היועץ המשפטי לממשלה נ. השופט יוסף אלרון, שופט חוקר על פי חוק

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5190/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת מ' נאור העותר: היועץ המשפטי לממשלה נגד המשיבים: 1. השופט יוסף אלרון, שופט חוקר על פי חוק חקירת סיבות מוות תשי"ח1958- 2. ד"ר אדמונד קסיס 3. ד"ר גדעון שושני 4. מתי רגב 5. ציפי רגב עתירה כנגד החלטת בית-משפט השלום בחיפה בתיק חס"מ 18/99 שניתנה ביום 14.9.99 על-ידי כבוד השופט י' אלרון תאריך הישיבה: י"ז בכסלו תשס"ב (2.12.01) בשם העותר: עו"ד א' ליכט, עו"ד א' כהנא, עו"ד נ' בן-אור בשם המשיבים 3-2: עו"ד ח' לוין פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: זו עתירת היועץ המשפטי לממשלה נגד החלטת השופט החוקר (המשיב 1) שלפיה הורה לעותר, בצו אישום לפי סעיף 32 לחוק חקירת סיבות מוות, להגיש כתב-אישום נגד המשיבים 2 ו3-, בשל גרימת מותה של המנוחה דנה רגב, שנפטרה ביום 26.1.1999, לאחר אשפוזה בבית החולים רמב"ם בחיפה. עתירת היועץ המשפטי התבססה בעיקרה על הטענה שבפני השופט החוקר לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לביסוס אישום בפלילים, בין כלפי המשיב 2 ובין כלפי המשיב 3. על כל פנים, נטען בעתירה, החלטתו של השופט החוקר אינה מפרטת תרחיש עובדתי שניתן על יסודו להאשים את מישהו בגרימת מותה של המנוחה, וכי האמירות הכלולות בהחלטה ביחס לקורות האירוע מעוררות שאלות שונות. משבאה העתירה לדיון בפנינו לראשונה, ועל רקע הביקורת שנמתחה בה על החלטתו של השופט החוקר, הצענו ליועץ המשפטי, וזאת מבלי לקבוע כל עמדה ביחס לעתירה לגופה, כי יפנה אל השופט החוקר בכתב בבקשת הבהרות ביחס לאותם עניינים שלדעתו לא הובהרו במידה מספקת בהחלטה שניתנה בסיומה של החקירה. בהחלטתנו נאמר, שאם ימצא השופט החוקר לנכון להשיב על שאלות ההבהרה שיוצגו לו, יגיש לנו העותר הודעה ובה פירוט השאלות שהוצגו והתשובות שניתנו. בנקטנו מהלך זה גם ביקשנו להיענות, במידת האפשר ובמגבלות המתחייבות מאופי ההליך, למשאלתו של השופט החוקר להישמע בבית המשפט במסגרת הדיון בעתירה. לקראת חידוש הדיון היום, הונחו בפנינו שלושה מסמכים חדשים: העתק הפנייה של היועץ המשפטי אל השופט החוקר; החלטה משלימה של השופט החוקר שניתנה בתגובה לפניית היועץ המשפטי; ותגובה של היועץ המשפטי לאמור בהודעת השופט החוקר. עיון מדוקדק במסמכים אלה מעלה, כי היועץ המשפטי והשופט החוקר נותרו נטועים איש איש בעמדתו. אילו בכך בלבד היו אמורים הדברים, כי אז נוטים היינו לדחות את העתירה ולהורות לעותר לפעול על-פי הוראת השופט החוקר ולהגיש כתב אישום נגד שני המשיבים דנן. כבר היו דברים מעולם שבית המשפט התערב בהחלטת שופט חוקר, בין על-פי פנייה של רשויות האכיפה ובין על-פי פנייה של צד נפגע או מעוניין. אלא שבמקרה הנדון הופנתה העתירה נגד צו אישום, ולמיטב ידיעתנו, מן הבחינה הזאת העתירה שלפנינו היא ראשונה מסוגה. מבלי לנקוט עמדה בשאלה אם ככלל לא ישמע בית המשפט עתירה מסוג זה, הרי שבעצם החילוקין בין השקפת השופט החוקר לבין השקפת היועץ המשפטי, בדבר קיומן של ראיות לכאורה להגשת כתב-אישום, לא היינו רואים עילה מספקת להתערבות בהחלטת השופט. ואולם, בהחלטתו המשלימה של השופט החוקר, שניתנה בתגובה לשאלות ההבהרה של היועץ המשפטי, עמד השופט החוקר עצמו על הצורך בעריכת חקירה משלימה על-ידי המשטרה. ראשית, היפנה השופט החוקר לפיסקה שנכללה