פלסטין גיוסי נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 5198/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5198/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר העותרים: 1. פלסטין גיוסי 2. מוראד גיוסי נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ' בכסלו התשס"ט (17.12.2008) בשם העותרים: עו"ד לאה צמל בשם המשיב: עו"ד אבינעם סגל-אלעד פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. העותרת 1 (להלן: העותרת) הינה אזרחית ישראלית שנישאה לעותר 2, תושב האזור (להלן: העותר). בשנת 1996 הגישה העותרת בקשה לאיחוד משפחות עבור העותר, והטיפול באותה בקשה השתהה משני טעמים: גורמי הביטחון ביקשו לבדוק את טיב קשריו של העותר עם גיסו שהיה כלוא בגין פעילותו בארגון הטרור חמאס, וכן היה צורך לבדוק אם בני הזוג מקיימים מרכז חיים בישראל. עם זאת, לאורך כל אותה תקופה לא נותר העותר ללא פתרון, הואיל וניתנו לו היתרי מת"ק תקופתיים שחודשו מפעם לפעם. להשלמת התמונה נוסיף, כי לקראת סוף חודש פברואר 2002 הסירו גורמי הביטחון את התנגדותם לבקשה לאיחוד משפחות, אולם הבירור בסוגיית "מרכז חיים" נמשך. כידוע, בחודש מאי 2002 החליטה הממשלה להגביל את כניסתם של תושבי האזור לישראל, ובהמשך אישרה הכנסת את חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, שבסעיף 4 שלו נאמר: "על אף הוראות חוק זה – (1) רשאי שר הפנים או מפקד האזור, לפי הענין, להאריך את תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או של היתר לשהייה בישראל, שהיו בידי תושב אזור ערב תחילתו של חוק זה. (2) רשאי מפקד האזור לתת היתר לשהייה זמנית בישראל לתושב אזור שהגיש בקשה להתאזרחות לפי חוק האזרחות או בקשה לרישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לפני יום א' בסיון התשס"ב (12 במאי 2002) ואשר ביום תחילתו של חוק זה טרם ניתנה החלטה בענינו, ובלבד שלא תוענק לתשוב כאמור, לפי הוראות פסקה זו, אזרחות לפי חוק האזרחות ולא יינתן לו רישיון לישיבת ארעי או לישיבת קבע, לפי חוק הכניסה לישראל". 2. העותר סבור כי כבר בשנת 2001, ולפני כניסתה לתוקף של הוראת השעה, הוא היה זכאי לשדרוג מעמדו ולקבלת רישיון מסוג א/5, ואם הוא לא זכה בו, היה זה מטעמים שבדיעבד התברר כי לא היה להם בסיס. משכך, טוען העותר כי הוא נכנס לגדרו של סעיף 4(1) להוראת השעה, ועל כן, יש ליתן לו את המעמד לו היה זכאי ונמנע ממנו על ידי המשיב שלא כדין. 3. אין בידינו להושיט סעד לעותרים, ולכך שני טעמים: ראשית, בקשה לאיחוד משפחות חייבת להיבחן על פי נתונים עדכניים, והרי מאז הוגשה הבקשה לאיחוד משפחות חלפו כעשר שנים, ומאז התקבלה החלטת הממשלה ונחקקה הוראת השעה חלפו ארבע שנים. העולה מכך הוא כי העתירה לוקה בשיהוי ניכר, וההסבר אותו הציעו העותרים למחדלם, לא הניח את דעתנו. שנית, העיכוב במתן החלטה בבקשת העותרים נבע מבדיקות שלא היה מנוס מעריכתן, והכוונה לבדיקות שנעשו כדי לסלק חשש מפני סיכון בטחוני שעלול היה להיות גלום בעותר, ובדיקת מרכז חייהם של בני הזוג. בדיקות אלו נמשכו זמן רב, ואפשר רב מדי, אולם, את הנעשה אין להשיב, הואיל ובינתיים נכנסה לתוקף הוראת השעה, שאוסרת על המשיב לשדרג מעמד שניתן לתושב האזור בישראל, אלא רק לשמר מצב קיים. כך נהג המשיב, ועל כן לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטתו. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, כ"א בכסלו התשס"ט (18.12.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06051980_O17.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il