סאמר עליאן נ. שר הבטחון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 51772-12-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף העותרים: סאמר עליאן ו-21 אחרים נגד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. מפקד פיקוד המרכז עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ד' בטבת התשפ"ו (24.12.2025) בשם העותרים: עו"ד סוהאד בשארה בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופט דוד מינץ: בעתירה שלפנינו ביקשו העותרים כי נורה על ביטול "הודעה בדבר הריסת מבנים לצרכים ביטחוניים מובהקים – מרחב מ"פ נור א-שמס" (להלן: ההודעה) שהוציא משיב 2 (להלן: המפקד הצבאי) ביום 14.12.2025, בה הורה על הריסה של כ-25 מבנים במרחב מחנה פליטים נור א-שמס (להלן גם: מחנה הפליטים או המחנה). לחלופין ביקשו העותרים כי נורה להימנע מהריסת הבניינים הספציפיים בהם הם מתגוררים. הרקע לעתירה וטענות הצדדים ביום 14.12.2025 פורסמה הודעת המפקד הצבאי, בה צוין כי הריסת המבנים צפויה להתחיל ביום 18.12.2025 וכי ישנו פרק זמן של 72 שעות העומד לרשות מי שמעוניינים לפנות ציוד מהבתים או להעלות טענות אחרות בפני מנהלת התיאום והקישור הגזרתית. המפקד הצבאי פרסם שתי מפות שונות של המבנים המיועדים להריסה, והובהר כי המפה המתוקנת שפורסמה משקפת ניסיון לצמצום היקף ההריסה הנדרש, ואכן קיים מבנה שיועד להריסה במפה הראשונה ולא נכלל במתוקנת. ביום 15.12.2025 הגישה באת כוחם של העותרים השגה על ההודעה, והיא נדחתה במענה של היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון ביום 16.12.2025. מכאן העתירה שלפנינו. בפתח הדברים יוער כי ההודעה הנוכחית באה על רקע החלטה שהתקבלה בפיקוד מרכז בחודש מרץ 2025 בדבר שינוי תפיסה ביחס למחנות הפליטים בצפון השומרון ולאופן הפעולה בהם. זאת במטרה להשיב את חופש הפעולה במחנות הפליטים ולהביא לפירוק תשתיות טרור בתחומיהם. בתוך כך, החל מהלך של ארגון ועיצוב מחודש של המרחב כך שתתאפשר תנועה רכובה של כוחות הביטחון הפועלים לסיכול תשתיות טרור במרחב המחנות. בהמשך לאמור התקבלו מספר החלטות על הריסת מבנים במחנות בצפון השומרון, לרבות הודעה בה הורה המפקד הצבאי על הריסה של כ-47 מבנים במחנה פליטים נור א-שמס, המחנה מושא העתירה לפנינו. על הודעה זו הוגשה עתירה אשר נדחתה על יד בית משפט זה ביום 9.5.2025 (בג"ץ 12276-05-25 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הביטחון, ח"כ ישראל כ"ץ (9.5.2025) (להלן: עניין נור א-שמס הראשון)). יצוין כי הוגשו עתירות נוספות נגד החלטות המפקד הצבאי על הריסת מבנים במחנות פליטים כחלק משינוי התפיסה הביטחונית אשר נידונו בבית משפט זה ונדחו (בג"ץ 6221-07-25 גביהי נ' שר הבטחון (29.7.2025); בג"ץ 32501-06-25 עדאלה מרכז משפטי נ' שר הבטחון (17.6.2025); בג"ץ 54641-03-25 עיריית ג'נין נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (23.3.2025) (עניין עיריית ג'נין)). בתמצית, העותרים טענו כי במוקד העתירה עומדות עשרות יחידות דיור המאכלסות מאות תושבים והחלטת המפקד הצבאי סותרת את המשפט ההומניטרי הבינלאומי וכן את המשפט המנהלי החל באזור, כך שיש לבטל את ההודעה. עוד נטען, כי הופרה הזכות לשימוע של תושבי המחנה העקורים מבתיהם מזה כשנה כך שרבים מבעלי הבתים כלל לא קיבלו את ההודעה, וגם לא פורטו הטעמים הספציפיים להריסת כל מבנה באופן הפוגע ביכולתם לממש את