אלקיס יבוא ושיווק בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף (ת"א 1)

פסק-דין בתיק ע"א 5200/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5200/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערערת: אלקיס יבוא ושיווק בע"מ נ ג ד המשיב: מנהל מס ערך מוסף (ת"א 1) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.5.06 בע"ש 114/98 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' קרת-מאיר תאריך הישיבה: ג' באלול תשס"ח (3.9.08) בשם המערערת: עו"ד ע' ברקאי בשם המשיב: עו"ד ע' קמיל פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) אשר דחה את ערעוריה של המערערת על שומות לפי מיטב השפיטה שהוצאו לה על ידי המשיב, וכן דחה את ערעורה על קנס שהוטל עליה. רקע 2. המערערת הינה חברה העוסקת במכירת צמיגים. למערערת שתי חברות-אחיות תחת אותה בעלות: "ד.ש.צ בע"מ" ו"אלקיס צמיגים (1998) בע"מ" (להלן: אלקיס צמיגים). עד סוף שנת 1998 דיווחה "אלקיס צמיגים" בנפרד מ"אחיותיה", ורק בשנים 1999-2000 נערך דיווח משותף לשלוש החברות. בשלב כלשהו ערך המשיב ביקורת בתיקה של המערערת, במסגרתה התגלו בספרי הנהלת החשבונות של המערערת לשנים 1995-1997 ו-1998-1999 ליקויים וסטיות מהותיות בניהול הפנקסים. בעקבות זאת, פסל המשיב את ספריה של המערערת לשנים אלו, הטיל עליה קנס מכוח סעיף 95 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: החוק), והוציא שומות עסקה לפי מיטב השפיטה. כמו כן, הוציא המשיב למערערת שומה לשנת 2000, לאחר שבבדיקה התגלה ששווי העסקאות שנכללו בספרים גבוה משדווח בפועל למשיב. לאור ממצא זה חויבה המערערת במס בגין הסכום הבלתי מדווח שעמד על 544,055 ₪. המערערת השיגה על החלטות אלו בפני המשיב, אך השגותיה נדחו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 3. בעקבות האמור, הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט החליט לדחות את הערעור. בפסק הדין נקבע כי החלטותיו של המשיב בעניין פסילת הספרים והקנס שהושת בגינה נעשו כדין. טענותיה של המערערת לגבי הסברים אפשריים למקור הפערים והסטיות שהתגלו נותרו בגדר טענות בעלמא ולא הוכחו. כן נקבע כי עדותו של הבודק מטעם המשיב הייתה אמינה ולא עלה בידי המערערת להפריך את תוכנה. מהראיות שהוצגו עולה בברור סטייה מהותית מהוראות ניהול הספרים, הבאה לידי ביטוי באי דיווח של חשבוניות מס שהוצאו בפועל, אי ניהול ספר תנועת מלאי כנדרש, חסרים בחומר הנהלת החשבונות, והעדר חומר הנהלת חשבונות ממוחשב לגבי חלק מן השנים. לגבי השומות אותן ערך המשיב, קבע בית המשפט כי הינן מבוססות על בדיקה סבירה וראויה. כן נקבע כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולא הביאה ראיות בכדי להוכיח כי השומה שנערכה הינה בלתי סבירה או כי נפל בה פגם. בית המשפט דחה את טענת המערערת כי חישוב השומה לשנת 1998 יוצר מצב של כפל מס, וקבע על בסיס הראיות שהונחו, כי חברת האחות "אלקיס צמיגים" לא נכללה בשומה שהוצאה למערערת לשנת 