פסק-דין בתיק ע"פ 5177/03
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5177/03
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
שמואל מור
נ ג ד
המשיבה:
1. דנציגר-משק
פרחים "דן"
משיבים פורמאליים:
2. מזל מור
3. יונתן מור
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל אביב בת.א. 2512/02 (בש"א 7383/03) מיום 8.4.2003 שניתנה על ידי כבוד
השופט י' זפט
תאריך הישיבה:
כ"א בטבת התשס"ד
(15.01.04)
בשם המערער:
עו"ד ננטל אברהם
בשם המשיבה:
עו"ד זלינגר חנן
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
1. לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב, לפיה הוטל על המערער, בגין בזיון בית המשפט, קנס של 75,000 ₪ והוטל
עליו חיוב בהוצאות בסך 25,000 ₪.
2. בית המשפט המחוזי נתן צו מניעה זמני שאסר
על המערער לשווק בכל דרך פרחים מזן מסוים. המשיבים טענו כי המערער הפר צו זה. על
כן נקטו המשיבים בהליך לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. בית המשפט קבע כי אכן
היתה הפרה של הצו, וביודעין.
3. בית המשפט הוסיף וקבע כי מדובר בהפרה בקנה
מידה נרחב למטרות מסחריות וכי הסנקציה נועדה ל"שכנוע" כי ההפרה אינה
משתלמת. הוא גזר על המערער קנס בסכום של 75,000 ₪, תוך שהוא מציין שהפרה נוספת
עלולה לסבך את המערער בקנס גבוה יותר ואף במאסר.
4. בין שאר הטענות, טען המערער כי שגה בית
המשפט בכך שהטיל על המערער קנס "בפועל" ולא קנס "על תנאי".
לשאלתנו השיב בא-כוח המערער כי אם תתקבל טענה זו זונח הוא את שאר טענותיו. נתמקד
איפוא בטענה האמורה. לדעתי צודק המערער בטענה: בע"פ 1160/98 שיז"פ שיווק יזום פרוייקטים לבניה בע"מ ואח' נ' אשכנזי, פ"ד
נד (1) 230, 237, קבע השופט ריבלין, בהסכמת חברי הנשיא ברק והשופטת דורנר, תוך
אזכור פסיקה קודמת:
"הסנקציה המוטלת על אדם המסרב לציית לצו בית-המשפט נועדה לכפות
עליו, על-ידי הטלת קנס או מאסר, לבצע את שנצטווה לעשות. ודוק: הקנס הוא לעתיד
והמאסר הוא לעתיד, ומימושם הוא פועל יוצא של הפרה שתבוא לאחר הטלתם. סעיף 6
לפקודה '..."צופה פני העתיד". הוא בא לכפות ביצוע מעשה או מחדל "מחר"...'
(ע"פ 519/82 ... [גרינברג נ' מ"י, פ"ד לז (ב) 187] בעמ'
191). תכליתו של הצו היא לכפות ציות בעתיד ולא לענוש בשל מה שאירע בעבר
(הנשיא שמגר בע"פ 281/80 לגו מ. למלשטרייך בע"מ נ' בר רם
בע"מ ... [ואח', פ"ד לד (4) 557] בעמ' 559). '... מטרתה של הוראה זו
אינה עונשית אלא אכיפתית, היינו תכליתה להביא לכך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו
מן הכוח אל הפועל' (השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"פ 7148/98 עזרא [ואח'] נ'
זלזניאק [ואח'], ... [פ"ד נג (3) 337], בעמ' 346). אין זה עונש מותנה
שנגזר בשל עבירה שכבר בוצעה ושמימושו מותנה בביצוע עבירה נוספת. לפיכך, אין להטיל
במסגרת הפקודה מאסר מותנה בגין הרשעה על עבירה שכבר בוצעה. ניתן להתרות בשבט המאסר
כדי למנוע הפרה בעתיד.
לפיכך לא יהא מימוש העונש המרתיע בעתיד אוטומטי והוא יופעל על-פי
שיקול-דעת בית-המשפט במקרה של הפרה נוספת (ראו ע"פ 423/88 נלבנדיאן
נ' נלבנדיאן ... [פ"ד מד (3) 126], בעמ' 131)" (ההדגשה אינה במקור).