זכותם. בהיעדר ההנמקה יש גם כדי לפגום ביכולת לבצע ביקורת שיפוטית מיטבית; כי הריסת הבתים פוגעת בזכותם של בעלי הבתים לקניין, לכבוד ולחירות ובהיעדר צורך ביטחוני מובהק גם מפרה את אמנת ג'נבה הרביעית; כי הריסת המבנים מהווה העברה בכפייה המנוגדת לדין; כי ההודעה סותרת סיכום לפיו התאפשר לתושבים לחזור לבתיהם בעתיד הקרוב; כי היקף ההריסות במחנה הפליטים הוא גדול ביותר כך שמסב פגיעה לתשתיות ולמרקם החברתי של המחנה; כי ההריסה הורחבה אל מחוץ לגבולות המחנה; כי יש לתת את הדעת להרס המצטבר במחנה; כי ההודעה היא שרירותית ולא נבחנו חלופות פחות פוגעניות ובפרט ביחס לבנייני העותרים אשר בעניינם ניתן לעשות שימוש בחלקה ריקה סמוכה להם חלף הריסתם; כי אין צורך צבאי דחוף או מיידי המחייב את הריסת המבנים בעת הזו אלא אך במהלך צופה פני עתיד; כי לא ניתנה שהות מספקת לתושבי המקום לפנות את בתיהם מתכולתם; וכי עיון בתכנית ההריסה המוצעת מגלה כי אף אם יש מקום לקבל את עמדת המשיבים שההריסה נדרשת מטעמי ביטחון, חלק מהמבנים המיועדים להריסה אינם דרושים לצורך הגשמת מטרה זו. המשיבים עמדו בתגובתם על כך שדין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בשיקול דעתו של המפקד הצבאי. נטען, בעיקרו של דבר, כי הודעת המפקד הצבאי מקורה בצורך צבאי מובהק כחלק משינוי התפיסה בפעילות במרחב; כי הריסת המבנים נדרשת לצורך השלמת ארגון המרחב וכדי לספק מענה לתורפה המבצעית בשטח מחנה הפליטים, תוך יצירת גישה רכובה למקבצי בינוי שהם בעלי פוטנציאל גבוה לשוב לשמש כמרחבי טרור; כי נבחנו חלופות שונות ונמצא כי אין בהן כדי לתת מענה כנדרש ולהשיג את התכלית המבצעית; כי המפקד הצבאי נתן דעתו לפגיעה באוכלוסייה ואיזן אותה עם הצורך המבצעי; כי נערכה בחינה מדוקדקת ופרטנית של המבנים תוך שצומצמו מספר המבנים להריסה למינימום ההכרחי והמפקד הצבאי נמנע מלהורות על הריסת מבנים חיוניים לאוכלוסייה האזרחית דוגמת מבני רפואה ודת; כי לא נפל פגם בפרק הזמן שניתן לצורך מימוש זכות הטיעון של הנפגעים מההחלטה; כי למרות שאין "בהילות" בביצוע ההריסה בעת הזו, קיימים צורך רב ודחיפות בהשלמת הפעולה נוכח הנסיבות הביטחוניות המתקיימות במחנה, כאשר עודנו קיים סיכון לכוחות במרחב המחייב תנועה בכלים ממוגנים בלבד; כי נמסרו הודעות לנציגי המשפחות אשר בתיהם מיועדים להריסה; כי במסגרת התיאום לכניסת בעלי הבתים לצורך הוצאת ציוד נכנסו כ-290 תושבים והתיאום צפוי להימשך באופן המלמד על הגעת ההודעה לנמעניה הרלוונטיים; כי טענות העותרים בדבר חלופות פרטניות אשר לא הועלו במסגרת ההשגה לוקות באי מיצוי הליכים, וכי גם לגופן יש לדחות אותן נוכח הבחינה המדוקדקת שאף באה לידי ביטוי בתיקון מפת ההריסה. כך למשל, החלקה הריקה אליה מתייחסים העותרים בטענותיהם אינה רחבה דיה ולכן לא מהווה חלופה רלוונטית. לבסוף, המשיבים גם הציעו להגיש לבית המשפט עַזַר הפורט את פריסת תשתיות הטרור במחנות הפליטים. דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה וקיימנו דיון בו שמענו את טענות הצדדים בעל-פה לפנינו, עיינו בחומר חסוי ואנשי המקצוע ענו לשאלותינו במעמד צד אחד, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. בית משפט זה עמד לא פעם על כך שלמפקד הצבאי נתונה הסמכות להרוס מבנים בשל צרכים צבאיים דחופים, ופעולתו זו היא הן על פי המשפט המקומי והן על פי המשפט הבינלאומי (עניין נור א-שמס הראשון, פסקה 9; בג"ץ 2977/02 