1998. טענות הצדדים 4. הערעור מופנה כלפי מספר רכיבים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי: השומות לשנים 1995-1997 ו-1998-2000, פסילת הספרים והטלת הקנס לשנים 1998-1999, ודחיית בית המשפט את טענת המערערת בדבר כפל מס במסגרת השומה לשנת 1998. המערערת מעלה טענות נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. טענות נוספות מופנות נגד ממצאי המהימנות אותם קבע בית המשפט, ובראשם המהימנות שיוחסה לעדותו של מר יהלום מטעם המשיב. טענתה של המערערת היא כי טעויותיו המהותיות של בית המשפט קמא מחייבות התערבות של ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות ובמסקנות שהוסקו על בסיסן. כן טוענת היא כי לאור חולשת הראיות שהוצגו על-ידי המשיב, היה מקום לחייבו לבסס את גרסתו בראיות פוזיטיביות ומוצקות יותר. ראשית, טוענת המערערת, שגתה הערכאה הדיונית בקובעה כי פסילת ספריה של המערערת נעשתה כדין. לגרסת המערערת, מנהל המערערת בעדותו הציג הסברים מניחים את הדעת לפערים ולסטיות שנתגלו במהלך הביקורת, ולכן בית המשפט היה אמור לקבלם. לבסוף טוענת המערערת כי עדותו של מר יהלום מטעם המשיב מבוססת על מידע שהועבר לו מפי השמועה בלבד. מר יהלום לא לקח חלק בהליך ההשגה של המערערת, אלא מר כליף אשר יצא לגמלאות טרם התנהל הדיון בהליך ועל כן לא הובא לעדות. למר יהלום, אם כן, אין כל ידיעה בנושא. בעניין שומות המשיב לשנים 1995-1997 טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי מדובר בשומות סבירות. לגרסת המערערת, התוצאות העסקיות המתקבלות אינן סבירות על פי כל תחשיב כלכלי ואינן מתקבלות על הדעת. גם לגבי השומה לשנים 1998-2000, אשר כללה הוספת 21% למחזור המדווח, טוענת המערערת כי היא אינה סבירה בנסיבות העניין. המערערת מוסיפה כי שגה בית המשפט קמא בכך שדחה את טענתה כי החשבוניות עליהן הסתמך המשיב במסגרת השומה אינן משקפות את מחזור ההכנסות בפועל, כיוון שחלק מאותן חשבוניות בוטלו או תוקנו לאחר הוצאתן. טענה נוספת אותה מעלה המערערת עניינה קיומו של חיוב בכפל מס במסגרת השומה שהומצאה לשנת 1998. לטענתה, הראיות שהונחו בפני הערכאה הדיונית, המרכזית שבהן הינה עדותו של מנהל המערערת, מצביעות על כך שמחזור העסקאות שהוצא למערערת כלל גם הכנסות שנכללו בשומה אחרת שנערכה עבור חברת "אלקיס צמיגים". המערערת טענה כי הכרטסת עליה הסתמך המשיב בשומתו כוללת חשבוניות רבות ששייכות ל"אלקיס צמיגים", אך המשיב לא טרח לבדוק טענה זו כראוי. לטענתה, אין בעובדה כי הדיווח של המערערת היה נפרד מזה של החברה האחות כדי להפריך את העובדה שהסכום עליו הסתמך המשיב בשומתו כולל הכנסות השייכות לחברה האחות אשר הוסדרו בשומה נפרדת. 