פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5201/24 לפני: כבוד השופט יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת רות רונן העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין האזורי 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד לודמילה נגדימוב בשם המשיבים 2-1: עו"ד עפר יעקב בשם המשיב 3: עו"ד יוסף מעודה פסק-דין השופטת יעל וילנר: העתירה שלפנינו, מופנית כלפי החלטת המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול, מיום 27.5.2024, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה העותרת על החלטת המשיב 2, בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום 20.3.2024. בהחלטתו, דחה בית הדין הרבני האזורי את בקשת העותרת לדון מחדש בפסק דינו מיום 29.7.2023, בקשה שהוגשה בהתאם לתקנה קכ"ט(1) לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: התקנות). ביום 5.8.2024, הגישה העותרת גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטות בית הדין הרבני הגדול ובית הדין הרבני האזורי. העותרת והמשיב 3 היו נשואים זה לזו, והתגרשו בבית הדין הרבני האזורי ביום 17.2.2020. הליך חלוקת הרכוש ביניהם הוסיף להתנהל, עד שניתן בו פסק דין של בית הדין הרבני האזורי, ביום 29.7.2023 (להלן: פסק הדין). ביום 22.8.2023, הגישה העותרת לבית הדין הרבני האזורי בקשה לדון מחדש בפסק הדין. נציין כי הליך זה הוא ייחודי למערכת בתי הדין הרבניים, ומעוגן כאמור בתקנה קכ"ט(1) לתקנות, הקובעת כי: "בעל-דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית-הדין שדן בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם" (לסמכות בית הדין לקיים דיון מחדש מיוזמתו, מקום בו הוא חושש כי טעה בפסק דינו, ראו תקנה קכ"ח לתקנות, וכן בג"ץ 6116/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פס' 1 (2.9.2018); בג"ץ 6595/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פס' 8 (8.11.2021); לדיון בבסיס העיוני של תקנות אלו, וליחסן לעקרון סופיות הדיון המוכר במשפט האזרחי, ראו: שלומית דרנס "חוסר פורמליזם בסדרי הדין בבתי־הדין הרבניים בישראל" דיני ישראל י'-י"א, עמ' סב-עב (תשמ"א-תשמ"ג); שי פרבר ויצחק כהן "'ידיד בית המשפט' במשפט העברי ובבתי הדין הרבניים" דין ודברים ט"ז 245, 266-264 (2022)). בקשת העותרת לדיון מחדש נדחתה בהחלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 20.3.2024, ובחלוף כ-40 ימים, ביום 1.5.2024, השיגה העותרת על החלטה זו, לפני בית הדין הרבני הגדול. בית הדין הרבני הגדול (בפני דן יחיד) פתח את החלטתו מיום 27.5.2024 בהבהרה דיונית, וציין כי ההליך שלפניו אינו בגדר ערעור בזכות, שכן דחיית בקשה לעיון מחדש ("בקשה לסתירת דין", בשמה הנוסף) אינה מקימה זכות לערער. עוד נקבע כי המועד להגיש ערעור בזכות על פסק הדין – חלף. בית הדין הרבני דן אפוא בבקשת העותרת כבקשת רשות ערעור, ודחה אותה לגופה. מכאן העתירה שלפנינו, המתמקדת בהיבטים הדיוניים שבהחלטת בית הדין הרבני הגדול. לטענת העותרת, היה על בית הדין הרבני הגדול לדון בבקשתה כבערעור בזכות, הנדון בפני מותב תלתא, אשר הוגש "על פסקי הדין הסופיים של כב' בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום 29.7.2023 ו-20.3.2024", כלשונה. זאת, לטענתה, חלף קביעתו של בית הדין הרבני הגדול כי מדובר בבקשת רשות ערעור, המתבררת לפני דן יחיד. בהחלטתו זו, טוענת העותרת, סטה בית הדין הרבני הגדול מהוראת תקנה קל"ב(1) לתקנות, הקובעת כי "כל פסק-דין וכל החלטה של בית-דין אזורי הגומרת את הדיון באופן שלא יינתן עוד פסק-דין, ניתנים לערעור לבית-הדין הגדול". המשיבים, מנגד, סומכים ידיהם על החלטת בית הדין הרבני הגדול. