יעקב אלפסי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בג"ץ 5204/03 בבית המשפט העליון בג"ץ 5204/03 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור העותר: יעקב אלפסי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד גתית שריקי פסק-דין העותר ונאשמים אחרים הורשעו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות סמים שונות ובקשירת קשר לביצוע פשע (ת"פ 40008/00). השופט קרא גזר את הדין, והעותר וחברו נדונו בו, בין היתר, לעונש של תשע שנות מאסר לריצוי בפועל "ובמצטבר לכל עונש מאסר אחר אותו מרצה כל אחד מן הנאשמים" (ההדגשה לא במקור - מ' ח'). בין הנימוקים לעונש כתב השופט קרא כך: ..הנאשמים כאן קראו תיגר על הסדר החברתי, משהמשיכו בביצוע עבירות גם בתוך בית הכלא, כך ... ראויים הם לעונש מאסר מרתיע, שיצטבר לכל עונש מאסר אחר אותו הינם מרצים ... לעת גזירת הדין ריצה העותר עונש מאסר בן 12 שנים. באותו יום נתן השופט קרא החלטה נוספת (ההחלטה הנוספת), בהיעדר הצדדים, ולפיה "תקופת מאסרם של הנאשמים תיחשב להם החל ביום מעצרם כדלקמן: לנאשם 1 קובי אלפסי - החל ביום 26.12.99". החלטה זו יצרה מבוכה מסויימת בשירות בתי הסוהר, וכחודש לאחר מכן הוגשה מטעם פרקליטות המחוז בקשה להבהרת גזר-דין. בבקשה זו נתבקש השופט קרא להבהיר כי כוונת ההחלטה הנוספת היא "שמעונש המאסר הכולל יש לנכות את ימי מעצרם של המשיבים, קרי, את התקופה שבין 26.12.99 ועד ליום 26.3.01". השופט קרא קיבל את הבקשה והבהיר כי כוונת ההחלטה היא אכן כהבנת הפרקליטות. העותר טוען כי משמעות ההחלטה הנוספת היא, שעונש המאסר בפועל בן תשע השנים שהוטל עליו יחפוף, מתאריך המעצר והלאה, את עונש המאסר הקודם, כך שתקופת הריצוי המצטברת תעלה כדי 15 שנים וחצי בלבד. בקשת ההבהרה מטעם הפרקליטות - בקשה שעליה נודע לו, לטענתו, רק בעת מאוחרת יותר - היתה למעשה בקשה לתיקון ההחלטה הנוספת ולא אך להבהרתה; ומשהוגשה בקשה זו לאחר חלוף 21 הימים מאז ניתנה ההחלטה הנוספת, דינה היה להידחות. לאור זאת מבקש העותר כי נבטל את החלטת ההבהרה של השופט קרא - החלטה שניתנה לטענתו בהיעדר סמכות - וכי נעמיד את תקופת המאסר בפועל המצטברת על 15 שנים וחצי. עיינּו בפסק הדין ובהחלטות שניתנו לאחריו. הוספנו ועיינּו בעתירה, בתגובת המדינה ובחומר שצורף אליהן, ומסקנתנו היא כי דין העתירה להידחות. כדברי באת-כוח המשיבה, גזר-הדין שניתן בעניינו של העותר ברור הוא וחד משמעי בקביעתו, ולפיו עונשו של העותר ירוצה במצטבר לעונש אותו ריצה אותה עת. טענת העותר כי כוונת השופט קרא בהחלטה הנוספת היתה לתקן את גזר הדין ולבטל את החלטתו על הצטברות העונשים, אין לה על מה שתסמוך. כך אף הבין בא-כוח העותר את גזר-הדין. הנה-כי-כן, בהודעת הערעור שהגיש כנגד הכרעת הדין וגזר הדין שלעניין (ע"פ 3720/01 יעקב אלפסי נ' מדינת ישראל) - ערעור אשר נדחה - ביסס בא-כוח העותר את טענותיו כנגד חומרת הדין, בין השאר, על הטענה הבאה: גזירת עונשו של המערער בתיק זה במצטבר לעונש מאסר אחר אותו הוא מרצה כיום מביאה לתוצאה לפיה שחרורו של המערער צפוי להיות בשנת 2014, היינו בעוד 13 שנה...יוצא, כי בסך הכל ירצה המערער 21 שנות מאסר. הצטברות העונשים היא קשה ומחטיאה את מטרות הענישה. הווה אומר, בא-כוחו של העותר הבין אף-הוא את שגזר-הדין קבע בבירור, דהיינו, כי גזר הדין וההחלטה הנוספת מטילים על העותר עונש מאסר שיצטבר לעונש המאסר אותו ריצה באותה עת; יצטבר - ולא יחפוף אותו כלל. ברי אפוא כי החלטתו האחרונה של השופט קרא לא שינתה דבר במצבו של העותר, ואין אנו רואים כל עילה להידרש לטענות כנגדה. העתירה נדחית. היום, י"ג בכסלו תשס"ד (8.12.2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03052040_G08.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il