקשה טירת הכרך בע"מ לבסס את טענתה, לא נתקבלו כראיות, ומכל מקום לגופם אין בהם כדי ללמד דבר על המחאת הזכויות הנטענת, כפי שפסק בית משפט קמא. כיוצא בזה, עומדות המשיבות על כך שהתובענה התיישנה, וכי עוד מלכתחילה לא היה כלל מקום להגישה, כשעילת התובענה נולדה לפני למעלה מ-40 שנה, כפי שפסק בית משפט קמא. עוד טוענות המשיבות כי מדובר בערעור על הכרעות במישור העובדתי, וכי טירת הכרך בע"מ לא הצביעה על טעם כלשהו על מנת להצדיק התערבות בית משפט שלערעור בהכרעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. 9. שקלנו את טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, אלו שבכתב ואלו שבעל-פה, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בממצאים שנקבעו, וכי דין הערעור להידחות. לאור מסקנתנו בסוגיית ההתיישנות, שוב אין צורך לדון בנושא העדר היריבות/המחאת הזכויות. יחד עם זאת נציין כי בנושא זה מצאנו כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא; הממצאים תומכים במסקנה המשפטית; ואין לגלות בה טעות שבחוק. הערעור בנושא זה נדחה אפוא על-פי אמות המידה שבתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 10. דעתנו כדעת בית משפט קמא גם לגבי מסקנתו בנושא ההתיישנות. בדיון לפנינו התמקד ב"כ טירת הכרך בע"מ במכתבו של מר פופוביץ הנ"ל, מהנדס עיריית רחובות, מיום 15.2.1998 (מע/9). לטענתו, עולה ממכתב זה מצג שיצרה העירייה כלפי טירת הכרך בע"מ על הכרה בזכויותיה במקרקעין הנדונים. כיוון שכך, זו הטענה, נולדה עילת התובענה רק ביום 22.12.2002, שבו הצהירה העירייה על כך שאינה מכירה בזכויותיה של טירת הכרך בע"מ במקרקעין הנ"ל. מאותו יום ועד להגשת התובענה לא חלפו 7 שנים, וממילא היא לא התיישנה. 11. לא ראינו לקבל טענה זו, ומקובלת עלינו עמדתן של המשיבות כפי שנתקבלה גם על דעת בית משפט קמא (השופטת אחיטוב) במסקנתו שהתבססה על כלל הראיות שהובאו לפניו, להבדיל מהחלטת בית משפט קמא (השופטת גרסטל) שניתנה בתחילת המשפט בבקשה לסילוק על הסף ואף הודגש בה כאמור כי ניתנה על סמך "תמונה לכאורית" בלבד, לגבי אותו שלב דיוני (ראו פיסקאות 15 ו-16 להחלטה המשלימה). אף בהנחה שמר פופוביץ סבר כי הזכויות על-פי ההתחייבויות ההיסטוריות עברו מן האפוטרופוס אל טירת הכרך בע"מ, וכי היא זכאית לדרוש את מימושן, אין די בסברה זו (שם). לא מפיו של מר פופוביץ אנו חיים בהקשר זה, ולא על דברי-מכתבו הסתמכה טירת הכרך בע"מ בקשר לזכויות הנטענות. את מכתבו של מר פופוביץ יש לקרוא על רקע כלל המסמכים והשתלשלות העניינים לאורך השנים. מכתב זה ומכתבו הנוסף שעליו עמד בית משפט קמא נכתבו בהפרש של 19 שנים זה מזה, ואכן, כפי שנפסק, הם "נבלעים" בתוך שלל המכתבים וחילופי הדברים שמהם מצטיירת תמונה של קידום פתרון תכנוני על-ידי העירייה, להבדיל מהכרה בהתחייבויות ההיסטוריות כלפי האפוטרופוס הכללי. העירייה לא יצרה כלפי טירת הכרך בע"מ בשום שלב מצג של הכרה בזכויותיה במקרקעין הנ"ל, כמי שבאה בנעליו של האפוטרופוס. העירייה עשתה לקידום הליך תכנוני במקרקעין הסמוכים למקרקעין הנדונים. מכתבו הנ"ל של מהנדס העירייה נועד להבהיר לוועדה המחוזית כי אישור התכנית לא יפגע באפשרות למצוא פתרון תכנוני על מנת לאפשר מימוש מלוא הזכויות במקרקעין. היה זה בעקבות התנגדות טירת הכרך בע"מ להליך התכנוני הנ"ל שהעירייה נקטה בו, מפאת חששהּ שהתכנית תפגע ביכולתה לממש את זכויותיה במקרקעין. בעדותו של מר פופוביץ בבית משפט קמא הובהר כי מכתבו נועד להציג פתרונות תכנוניים לזכויות הנטענות. אכן, לפי תפקידו של מהנדס העירייה, ולאור סמכויותיו, לבטח לא התיימר להתייחס לתוקף המשפטי של הזכויות הנטענות, וסברתו-שלו, שלא התבססה על חוות דעת משפטית כלשהי, אינה קובעת בעניין הזה. לכל היותר, יצרה העירייה מצג כלפי טירת הכרך בע"מ על הכוונה לקדם לטובתה תוכנית מתאר ביחס למקרקעין הנדונים. תכליתה של תוכנית המתאר הייתה ליתן מענה לחוסר הרגולריות של המקרקעין, דבר אשר היקשה על תכנון בנייה על המקרקעין של טירת הכרך בע"מ. מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (השופט מודריק) בעמ"ן 1035/98 מיום 11.4.1999 בעתירה שהגישה טירת הכרך בע"מ. בית המשפט ציין שם: "לצורכי פסק הדין דידן די שאציין שהועדה המקומית מכירה בכך שמגרש הטירה אינו רגולרי וכי מן הראוי לקדם פתרון תכנוני שיאפשר לבעלים לממש את זכויות הבנייה שבידם למגרש זה... אין מחלוקת שבנסיבות שנוצרו, אם בעקבות תוכנית המתאר ואם בעקבות מהלכי תכנון שקדמו לתוכנית המתאר, היה מגרש הטירה למגרש בלתי רגולרי שלא ניתן לנצל את זכויות הבנייה המגיעות לו בגבולותיו. מתבקש פתרון תכנוני שייצר את ה"רגולריות" הנחוצה. אין מחלוקת שבעלי מגרש הטירה מבקשים כבר שנים רבות להניע את עיריית רחובות לקדם את הפתרון הנחוץ למגרש על מנת שלא תיוותר בידם פיסת מגרש שאין חפץ בה. עד הנה שום פתרון לא הסתייע". שמחנו לשמוע במהלך הדיון בערעור בשבוע שעבר, שהרגולציה הנחוצה קורמת עור וגידים, כי ישנה תוכנית מאושרת שמאפשרת לטירת הכרך בע"מ לבנות על המקרקעין שלה, וכי הפתרון הנחוץ קרֵב לבוא. 12. סופו של דבר הוא זה, וכפי שפסק בית משפט קמא: עילת התובענה נולדה עוד בשנות ה-60 של המאה שעברה, ובחלוף עשרות שנים התיישנה. בדין נדחתה התובענה, ולפיכך הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות הערעור ותשלם למשיבות שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪. ניתן היום, כ"ח בסיון התשע"ב (18.6.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10052040_O17.doc הג+עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il