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד נו(3) 6, 8 (2002)). לצד האמור, אין חולק כי על המפקד הצבאי לעשות כן בסבירות ובמידתיות תוך איזון בין הפגיעה הנגרמת לתושבי האזור לבין צרכי הביטחון (עניין נור א-שמס הראשון, פסקה 9; בג"ץ 5779/22 עיריית חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.1.2023)). אכן, בית משפט זה מעביר את שיקול דעת המפקד הצבאי תחת שבט ביקורתו. עם זאת, למפקד הצבאי שמור שיקול דעת רחב בשים לב למומחיותו הייחודית ובית המשפט לא ימיר את שיקול דעת המפקד הצבאי בשיקול דעתו שלו, ויתערב בו אך במקרים חריגים וקיצוניים (עניין עיריית ג'נין; בג"ץ 4655/24 חליל נ' המפקד הצבאי באזור בגדה המערבית, פסקה 6 (30.12.2024); בג"ץ 239/23 חמדאן נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 6 (19.3.2023); בג"ץ 10356/02 הס נ' האלוף משה קפלינסקי, מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד נח(3) 443, 458 (2004)). בענייננו, מתגובת המשיבים ומהדברים שהובאו בדיון לפנינו, עולה כי בבסיס החלטת המפקד הצבאי עומד צורך צבאי מובהק ודחוף. זאת נוכח העובדה שבמחנה הפליטים הוקמה תשתית טרור נרחבת וזה הפך למוקד טרור משמעותי, וכן נוכח הסיכון הממשי לחיי הכוחות והקושי בביצוע פעולות סיכול ואכיפה במחנה במצב הקיים בהיעדר גישה רכובה למוקדי הטרור. עוד יודגש כי לאחר שעיינו בחומר החסוי, נחה דעתנו כי יש ממש בטענות אלו של המשיבים וכי אכן קיימים טעמים משמעותיים המבססים את הצורך הצבאי האמור. כמו כן, התרשמנו כי המפקד הצבאי נתן דעתו לשיקולים הרלוונטיים וערך איזון נכון ומדוד למול הפגיעה שנגרמת לתושבי המקומיים. בתוך כך, הוא ערך בחינה פרטנית של המבנים ואף החריג לבסוף את אחד מהם הואיל ומצא כי ניתן היה לעשות כן ולהגשים את מטרות הפעילות בלעדי הריסתו. במסגרת זו, גם נתן את דעתו לכך שמדובר בהריסה נוספת של מבנים במחנה, עם זאת הובהר כי זו נדרשת בכדי להשיג את התכלית המבצעית וכדי לספק מענה לתורפה המבצעית בשטח מחנה הפליטים. גם לא מצאנו ממש בטענות העותרים לעניין פגיעה בזכות הטיעון שלהם. כפי שנפסק זה מכבר, מדובר בזכות יחסית שיש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים ובכלל זה שיקולים ביטחוניים דחופים (עניין א-שמס הראשון, פסקה 11; עניין עיריית ג'נין; בג"ץ 6696/02 עאמר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נו(6) 110, 116-114 (2002)). בענייננו, לא נפל כל פגם באיזון שערך המפקד הצבאי. במסגרת זו, המשיבים עמדו על כך שמלבד פרסום ההודעה, נמסרו גם הודעות לנציגי המשפחות אשר בתיהן מיועדים להריסה. עוד עמדו על כך שמסירת ההודעות לנציגי המשפחות הייתה אפקטיבית והדבר בא לידי ביטוי במספר בעלי הבתים שתיאמו כניסה לבתיהם בכדי להוציא מהם ציוד. כמו כן, ניתן פרק זמן של 72 שעות, הארוך מזה שניתן במקרים דומים, וקיימת דחיפות לביצוע פעולות ההריסה נוכח הנסיבות הביטחוניות והסיכון לפעילות הכוחות במצב הנוכחי. לאור כל האמור העתירה נדחית. ההריסה לא תבוצע אלא לאחר יום 27.12.2025. לצד זאת נציין כי רשמנו לפנינו את הודעת המשיבים כי אם תהיה פנייה פרטנית מטעם מי מהעותרים לקבלת אפשרות לפינוי הציוד שבבתיהם, הדבר יישקל בחיוב בכפוף לנסיבות הביטחוניות הקיימות. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ד' טבת תשפ"ו (24 דצמבר 2025). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט