אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5187/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5187/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערערת: אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בירושלים מיום 16.7.2013 בתיק תת"ח 2298-09-11 שניתנה על ידי כבוד השופט א' טננבוים בשם המערערת: עו"ד אשר אקסלרד בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים) מיום 16.7.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתת"ח 2298-09-11. 2. נגד המערערת הוגשו מספר כתבי אישום לבית משפט השלום בירושלים, אשר מייחסים לה עבירות שעניינן הפרת חובותיה בנוגע להנגשת התחבורה הציבורית לנכים (לרקע עובדתי מפורט יותר, ראו ע"פ 7985/12 אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה (24.2.2013) (להלן – עניין אגד הראשון)). שבעה מתוך ההליכים שנפתחו בעקבות הגשת כתבי האישום נדונו במאוחד, והמערערת הורשעה בהם (להלן – ההליכים המאוחדים). ההליך נשוא ערעור זה, תת"ח 2298-09-11, נדון בנפרד מההליכים המאוחדים (להלן – ההליך הנפרד). הטעם להפרדת ההליך מן ההליכים המאוחדים היה שהמערערת הואשמה בו גם בעבירות נוספות, כאלה שלא הואשמה בהן בהליכים המאוחדים. עניינן של העבירות הנוספות בהתנהגות בלתי הולמת של נהגי המערערת. 3. ביום 11.6.2013 התקיים דיון בהליך הנפרד. מפאת חשיבות התנהלות הדיון לערעור שלפניי, יובאו הדברים בהרחבה. בפתח הדיון ציין בא כוח המאשימה, היא המשיבה בערעור דכאן, כי יש הסכמה לבטל את כתב האישום נגד נהגי המערערת. פרקליטת המערערת, עו"ד צ' אוחנה-קפש, ציינה, מצידה, כי לא קיבלה את תגובת המאשימה, וכי זכותה להגיב עליה (יצוין, כי אין זה ברור מן הפרוטוקול על איזו תגובה מדובר). מכל מקום, החליט בית המשפט לתקן את כתב האישום, "כך שנמחקים כל האישומים מלבד הפריט של אי הפעלת שירות סדיר". בעקבות החלטת בית המשפט, טענה באת כוח המערערת כי היא חוזרת על בקשותיה לביטול כתב האישום, מטעמים שונים. לאחר שטענה הפרקליטה את אשר טענה, עלו להעיד שני עדי תביעה. תוך כדי עדותה של עדת התביעה השנייה, ביקשה פרקליטת המערערת כי יירשמו בפרוטוקול אמירות שונות. בתגובה לכך, קבע בית המשפט שבקשות לתיקון פרוטוקול יוגשו בנפרד. לאחר שהשלימו עדי התביעה את עדותם (לרבות חקירה נגדית מטעם המערערת), נתן בית משפט השלום החלטה, ובה קבע כי "כבר בתחילת הדיון אמרה באת כוח ה[מערערת] כי אם חוזרת בה התביעה מהאשמות כנגד הנהגים, אין צורך בעדים [...] ומדובר בדיוק באותה עבירה כמו בכל התיקים האחרים". על בסיס דברים אלה, ציין בית המשפט כי שמע את עדי התביעה "מטעמי נימוס", שכן ברור היה לבית המשפט כי אם הופך ההליך הנפרד להיות דומה להליכים המאוחדים, הרי שהמערערת תורשע בו. בית המשפט אף הבהיר למערערת כי התובע ביקש להרשיעה אך ורק באותה עבירה שבה הורשעה בהליכים המאוחדים. על אף האמור, עמדה המערערת על העדת עד הגנה מטעמה. לאחר שנחקר עד ההגנה בחקירה ראשית ובחקירה נגדית, שמע בית המשפט סיכומים בעל פה מטעם הצדדים. אחר דברים אלה, נתן בית המשפט הכרעת דין, והרשיע את המערערת. לאחר ההרשעה טענו הצדדים לעונש, ונקבע כי גזר הדין יישלח לבעלי הדין. מספר שעות לאחר תום הדיון ומתן הכרעת הדין, הגישה המערערת בקשת פסלות, ובמסגרתה גם בקשה לתיקון פרוטוקול. בקשת הפסלות לא צורפה לערעור, אולם לטענת המערערת, בבקשתה טענה כי הפרוטוקול אינו משקף את שנאמר בדיון, וכי אמירות שונות של בית המשפט אינן מופיעות בו. כך, למשל, טענה המערערת כי ביקשה לרשום בפרוטוקול שבתום פרשת התביעה אמר בית המשפט כי בכוונתו להרשיע את המערערת, ולאחד את התיק עם יתר ההליכים המאוחדים. לכן, טענה המערערת כי בית המשפט גמר אומר להרשיע את המערערת עוד לפני שנשמעו עדי ההגנה. 