בהחלטתו המקורית. מפיסקה זו עולה כי לשיטת השופט, עם מתן צו אישום, "יוחזר התיק למשטרת ישראל כשלב ביניים לצורך ביצוע אותן פעולות הנדרשות להתאמתו לניהול משפט ורק לאחר מכן יועבר לרשויות התביעה לניסוח כתב האישום והגשתו לבית המשפט". שנית, מציין השופט, שאילו הוחזר התיק למשטרת ישראל, "תוך הכוונה ראויה של השלמת פעולות החקירה, הבהרת הבדלי גירסאות והסתייעות בכלים חקירתיים המאפשרים מיצוי החקירה בצורה יעילה ומושכלת ... ייתכן והיתה מבהירה ראיות אלה ואחרות אשר אינן ברורות דיין לבאי-כוח התביעה, או, לחילופין, מפריכות אותן". ושלישית, מוסיף השופט החוקר ומזכיר כי לדעת עו"ד כהן מפרקליטות מחוז חיפה "יש להמשיך ולחקור את אחריות עובדי המעון למצבה של המנוחה בהגיעה לבית החולים" והשופט תמה: "מדוע אם-כן לא בוצעה חקירה זו בטרם הפנייה לבג"צ?". לשם הבהרה נוסיף כי "המעון" הוא המוסד בו הוחזקה המנוחה לפני אישפוזה. בצדק, לדעתנו, טען העותר במסמך התגובה שלו, כי ביקורתו של השופט החוקר על הימנעותה של הפרקליטות מהחזרת התיק להשלמת חקירה במשטרת ישראל אינה עולה בקנה אחד עם החלטתו ליתן צו אישום. בצדק טען, כי החלטת שופט חוקר ליתן צו אישום משולה להחלטתו של פרקליט להגיש כתב-אישום וכי החלטה כזאת יכולה להתגבש רק לאחר סיומה של חקירה. אכן, מהנחת השופט, כי הכנת התיק להגשת כתב-אישום טעונה השלמת חקירה, נובע למעשה כי התיק, כמות שהוא, איננו בשל להגשת כתב אישום. הנחת השופט החוקר, כי השלמת החקירה עשויה להוביל, לא רק להבהרת הראיות שנאספו אלא אף להפרכתן, אך מחזקת מסקנה זו. הוא הדין בהנחתו, כי אפשר שהיה מקום להשלמת החקירה אף בשאלת אחריותם של עובדי המעון למצבה של המנוחה בהגיעה לבית החולים. בנסיבות אלו לא היה זה מן המידה ליתן צו אישום אלא מוטב היה להעמיד את רשויות אכיפת החוק על הצורך להשלים את החקירה בנושאים בהם נחוצה השלמה, על מנת שלאחר שתושלם החקירה ישוב השופט ויבחן אם יש מקום למתן צו אישום. סברנו כי החלטתו המשלימה של השופט החוקר פתחה למעשה, גם באופן פורמלי, את השער בפני השלמת החקירה, אך לאחר ששמענו את טיעוניהם של בא-כוח העותר ובאת-כוח המשיבים 2 ו3- הגענו לכלל מסקנה שאין זה מן המידה להשאיר על כנו את צו האישום שניתן בטרם עת. יצוין כי גב' בן-אור, באת-כוח היועץ המשפטי, הצהירה על כוונת הפרקליטות להורות למשטרה להשלים את החקירה, וזאת במטרה להגיע לתוצאות המיטביות האפשריות בנסיבות העניין, בעיקר בכל הנוגע לזיהוי האחראים לגרימת מותה של המנוחה. אשר על-כן, ומשהחלטנו לדון בעתירה כאילו הוצא בה צו על-תנאי, אנו מחליטים לעשות בה צו מוחלט המוגבל, אך ורק, להחלטת השופט החוקר לתת צו אישום. המשמעות המעשית היא שצו האישום מתבטל אך חקירת סיבות המוות בפני השופט החוקר נמשכת. הפרקליטות רשאית לפנות למשטרת ישראל לאלתר ולהנחות אותה לחדש את חקירתה ולהשלימה באותם נושאים בהם דרושה, לדעתה, השלמה. גם השופט החוקר רשאי להחליט בדבר הנושאים הטעונים, לדעתו, השלמת חקירה. משתושלם החקירה תביא הפרקליטות את כל החומר החדש בפני השופט החוקר, אם בדרך של בקשה לפי סעיף 34 לחוק ואם בדרך אחרת, ולאחר שיעיין בחומר וייתן זכות טיעון לכל מי שיהיה זכאי לכך על-פי החוק, ייתן השופט החלטה חדשה שתסכם את חקירת סיבות המוות. ניתן היום, י"ז בכסלו תשס"ב (2.12.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01051900.F05 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 /עכ.