יוסף ברנע נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 5187/01 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5187/01 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' גרוניס המערערים: 1. יוסף ברנע 2. תומר קאופמן נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.5.01 בבש"א 2507/00 שניתן על ידי כבוד השופט צ' כהן תאריך הישיבה: כ' בתמוז תשס"ב (30.6.02) בשם המערערים: עו"ד גלעד ברנע בשם המשיבה 1: בשם המשיבה 2: עו"ד מיקי חשין עו"ד גיורא ארדינסט; עו"ד אורי נוי; עו"ד יהודה אגטשטיין פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. זהו ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא, ד"ר צ. כהן) בו נמחקה על הסף בשל התיישנות והעדר עילה, תביעתם של המערערים נגד מדינת ישראל (להלן: המדינה) וחברת "בזק" – החברה הישראלית לתקשורת (להלן: בזק) (שתיהן, להלן: המשיבות). על מנת להעמיד דברים על מכונם, יצוין, כי בפני בית המשפט המחוזי עמדה בקשה לאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבות. בעוד הבקשה תלויה ועומדת, הוגשה על-ידי המשיבות בקשה לסילוק התביעה על הסף. בית המשפט נענה לבקשה. לא ניתן היה להחליט על מחיקה על הסף של התביעה, באשר כל עוד לא ניתן אישור להגשת התביעה כייצוגית, התביעה עצמה אינה נחשבת כמוגשת (ראו: רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 290). תשומת ליבם של הצדדים הופנתה לבעייתיות האמורה ומקובל עלי לדון בערעור כאילו נדחתה – על הסף או לגופה - הבקשה להתיר הגשת תובענה ייצוגית. מכאן לגופו של עניין. רקע עובדתי 2. בתאריך 23.5.91 פורסם תשקיף שעניינו הצעת מכר והנפקה של מניות, אופציות רכש למניות ואגרות חוב של חברת בזק, עליו חתומות המשיבות (להלן: תשקיף 91'). תשקיף זה הופנה לציבור. בחלק המפרט את פרטי הצעת הרכש, מופיע סעיף המכונה "תשקיף הצעה לעובדים", בו נאמר: "2.19 תשקיף הצעה לעובדים המדינה הודיעה לחברה על הסכמתה להנפקה של ניירות ערך של החברה לעובדיה בהיקף שלא יעלה על 1.25% מהון החברה, על פי כללי רשות החברות הממשלתיות ובאישורה. בהתאם, תציע המדינה לעובדי החברה לרכוש 9,273,543 מניות במחיר 1.47 ₪ (147%) לכל מניה (הינו הטבה של 1.73 ₪ למניה). ההצעה תהיה על פי תשקיף שיפורסם תוך כחודשיים ממועד פרסום תשקיף זה. ... תשקיף ההנפקה לעובדים יהיה טעון אישור שר האוצר ושר התקשורת" התשקיף, שאמור היה להתפרסם תוך כחודשיים, לא פורסם כלל וההנפקה לעובדים לא בוצעה. 3. מספר שנים לאחר מכן, בשנת 97', החליטה ועדת השרים לענייני הפרטה להמשיך את מהלך הפרטת בזק (החלטה מס. מח/9 של ועדת השרים לענייני הפרטה מיום 3.4.97). הועדה דנה, בין השאר, בנושא הקצאת המניות לעובדים וקבעה כי "עם ביצוע ההנפקות תיערך הנפקה לעובדי החברה בגין הנפקה שבוצעה בעבר, על פי נוהלי הרשות...". קביעה זו הניבה משא-ומתן שנערך בין רשות החברות הממשלתיות לבין נציגי העובדים. בסופו של המשא-ומתן סוכם על הקצאת מניות לעובדים שהיו זכאים לכך ביום פרסום תשקיף 91', בשיעור המגיע עד לשיעור המניות שצוין באותו תשקיף וכי הצעת המניות לעובדים מהווה מיצוי תביעות העובדים לעניין הצעת המניות בגין תשקיף 91'. 4. בעקבות החלטת ועדת השרים והמשא ומתן לאחריה, התפרסם ביום 27.2.98 תשקיף נוסף מטעם המשיבות (להלן: תשקיף 98'). בתשקיף זה, הופיעה הצעת רכש למניות בזק המופנית לעובדים. הצעה זו הוצעה הן לעובדים הנוכחיים בבזק והן לעובדים לשעבר שהיו "זכאים למניות ביום 23.5.91", הוא מועד פרסום תשקיף 91'. לאחר פרסומו של תשקיף 98', פרסמה בזק, הן בעיתונות הכתובה והן במסגרת חוברת שהפיצה לעובדים, מודעות הקוראות לעובדים לבא ולממש את זכותם. המערערים, "זכאי 91'", מימשו את זכויותיהם על-פי תשקיף 98'. עם זאת, הוגשה על ידם בקשה להגשת תובענה ייצוגית בה תבעו הם לקבל את ההטבות המגולמות בתשקיף 91', שלא קיבלו ביטוי, לטענתם, בתשקיף 98'. עילות התובענה 5. בתובענתם, העלו המערערים עילות תביעה מגוונות מתחומי משפט שונים, דיני ניירות ערך, דיני הנזיקין, דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט. אשר לתשקיף 91' טענו הם, כי תשקיף זה מגלם התחייבות מצד המשיבות כלפיהם וכי המשיבות הפרו את התחייבותן הגלומה בתשקיף זה. אף שחלפו למעלה מ-8.5 שנים מאז פרסום התשקיף ועד להגשת התביעה, טוענים הם, כי עילת תביעתם לא התיישנה באשר המשיבות הודו בזכותם על-פי תשקיף 91'. אשר לתשקיף 98', פורסמו בו – לטענתם - פרטים מטעים והופרה חובת הדיווח והגילוי הנאות הקבועים בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך) ובתקנות