גיאורגי קריניאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5195/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5195/11 ע"פ 5338/11 ע"פ 5343/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל המערער בתיק 5195/11: גיאורגי קריניאן המערער בתיק 5338/11: פרחאד רוסטמוב המערער בתיק 5343/11: ראשד רוסטמוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.6.2011 בתפ"ח 38865-08-10 שניתן על-ידי כבוד השופט ר' סוקול תאריך הישיבה: ב' בניסן התשע"ב (25.3.12) בשם המערער בתיק 5195/11: עו"ד רפאלה שפריר בשם המערער בתיק 5338/11: עו"ד יובל זמר בשם המערער בתיק5343/11: עו"ד תומר נוה בשם המשיבה: עו"ד יונתן קרמן פסק-דין השופט נ' הנדל 1. מונחים לפנינו שלושה ערעורים על חומרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סוקול, תפ"ח 38865-08-10, יום 1.6.2011). הערעורים הוגשו על ידי שלושת המורשעים: גיאורגי קריניאן (להלן: גיאורגי), המערער בע"פ 5195/11; פרחאד רוסטמוב (להלן: פרחאד), המערער בע"פ 5338/11; וראשד רוסטמוב (להלן: ראשד), המערער בע"פ 5343/11. בית המשפט המחוזי גזר על פרחאד שבע שנות מאסר בפועל, על גיאורגי - שש שנות מאסר בפועל, ועל ראשד – שנתיים מאסר בפועל. פרחאד הורשע על פי הודאתו בקשירת קשר לגרימת חבלה חמורה – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); החזקת ונשיאת נשק שלא כדין - עבירה לפי סעיף 144(א) ו-(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק; חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(2) ביחד עם סעיף 29 לחוק; סחר בסם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); תקיפה הגורמת חבלה ממשית – עבירה לפי סעיף 380 לחוק; איומים - עבירה לפי סעיף 192 ביחד עם סעיף 29 לחוק; תקיפה - עבירה לפי סעיף 379 לחוק; והעלבת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 288 לחוק. גיאורגי הורשע על פי הודאתו בקשירת קשר לגרימת חבלה חמורה – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; החזקת ונשיאת נשק שלא כדין - עבירה לפי סעיף 144(א) ו-(ב) יחד עם סעיף 29 לחוק; חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(2) יחד עם סעיף 29 לחוק; סחר בסם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 לפקודה; והחזקת סם לשימוש עצמי - עבירה לפי סעיף 7א לפקודה. ראשד הורשע על פי הודאתו בקשירת קשר לגרימת חבלה חמורה - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; וסיוע לחבריו בגרימת חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(2) יחד עם סעיף 31 לחוק. העובדות הצריכות לענייננו 2. מכתב האישום המתוקן עולה כי שלושת המערערים פעלו כקבוצה אחת. בינם לבין קבוצת צעירים יריבה, אשר מנתה חמישה חברים, התגלע סכסוך אלים. על פי האישום הראשון, בחודש יוני 2010 קבעו שתי הקבוצות להיפגש בגן ציבורי. לקראת המפגש הצטיידו פרחאד וגיאורגי באקדחים שהחזיקו ללא רישיון. כאשר הבחינו השניים בבני הקבוצה היריבה – ירו לעברם מתוך כוונה לפגוע (ראשד נכח באירוע מבלי שירה בעצמו בנשק). הקבוצה היריבה נמלטה מהמקום. בגין מעשים אלו הורשעו שלושת הנאשמים בקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. פרחאד וגיאורגי הורשעו בנוסף בהחזקת ונשיאת נשק שלא כדין - לפי סעיף 144(א) ו-(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק, כמו גם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(2) ביחד עם סעיף 29 לחוק. ראשד הורשע בנוסף בסיוע לחבריו לגרום חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(2) ביחד עם סעיף 31 לחוק. על פי האישום השני, הקבוצה היריבה נפגשה מספר פעמים עם פרחאד על מנת לרכוש ממנו קוקאין. באחד מן המפגשים היכה פרחאד את אחד מבני הקבוצה היריבה, תוך שהוא גורם לו לחבלות באזור העין והאף. פרחאד נמלט, ובני הקבוצה היריבה ירו בעקבותיו מספר