ברע"פ 7148/98 הנזכר בציטוט האמור
ציינה השופטת שטרסברג-כהן:
"התכלית החקיקתית שביסוד הוראת סעיף 6 לפקודת הבזיון נדונה בשורה
ארוכה של פסקי-דין של בית-משפט זה. בית-המשפט קבע, כי מטרתה של הוראה זו אינה
עונשית אלא אכיפתית, היינו תכליתה להביא לידי כך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו מן
הכוח אל הפועל. מטרת הסנקציה המוטלת מכוח סעיף 6 לפקודת הבזיון היא לסייע לנפגע
לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית, שלפיה זכה בדין. מכאן הגישה, שלפיה סעיף 6 'צופה
פני עתיד', והוא בא לכפות לעשות מעשה או להימנע מלעשותו 'מחר' (ראו למשל:
ע"פ 6/50 לויט נ' אנגל [פ"ד ד 459], בעמ' 468-469; דב"ע
נז/48-13 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הכללית החדשה ... [לא פורסם]; ע"פ
519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל ... [פ"ד לז (2) 187], בעמ' 191);
ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון ... [פ"ד לד (4)
232], בעמ' 240-239; ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נ' סלמאן ...
[פ"ד לג (3) 101], בעמ' 105; ע"פ 281/80 לגו מ. למלשטרייך בע"מ
נ' בר רם בע"מ ... [פ"ד לד (4) 557], בעמ' 559)" (ההדגשה אינה
במקור).
5. על כן אציע לחברי
לקבל את הערעור במובן זה שנבטל את הקנס שהוטל בערכאה הראשונה, ונקבע כי במקום הקנס
שבוטל נכפה על המערער בקנס לציית לצו שניתן ביום 11.3.2003, בבש"א 7383/03 בת.א.
2512/02 של בית המשפט המחוזי בתל אביב. הקנס יעמוד על 10,000 ₪ לכל יום של הפרה.
6. המערער זנח כאמור את
כל שאר טענותיו, לכן ההוצאות שנפסקו בערכאה הראשונה יעמדו בעינן.
ש
ו פ ט ת
הנשיא א' ברק:
1. אני מסכים לתוצאה אליה הגיעה חברתי השופטת
נאור. יחד
עם זאת, הדרך שהוליכה אותי לתוצאה זו שונה מדרכה. בפסק דינה מקבלת חברתי את טענת המערער
לפיה שגה בית המשפט המחוזי שעה שהטיל על המערער קנס "בפועל" ולא קנס
"על תנאי". לשיטתה של חברתי, שעה שבית-המשפט מבקש להטיל קנס מכוחו של
סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט הרי ש"הקנס הוא לעתיד והמאסר הוא לעתיד,
ומימושם הוא פועל יוצא של הפרה שתבוא לאחר הטלתם". גישתי שלי שונה.
לשיטתי, בית-המשפט יכול, בנסיבות מתאימות, להטיל קנס ב"פועל", על אתר,
בלא להמתין להפרה שתבוא לאחר הטלתו, ובלבד שמטרת הקנס אינה הענשה על ההתנהגות
בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרות נוספות בעתיד.
2. סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט, שהוא
מושא המחלוקת בין הצדדים, קובע:
"המסרב לציית לצווי בית-המשפט
6. (1) בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך
במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף
אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר
לעשות כל מעשה".
תכליתה של הוראה זו היא לכפות ציות בעתיד להוראות
בית המשפט המופרות, ולא לענוש על מה שאירע בעבר. ההוראה צופה פני עתיד ולא פני
עבר. היא נועדה לכוון התנהגות בעתיד ולא לענוש על התנהגות בעבר. בית משפט זה עמד
על כך כבר לפני למעלה מחמישים שנה (ע"פ 6/50 לויט נ' אנגל,
פ"ד ד 459 (להלן – פרשת לויט)). השופט ש"ז חשין ציין
באותה פרשה כי "סעיף 6 לא קבע עונש על הפרת הצו, אלא הסמיך את בית-המשפט
להטיל קנס או מאסר כדי לכוף ציות לצו בעתיד. יוצא מכאן, כי במקום שברור כי הצו לא
יקוים בין כך ובין כך, משום שאין אפשרות לקיימו, אין סעיף 6 חל כלל (שם, בע' 469)."