4. ביום 16.7.2013 דחה בית משפט השלום את בקשת הפסלות. בהחלטתו המפורטת קבע בית המשפט כי לאחר שתוקן כתב האישום, לא הייתה עוד מחלוקת עובדתית. משום שהמחלוקת המשפטית בין הצדדים ביחס לאישום שנותר בכתב האישום הוכרעה בהליכים המאוחדים, סבר בית המשפט כי בנסיבות אלה אין טעם להמשיך בהליך. אשר לבקשת הפסלות קבע בית המשפט כי ראוי היה להעלותה בו במקום, ולא להמתין לתום הדיון ולמתן הכרעת הדין, ולכן יש לדחותה. בנוסף, קבע בית המשפט כי אינו זוכר את המשפטים הספציפיים שנאמרו בדיון, ולכן אינו נעתר לנוסח שהציעה המערערת לתיקון הפרוטוקול, אולם ציין שכל אמירותיו כוונו לכך שאין מקום לנהל את ההליך לאחר תיקון כתב האישום, משום שלאחר תיקון כתב האישום הפך התיק זהה להליכים המאוחדים. אי לכך, קבע בית משפט השלום שלא קמה עילת פסלות. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. טענותיה של המערערת בערעור דומות לטענות שהשמיעה בפני בית משפט השלום. בעיקר מדגישה המערערת את טענותיה בעניין פרוטוקול הדיון, ומציינת כי החלטת בית משפט השלום בבקשה לתיקון פרוטוקול, כמו גם בבקשת הפסלות, ניתנה חמישה שבועות לאחר הגשת הבקשה. כמו כן, חוזרת וטוענת המערערת שכוונת בית המשפט להרשיעה טרם שמיעת עדי ההגנה מקימה עילת פסלות. לצד טענות אלה, מעלה המערערת טענות שונות ביחס לגופן של החלטות בית המשפט, ובתוך כך טוענת כי בית המשפט שגה בקובעו שלאחר תיקון כתב האישום, מדובר בהליך שאינו שונה מן ההליכים המאוחדים. המשיבה, מצידה, סבורה שיש לדחות את הערעור. ראשית, טוענת המשיבה שבקשת הפסלות הוגשה בשיהוי. כך, המערערת לא ביקשה לפסול את בית המשפט לאחר ש"גילה דעתו", לשיטתה, שבכוונתו להרשיעה, אלא רק לאחר מתן הכרעת הדין. שנית, טוענת המשיבה כי דבריו של בית המשפט, עליהם משיגה המערערת, התבססו על העובדה שהמאפיינים המיוחדים של ההליך הנפרד התבטלו, והוא הפך להיות דומה באופיו להליכים המאוחדים. לכן, סבורה המשיבה שהתבטאויותיו של בית המשפט הן ראויות בנסיבות המקרה, וכי לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים נגד המערערת. לסיום יצוין, כי המשיבה סבורה שפרוטוקול הדיון אכן שיקף נאמנה את עיקרי הדברים שנאמרו בו. 6. דין הערעור להידחות. תחילה יצוין, כי בעבר ביקשה המערערת שבית משפט השלום יפסול עצמו גם מדיון בהליכים המאוחדים. משדחה בית משפט השלום את בקשתה, ערערה על ההחלטה לבית משפט זה, וערעורה נדחה (ראו, עניין אגד הראשון). באותו ערעור, התייחסה המערערת גם להליך נשוא הערעור שלפניי, ובפסק הדין בעניין אגד הראשון נאמרו הדברים הבאים: "ערעורה של המערערת מתייחס אף להליכים בתת"ח 2298-09-11 [...], אשר נדונים אף הם בפני השופט א' טננבוים, אך בנפרד מההליכים הנזכרים. יוער, כי נראה שבמסגרת שלושת ההליכים האחרונים לא הוגשה בקשה פורמלית לפסילת המותב, אך למרות זאת בחרה המערערת להתייחס אל כלל ההליכים במאוחד בערעורה הנוכחי" (ההדגשה הוספה – א' ג'). בסיום פסק הדין התייחסתי פעם נוספת להליך הנפרד, נשוא ערעור זה: "יוער, כי ההליכים בתת"ח 2298-09-11 [...] אינם נדונים, כאמור, במאוחד עם ההליכים במסגרתם הוגשה בקשת הפסלות, ומשום כך, מבחינה פורמלית היה על המערערת להגיש בקשה נפרדת לפסילת המותב במסגרתם, אם רצונה היה בכך. מכל מקום, משבחרה המערערת להתייחס אל הליכים אלה במאוחד, ומשערעורה נדחה, חזקה עליה שלא תעלה את שאלת הפסלות בשנית בהליכים הנפרדים" (ההדגשה הוספה – א' ג'). הנה כי כן, על אף הקביעה לפיה חזקה על המערערת שלא תעלה טענת פסלות לגבי ההליך הנפרד, בחרה היא להגיש ערעור, ובו העלתה טענות פסלות דומות בחלקן (אם כי לא זהות) לאלו שהועלו