5. המשיב מנגד טוען כי מדובר בערעור עובדתי מובהק אשר כל כולו נוגע לממצאים עובדתיים ולממצאי מהימנות של בית המשפט המחוזי, בהם אין בית המשפט נוהג להתערב במסגרת ערעור. זאת, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה אשר הוצאה לנישום לאחר שהפנקסים שלו נפסלו. השומה נערכה מתוקף מומחיותו של המשיב אשר שיקול דעתו בתחום זה הינו רחב. על כן, לגרסת המשיב, אין מקום להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית כי השומה סבירה ומבוססת, אשר גובשו על סמך בחינה ישירה של הראיות והתרשמות מן העדים. תגובת המשיב לטענת המערערת נגד פסילת הספרים היא כי הספרים נפסלו כדין. הפסילה הייתה מבוססת על אי-דיווח על חשבוניות רבות שנמצאו הן בידי המערערת והן בידי לקוחותיה, וכן על העדר ניהול תיעוד, כגון ספר כניסת טובין ותעודות משלוח. גם לעניין זה, טוען המשיב, לא הציגה המערערת ראיות לשלילת עילות הפסילה. בעניין סבירות השומות, טוען המשיב כי בית המשפט פעל כראוי על-פי ההלכה המורה כי משנפסלו ספריו של נישום מוטלת עליו חובת הראיה להוכיח כי השומה מופרזת או בלתי-סבירה. חובה זו יש לקיים באמצעות ראיות חיצוניות ואובייקטיביות. טענת המשיב היא כי המערערת לא הביאה כל ראיות כדי להוכיח את טענותיה נגד טיב השומה, כגון ביטול החשבוניות, תקלות התוכנה וכדומה. על כן נותרו אותן טענות בגדר טענות בעלמא. לבסוף, בתשובה לטענת כפל המס, טוען המשיב כי יש לדחות הטענה מכל וכל. המערערת לא הציגה למשיב כל חומר לגבי שנת 1998, ועל כן זה נאלץ לבצע שומה בהסתמך על נתוני שנת 1999-2000. בכל אחת משנים אלה התגלה הפרש מחזור של 21%, ובהתאם לכך ובהעדר נתונים, הוסיף המשיב גם למחזור המדווח לשנת 1998 21% מסכום המחזור של אותה השנה. אכן, המחזור של השנים 1999-2000 כלל גם דיווח לגבי החברה האחות "אלקיס צמיגים", אשר לא נכלל בדיווח של שנת 1998 בה דיווחה החברה האחות בנפרד. עם זאת, כיוון שמדובר בתוספת של שיעור יחסי, על פי אחוז, ולא בתוספת של סכום קבוע, אין מדובר בחיוב בכפל מס כלל וכלל. מנימוקים אלו עותר המשיב לדחיית הערעור. דיון פסילת הספרים 6. לאחר בחינת טענות הצדדים, ועיון בנספחים שהוגשו על ידי הצדדים ובהחלטות בתי המשפט דלמטה, סבורה אני כי דין הערעור להידחות. 7. סעיף 66 לחוק קובע: 66. ניהול פנקסים ורשומות חייב במס ינהל פנקסים ורשומות בצורה ובדרך שקבע שר האוצר, דרך כלל או לסוגי עוסקים או חייבי מס. במידה ובעל עסק לא עמד בחובתו זו, וסטה מהדרך הראויה לניהול פנקסיו, מעניק סעיף 74(א) לחוק למשיב את הסמכות לפסול את ספריו. תכליתה של סמכות זו נובעת מכך שמשלא נוהלו הספרים כנדרש, לא ניתן להסתמך עליהם כשיקוף נאמן של המציאות ולקבוע את חובת המס על בסיסם (ע"א 3576/92 מנהל מס ערך מוסף נ' חברת מפגש האון בע"מ, פ"ד מט(3) 726, 736 (1995); ע"א 645/86 מנהל מס ערך מוסף נ' פתאל, פ"ד מג(3) 405, 411 (1989)). 8. טענות המערערת נגד פסילת הספרים נוגעות באופן ישיר לקביעות בעניינים שבעובדה ובמהימנות של בית המשפט המחוזי. כידוע, הכלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בממצאים מסוג זה, אלא במקרים חריגים בלבד. במישור העובדתי, קבעה הערכאה הדיונית כי המערערת כשלה בדיווח מלא של חשבוניות המס שברשותה. קביעה זו מבוססת הן על חשבוניות שנמצאו ברשות המערערת עצמה, והן על חשבוניות שנמצאו במסגרת