יריות. בגין מעשים אלו הורשע פרחאד בסחר בסם מסוכן - לפי סעיף 13 לפקודה, ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית - לפי סעיף 380 לחוק. על פי האישום השלישי, פרחאד וגיאורגי היו מעורבים בשני מקרים של סחר בסמים, תוך שהם נושאים אקדח ללא רישיון כדין. בגין מעשים אלו הורשעו פרחאד וגיאורגי בסחר בסם מסוכן - לפי סעיף 13 לפקודה ביחד עם סעיף 29 לחוק, ובעבירה של החזקה ונשיאה של נשק - לפי סעיף 144(א) ו-(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק. על פי האישום הרביעי, פרחאד איים בשני מקרים על ידידתו של אחד מבני הקבוצה היריבה. באחד מן המקרים גם סטר פרחאד לאותה ידידה וזרק לעברה בקבוק זכוכית. בגין כל אלו הורשע פרחאד בעבירת איומים - לפי סעיף 192 ביחד עם סעיף 29 לחוק, ובתקיפה סתם - לפי סעיף 379 לחוק. להשלמת התמונה נציין כי חמשת בני הקבוצה היריבה הורשעו גם הם בשורה של עבירות אלימות (תפ"ח (חיפה) 38672-08-10 מדינת ישראל נ' סליבנוב (11.4.2011)). על הנאשמים 1-3 נגזרו שבע שנות מאסר בפועל (כל אחד), על הנאשם 4 נגזרו שלוש שנות מאסר בפועל, ועל הנאשם 5 נגזרו שנתיים מאסר בפועל. 3. בגזר הדין של המערערים עמד בית המשפט המחוזי על החומרה הרבה הטמונה בעבירות נשק ואלימות, בהן הורשעו הנאשמים, וב"תת תרבות הסכין" (ראה ע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (7.2.2005)). בית המשפט ייחס חומרה יתירה לכך שהנאשמים ביצעו את מעשי הירי בלב העיר, תוך סיכון עוברי אורח והטלת אימה על התושבים. מעשי הנאשמים פתחו את סדרת מעשי האלימות בין הקבוצות היריבות, והגדילו את הסכנה הנשקפת לציבור. בית המשפט ציין גם, בקשר לעבירות הסמים, כי מדובר בנגע מסוכן שפגיעתו בחברה רבה (ראה ע"פ 2649/00 בועז נ' מדינת ישראל (16.8.2001)). נלקחו בחשבון נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, אשר הגיעו לארץ בגיל צעיר וגדלו בלא יד מכוונת, וכן הודאתם בעבירות המיוחסות להם. בית המשפט סבר כי אין מקום להשוואה מדויקת בין עונשם של הנאשמים לבין העונשים שנגזרו על חברי הקבוצה היריבה. בית המשפט המחוזי עמד גם על השוני בין הנאשמים, כאשר פרחאד הוא בעל מסוכנות רבה יותר - אשר מתבטאת בכך ששב ותקף את בני הקבוצה היריבה, וכן במעשי אלימות קודמים בהם הורשע, בעוד שחלקו של ראשד במעשים הוא מצומצם יותר. בהתחשב בכל אלו הגיע בית המשפט לתוצאות שלעיל. מכאן הערעור שלפנינו. 4. בלב שניים מבין שלושת הערעורים עומדת טענה זהה: על המורשעים הוטלו עונשים חמורים יותר, באופן יחסי, מן העונשים שהוטלו על חברי הקבוצה היריבה. הסכסוך עם הקבוצה היריבה מהווה פרשה אחת, ומעשיהם של כל הנאשמים – בני שתי הקבוצות – שלובים וכרוכים זה בזה. לפיכך חייב להישמר איזון ויחס מידתי בין העונשים שהוטלו על כל המעורבים. גיאורגי טוען כי העונש שהוטל עליו – שש שנות מאסר בפועל – גבוה מן העונש שהוטל על "מקבילו" מן הקבוצה היריבה, הנאשם 4, אשר קיבל שלוש שנות מאסר בפועל "בלבד". פרחאד טוען כי העונש שהוטל עליו – שבע שנות מאסר בפועל – זהה לעונש שהוטל על "מקביליו" מן הקבוצה היריבה, הנאשמים 1-3, ואין בכך מן הצדק: הן פרחאד והן הנאשמים 1-3 הורשעו באותן סעיפי עבירה, אך מספר האירועים בהם הורשעו הנאשמים 1-3 בעבירות החמורות גדול פי כמה מאלו שבהן הורשע פרחאד, ובנוסף גיליון ההרשעות של הנאשמים 1-3 ארוך וקשה יותר מגיליון ההרשעות של פרחאד. ראשד, מצידו, טוען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לכך שהודאתו באה במסגרת הסדר טיעון, וכן לכך שעבירת הסיוע בה הורשע מצויה ברף התחתון ביותר שניתן לייחס למסייע. דיון והכרעה 5. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא. תחילה תידון שאלת אחידות הענישה, ולאחר מכן השיקולים שהנחו את בית המשפט קמא בקביעת גזר הדין. עקרון אחידות הענישה הוא בעל חשיבות רבה במשפטנו. הוא משקף את ערכי השוויון, ההגינות והצדק, ואף את האינטרס לשמור על אמון הציבור בהליך הפלילי ובמערכת המשפט. במהלך הדיון, הדגישו הסנגורים כי יש להחיל את עיקרון אחידות הענישה גם במקרה כזה בו ניתנו גזרי דין על ידי שני מותבים שונים. דעה זו מקובלת עלינו. המבחן הוא אם עסקינן בסיפור מעשה אחד. אין זה אומר, כמובן, שכל ה"שחקנים" בסיפור אמורים לקבל את אותו העונש – ודאי שלא. יש לבחון את נסיבות העושה והמעשה. ברם, נקודה חשובה היא היחס בין עונשם של המעורבים במקרה על פי חומרת השתתפותם היחסית. האירוע המשותף מגביר את הצורך לבנות ענישה ראויה, הן כלפי הנאשם המסוים והן בהתחשב ביחס בינו לבין משתתפים אחרים. ודוק, עקרון אחידות הענישה איננו כלל הכרעה סופי ומוחלט, מין "סרגל מכאני" שממנו אין לסטות (ע"פ 493/88 וותד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 133, 137 (1989)). אין לבצע פעולת "העתק-הדבק" מנאשם בתיק אחד לנאשם בתיק אחר רק בשם עיקרון אחידות הענישה. שומה על בית המשפט לשקול היטב את הנסיבות המיוחדות של כל נאשם ונאשם, על מנת לחתור לענישה ההולמת את העבירה על פי אמות המידה המקובלות במשפטנו. הסתייגות זו מפני אחידות נוּקשה ועיוורת הודגשה פעמים רבות בפסיקות שיצאו מלפני בית משפט זה (ראו ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999); רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (5.5.2009)). השתתפותם של נאשמים שונים באותו סיפור מקרה מניחה את התשתית לתחולת עיקרון אחידות הענישה. אך יש לזכור שכפי שאפליה ללא הצדקה בתוצאת גזר הדין פוגעת בעיקרון אחידות הענישה, כך גם שוויון מלאכותי בין נאשמים. בענייננו, נראה כי אין מקום להתערב באופן שבו איזן בית המשפט קמא בין שיקולי הענישה. בית המשפט שת ליבו לעקרון אחידות הענישה, ולחשיבות הבסיסית שיש בשמירה על רמה אחידה של ענישה בעבירות דומות. בחינת העניין תוך עריכת השוואה בין שתי הקבוצות - וזו הטענה העיקרית בתיק זה - מובילה למסקנה הבאה: אף אם קיים פער מסוים בענישה בין הנאשמים בשתי הקבוצות, אשר פוגע במידת-מה באחידות הענישה, אין הוא בדרגה שמצדיקה התערבות על ידי בית משפט זה. יתירה מזאת, היה על בית המשפט המחוזי לתת את דעתו לתפקידו להילחם מלחמת חורמה נגד התופעה של "איש הישר בעיניו יעשה" ברחוב - יהא זה שימוש בסכין, יהא זה שימוש באקדח, יהא זה אזור שומם, יהא זה אזור מגורים. אין להשלים עם התנהגות שעלולה לפגוע בצד ג', רק מפני שהעז לצאת החוצה בשטח מקום מגוריו. הציבור איננו חייב להיות במעצר בית דה-פקטו. אין לאפשר לבריונים לשלוט ברשות הרבים כדי לסגור ביניהם סכסוכים חסרי ערך. לקראת סיום יוער כי אין לקבל את טענתו של המערער השלישי, ראשד, כביכול עבירת הסיוע בה הורשע מצויה "ברף התחתון ביותר שניתן לייחס למסייע". המערער לא פירט מהו אותו "רף תחתון" של הסיוע, מדוע הוא חל בעניינו, ומדוע הדבר מצדיק הפחתה בעונשו. מסייע, כפי שנקבע בסעיף 31 לחוק העונשין, איננו חלק מן המעגל הפנימי של מבצעי עבירה. הסיוע שהגיש מטבעו איננו עומד במרכז הבמה, והוא נמצא מחוץ למעגל הראשון של העשייה הפלילית (ראו עוד מרים גור-אריה "הצעת חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ב-1992" משפטים כד 41-49 (1994)). עדיין, בקביעת העונש יש לבחון, כמובן, לאיזו עבירה סייע הנאשם המסוים. בענייננו, בית המשפט קמא הסתמך על כך שראשד הודה כי נטל חלק, גם אם זוטר באופן יחסי, באירוע המתואר באישום הראשון. ראשד הודה כי סייע לפרחאד ולגיאורגי לירות לעבר חברי הקבוצה היריבה, פעולה שמשמעה קשירת קשר לביצוע פשע וסיוע לגרימת חבלה בכוונה מחמירה. על סמך הודאה זו, ובצירוף יתר נסיבות האירוע (כמתואר לעיל), קבע בית המשפט קמא את עונשו של ראשד, ואין מקום להתערב בכך. 6. המסקנה היא שיש לדחות את שלושת הערעורים. ניתן היום, ‏ה' ניסן תשע"ב (28.3.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11051950_Z02.doc יק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il