בעניין אגד הראשון, אשר התייחס להליכים המאוחדים. ולא זו בלבד, אלא שהמערערת לא ציינה בערעורה, ולוּ פעם אחת, את פסק הדין בעניין אגד הראשון, ואת ההתייחסות המפורשת להליך הנפרד בגדרי אותו פסק דין. התנהלות מסוג זה אין בידי לקבל, ואני רואה בכך פגם דיוני חמור, אשר על בסיסו בלבד ניתן היה לדחות את הערעור. זאת ועוד, לשיטתי, אף אם בעניין אגד הראשון לא היה נזכר במפורש ההליך הנפרד, הרי שהתנהלות דיונית ראויה מחייבת בעל דין לפרט דבר הליכים מוקדמים, ככל שאלה רלוונטיים להליך הנדון בבית המשפט. 7. בנוסף, בעניין אגד הראשון ציינתי כי "בקשת הפסלות הוגשה רק לאחר שניתנה הכרעת דין בה הורשעה המערערת, ודי בכך כדי לדחותה, אף מבלי לבחון את טענותיה בדבר התבטאויות בית המשפט והחלטותיו לגופן". והנה, פעם נוספת, הגישה המערערת את בקשת הפסלות לאחר מתן הכרעת הדין. אם סברה המערערת באמת ובתמים שבית המשפט גמר אומר בדעתו להרשיעה כבר בתום פרשת התביעה, היה עליה להעלות את הטענה באותו מועד. תחת זאת, בחרה המערערת להעיד את עד ההגנה, להשמיע סיכומים ואף טיעונים לעונש. בנסיבות אלה לא ניתן להיעתר לערעור הפסלות (אשר לטענת פסלות המועלית לאחר מתן הכרעת דין, ראו גם ע"פ 4736/13 עדות נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 והאסמכתאות המובאות שם (7.7.2013)). 8. למעלה מן הצורך, אעיר כי אף לגופם של דברים לא הצביעה המערערת על עילה המצדיקה לפסול את בית המשפט מלדון בתיק. ראשית, אין בידי לקבל את הטענה שהתבטאויותיו של בית המשפט, אף אם נאמרו ברוח האמירות שציינה המערערת, יש בהן כדי להקים עילת פסלות. מהחלטת בית המשפט ומפרוטוקול הדיון עולה, כי לאחר תיקון כתב האישום התמקד הדיון בשאלה הדומה לזו שנדונה והוכרעה בשבעת ההליכים המאוחדים, ולכל הפחות ניתן לומר כי בית משפט השלום סבר כך. בהתחשב בכך, ונוכח העובדה שלא הייתה מחלוקת עובדתית בשאלה שנותרה פתוחה לדיון, איני סבור כי לא יכול היה בית המשפט להעיר שאין מקום לנהל את הדיון. נזכור, כי הטעם היחיד להפרדת ההליך נשוא הערעור מההליכים המאוחדים, היה העבירות הנוספות, אשר בית משפט השלום סבר שבוטלו לאחר תיקון כתב האישום. שנית, אשר לטענות בדבר תיקון הפרוטוקול: הלכה היא שהחלטות דיוניות, ובפרט החלטות בעניין רישום פרוטוקול ותיקונו, אינן מקימות עילת פסלות (ראו למשל, ע"פ 1368/90 בטיטו נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (3) 259 (1991); ע"פ 699/84 מרום נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (3) 528 (1984); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). השגות ביחס לתיקון פרוטוקול אינן צריכות להתברר בערעור פסלות. מכל מקום, ההתבטאויות אשר המערערת טענה שאינן מצויות בפרוטוקול, ממילא קיבלו בענייננו ביטוי כזה או אחר בהחלטותיו של בית המשפט מיום הדיון או בהחלטה בבקשת הפסלות. בנסיבות אלה, ספק אם לפגם בניהול הפרוטוקול, אף אם קיים פגם כזה (וכאמור, איני דן בטענה זו לגופה), יש נפקות המועילה למערערת. שלישית, כזכור, טענה המערערת כי שגה בית המשפט כאשר קבע שההליך נשוא הערעור הפך זהה לערעורים המאוחדים משעה שתוקן כתב האישום. טענה זו היא טענה ערעורית מובהקת, המתייחסת לגוף ההכרעה של בית המשפט. אין בכוונתי להתייחס לטענה זו, שכן ערעור פסלות אינו המקום להעלות טענות ממין זה, וכך נפסק פעמים רבות בעבר (ראו למשל, ע"פ 1355/13 קפלן את לוי בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון (25.2.2013)). 9. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ט באב התשע"ג (5.8.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13051870_S02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il