בדיקה צולבת בידי לקוחותיה של המערערת. בנוסף, דחה בית המשפט את ההסברים האפשריים לסטיות והחריגות שהתגלו בדיווח המערערת, אשר הועלו במסגרת עדותו של מנהלה. את הדחייה נימק בית המשפט בכך שלא הובאו בפניו כל ראיות התומכות ומוכיחות נכונותן של אותם תרחישים אפשריים. נוכח מכלול ראייתי זה, סבורה אני כי בית המשפט המחוזי נתן משקל ראוי לטענות המערערת, וצדק בדחותו אותן מבחינה עובדתית כטענות בעלמא, וכי אין מדובר במקרה חריג ויוצא דופן בו נפלה טעות מהותית המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור בממצאים אלו. יתר על כן, הקביעות לעיל נתמכות גם בעדותו המפורטת של מר יהלום מטעם המשיב, שהסבירה את מהלך ואופן ניהול הביקורת וגילוי מכלול הפגמים שהביאו לפסילת הספרים. לעדות זו יוחסה אמינות גבוהה על-ידי הערכאה הדיונית, ואין לקבל את טענת המערערת נגד קביעות המהימנות אלו. מר יהלום מועסק על-ידי המשיב, ובשלב זה הינו הגורם הממונה על תיק המערערת. על-אף שאינו הגורם שישב בהליך ההשגה, עדותו מבוססת על היכרות עם התיק והחומרים המצויים בו המתעדים את השתלשלות ההליכים. בהעדרו של מר כליף אשר יצא לגמלאות, מר יהלום הינו אפוא הגורם המוסמך ביותר מטעם המשיב להעיד בנושא. חשוב מכך, בית המשפט המחוזי התרשם מעדותו של מר יהלום באופן ישיר, ונימק את קביעתו בדבר מהימנותו, תוך מודעות לתפקידו במסגרת ההליך. על כן, אין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעה זו. 9. לגופו של עניין, במקרה זה אי הדיווח של מלוא החשבוניות על ידי המערערת כנדרש עולה כשלעצמו כדי סטייה מהותית מנהלי ניהול הפנקסים ומצדיק את פסילת הספרים. זאת במיוחד כשמדובר באי דיווח משמעותי ורב משקל של כחמישית מרווחיה של המערערת. סטייה זו ללא ספק פוגמת ביכולתם של הספרים לשקף את המציאות הקיימת ביחס לניהול העסק. לכך מצטרפות עילות נוספות, כגון הכשלים באי-שמירת הספרים לגבי חלק מן התקופה הרלוונטית והעדר תיעוד נוסף לגביה. בהתאם לכך, מאמצת אני את מסקנת הערכאה הדיונית כי בדין מעוגנת החלטת המשיב לפסול את ספריה של המערערת שומה על פי מיטב השפיטה 10. פסילת ספריה של המערערת מהווה עילה לעריכת שומה מטעם המשיב על-פי מיטב השפיטה מכוח סעיף 77 לחוק (ע"א 352/86 פקיד שומה פתח תקוה נ' עו"ד אורן, פ"ד מד(2) 554, 559 (1990) (להלן: פרשת אורן)). שומה זו הינה בגדר השערה מושכלת המבוססת על מומחיותו וניסיונו של פקיד השומה (ע"א 62/58 פקיד השומה תל אביב נ' כץ, פ"ד יג 166, 168 (1959) (להלן: פרשת כץ); ע"א 4403/96 פקיד שומה כפר סבא נ' גולדמן (לא פורסם, 25.11.98); ע"א 734/89 פיקנטי תעשיות מזון בע"מ נ' פקיד השומה גוש דן, פ"ד מו(5) 309, 329 (1994)). על אף שעל השומה להיות נאמנה לאמת ככל שהדבר מתאפשר, אין ציפייה כי השומה תהא מדויקת ומבוססת לכל פרטיה, ועל כן הפקיד אינו נדרש להוכיחה בראיות נקודתיות ובאפשרותו להתבסס על אומדנים והערכות בהסתמך על ניסיונו המקצועי (ע"א 42/84 גרינברג נ' פקיד השומה רחובות, פ"ד מא(3) 57, 60 (1987); פרשת אורן, עמ' 559; ע"א 8375/06 ד"ר צ'צ'קס נ' מנהל מע"מ פתח תקוה (לא פורסם, 25.3.09)). 