הלכה זו השתרשה לאורך השנים שחלפו מאז פסיקתה (ראו למשל את ע"פ 519/82 גרינברג נ'
מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 187, 191 – 192; רע"פ 7148/98 עזרא נ'
זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 346 (להלן -פרשת עזרא);
ע"פ 1160/98 שיז"פ שיווק יזום פרוייקטים לבניה בע"מ נ' אשכנזי,
פ"ד נד(1) 230, 237 (להלן – פרשת שיז"פ)). אכן, סעיף
6 לפקודה עניינו ב"ביזיון האזרחי" (Civil Contempt) שמטרתו הינה אכיפתית ולא עונשית (ראו Gompers v. Buck's Stove and Range Co. 31 S.Ct. 492, 498 (1911); Lowe & Sufrin
The Law of Contempt 555 (3rd ed., 1996); Miller Contempt of Court 633 (2000)).
3. השופטת נאור מסיקה
מהעובדה כי סעיף 6 לפקודה צופה פני עתיד, וכי הוא בא לכפות לעשות מעשה או להימנע
מלעשותו "מחר" (פרשת עזרא, בעמ' 346) שגם הסנקציה מכוחו צריכה
להיות "על תנאי". לשיטתה, ניתן לקנוס את המפר את צו בית המשפט רק בגין
הפרה שתבוא לאחר הטלת הקנס. לגישה זו יש גם סימוכין בספרות (ראו מ' קשת ביזיון
בית-משפט 200 (תשס"ב)). דעתי
שונה. לשיטתי, אין מניעה, במקרים המתאימים, להטיל קנס על אתר לאור התנהגות המפר עד
להטלת הקנס, ובלבד שמטרתו אינה ענישה על התנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרה בעתיד
(ראו גולדשטיין "יחסי-הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא-כספיות של בתי-משפט –
עקרון הדרך החמורה פחות" משפטים טז 176, 178
(תשמ"ו); כן ראו את דברי הלורד Wilberforce בפרשת
Heatons Transport (St.
Helens) Ltd v. Transport and General Workers Union [1972] 3 All ER 101, 117).
4. לגישה לפיה הקנס מכוחו של סעיף 6 לפקודת
בזיון בית המשפט חייב להיות "על תנאי" אין עיגון בלשון הסעיף ובתכליתו.
באחת הפרשות כתבתי בעניין זה:
"כידוע, רשאי בית-המשפט להטיל מאסר או קנס 'בפועל' או 'על-תנאי'.
במקרה הראשון הכפייה פועלת מיד והיא תופסק לגבי העתיד אם יוכח שהצו קויים. במקרה
השני הכפייה מוטלת באופן נורמטיבי בלבד, ובית-המשפט יפעיל אותה הלכה למעשה, בהליך
עתידי, אם יוכח שהצו טרם קויים (ע"א 24/78 ויטקו כימיכלים בע"מ נ' סלמאן, פ"ד לג(3) 101,
106 (להלן – פרשת ויטקו); ראו גם ע"פ
281/80 לגו מ.
למלשטרייך בע"מ נ' בר רם בע"מ, פ"ד לד(4) 557; ע"פ 423/88 נלבנדיאן נ' נלבנדיאן, פ"ד מד(3) 126
(להלן – פרשת נלבנדיאן))".
לדעתי, האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי
עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט, הנוגעת
לאכיפה יעילה של צווי בית-המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט כמכשיר משפטי
יעיל ומרתיע (קשת, ביזיון בית-משפט, בעמ' 3). אכן, סעיף 287 לחוק
העונשין, התשל"ז–1977, כפי שתוקן לאחרונה, קובע כי הפרת הוראה של בית משפט,
ככזו, הינה עבירה פלילית. אולם אין די במכשיר הפלילי. העובדה כי מפר צו בית משפט
ידע כי אין להטיל עליו סנקציה מיידית תפגע קשות בהיותו של כלי הביזיון מרתיע,
ותפגע באפקטיביות האכיפתית שלו. היא יכולה לעודד זלזול בצווי בית-המשפט. חשש זה
אינו חשש ערטילאי או חדש למרבה הצער (ראו דין וחשבון של הוועדה לתיקון דיני
אי-ציות לצווי בית משפט 2 (הרנון יו"ר, 1971)). על רקע זה אין להבין
את הליכי הביזיון האזרחי כמי שנוגעים רק לצדדים המתדיינים, אלא כי גם לחברה כולה
יש אינטרס מהותי ביותר בכיבוד הוראותיו (ראו Nicholls v. Nicholls [1997] 1 W.L.R. 314, 326). על כן, הטלת קנס על אתר יכולה לשכנע את מפר הוראות בית-המשפט כי
המשך אי הציות להוראה השיפוטית אינה כדאית (פרשת ויטקו, בעמ'
107).