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה, ובתגובות שהגישו המשיבים, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. השאלה שהונחה לפתחנו בעתירה זו, אינה מצריכה כניסה לעובי הקורה בשאלות הרכושיות שנדונו בבקשת העותרת לדיון מחדש; טענות העותרת מתמקדות כאמור במישור הדיוני, ובשאלה האם השגתה על החלטת בית הדין הרבני האזורי בבקשתה לדון מחדש בפסק הדין העיקרי, דינה היה להתברר כערעור בזכות, לפני מותב תלתא; או כבקשת רשות ערעור, לפני דן יחיד – כפי שקבע בית הדין הרבני הגדול. עמדת העותרת נפרשה בעתירה בצורה תמציתית וככל שניתן להבין, דומה כי נכרכות בה יחדיו שתי טענות-משנה נפרדות. הטענה הראשונה היא כי בעקבות דחיית ההחלטה בבקשתה לקיים דיון מחדש, קמה לה זכות ערעור על פסק הדין. זאת, כך לטענתה, משום שההחלטה האחרונה מהווה מעין נדבך אחרון בפסק הדין המקורי, וממילא, היא מחדשת את פרק הזמן של 30 הימים הקבוע בתקנות להגשת ערעור בזכות על פסק דין (תקנה קל"ח(1) לתקנות). דינה של טענה זו להידחות. בית משפט זה כבר נדרש בעבר לטענה זו – ודחה אותה (בג"ץ 250/15 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פס' 4 (26.3.2015)). באותה פרשה, קבע בית הדין הרבני הגדול כי בקשה לדון מחדש, אינה יכולה 'לטעון מחדש את שעון הזמן' להגשת ערעור, כאשר הובהר כי "ההיגיון העומד בבסיס כלל זה הוא מניעת מצב בו בעלי דין המעוניינים בהארכת מועד להגשת ערעור יגישו בקשות לעיון חוזר בטענות שונות ומשונות, ולאחר שבקשתם תידחה יוכלו להגיש ערעור בזכות על החלטות שהפכו חלוטות, גם אם יהיה זה לאחר כמה שנים ממתן פסק הדין הסופי בעניינם". בפסק הדין, קיבל בית משפט זה את נימוקיו של בית הדין הרבני הגדול (שם, פסקה 12), ודחה את העתירה. דברים אלו, על הגיונם, יפים אף לעניינו. החלטה בבקשה לדון מחדש בפסק דין של בית הדין הרבני, אינה מחדשת אפוא את מרוץ הזמן לערער עליו בזכות. טענה משתמעת נוספת של העותרת, היא כי על החלטה בבקשה לקיים דיון מחדש ניתן לערער בזכות בפני מותב תלתא, שכן היא עצמה מהווה "פסק-דין וכל החלטה של בית-דין אזורי הגומרת את הדיון באופן שלא יינתן עוד פסק-דין" (לשון תקנה קל"ב(1) לתקנות). גם דינה של טענה זו להידחות. ראשית, נעיר כי על פניו, גם מבלי להכריע בשאלה זו, ניתן היה לדחות את ערעור העותרת על ההחלטה בבקשתה לקיים דיון מחדש, רק מחמת האיחור בהגשתו; המועד להגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול, על פסק דין של בית הדין הרבני האזורי, עומד כאמור על 30 ימים, ואילו העותרת הגישה את הערעור מטעמה רק בחלוף כ-40 ימים. די היה באיחור זה כדי לדחות את השגתה על ההחלטה, גם אם הייתה מסווגת כ'ערעור בזכות'. שנית, דין הטענה להידחות אף לגופה. למעשה, טענת העותרת מעוררת את שאלת סיווגה של החלטה הדוחה בקשה לדיון מחדש – האם היא מהווה החלטה "הגומרת את הדיון באופן שלא יינתן עוד פסק-דין" שאז הערעור עליה ניתן בזכות (תקנה קל"ב(1)) ונדון בשלושה (תקנה ד(1)); או שמא היא אינה אלא החלטת-ביניים, שאין עליה ערעור "אלא