משה עוזרי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5199/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5199/04 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: משה עוזרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 18.4.04 בת"פ 40105/03 שניתן על-ידי כבוד השופט א' שוהם תאריך הישיבה: ט' בסיון תשס"ה (16.6.05) בשם המערער: עו"ד גיא עין צבי בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד בשם שרות המבחן למבוגרים: גב' אדווה פרויד פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופט א' שוהם) לפיו הורשע המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 329(א)(1) וסעיף 380 יחד עם סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן - החוק). בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של 48 חודשי מאסר, מהם 30 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו והיתרה על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות שהיא פשע. הערעור מופנה הן נגד הרשעתו של המערער והן נגד חומרת העונש שנגזר עליו. 2. ברקע המעשים סכסוך קשה ומתמשך בין המערער לבין אחיו בגין ירושת בית הוריהם בהרצליה, שם התגוררה אימם, אשר הלכה בינתיים לעולמה. על פי הכרעת הדין, בערב שבת 4.4.03 הגיע המערער אל בית אמו, שם פגש במטפלת של אמו וביקש ממנה לעזוב את הבית, שכן ברצונו לטפל באם במקומה. בסמוך לאחר מכן פגש את אחיו, שלמה, המתגורר ביחידת דיור סמוכה לבית האם והחל מקלל אותו. שלמה התעלם מהדברים, אולם המערער הלך בעקבותיו. המערער הרים ברזל-זווית ("בזנט") משולחן העבודה וחבט בראשו של שלמה. הלה התמוטט תוך שהוא מדמם בראשו ומאבד הכרתו. הוא הובהל לבית החולים, שם נותח בראשו ואושפז. המערער הותיר את שלמה, אחיו, מחוסר הכרה. לאחר מכן נתקל באח אחר, יורם, המתגורר אף הוא בסמוך, ואיים עליו במוט הברזל כשהוא מאשים אותו בגזילת חלקו בירושה. לאחר מכן תקף המערער את יורם על ידי שסטר לו בפניו, הפילו ארצה ואחר כל אלה נמלט מהמקום. לאחר מעשה, המערער הגיע אל ביתו, ארז את חפציו והסתלק לבית נטוש עד ששוכנע על ידי בני משפחתו להסגיר עצמו למשטרה. המערער הודה כי הוא נתון בסכסוך עם אחיו על רקע מאבקי ירושה. הוא אישר כי הגיע אל בית אמו על מנת לפטר את המטפלת ולבוא במקומה. לטענתו, שלמה איים עליו, הוא שהחזיק מוט ברזל והחל לתקוף את המערער שנאלץ לאחוז בקצהו של המוט על מנת להגן על עצמו. תוך כדי מאבק השתחררה אחיזתו של שלמה במוט, דבר שהביא לחבלתו הקשה. עוד טען כי גם יורם יצא על מנת לתקפו. המערער הזהירו לבל יתקרב אליו ועזב את המקום. הוא מכחיש כי חבט בשלמה או סטר ליורם. בית המשפט המחוזי ביסס הרשעתו של המערער על עדות אחיו - המתלוננים -עדויות בהן נתן אמון. בית המשפט לא מצא יסוד לטענה כי המתלוננים ביקשו להעליל עלילה על המערער. בנוסף קיבל את עדות השכן המתגורר בסמיכות לבית האם, לפיה הוא שמע את פניית המערער למטפלת ואת הויכוח עם אחיו בנושא הירושה. לדבריו, ראה את המערער סוטר ליורם סטירה שהביאה לנפילתו. יורם קם ללכת לכיוון הבית והפנה את תשומת לבו לכך ששלמה מדמם. כן העידה המטפלת שמסרה כי המערער אמר לה כי אין הם זקוקים יותר לשירותיה. לטענתה, ראתה את המערער יוצא עם שלמה. עוד טענה, כי מפיו של המערער נדף ריח אלכוהול. העידה גם הרופאה שניתחה את שלמה ותיארה את הפגיעה ואת הנזק שנגרמו לו. היא לא אישרה את גירסת ההגנה לפיה החתך כפי שהוא שולל פגיעה מאחור. בית המשפט ציין כי "גם אם ניתן להצביע על סתירות ואי התאמות מסוימות בין עדויותיהם של עדי התביעה, התרשמתי כי מדובר בגרסה בסיסית המשקפת את ההתרחשויות בזירת האירוע כהווייתן". בית המשפט הביע חוסר אמון בגרסת המערער וציין כי גרסתו היתה בלתי סבירה ורמת מהימנותו ירודה, באשר "אינו בוחל באמירת דבר שקר וכזב כל עוד יש בכך להערכתו כדי לחלצו מן המיצר". 