11. לערכאת הערעור יש, ללא ספק, סמכות להתערב בממצאי השומה על-פי מיטב השפיטה. עם זאת, היא לא תיטה להתערב בקביעות אלו, אלא במקרים חריגים ביותר של סטיות מהותיות מן העובדות שהוכחו, התעלמות מנתונים, או טעות שבחוק (ע"א 5324/05 שחאדה נ' פקיד שומה עכו (לא פורסם, 9.8.09) (להלן: פרשת שחאדה); פרשת כץ, עמ' 168; פרשת אורן, עמ' 559). שפוטו של בית המשפט המחוזי במקרים אלה הוא שפוטה של ערכאה ערעורית. תפקיד עריכת השומה הוא של פקיד השומה, וגם אם יתכן שהשופט היושב בדין היה מגיע למסקנה שונה, אין די בכך כדי להצדיק התערבות במסקנות הפקיד (ע"א 9792/02 פואז נ' מס הכנסה - טבריה (לא פורסם, 13.9.05)). כלל זה הינו נגזרת של שיקול הדעת הרחב שניתן לפקיד השומה המסתמך על תחום מומחיותו בעריכת השומה. למרות זאת, כלל ההתערבות המצומצמת אינו מייתר בחינה ביקורתית של בית המשפט שמטרתה לוודא כי השומה אינה חורגת באופן בולט מרף הסבירות באופן שאינו מתיישב עם נתונים והנחות עובדתיות ברורות אשר הוצגו על-ידי הנישום (פרשת שחאדה). סבירות השומה 12. משנערכה שומה על-פי מיטב השפיטה, על הנישום מוטלת חובת הראיה לעורר ספק לגבי סבירותה ומהימנותה של השומה מכוח סעיף 83(ד) לחוק (ע"א 731/88 בוכמן נ' פקיד שומה תל אביב, פ"ד מו(4) 265, 265 (1992); ע"א 42/84 גרינברג נ' פקיד השומה רחובות, פ"ד מא (3) 57, 58 (1987); ע"א 112/86 מנהל מס ערך מוסף נ' חכים, פ"ד מה(2) 838 (1991)). על חובה זו נאמר בפרשת אורן: "נישום שספריו נפסלו אינו יכול עוד להיבנות מכך שבית המשפט יאמין לכל הצהרותיו, ועליו להביא הוכחות אוביקטיביות (להבדיל מעדותו שלו) לביסוס טענותיו. בית המשפט נתן דעתו לכך, שקל מאוד להפריח טענות בדבר שרירות והגזמה, ועל כן, הדגיש, כי אין די בטענות בעלמא, אלא עליהן להיתמך בראיות אוביקטיביות של ממש (עמ"ה 444/69, שפשוביץ אפרים נ. פקיד השומה תל אביב 4, פד"א ג', 104 ,103). העמידה על כך שהמערער יוכיח בראיות חותכות, כי הערכתו של פקיד השומה היתה שרירותית או מופרכת מעיקרא, היא פועל יוצא של האשם הרובץ לפיתחו של הנישום, אשר מנע באי ניהול ספרים קבילים מפקיד השומה את האפשרות לברר את הכנסתו לאשורה (ע"א 42/84 הנ"ל, בעמ' 59; ע"א 394/64, אר-קר בע"מ נ. פקיד השומה למפעלים גדולים, קפ"ד ד' (9), 31, 32)". 13. במקרה זה לא הציגה המערערת כל ראיות פוזיטיביות להוכחת אי סבירותה של השומה שנערכה על-ידי המשיב. מנהל המערערת העלה בעדותו טענות בעלמא לפיהן הפערים בין דיווחה של המערערת לבין ממצאים שעלו במסגרת ביקורת המשיב, נובעים מביטולן של חשבוניות ותקלות במערכת המחשוב. חרף זאת, בחרה המערערת שלא להגיש תצהירים מפי לקוחותיה בדבר ביטול החשבוניות או ראיה כלשהי המעידה על תקלת המחשב. המערערת אף לא הציעה כל תשתית נתונים עובדתית חלופית אשר באמצעותה הייתה לפקיד השומה אפשרות לערוך שומה מדויקת יותר מזו שנערכה. על כן, לא רואה אני מקום