לאחר קבלת רשות מבית הדין הרבני הגדול" (תקנה קל"ב(2)), כאשר בקשת הרשות יכולה להתברר גם לפני דן יחיד (תקנה קל"ג(3) – "על בקשות לרשות ערעור [...] יחליט בית-הדין או נשיא בית-הדין הרבני הגדול או אחד מדייני בית-הדין הרבני הגדול שהוסמך לכך"). שאלה דומה התעוררה לאחרונה בבית משפט זה, כאשר הדיון שם לא עסק בשאלת אופן הגשת הערעור על החלטה בבקשה לדיון מחדש (האם בזכות או ברשות), אלא בשאלת המותב שאמור לדון בבקשה: האם בשלושה (תקנה ד(1)), או בדן יחיד – ככל שמדובר בהחלטת ביניים (תקנה ד(3)). בפסק הדין נקבע כי החלטה הדוחה בקשה לדיון מחדש, הינה לפי טיבה, החלטת ביניים (הדומה למקבילתהּ האזרחית – 'החלטה אחרת'), משום שהיא טפלה לפסק הדין העיקרי, וממילא, ניתן היה לדון בה בדן יחיד: "החלטה בבקשה לסתירת דין, היא החלטה הניתנת מטבע הדברים לאחר שניתן פסק הדין. אומנם, החלטה הדוחה בקשה להליך סתירת הדין מביאה לסיום המחלוקת בין הצדדים בסוגיה זו ולא צפויה לאחריה התדיינות נוספת בהליך. עם זאת, אין המדובר בהחלטה שניתנת לגוף המחלוקת העיקרית בין הצדדים, אלא היא עוסקת בשאלת תוקפו של פסק הדין. לכן, מקובלת עליי עמדתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני לפיה המדובר בהחלטה הטפלה לפסק הדין וככזו יש לסווגה, באופן דומה לסיווג בבתי המשפט האזרחיים, כ"החלטה אחרת" (ראו והשוו: ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, פסקאות 45-44 (30.2.2011). באותו עניין נפסק ביחס לערכאות האזרחיות כי החלטות בבקשה לביטול פסק דין (שאף הן החלטות שניתנות לאחר פסק הדין, ושאין אחריהן דיון נוסף) – הן "החלטה אחרת" ולא פסק דין). משכך גם מקובלת עליי עמדתו כי בהתאם לכללי הדיון בבתי הדין הרבניים, ניתן היה לקבל החלטה הדוחה בקשה לסתירת הדין – אשר משמעה הלכה למעשה הותרת פסק הדין על כנו – במותב של דן יחיד (וזאת מבלי להכריע במותב אשר מוסמך לקבל בקשה לסתירת הדין)" (בג"ץ 4032/24 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פס' 11 (25.7.2024)). הבחנה עקרונית זו, יפה אף לענייננו, המתמקד כאמור בשאלת הערעור על החלטה בבקשה לעיון מחדש – אם בזכות ובמותב תלתא, אם ברשות ובדן יחיד. לאחר שנקבע כי החלטה הדוחה בקשה לדיון מחדש הינה החלטת ביניים, מהטעמים הנזכרים, הרי שהמסקנה לענייננו היא שהחלטה זו באה בגדרה של תקנה קל"ב(2), וערעור עליה – כפוף למתן רשות מבית הדין הרבני הגדול. ואכן, כך נפסק לאחרונה בבית משפט זה: "הערעור שהגיש העותר לבית הדין הגדול נסוב על החלטת בין הדין האזורי בבקשה לעיון חוזר [...] אלא שערעור מעין זה טעון את רשות בית הדין הגדול בהתאם לתקנה קל"ב – רשות שלא ניתנה לעותר" (בג"ץ 1734/24 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים, פס' 6 (29.7.2024)). הנה כי כן: החלטה הדוחה בקשה לעיון מחדש הינה החלטת ביניים, ועל כן, ערעור עליה טעוּן בקשת רשות. ההחלטה בבקשת רשות הערעור, יכולה שתינתן, כאמור, גם בדן יחיד, בהתאם לתקנה ד(3). לא נמצאה אפוא עילה להתערבותנו בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, ודין העתירה להידחות. ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. העותרת תישא בהוצאות המשיבים, בסך של 2,000 ש"ח לכל אחד בנפרד: המשיבים 2-1 (יחדיו) והמשיב 3 (סה"כ 4,000 ש"ח). ניתן היום, כ"ד אב תשפ"ד (28 אוגוסט 2024). יצחק עמית שופט יעל וילנר שופטת רות רונן שופטת