ניירות ערך (פרטי התשקיף, מבנהו וצורתו), תשכ"ט-1969, שהותקנו על פיו. הפרות אלה מתבטאות על-פי הטענה בכך, שבתשקיף 98' יצרו המשיבות הטעיה ומצג שווא שגרם למערערים להניח כי בתשקיף 98' נשמרו בו זכויותיהם על פי תשקיף 91'. כן טענו הם, כי המשיבות התעשרו שלא כדין מכך שלא הנפיקו לעובדים בהנפקה על פי תשקיף 98' את מלא מנין המניות שננקב בתשקיף 91' וכתוצאה מכך זכו הן ביתרת המניות ובדיבידנד שהתקבל בגינן לתקופה שבין 91' ל-98'. לפיכך, תבעו הם, תשלום דיבידנד בצירוף ריבית לכל התקופה, הלוואה בתנאים מועדפים, עדכון שיעור אחזקותיהם בבזק לשם מניעת דילול מניותיהם ועוד כהנה וכהנה תביעות ודרישות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 6. בית המשפט המחוזי קבע, כי העילות שנטענו לגבי תשקיף 91', אם קמו כאלה, התיישנו, באשר חלפו יותר משבע שנים מיום פרסום התשקיף ועד להגשת התביעה. עוד קבע הוא, כי איזכור תשקיף 91' בתשקיף 98' אינו מגיע כדי הודאה, באשר מצב דעתן של המשיבות היה, שההסדר בעקבות החלטת ועדת השרים ב-97' מחק את אשר נועד להיעשות בעקבות תשקיף 91' והוא בא במקומו, ומכאן שאין בזכויות שהמערערים הוזמנו לקבל או קיבלו לפי תשקיף 98', משום ביצוען של מקצת הזכויות שהבטיח תשקיף 91' ואין לערוך השוואה אריתמטית בין הזכויות המאוחרות לזכויות המוקדמות. גם בחליפת המכתבים בשנת 98' לא מצא בית המשפט כי מי מן המשיבות חתרה לעכב את המערערים בהגשת תביעתם. לפיכך התקבלה טענת ההתיישנות ככל שמדובר בעילות התביעה המתייחסות לתשקיף 91'. אשר לעילות המתייחסות לתשקיף 98' קבע בית המשפט, כי תשקיף זה ככל תשקיף, מתייחס לניירות הערך המוצעים על פיו ולא לניירות ערך אחרים. אין התשקיף צריך לעשות השוואה בין מה שהוא מציע, לבין מה שהציע תשקיף אחר. זאת ועוד, תוכנו של תשקיף 91' היה ידוע למערערים- הניצעים. לפיכך, עריכת השוואה בין מה שהציע תשקיף 98' לבין מה שהציע תשקיף 91' איננה פרט שהיה מקום לכלול אותו בתשקיף 98' ואין באי הכללתו משום הטעיה או מצג שווא. עוד נקבע, כי "תשקיף שלא העלה עילת תביעה לפי דרישות מחמירות כאמור בחוק ובתקנות, ממילא לא העלה עילה מאלה שבדין הכללי – הטעיה, מצג שווא והתעשרות שלא כדין מן ההטעיה". לפיכך, נתקבלה טענת העדר עילה בהתייחס לתשקיף 98'. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו. תמצית טענות הצדדים 7. המערערים קובלים על עצם מחיקת התביעה על הסף מבלי שניתן להם לטעון ולהוכיח את טענותיהם לגופן. כן תוקפים הם את קביעת בית המשפט לפיה התביעה, ככל שהיא מתייחסת לתשקיף 91' התיישנה. לטענתם היה על בית המשפט לקבוע כי הופסק מרוץ התיישנות על ידי הודאת המשיבות בזכותם במסמכים ובפרסומים שונים וכי יש לראות בתשקיף 98' "ביצוע חלקי" של הזכות. כמו כן, תוקפים הם את קביעת בית המשפט בדבר היעדרה של עילת תביעה. לטענתם, עומדות להם עילות מכח חוק ניירות ערך ומכח הדין הכללי. לפיכך, טוענים הם, כי טעה בית המשפט בכך שמחק תביעתם על הסף מחמת התיישנות ומחמת העדר עילה. 8. המשיבות מצדדות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתן, "תשקיף" איננו מטיל חבות על החתום עליו והאמור בו הוא בגדר הצהרת כוונות עתידיות. לחילופין, גם אם נאמר כי קמה חבות כזו, הרי שהתביעה התיישנה משום שעברו למעלה מ-8.5 שנים מיום בו נולדה עילת התביעה עד להגשת התביעה. אשר לטענה בדבר הודאת המשיבות בחבות, טוענות הן, כי פרסומו של תשקיף 98' איננו מהווה הודאה בזכות ואף לא ביצוע חלקי שלה. בזק מוסיפה וטוענת, כי אין עילת תביעה נגדה באשר המדינה היא זו שהציעה את מניותיה של בזק לרכישה. דיון 9. השאלות המרכזיות העומדות בפנינו הן, קיומה של עילת תביעה והתיישנות ככל שהדבר נוגע לתשקיף 91 וקיומה של עילת תביעה לפי תשקיף 98'. בפתח דברי אייחד דברים קצרים למהותו של תשקיף. התשקיף 10. המונח "תשקיף" אינו מוגדר בחוק ניירות ערך וגם הפסיקה לא מצאה להגדירו. חוק ניירות ערך קובע מה הם הפרטים הנדרשים להיכלל בתשקיף ומחוקק המשנה התקין מגוון רחב של תקנות בנושאים הקשורים לתוכן התשקיף ולדרך פרסומו. ניתן להתחקות אחר מהותו של התשקיף, מתוך דרישות החוק והתקנות באשר למה שנדרש להיכלל בו. כמו כן, ניתן להידרש להגדרת "פרוספקט" בפקודת החברות (חא"י, כרך א', ע' 155), שהוא התשקיף בגלגולו המודרני, וכלשון ההגדרה (סעיף 2) : "'פרוספקט' – פירושו כל פרוספקט, הודעה, מכתב חוזר, מודעה או כל הזמנה אחרת המציעות לקהל, לשם קניה או חתימה, מניות או אגרות חוב של חברה" (הדגשה שלי – ט.ש.