להתערבות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין סבירותה של השומה בנסיבות מקרה זה, בו הערכתו של פקיד השומה הינה זהירה ומבוססת על ממצאים מן השטח. 14. גם בחינת סבירות השומה לגופו של עניין מעלה כי לא נפל פגם בהחלטה קמא. במקרה זה מרבית שומתו של המשיב אינה מבוססת על השערות גרידא, אלא על חשבוניות שנמצאו בפועל בידי המערערת ובידי לקוחותיה, ועל בסיס בדיקות צולבות של הנתונים בידי המערערת לבין אילו של לקוחותיה. לגבי שנת 1998, בהעדר כל נתון מטעם המערערת ביחס לשנה זו, נאלץ המשיב להסתמך על הנתונים מהשנים העוקבות. משנתגלה כי הפרשי המחזור הן בשנת 1999 והן בשנת 2000 עומדים על סך זהה של 21%, ומשלא הוכח אחרת, סביר הדבר כי שיעור זה יוחל גם על שנת 1998 לשם חישוב השומה. מתודיקת שומה זו אף מיטיבה עם המערערת ביחס לחלופה, שהיא שומה על בסיס הפערים בין היקף המחזור המדווח לבין היקף המחזור המשוער על פי השומה (להלן: הפרשי המחזור), פערים שהתגלו בשנים שקדמו לשנת 1998 (1995-1997). בשנים אלו הפרשי המחזור היו גבוהים באופן משמעותי בהשוואה לשנים 1999-2000. כך לדוגמא, בשנת 1995 נתח המחזור המדווח עמד על כמיליון ותשע מאות אלף ₪, בעוד נתח המחזור הבלתי מדווח נאמד במיליון וחמש מאות אלף ₪ - כלומר, הפרש המחזור הוערך בכ-80%. באופן דומה, בשנת 1996 הוערך ההפרש בכ-46% ובשנת 1997 בכ-74%. עינינו הרואות כי שומתו של המשיב לשנת 1998 לא חרגה ממתחם הסבירות, ואף נשקה לרף הנמוך של המתחם. 15. בנוגע לטענת המערערת לחיובה בכפל מס, סבורה אני שגם דינה של טענה זו להידחות. התוספת בה חויבה המערערת הינה תוספת הסתברותית ולא אריתמטית, והיא מבוססת על גובה דיווחה של המערערת עצמה לאותה שנה כבסיס לחישוב. המערערת לא הביאה כל ראיה כדי להוכיח כי פערי המחזור שהתגלו בשנים 1999-2000 מקורם דווקא בדיווח הנוגע לחברת "אלקיס צמיגים", אשר לא נכללה בדיווח לשנת 1998, ואף לא העלתה טענה מסוג זה. מכאן אין להניח אלא שמקורם של הפערים הינו בשיטת העבודה של המערערת אשר מטעמיה נמנעה מדיווח על חלק מחשבוניותיה, וסבירה היא הערכת פקיד השומה כי גם פערי המחזור לשנת 1998 היו בשיעור אחוזי דומה. סוף דבר 16. לאור האמור, מצאתי לאמץ את קביעות בית המשפט המחוזי כי פסילת ספריה של המערערת על ידי המשיב הינה כדין, ועל-כן קמה עילה לעריכת שומה על-פי מיטב השפיטה בהתאם להוראות החוק. המערערת לא הציגה כל ראיות פוזיטיביות המוכיחות כי השומה אותה ערך המשיב הינה בלתי סבירה, ולא עמדה בנטל ההוכחה שהועבר לכתפיה. כמו-כן, בחינת סבירות השומה לגופה העלתה כי אין בה פגם, וזו אף מיטיבה עם המערערת. בשל כל הטעמים המפורטים אציע לחברי לדחות את הערעור, וכן לחייב את המערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בערעור בסך של 20,000 ₪, והוצאות משפט. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, כ"ט בחשון תש"ע (16.11.09). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06052000_B10.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il