3. ב"כ המערער ביקש לשכנענו כי דברים שנמסרו על ידי גורמים שונים (אנשי מד"א, שכנים ואחות המערער) שהגיעו למקום בתום האירוע ואף מאוחר יותר מתיישבים יותר עם האפשרות שמדובר בקטטה ולא בחבלה שחבל מרשו באחיו, כפי שנקבע בהכרעת הדין. לטענתו, בית המשפט המחוזי התעלם מאותן עדויות ומפרטים שיש בהם כדי לשנות את התמונה שנקבעה על ידי בית המשפט. בית המשפט דחה את הטענה שהפצע שנגרם לשלמה מצביע על כך שהמכה לא ניתנה מאחור והתעלם גם מהטענה שתיאור המכה, כפי שנקבע על ידי בית המשפט, מחייב סימן מכה מאחור. עוד טוען הוא כי לא הובאה כל ראיה לסטירה שסטר המערער ליורם ואיש לא העיד או תיאר מעשה של חבלה. לחילופין טוען הוא, כי העונש שנגזר על מרשו הינו חמור בהתחשב בכך שאין מדובר במעשה מתוכנן אלא בהתפרצות רגעית על רקע סכסוך עם מטען רגשי כבד. הנזק שנגרם לשלמה אינו נזק תמידי ושירות המבחן הסתפק בהמלצה על צו מבחן. ב"כ המדינה, בהגינותה, הסכימה כי אין ראיות לגרימת חבלה בגין הסטירה ליורם וכי יש להמיר את ההרשעה בתקיפה הגורמת חבלה ממשית לעבירה של תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק. עם זאת, ביקשה לדחות את הערעור שהינו עובדתי בעיקרו וטענה כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בממצאי בית המשפט המחוזי. אשר לעונש ציינה, כי אכן מדובר בסכסוך משפחתי קשה, אולם המעשה חמור ביותר וגרם למתלונן נזק קשה – ניתוח, שבר בגולגולת ואשפוז למשך כחודש ימים. 4. השגותיו של ב"כ המערער מופנות בעיקרן נגד ממצאים שבעובדה. בית המשפט המחוזי ביסס הרשעתו על ראיות שנראו בעיניו מהימנות, להן מצא חיזוקים בראיות אובייקטיביות. אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהערכת מהימנות ובקביעת עובדות על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים. לא מצאנו לסטות מהלכה זו ולהתערב בקביעות בית המשפט המחוזי, כפי שפורטו. בנוסף למתלוננים המעורבים בסכסוך, נשמעו עדויות של עדים אובייקטיביים – השכן, המטפלת וכן הוגשו תעודות ומסמכים רפואיים. לא מצאנו איפוא כי המקרה שבפנינו נכנס בגדרם של אותם מקרים חריגים שבגינם תתערב ערכאת הערעור ותמיר את שיקול דעתה בשיקול דעת הערכאה הדיונית (ראו למשל: ע"פ 3120/04 מדינת ישראל נ' חזיזה (טרם פורסם, ניתן ביום 13.9.04)). עם זאת, בשים לב להסכמת המשיבה, אנו מבטלים את הרשעתו של המערער בעבירה לפי סעיף 380 לחוק יחד עם סעיף 382(ב) לחוק ומרשיעים את המערער בגין מעשה הסטירה שסטר לאחיו יורם בעבירה של תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 לחוק יחד עם סעיף 382(ב) לחוק. 5. אשר לעונש. מעשיו של המערער הינם חמורים ביותר, עת הגיע בליל שישי אל בית אמו כשהוא קורא אלי קרב, מריח מאלכוהול, משלח את המטפלת וכל זאת במטרה לחרחר ריב. הוא נטל זוית ברזל, היכה בראש אחיו וגרם לו נזק חמור ביותר. גם אם לוקחים בחשבון שברקע הדברים סכסוך קשה וכאוב במשפחה, ממנו מרגיש המערער נבגד ופגוע, וגם אם לוקחים בחשבון את המרת ההרשעה כאמור, אין בכך להקל מחומרת הדברים ומתוצאתם הקשה. העונש שהושת על המערער אינו חמור יתר על המידה וזאת גם אם לוקחים בחשבון את נסיבותיו האישיות, את משפחתו הנפגעת – אשתו וילדיו, ואת התסקיר המצביע על שינוי מה ועל מגמה חיובית, כפי שגם פירטה בפנינו קצינת שירות המבחן. על המערער, כמו גם על אחרים, לדעת כי סכסוכים קלים כחמורים אינם ניתנים לפיתרון במעשי אלימות ותוצאתם שהם גורמים נזק, לעיתים בלתי הפיך, לקורבנות, אך גם לתוקפים. בית המשפט מצידו מחויב להציב נורמה שיהיה בה מסר חד משמעי שאת התופעות הללו יש לשרש באמצעות ענישה מחמירה. הערעור על שני חלקיו נדחה. ניתן היום, ט' בסיון תשס"ה (16.6.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04051990_B04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.