כ.). הגדרה זו היא רחבה וכללית. עולה ממנה, כי פרוספקט מהווה כל מסמך שבו הזמנה המציעה לקהל רכישת מניות או אגרות חוב של חברה. ההגדרה האמורה בוטלה עם כניסתו לתוקף של חוק ניירות ערך אשר החדיר את המונח "תשקיף" אל השיח המשפטי, מבלי להגדירו, בקובעו: "'פרוספקט' – תשקיף שהותר פרסומו לפי חוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968" (י' גרוס, דיני ניירות ערך ובורסה (תשל"ג) ע' 50). על מהות התשקיף אומר פרופ' י' גרוס: "הוראתו היסודית של חוק ניירות ערך, התשכ"ח –1968, מתבטאת בדרישה, כי חברות, המתעתדות לגייס הון מהציבור, תפרסמנה תשקיף המכיל את הפרטים הדרושים למשקיע הפוטנציאלי על מנת לאפשר למשקיע לשקול את כדאיות ההשקעה ולקבל "החלטת השקעה" לגבי ניירות הערך המוצעים" (י' גרוס "היקף חובת הגילוי בתשקיף החברה" עיוני משפט ב' (תשל"ב)683). אומר על כך פרופ' מ' בן חורין: "התשקיף הוא מסמך שבו יש לגלות לציבור את כל הפרטים על נייר הערך המונפק ועל החברה המנפיקה...חוק ניירות ערך קובע שהתשקיף חייב לכלול כל פרט העשוי להיות חשוב למשקיע סביר השוקל רכישת ניירות ערך המוצעים על פיו. כלומר קיימת חובת גילוי מלא של כל הפרטים הרלוונטיים וקיים איסור לפרסם פרטים מטעים כלשהם" (מ' בן חורין, שוק ההון וניירות הערך (1996) 107-106). 11. נמצאנו למדים, כי התשקיף הוא בעיקרו מסמך אינפורמטיבי. הוא מיועד לספק את כל המידע הדרוש למשקיע בנוגע לניירות הערך אותם מציעה החברה לציבור באמצעות התשקיף. מידע זה נועד לאפשר למשקיע סביר לכלכל צעדיו לעניין רכישת ניירות הערך המוצעים. חשיבותו של שוק ההון מחד, והקושי האינהרנטי שבהשגת מידע אמיתי על החברה מאידך, הניעו את המחוקק להשית חובת גילוי נאות בתשקיף וכן לקבוע איסור על הכללת פרט מטעה בו ולקבוע סנקציות אזרחיות ופליליות בצד הפרתם. 12. הצעה לציבור לרכוש ניירות ערך ניתנת להיעשות רק על-פי תשקיף שהרשות התירה פרסומו (סעיף 15 לחוק ניירות ערך). השימוש במונח "הצעה" בו משתמש חוק ניירות ערך הוא בעל קונוטציה חוזית. ואכן, פרסומו של התשקיף, המכיל הצעת מניות לציבור, פותח את תהליך רכישת ניירות הערך המוצעים בו. אין תמימות דעים בארץ ומחוצה לה בשאלה אם ניתן להחיל על התשקיף את מערכת דיני החוזים. פרופ' י' גרוס מצדד בעמדה הרואה בתשקיף הצעה, המשכללת התחייבות במישור החוזי, עם קבלת ההצעה על-ידי רוכשי ניירות הערך. וכדבריו: "מה דינן של תחזיות והבטחות אשר נכללו בתשקיף ובשלב מאוחר יותר אין החברה מכבדת הבטחות אלו? ... תוך נסיון להחיל את מערכת דיני החוזים על נושאי התשקיף חלוקים מספר מלומדים בדעותיהם, אם התשקיף מהווה הזמנה לציבור להציע הצעות או הינו בגדר הצעה. לדעתנו יש להעדיף את העמדה כי תשקיף המכיל התחייבות עתידית, הרי התחייבות זו מחייבת במישור החוזי עם קבלת ההצעה על-ידי רוכשי ניירות הערך. ... מן הראוי היה כי שאלה זו השנויה במחלוקת תמצא את פתרונה במסגרת החוק" (י' גרוס, בספרו לעיל בעמ' 96-94; ההדגשה שלי – ט.ש.כ.) א' פלמן וד"ר ה' בר-מור בדעה כי התשקיף משמש מסגרת משפטית למילוי חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי ומטרתו לאזן את יחסי הכוחות בשלב המשא-ומתן בין המנפיק למשקיע (א' פלמן וה' בר-מור, דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה, (כרך ראשון, תשנ"ד) עמ' 479-478). 13. בפסיקה מוצאים אנו התייחסות עקיפה או אגבית למערכת היחסים בין חברה לבין הציבור השוקל לרכוש מניותיה. בפסק הדין ע"א 5320/90 א.צ. ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' רשות ניירות ערך, פ"ד מו(2) 818 שאינו דן בנושא תשקיפי, אומר הנשיא שמגר כי ביחסים בן חברה לשוקלים לרכוש מניותיה "עשויות לחול גם נורמות התנהגות מכוח דיני החוזים" (ע' 839). במקרה אחר בו נטען כי הופרו התחייבויות תשקיפיות, דחה בית המשפט (השופט י' אנגלרד) טענה זו, מבלי להידרש לשאלה אם התשקיף הכיל התחייבויות חוזיות (ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' טוביה אבן, פ"ד נג(1) 115). 14. פניה למשפט משווה יעמידנו על כך שגם בשיטות משפט אחרות עולה שאלת המהות המשפטית של האמור בתשקיף. במשפט האנגלי נתפס הפרוספקט כהזמנה לציבור לרכוש מניות בחברה ציבורית. אומר המלומד Gower: “Prospectus : An offer to the public to subscribe for shares in a public company” (L.C.B. Gower, Principles of Modern Company Law (London, 5th ed., 1992) p xc) לעומתו גורס המלומד Pennington, כי התשקיף איננו חוזה ואיננו הצעה שקיבולה משקלל חוזה של רכישת ניירות ערך, אלא הוא מהווה רק הזמנה להציע הצעות: “When shares, debentures or other debt securities are offered for subscription or sale by listing particulars or a