סאלח ח'לאילה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 5184/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5184/10 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערער: סאלח ח'לאילה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.06.2010 בת"פ 17288-03-10 שניתן על ידי כב' השופטת ד' סלע תאריך הישיבה: כ"ט בטבת התשע"א (05.01.11) בשם המערער: עו"ד עינת סופר בסרגליק בשם המשיבה: עו"ד דותן רוסו בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. המערער הורשע, על פי הודאתו, בהצתה של רכבו של אדם בשם מוחמד אסדי ביחד עם אחר. לאחר שמיעת הטיעונים לעונש וקבלת תסקיר בעניינו של המערער, השית בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ובלבד שלא יעבור עבירה בה הורשע, או כל מעשה אלימות שהוא פשע, ופיצוי למתלונן בסך של 5,000 ש"ח. 2. בפרשה שבה הורשע המערער, הורשע גם נאשם נוסף, מוחמד בלאלו (להלן: בלאלו), שלו יוחס בכתב האישום גם סעיף של הפרת הוראה חוקית, בגין הפרת תנאי שחרורו בערובה. לתיק זה צירף בלאלו אישומים נוספים שיוחסו לו: החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, קבלת דבר במירמה, פריצה לבניין שאיננו דירה וביצוע גניבה, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו. על בלאלו הושתו 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי ובלבד שלא יעבור בתוך שלוש שנים עבירה בה הורשע, או כל מעשה אלימות שהוא פשע וכן פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח. 3. המערער טוען עתה בערעורו כי העונש שנגזר עליו הינו מופלג בחומרתו בהתחשב בנסיבות המקרה, ברקעו האישי, בהמלצת שירות המבחן כי ראוי להסתפק בתקופת מעצרו עובר לגזר הדין וכן בהשוואה לעונשים שנפסקו במקרים דומים בפסיקה. המערער מדגיש בפנינו את נסיבותיו האישיות הקשות: הוא סובל ממחלת נפש שפרצה בעקבות טראומה שחווה בעת מלחמת לבנון השנייה, כאשר קטיושה נפלה לידו והוא היה עד למותם של מספר אנשים. נוכח מצבו הנפשי הקשה הוא אף ניסה לשים קץ לחייו במהלך המעצר. המערער מוסיף וטוען כי הוא אדם צעיר (בן 22), נטול עבר פלילי (עד למעצרו הנוכחי) וכי ראוי היה להתחשב בגורמים אלה יותר בעת גזירת הדין. עוד ציין המערער כי לאחר אירוע ההצתה נערך הסכם "סולחה" בין משפחתו לבין משפחת המתלונן, שכלל: לקיחת אחריות מצידו לאירוע, התנצלות ותשלום פיצוי בסך 11,500 ש"ח לבעל הרכב (דודו של המתלונן). 4. בדיון שנערך בפנינו טענה באת-כוחו של המערער בהרחבה כי יש להקל בעונשו גם בשים לב לעונש שהושת על בלאלו, שהורשע בביצוע עבירת ההצתה וכן בעבירות נוספות, כמפורט לעיל, ונדון בסך הכל ל-36 חודשי מאסר בפועל, זאת, כאשר על המערער שלפנינו, שאין לו כל עבר פלילי – הושתו 30 חודשי מאסר בפועל. בא-כוח המדינה טען מנגד כי מעשהו של המערער הינו מעשה חמור, שהיה מתוכנן מראש ולא נבע מגחמה של רגע. לשיטתו, נוכח חומרת העבירה שבה הורשע המערער, יש צורך בהטלת עונש מרתיע, כפי שאכן נעשה במקרה שלפנינו. בפנינו הובא גם תסקיר עדכני מטעם שירות המבחן, שבו נאמר כי המערער מוגדר כאסיר טעון פיקוח, נוכח החשש שיתאבד. כן נאמר כי המערער מגלה קשיי הסתגלות בכלא. 5. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כך שעונשו של המערער יופחת ויועמד על תקופה של 24 חודשי מאסר, הכל כפי שיובהר להלן. 6. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר נפלה בגזר הדין טעות מהותית הבולטת על פניה, או בשים לב לנסיבות מיוחדות המצריכות התחשבות (ראו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 2287/09 והבה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.2010)). אמנם, העונש שהושת על המערער שלפנינו איננו כשלעצמו כזה שיש בו סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה, בשים לב לחומרת העבירה שהמערער הורשע בה, אולם מצאנו שתי נקודות שבהן, לגישתנו, ראוי היה להתחשב באופן מיוחד בעת גזירת דינו של המערער ואלה מצדיקות התערבות קלה בעונש: (א) עקרון אחידות הענישה מחייב פה הקלה מסוימת בעונשו של המערער וזאת כדי להבחין בין עניינו לבין עניינו של בלאלו, שותפו, שלו עבר פלילי מכביד. משמעות עיקרון זה היא שמקום בו מורשעים שניים בביצוע עבירה בצוותא-חדא, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל עליהם (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 738, 752 (2004)). עם זאת, עקרון אחידות הענישה: "אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים" (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 441, 447 (2003)). בפרט כך כאשר נסיבותיו של שותף אחד מיוחדות לקולה, או לחומרה משל שותפו, שאז עשויות נסיבות אלו להשפיע על העונש שיושת עליו ולאבחנו משותפו (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999)). הנסיבות במקרה שלפנינו, המפורטות בהרחבה לעיל, מצדיקות כאמור הבחנה משמעותית יותר בין העונשים שהושתו על בלאלו ועל המערער, וזאת על דרך של הקלה מסוימת בעונשו של המערער, מה גם שלבלאלו עבר פלילי מכביד והרשעתו כללה מספר עבירות נוספות. (ב) מצבו הנפשי הקשה של המערער, והעובדה שחווה טראומה קשה בעת מלחמת לבנון השנייה מצדיקה התחשבות מיוחדת בו על דרך של הקלה בעונש שהושת עליו. בהקשר זה אין להתעלם מן ההמלצה הראשונית של שירות המבחן להסתפק במעצר שבו שהה המערער, וכן מן האמור בתסקיר הנוכחי, שממנו ניתן ללמוד על הקשיים של המערער בהיותו בבית הסוהר (שאותם לא נפרט בשל צנעת הפרט). 7. מן הטעמים שנסקרו לעיל החלטנו לקבל, כאמור, את ערעורו של המערער באופן חלקי כך שעונש המאסר בפועל שהושת עליו יועמד על 24 חודשי מאסר. ביתר חלקי גזר הדין לא מצאנו לנכון להתערב והם יוותרו על כנם. שירות בתי הסוהר מתבקש להמשיך ולעקוב אחר מצבו של המערער ולהושיט לו כל עזרה וטיפול שיידרשו, בהתאם לנהלים. ניתן היום, ד' בשבט התשע"א (9.1.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10051840_K01.doc דנ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il