5. אמת, קיים בקנס שמופעל על אתר אלמנט עונשי
(ראו פרשת עזרא, בעמ' 346). אולם, אין
בכך כדי לשנות לעניין עצם הסמכות השיפוטית להטילו. זהו אופיו של סעיף 6 לפקודת
בזיון בית המשפט הכולל "אלמנט עונשי מסויים" (ועדת הרנון, בעמ'
27), והדברים עולים כבר משם הפקודה העושה שימוש במונח "בזיון" (הרנון בזיון בית
משפט על ידי אי-ציות 342 (תשכ"ה)). הליך הביזיון הוא הליך מעורב
אזרחי-פלילי, או ליתר דיוק הליך sui
generis (גולדשטיין, דרכי אכיפת
הוראות לא כספיות, בעמ' 179). אכן, קו הגבול בין המימדים הפליליים למימדים
האזרחיים של הליך הביזיון האזרחי אינו ברור (ראו את פרשת Mine Workers, Lowe & Sufrin,
The Law of Contempt, 558).
על כן, אין בעובדה כי קיים בקנס המוטל על אתר אלמנט עונשי מסויים כדי לשלול ממנו
את תכליתו האכיפתית לגרום לצד המפר את הוראות בית המשפט לחזור ולמלא אחריהן.
6. סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד. גם אם רשאי בית
המשפט להטיל סנקציה מיידית אין זאת אומרת שתמיד ראוי להטיל
אותה. הסנקציה המוטלת מכוחה של פקודת בזיון בית המשפט הינה סנקציה שתכליתה לכפות
ציות להוראות בית המשפט. סנקציה חריפה מידי עלולה להפוך לסנקציה עונשית במהותה,
ועל כן היא עלולה להחטיא את תכליתו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית-המשפט (פרשת ויטקו, בעמ'
107). יש "לתפור" את הסנקציה בזהירות הראויה בהתחשב בנסיבות שעל הפרק.
כמו כל החלטה שיפוטית אחרת, גם בעניין התגובה השיפוטית במסגרת הליכי ביזיון,
הסנקציה צריכה להיות סבירה ומידתית (ראו גולדשטיין, דרכי אכיפת הוראות
לא כספיות, בעמ' 183). על בית המשפט לבחון האם הטלת סנקציה
"על תנאי" די יהיה בה, בנסיבות העניין, להשיג את מטרות האכיפה. עליו
לציית להוראותיו של חוק-יסוד כבוד האדם וחירותו, ולעמוד על המשמר מפני פגיעה לא
נאותה בקניינו של מפר פסק הדין לצד שמירה נאותה על זכויותיו של הנהנה ממנו (השוו
שורץ "מגמות התפתחות בסדר הדין האזרחי" ספר השנה של המשפט
בישראל 417 (רוזן צבי עורך, 1997)). נראה לי כי הסנקציה על תנאי שמציעה
חברתי הינה חמורה מספיק כדי להרתיע את המערער מפני המשך ההפרה את הוראות בית
המשפט. בית משפט זה הטיל בעבר סנקציה זו בנסיבות הדומות לנסיבות שלפנינו (ראו
בפרשת ויטקו), ועל כן גם לדעתי מדובר בסנקציה ראויה המאזנת כראוי בין
השיקולים שעל הפרק.
מטעמים אלה מסכים אני לתוצאה אליה הגיעה
חברתי.