prospectus, the issuer of the document, whether the company or the intermediary, merely invites investors to offer to subscribe or purchase the securities. The listing particulars or prospectus do not contain an offer which investors can accept by simply signifying their assent to it, because it does not contain all the terms of the proposed contract, as an offer must do.” (R. Pennington, Company Law (London, 7th ed., 1995) p.367 ) זוהי גם עמדתו של המלומד Palmer (Palmer, Company Law (London, 2002) §5.405 §5.430). לדעת מלומדים אלה, התשקיף מהווה "הצעה להציע הצעות", כאשר ההצעה היא טופס ההזמנה של הרוכש והקיבול הוא הקצאת המניות על ידי המציע (5.718-5.722Pennington ibid; Palmer ibid §). הגדרת פרוספקט ב- Security Act of 1933 2(10)§ האמריקאי, היא הגדרה רחבה הדומה ברכיביה להגדרה שנכללה בפקודת החברות (ראו: W.O. Douglas & G.E. Bates “The Federal Securities Act of 1933” 43 Yale Law Journal (1933) 171 , 188-189). בית המשפט העליון בארצות הברית נדרש לסוגיית מהותו של תשקיף וקבע ברוב דעות כי התשקיף מהווה מונח המתייחס למסמך המתאר הצעה לציבור של ניירות ערך: “…the ‘prospectus’ is a term of art referring to a document that describes a public offering of securities by an issuer or controlling shareholder” (Gustafson v. Alloyd Company, incorporated, 513 U.S 561, 584) (1955) 15. נראה, כי התשקיף יכול וייתפס כהזמנה לציבור לרכוש את המניות והחוזה ישתכלל רק אם יהיה קיבול מצד הניצע. כן יכול וניתן לראות באמור בו, הזמנה להציע הצעות, שאז, רק אם המנפיק יקבל את הצעת המציע, ישתכלל חוזה. כן יכול התשקיף לכלול הצהרת כוונות עתידיות המותנות בהתרחשויות כאלה ואחרות. בכל מקרה נתפס התשקיף כשלב מקדמי לשכלול חוזה של מכר מניות. בענייננו, איננו נדרשים לקבוע מסמרות בעניין סיווגו המדויק של האמור בתשקיף לעניין הקמת עילת תביעה מכוחו, שכן, בכל אחת מן האפשרויות האמורות לא קמה עילת תביעה למערערים על-פי תשקיף 91'. במה דברים אמורים? 16. הסעיף הרלבנטי בתשקיף 91' (סעיף 2.19) נושא כותרת "תשקיף הצעה לעובדים". החלקים החשובים לענייננו קובעים: "המדינה הודיעה לחברה על הסכמתה להנפקה של ניירות ערך של החברה לעובדיה... בהתאם, תציע המדינה לעובדי החברה לרכוש... מניות במחיר .... ההצעה תהיה על פי תשקיף שיפורסם תוך כחודשיים ממועד פרסום תשקיף זה. ... תשקיף ההנפקה לעובדים יהיה טעון אישור שר האוצר ושר התקשורת" מלשונו ותוכנו של הסעיף האמור עולה ברורות, כי המדינה הודיעה לבזק על הסכמתה להנפקה של ניירות ערך של בזק לעובדיה; וכי אין הוא מכיל הצעה ואף לא הזמנה להציע הצעה, אלא יש בו הצהרה מצד המדינה על הסכמתה להנפקת מניות עבורם. זוהי הצהרת כוונות לפיה תציע המדינה, כעבור זמן, הצעה של ניירות ערך שתפורסם בתשקיף אחר, שיהיה טעון אישור שר האוצר ושר התקשורת. 17. הנה כי כן, מצויים אנו בשלב מוקדם ביותר של טרום הצעה שלא התגבשה כלל להצעה מאחר ולא הוצא תשקיף מאוחר יותר וממילא לא אושר כזה על-ידי שר האוצר ושר התקשורת. זאת ועוד, גם המערערים עצמם לא ראו בזמנו באמור בתשקיף 91' מקור להתחייבות כלפיהם ובמשך שנים לאחר הופעת ה"הצעה" בתשקיף 91', לא נקטו בצעד כלשהו על מנת לממשה. גם המשיבות, מטעמים הקשורים ככל הנראה בתהליך ההפרטה, לא נקטו בצעדים למימוש הצהרת כוונותיהן. לפיכך, האמור בסעיף 2.19 לתשקיף 91' עליו סומכים המערערים כמקור להתחייבות כלפיהם, אינו מהווה מקור כזה ואין בו כדי להקים אף אחת מעילות התביעה המנויות בה. 18. לאור התוצאה אליה הגעתי, אין אני צריכה להידרש לשאלת ההתיישנות של עילות שלא נולדו כלל. עם זאת, לאור הטיעון הנרחב בשאלת ההתיישנות והפסקת מירוצה, אייחד מילים ספורות לשאלה זו. לצורך הדיון בלבד, אצא מתוך הנחה כי למערערים קמה עילת תביעה לפי תשקיף 91' – אף שאינני סבורה כן. המערערים טוענים, כי הגם שחלף פרק זמן העולה על שבע שנים מאז פרסום תשקיף 91', הופסק מירוץ ההתיישנות על-ידי הודאת המשיבות בחבותן כלפיהם (סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשכ"ח-1968). לטענת המערערים, יש להסיק הודאה מאיזכורים של תשקיף 91' בתשקיף 98' ומרכיבים בתשקיף 98' המכירים לכאורה בזכויות העובדים הנובעות מתשקיף 91' וכן מהתכתבויות שונות. אין בידי לקבל טענה זו המתבססת על תפיסה שגויה של תשקיף 98'. איזכור תשקיף 91' בו, איננו מהווה הודאה בכך שאותו תשקיף מכיל התחייבות משפטית. באיזכור זה יש כדי לראות בקבוצה הנזכרת בתשקיף 91' ובפרטים המועטים הכלולים בו, תשתית ומודל לתשקיף חדש ועצמאי שנולד על ברכי החלטת ועדת השרים מ-1997 במסגרת תהליך ההפרטה. לפיכך, לא הייתי רואה בתשקיף 98' ובהתכתבויות סביבו, הודאה בכוחו המחייב משפטית של תשקיף 91'. בהעדר הודאה, לא נפסק מירוץ ההתיישנות ואילו קמה עילה כלשהי למערערים מכוח תשקיף 91', הרי שזו התיישנה. מכאן, לתשקיף 98'. 19. חלפו שנים מאז פרסום תשקיף 91' מבלי שמומשה הצהרת הכוונות בנוגע להקצאה לעובדים. בשנת 97' ישבה על המדוכה ועדת שרים לעניני הפרטה ודנה בהמשך הפרטת חברת בזק. בין שאר ההחלטות שנתקבלו על-ידי הועדה, הוחלט על "תגמול עובדי החברה בהנפקות ובמכירת חבילות" על-ידי "הנפקה לעובדי החברה בגין הנפקה שבוצעה בעבר, על פי נוהלי הרשות". בעקבות החלטה זו, פורסם תשקיף ביום 27.2.98 המכיל סעיף הנושא כותרת "פרטי הצעה לעובדים". ההצעה, על-פי האמור בתשקיף, היא לעובדים ולעובדים לשעבר בהתאם להחלטת ועדת השרים. ההצעה מפורטת ביותר ובה פרטים רבים שעניינם מספר המניות המונפקות, מחירן, חלוקת העובדים הניצעים לקבוצות זכאות, חלוקת המניות לקטגוריות, הגשת בקשות על-ידי עובדים זכאים ומיסוי העובדים על המניות שיונפקו להם. הצעה זו עומדת על רגליה היא ומעוגנת בהחלטת ועדת השרים. די להתבונן בסעיף הקצר הכלול בתשקיף 91' המתייחס ל'הזמנה לעובדים', אל מול הפרק המפורט הכלול בתשקיף 98' המחזיק שמונה עמודים צפופים ובו סעיפים וסעיפי משנה רבים המכילים פרטי פרטים של כל הקשור בהצעה לעובדים, כדי להיווכח בהבדל המהותי בין השניים. במסגרת ההצעה שבתשקיף 98' נזכרת ההנפקה שבתשקיף 91'. איזכור זה מהווה הפניה לקבוצת התייחסות המופיעה בתשקיף 91'. אין באיזכור האמור כדי להציג מצג כאילו תשקיף 98' מעניק בדיוק את אותן הזכויות שבהצהרת הכוונות הכלולה בתשקיף 91'. אין הטעיה על-ידי האמור בתשקיף 98'. המעיין בתשקיף רואה לפניו הסדר מלא ועצמאי של הצעת המשיבות לעובדים, הן אלו שהיו עובדים ב-91' והן אלו שהינם עובדים ב- 98'. אין בתשקיף הטעיה, תרמית, מצג שווא רשלני או גילוי בלתי נאות. אין מקום לטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט על-ידי המשיבות באשר אין שום אינדיקציה לכך שבזק, או המדינה, התעשרו שלא כדין על חשבון העובדים-המערערים. 20. אשר על כן, אני מציעה לדחות את הערעור ולחייב את המערערים לשלם לכל אחת מן המשיבות הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 15,000 ₪. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד: מסכים אני לתוצאה אליה הגיעה חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן לפיה יש לדחות את הערעור. עם זאת, מאחר שגישתי עשויה להיות שונה בנקודות מסוימות מגישתה, אחזור בפירוט מה על עובדות המקרה. 1. מדינת ישראל, שהיא בעלת השליטה בחברת בזק, הסכימה בשנת 1991 להנפיק לעובדי חברת בזק, במסגרת הפרטה של החברה, ניירות ערך של חברת בזק בהיקף שלא יעלה על 1.25% מהון החברה, ובהטבה משמעותית בהשוואה למחיר המניות לציבור. הסכמה זו של מדינת ישראל להציע מניות לעובדי חברת בזק צוינה בסעיף 2.19 לתשקיף של חברת בזק מחודש מאי 1991, במסגרתו הציעה המדינה לציבור הרחב לרכוש ניירות ערך מסוגים שונים של חברת בזק. מפאת חשיבותו, אביא את עיקריו של סעיף 2.19 לתשקיף: 2.19 תשקיף הצעה לעובדים המדינה הודיעה לחברה על הסכמתה להנפקה של ניירות ערך של החברה לעובדיה בהיקף שלא יעלה על 1.25% מהון החברה, על פי כללי רשות החברות הממשלתיות ובאישורה. בהתאם, תציע המדינה לעובדי החברה לרכוש 9,273,543 מניות במחיר 1.47 ₪ (147%) לכל מניה (הינו הטבה של 1.73 ₪ למניה). ההצעה תהיה על פי תשקיף שיפורסם תוך כחודשיים ממועד פרסום תשקיף זה. החלוקה הפנימית בין עובדי החברה תבוסס על העקרונות הבאים: ... תשקיף ההנפקה לעובדים יהיה טעון אישור שר האוצר ושר התקשורת. 2. מתוך תשקיף מאי 1991 עולה כי כוונת המדינה להציע לעובדים מניות בתנאים מועדפים באה, בין היתר, על רקע יחסי העבודה המעורערים בחברה, אשר הקשו על תפקודה התקין של החברה (ראה סעיף 6.13.6 בתשקיף, אליו מפנה סעיף 2.19 שעניינו הצעת המניות לעובדים). בתשקיף מצוין כי בשל הזעזועים שפקדו מעת לעת את יחסי העבודה בחברה, מינה יו"ר הדירקטוריון בתחילת יולי 1990 ועדה אד-הוק לבדיקת מערכת יחסי העבודה בחברה. הועדה הגישה את מסקנותיה ב-30.12.90 והמליצה לתת קדימות גבוהה, בתהליך הניהול של בזק, לניהול יעיל של משאבי האנוש ולשלב בהגדרת יעדי הניהול של החברה מצויינות, מעורבות ומקצוענות. 3. על אף האמור בתשקיף מאי 1991, לא הוצע לעובדי חברת בזק לרכוש את מניות החברה ביולי 1991. כלומר, התשקיף המתכונן לא פורסם כלל וההנפקה לעובדים לא בוצעה. רק כעבור מספר שנים, דהיינו בשנת 1997, הוחלט להמשיך את מהלך ההפרטה של חברת בזק. בעקבות זאת, ובתום משא-ומתן בין נציגי העובדים לבין רשות החברות הממשלתיות, סוכם על הקצאת מניות לעובדים שהיו זכאים לכך ביום פרסום התשקיף המקורי במאי 1991, וזאת בשיעור המגיע עד לשיעור המניות שצוין באותו תשקיף (להלן: "הסדר 1997"). הסיכום בעניין זה עם נציגי העובדים קיבל ביטוי במסמך מיום 13.8.97 של רשות החברות הממשלתיות, שכותרתו "הצעת מניות לעובדי בזק בגין ההנפקה שבוצעה ב-23 במאי 1991". במסמך נכתב, בין היתר: המדינה תציע עד 9,273,543 מניות בזק (להלן - "המניות") ל-8,659 העובדים שהיו זכאים לכך (להלן – "העובדים"), ביום פרסום התשקיף ב-23 במאי 1991 ("התשקיף"). 2. הצעת המניות לעובדים תבוצע במסגרת ההצעה לציבור המתוכננת ... 3. המחיר שישולם על ידי העובדים עבור כל אחת מהמניות יחושב על פי הנוסחא הבאה: א. 1.47 ₪ בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן, לפי המדד הידוע בכל מועד (להלן – "ההצמדה") מה-23 במאי 1991 ועד למועד ההצעה לציבור (להלן – "התקופה"). ב. המחיר האמור יופחת ב: 66.7% מהפער שבין: המחיר האפקטיבי של מניות בזק בהצעה לציבור לבין: 3.2 ₪ בתוספת הצמדה לתקופה.... 4. הדיבידנדים נטו (75% מתשלום הדיבידנד) ששולמו בפועל במהלך התקופה בגין כל אחת מהמניות, בתוספת הצמדה מיום תשלום כל סכום ועוד למועד ההצעה לציבור ישולמו במזומן לעובדים תוך 30 יום ממועד ההצעה לציבור. ... הצעת המניות לעובדים כאמור לעיל מהווה מיצוי תביעות העובדים לענין הצעת המניות בגין התשקיף. המדינה או החברה לא יהיו חייבות לעובדים בכל תמורה, תשלום או פיצוי וכיו"ב בגין נשוא הסדר זה זולת האמור בהסדר זה באופן מפורש. 4. הפעם עמדה המדינה בסיכום עם העובדים: בתשקיף של חברת בזק מחודש פברואר 1998 הוצע לעובדי החברה ולעובדים לשעבר לרכוש מניות רגילות של החברה בתנאים מועדפים. מן הראוי להביא את אותו חלק בתשקיף, המתאר את פרטי ההצעה לעובדים בקשר עם הצעת המניות משנת 1991. וכך נכתב בסעיף 2.4.1 לתשקיף משנת 1998: 244,241 מהמניות מוצעות על ידי המדינה בגין הנפקה שבוצעה על פי תשקיף מיום 23 במאי 1991 לעובדים שהיו זכאים למניות ביום 23.5.91 ואשר אינם עובדים או גמלאים של החברה כיום. מניות אלה מוצעות במחיר של 1.71 ₪ למניה (להלן – קטגוריה א). 8,885,906 מהמניות מוצעות על ידי המדינה בגין הנפקה שבוצעה על פי תשקיף מיום 23 במאי 1991 לעובדים שהיו זכאים למניות ביום 23.5.91 ואשר עובדים כיום בחברה או שהינם גמלאים של החברה. מניות אלה מוצעות במחיר של 1.71 ₪ למניה (להלן – קטגוריה ב). המדינה תשלם לעובדים ולעובדים לשעבר מקטגוריות א ו-ב פיצוי בגובה סכום הדיבידנד נטו שחולק מאז שנת 1991 בגין כל מניה – סך הכל 1.30 ₪ למניה. 5. שני המערערים שלפנינו היו עובדים קבועים של חברת בזק במאי 1991. הם רכשו מניות במסגרת התשקיף משנת 1998, אך הוסיפו ותבעו קבלת הטבות שצוינו בתשקיף משנת 1991, ואשר הן מעבר להטבות שניתנו בשנת 1998. כשלא נענו, הגישו המערערים בפברואר 2000 תביעה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד בזק וכנגד מדינת ישראל. בתביעה נטען כי בזק והמדינה לא קיימו את ההתחייבות כלפי העובדים, שניתנה במסגרת סעיף 2.19 לתשקיף מחודש מאי 1991. תביעת המערערים נגעה גם לתשקיף 1998. לגביו נטען כי הוא חסר עובדות ומסמכים מהותיים, כי נכללים בו פרטים מטעים וכי יש בו משום הטעיה, יצירת מצג שווא והתעשרות שלא כדין. 6. כתגובה, הגישה בזק בקשה לסילוק התביעה על הסף משני טעמים: האחד, העדר יריבות בינה לבין המערערים; השני, התיישנותה של התביעה. גם המדינה ביקשה לסלק את התביעה על הסף. בבקשתה טענה המדינה כי יש לסלק על הסף את עילות התביעה ככל שהן נוגעות לתשקיף 91' מחמת התיישנותן ולסלק על הסף את התביעה ככל שהיא נוגעת לתשקיף 98, וזאת בשל העדר עילת תביעה. 7. בית המשפט המחוזי – מפי סגן הנשיא צ' כהן – החליט למחוק את התביעה על הסף, מקצתה בשל התיישנות ויתרתה בשל העדר עילה. טענת ההתיישנות נגעה לתשקיף 1991 שפורסם שמונה וחצי שנים לפני הגשת התביעה. בהקשר זה דחה בית המשפט את טענת המערערים כי הסדר 1997 ותשקיף 1998 מהווים הודאה של המדינה בדבר זכויות העובדים, הודאה המפסיקה את מירוץ ההתיישנות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. לעניין זה מציין בית המשפט: ---נקודת מוצא משותפת ל[בזק ומדינת ישראל], החל בתשקיף והמשך בהתבטאויות שלאחריו, הייתה כי הסדר 97' מחק את אשר נועד להיעשות בעקבות תשקיף 91' ובא במקומו. כאשר זו נקודת המוצא, אין בנוסחם של התשקיף ושל ההתבטאויות שבעקבותיו – אם אזכרו את תשקיף 91', כמה פעמים עשו זאת ובאלה הקשרים – כדי להעלות הודאה. כאשר זו נקודת המוצא, אין בזכויות ש[המערערים] הוזמנו לקבל או קיבלו לפי תשקיף 98' משום ביצוען של מקצת הזכויות שהבטיח תשקיף 91', ושוב אין פונים להשוואה אריתמטית של הזכויות המאוחרות לעומת הזכויות המוקדמות. (עמ' 5 לפסק הדין). 