ה
נ ש י א
השופטת א' חיות:
1. אני מסכימה לתוצאה אליה הגיעה חברתי,
השופטת מ' נאור, בדבר חיוב המערער בקנס עיתי ומותנה. יחד עם זאת, מקובלת עליי עמדת
הנשיא לפיה הקנס אותו ניתן להטיל מכוח סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית-המשפט אינו
מוגבל לקנס מותנה בלבד ובמקרים מתאימים ניתן להטיל במסגרת הליכי ביזיון גם קנס
בפועל לתשלום מיידי, על מי שנמצא כי הפר צו של בית-המשפט. הלכה פסוקה היא, כי
ההליכים על-פי פקודת ביזיון בית-המשפט נושאים בעיקרם אופי אכיפתי - אזרחי ולא
עונשי- פלילי, והם מיועדים לסייע לבעל-הדין אשר לטובתו ניתן צו בית-המשפט להשיג את
קיום הסעד שקיבל. לפיכך, מקובל לומר כי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית-המשפט "צופה
פני עתיד" (ראו: ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים
בע"מ נ' מעדי סלמאן, פ"ד לג(3) 101, 105; רע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח' פ"ד נג(3) 337; 346; ע"פ
1160/98 שיז"פ שיווק ייזום פרויקטים לבניין
ואח' נ' אשכנזי, פ"ד נד(1) 230 (להלן: עניין שיז"פ)). אכן, הסנקציות הקבועות בסעיף 6 לפקודת ביזיון
בית-המשפט מיועדות לכוף אדם לציית בעתיד לצו
בית-המשפט שאותו הפר, אולם מכאן אין נובע כי הקנס והמאסר שנקבעו כאמצעי אכיפה
בסעיף 6 הנ"ל צריכים אף הם לצפות פני עתיד במובן זה שאין להטילם אלא אם תתרחש
הפרה בעתיד. פירוש מצמצם כזה באשר לאמצעי האכיפה הקבועים בסעיף 6 לפקודת ביזיון
בית המשפט אינו מתחייב מלשון הסעיף המסמיך את בית המשפט "לכוף אדם בקנס או
במאסר לציית לכל צו שניתן...", והתכלית המונחת ביסוד הפקודה, אליה התייחסתי
לעיל, אף היא תצא נפסדת אם יוענק לאמצעי האכיפה הקבועים בפקודה פירוש מצמצם, שאינו
מאפשר הטלת מאסר מיידי או קנס מיידי במקרים ראויים. עוד ראוי לציין כי על פי הדין
האנגלי, אשר שימש בסיס והשראה לפקודת ביזיון בית המשפט, נקודת המוצא בכל הנוגע
לסנקציות שניתן להטיל בהליכי "ביזיון אזרחי" הינה כי המאסר וכן הקנס
מוטלים בפועל, והשאלה האם ניתן כלל להטיל במסגרת זו סנקציה של קנס מותנה טרם
הוכרעה סופית (N. Lowe & B. Sufrin The Law of
Contempt (3rd ed. London 1996) 637; C.J. Miller Contempt of
Court (New York 2000) 52)
. לסיכום, מקובלת עליי הגישה לפיה אמצעי האכיפה שיבחר בית-המשפט להטיל במקרה נתון-
קנס או מאסר - וכן עוצמתם - לאלתר או כאמצעי המתרה מפני הפרה בעתיד- נתונים לשיקול
דעתו של בית-המשפט, אשר בפניו מתנהלים הליכי הביזיון. כפי שציין הנשיא, הסנקציה
המופעלת במסגרת הליכי הביזיון צריך שתהא סבירה ומידתית ובכל מקום שבו סבור
בית-המשפט כי די בהטלת סנקציה "על-תנאי", יש להסתפק בכך. אולם, ניתן
בהחלט להעלות על הדעת מקרים שבהם הפרת הצו בעבר הייתה כה קשה ובוטה עד כי ניסיון
העבר מצדיק נקיטת אמצעים מידיים נגד המפר, על מנת להמריצו באופן יעיל שלא להמשיך
בהפרת הצו. במקרים כאלה ראוי כי בית המשפט יורה על נקיטת אמצעים מיידיים נגד המפר,
ולגישתי הסמכות לעשות כן הוענקה לו בסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. אשר למקרה
שבפנינו, הסנקציה שהציעה חברתי השופטת מ' נאור אכן די בה כדי להרתיע את המערער
מפני המשך הפרת הצו בעתיד, ולפיכך אני מצטרפת, כאמור, לתוצאה אליה הגיעה חברתי.
ש
ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת מ'
נאור.
ניתן היום, י"ג ניסן תשס"ד
(4.4.2004).
ה נ ש י
א ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03051770_C02.docעע
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il