8. את הטענות המופנות כנגד תשקיף 1998 מחק בית המשפט בשל העדר עילה. בית המשפט דחה את עמדת המערערים, לפיה צריך היה לגלות בתשקיף 1998 כי אינו מציע לעובדים זכויות זהות לאלה שעמדו לקבל אחרי תשקיף 1991. וכך אומר בית המשפט: תשקיף מתייחס לניירות ערך המוצעים על פיו, לא לניירות ערך אחרים, מוצעים (שלא על פיו) או שאינם מוצעים. השוואה היא עניינו של המשקיע, לא של התשקיף. כדי שהשוואה לנתון פלוני תעלה, היא גופה, כדי פרט העשוי להיות חשוב למשקיע סביר (מקרה נדיר) – צריכה לכאורה שתהיה לנתון שאינו בידיעתו. תכנו של תשקיף 91' אינו נתון בלתי ידוע לניצע מאלה שאליהם פנה תשקיף 98'. השוואה בין מה שהציע תשקיף 98' ובין מה שאמורים היו להציע לפי תשקיף שעמד להתפרסם כחודשיים לאחר מאי 91' אינה, לפיכך, פרט שיש לכלול בתשקיף. בית המשפט הוסיף וקבע כי תשקיף 1998 אינו מקים למערערים אף לא אחת מהעילות הכלליות שפורטו בכתב התביעה, כגון הטעיה, מצג שווא והתעשרות שלא כדין. 9. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שלפנינו. המערערים שבים וטוענים כי מירוץ ההתיישנות הופסק על ידי הודאתן של המדינה ושל בזק בזכויות העובדים וכי יש לראות בתשקיף 1998 "ביצוע חלקי" של הזכות. תשקיף אחרון זה מקים, לטענתם, עילות מכוח דיני ניירות ערך ומכוח הדין הכללי. 10. חברתי, השופטת ט' שטרסברג-כהן, קבעה בחוות דעתה כי גם בהנחה שהתביעה המבוססת על תשקיף 91' לא התיישנה, הרי יש לדחותה בשל העדר עילה. לשיטתה, התשקיף נתפס כשלב מקדמי לשכלול חוזה של מכר מניות והוא אינו מקים עילת תביעה למערערים. כך באופן כללי וכך במקרה הנדון. לדעת חברתי, סעיף 2.19 לתשקיף 1991 אינו מכיל הצעה לעובדים ואף לא הזמנה להציע הצעה, אלא יש בו הצהרה מצד המדינה על הסכמתה להנפקת המניות. זוהי הצהרת כוונות, לפיה תציע המדינה, כעבור זמן, הצעה של ניירות ערך שתפורסם בתשקיף אחר, הטעון אישורים של שרי האוצר התקשורת. מסקנתה של חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן היא כי: מצויים אנו בשלב מוקדם ביותר של טרם הצעה שלא התגבשה כלל להצעה מאחר ולא הוצא תשקיף מאוחר יותר וממילא לא אושר כזה על-ידי שר האוצר ושר התקשורת.... לפיכך, האמור בסעיף 2.19 לתשקיף 91' עליו סומכים המערערים כמקור להתחייבות כלפיהם, אינו מהווה מקור כזה ואין בה כדי להקים אף אחת מעילות התביעה המנויות בה. 11. גישתי שונה. ראשית, אף לא אחת מהנתבעות לא ביקשה למחוק את התביעה - ככל שהיא נוגעת לתשקיף 91' – בשל העדר עילה. הדיון נסב באופן בלעדי סביב טענת ההתיישנות, אותה קיבל בית המשפט המחוזי. לכן, קיים קושי מבחינה דיונית לבסס מסקנה של דחיית התביעה בשל העדר עילה. גם לגופו של עניין אני רואה את המצב המשפטי באור שונה. אולם, ראיה זו מצריכה הסבר מוקדם של מהות ההבטחה המוזכרת בסעיף 2.19 לתשקיף 91' בדבר הצעת מניות לעובדים. 12. לתשקיף יש שתי פונקציות. האחת, פנייה לציבור לשם רכישת ניירות ערך בתנאים מסוימים (סעיף 15 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968), והפונקציה האחרת, גילוי נאות של כל המידע המהותי למשקיע סביר (סעיף 16 לחוק). חברתי דנה בשאלה העקרונית האם התשקיף, בפונקציה הראשונה, הוא בבחינת "הצעה" במובן דיני החוזים, או הזמנה להצעה גרידא. לטעמי, התשובה לשאלה זו איננה תוצאה של מהות התשקיף בתור שכזה, אלא של תוכן התשקיף. השווה Halsbury’s Statutes (4th ed., vol. 8, 1991) p. 175. יש והפונים לציבור לרכישת ניירות ערך שומרים לעצמם במפורש את הזכות לדחות הזמנות לרכישת ניירות ערך מצד קונים; בנסיבות אלה הפניה לציבור היא בבחינת הזמנה להצעה מצד הציבור. עיין י' גרוס, דיני ניירות ערך ובורסה (תל-אביב, תשל"ג) 86. יצוין כי הוראה מעין זו הייתה מצויה בתשקיף 91', בסעיף 2.2.4. לעומת זאת, אין מניעה עקרונית כי התשקיף על-פי תוכנו יהיה בבחינת הצעה לציבור, במובן סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. עיין א' פלמן וה' בר-מור, דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה (כרך ראשון, תשנ"ד) 476. ואמנם, חוק ניירות ערך אינו שולל את האפשרות כי התשקיף יהיה בבחינת "הצעה". כל מה שהוא דורש הוא כי כל הצעה, הזמנה או פעולה אחרת "המיועדת להניע ציבור לרכוש ניירות ערך" ייעשו בדרך של תשקיף. ראה סעיף 15 לחוק ניירות ערך והגדרת המונח "הצעה לציבור" בסעיף 1 לחוק. יצוין, כי מבחינה מהותית, גם הזמנה להצעה אינה משוללת כל נפקות משפטית. יש לזכור, כי ההזמנה להצעה היא בבחינת משא-ומתן לקראת כריתת חוזה, שבמסגרתו חל סעיף 12 לחוק החוזים. ראה ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה, ירושלים, תשנ"ה) 106. 13. לפי גישתי, אזכור ההסכמה של המדינה להנפיק מניות לעובדי בזק אינו, בנסיבות העניין, חלק מהפונקציה הראשונה של תשקיף, אלא גילוי נאות למשקיע הסביר, דהיינו הפונקציה השנייה. במילים אחרות, הסכמתה של המדינה להנפקה של מניות של בזק לעובדיה, הנזכרת בתשקיף, אינה חלק של התנאים הפנימיים של ההנפקה המוצעת לציבור. היא מעמידה את ציבור המשקיעים על עובדה מהותית, הנוגעת לשינויים עתידיים באחזקות בהון החברה, שיתבצעו באמצעות הנפקה מובטחת אחרת. המימד של חובה להנפיק את ההנפקה האחרת לעובדים אינו נובע במישרין מן התשקיף הנוכחי, אלא מקורו מצוי בהתחייבות נפרדת של המדינה כלפי עובדי בזק. עם זאת, אפשר גם אפשר כי האזכור של חובה מעין זאת בתשקיף הנוכחי, יש בו משום חיזוק ראייתי לקיומה של החובה הזאת. חיזוק נוסף אפשר למצוא במכתב של שר האוצר למנכ"ל בזק מיום 22.5.91. במכתב מאשר שר האוצר את תנאי ההנפקה לעובדים, כפי שמופיעים גם בסעיף 2.20 [צ"ל סעיף 2.19] לתשקיף ומובא בו נוסח הסעיף במלואו. עובדה חשובה היא, כי בטיעונים של בזק והמדינה לא נטען כי לא הייתה קיימת כל התחייבות, וזאת בניגוד לאמור בתשקיף. טענתם העיקרית הייתה כי התשקיף, בתור תשקיף, לא הקים התחייבות מעין זאת. נמצא, כי עדיין קיימת האפשרות הסבירה כי ההתחייבות להנפיק מניות לעובדים באמצעות תשקיף אחר נוצרה מכוח הסכמות חיצוניות בין הצדדים. 14. שאלת קיומה של התחייבות (ממקור חיצוני לתשקיף) לא נבחנה על-ידי בית המשפט המחוזי, וזאת בשל מסקנתו כי ההתחייבות על כל פנים התיישנה. משום כך, אפנה גם אני לסוגיה זו, המצויה בלב הערעור. מועד ביצועה של ההתחייבות להנפיק מניות לעובדים חל ביולי 1991. נמצא, כי ממועד זה נולדה עילת התביעה של המערערים. והנה, התביעה הוגשה בפברואר 2000, בחלוף כשמונה וחצי שנים. מסכים אני עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי אין לראות במסמך מיום 13.8.97, שבו מצוין ההסדר, משום הודאה של המדינה, כמשמעותה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. נכון, כי תשקיף 91' עמד ברקע דרישותיהם של העובדים, אך המסמך מיום 13.8.97 קובע הסדר חדש, שהוא פרי משא-ומתן בין המדינה לבין העובדים. הוא הדין לגבי תשקיף 98', שפורסם בעקבות ההסדר. זאת ועוד אחרת, בהסדר 1997 נאמר במפורש כי: הצעת המניות לעובדים כאמור לעיל מהווה מיצוי תביעות העובדים לענין הצעת המניות בגין התשקיף. המדינה או החברה לא יהיו חייבות לעובדים בכל תמורה, תשלום או פיצוי וכיו"ב בגין נשוא הסדר זה זולת האמור בהסדר זה באופן מפורש. אין לראות בהסדר, שהוא מעין פשרה בין הצדדים לגבי תביעות העובדים, משום הודאה בקיום מלוא זכויות המערערים על-פי תשקיף 91'. צדק, איפוא, בית המשפט המחוזי בקבעו כי עילה אפשרית על פי התחייבות משנת 1991 התיישנה. 15. באשר לטענות הנוגעות לתשקיף מ-1998, מצטרף אני לחוות דעתה של חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן. אי לכך, מצטרף אני לתוצאה אליה הגיעה חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן, אם כי לאו דווקא מכל טעמיה. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: הנחתי היא שלעובדים ניתנה התחייבות בשנת 1991, כי יוצא תשקיף, שיפורסם תוך כחודשיים מעת פרסומו של התשקיף הראשון ביום 23.5.91. תובענתם של המערערים הוגשה לבית המשפט המחוזי בחודש פברואר 2000. משמע, חלפה תקופת ההתיישנות. מקובל עלי שאין לראות במסמך שהוציאה רשות החברות הממשלתיות בשנת 1997 משום הודאה בזכותם של העובדים. אף התשקיף שפורסם בשנת 1998 אינו כולל הודאה בזכות. מכאן, שמירוץ ההתיישנות לא נעצר. די בכך על מנת שייקבע כי בדין נתקבלה טענת ההתיישנות לגבי התחייבות שניתנה, אם ניתנה, ואשר הייתה אמורה להתבצע בשנת 1991. לפיכך, איני רואה צורך להידרש לשאלה מה מהותו של תשקיף, בכלל או במקרה הספציפי. הנני מסכים שאין לקבל את טענות המערערים לגבי התשקיף שפורסם בשנת 1998. אי לכך, אף אנוכי בדעה שדין הערעור להידחות. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, י"א בטבת תשס"ג (16.12.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01051870_J03.doc נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il