בג"ץ 5176-16
טרם נותח
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 5176/16
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5176/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופט מ' מזוז
העותר:
פנחס זמיר
נ ג ד
המשיבה:
פרקליטות המדינה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופט צ' זילברטל:
עתירה זו מופנית כלפי עובדי ציבור שונים המעורבים בהעמדתו של העותר לדין פלילי בגין עבירות הקבועות בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). בעתירה טוען העותר, המיצג את עצמו, בין היתר, לאכיפה בררנית, העלמת ראיות, שיבוש הליכי משפט, טענות להגנה מן הצדק, היעדר סמכות של גורמי האכיפה והתביעה ועוד.
רקע
1. כנגד העותר הוגש בשנת 2011 כתב אישום בגין עבירות על החוק, הכוללות ביצוע עבודות ושימוש בניגוד להיתר ובסטייה ממנו (עבירה לפי סעיפים 204(א) ו-204(ב) לחוק) בשל בנייה לא חוקית של בריכה ומחסן עץ, ועבירה של מניעה ממי שפועל מתוקף תפקיד שהוטל עליו לפי חיקוק למלא את תפקידו (עבירה לפי סעיף 217 לחוק).
2. בסיום ההליך הפלילי שהתנהל נגד העותר בבית משפט השלום בחיפה (עמ"א 22030-12-11) הורשע העותר בעבירות לפי סעיפים 204(א) ו-204(ב) לחוק וזוכה מחמת הספק מביצוע עבירה לפי סעיף 217 לחוק. על העותר נגזרו שלושה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ש"ח וכן ניתן צו הריסה על המבנים שנבנו שלא בהיתר (הכרעת הדין מיום 3.4.2014 וגזר הדין מיום 17.11.2014).
העותר הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו, אך ערעורו נדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 9.2.2015 (עפ"א 60762-12-14). כן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית משפט זה בהחלטה מיום 22.10.2015 (רע"פ 2884/15). במאמר מוסגר יצוין, כי העותר לא צירף את ההחלטה בבקשת רשות הערעור לעתירה דנא.
3. להשלמת התמונה יצוין כי בעוד ההליך הפלילי נגד העותר תלוי ועומד בפני בית משפט השלום, הגיש העותר עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, ובעתירתו העלה טענות דומות לטענותיו בעתירה דנא, המופנות כלפי הליך העמדתו לדין. עתירתו בבית המשפט לעניינים מנהליים הופנתה כלפי גורמים שונים, ובהם היועץ המשפט לממשלה, המפקח הארצי על הבניה, משרד הפנים, שר המשטרה, המועצה המקומית ופרקליטות המדינה. בהחלטתו מיום 16.12.2014 הורה בית המשפט לעניינים מנהליים על מחיקת העתירה בהעדר סמכות עניינית, ודחה אף את בקשת העותר לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, ולהעביר את העתירה לדיון לבית המשפט הגבוה לצדק, משקבע כי עניינו של העותר אינו מעלה "ענין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת".
העתירה דנא
4. בעתירה, האוחזת 23 עמודים ועוד נספחים רבים, מבקש העותר שיינתן פסק דין בעניינו "אשר ישפוך אור על הדרך הנאותה של התנהלות מוסדות ציבור, ושל התנהלות הצדדים למשפט ויהיה לטובת הציבור בכללותו" וזאת על רקע הפגיעה האישית בו. לחלופין מבקש העותר, כי יינתן צו על תנאי המורה לרשימה ארוכה של עובדי ציבור (אשר רובם כלל אינם נמנים על המשיבים לעתירה), ליתן טעם מדוע נהגו שלא כדין ובחוסר סמכות במסגרת ניהול החקירה וההליך הפלילי נגדו. כאמור, בפי העותר טענות רבות, ובהן – שימוש בסמכות שלא כדין, התנכלויות אישיות, שרירותיות, ניצול מעמד ותפקיד, העלמת ראיות, שיבוש הליכי חקירה, חוסר תום לב, אכיפה בררנית, התיישנות עבירות ואף טענות שונות לגופן של העבירות בהן הורשע.
דיון והכרעה
5. דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבות.
בעתירתו, מנסה העותר לשכנע כי נפלו פגמים שונים בהליך הפלילי שננקט כנגדו. ואולם, ההלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בהליכים פליליים המתנהלים בערכאות השונות "אלא במצבים חריגים ונדירים, בהם מועלית טענה ממשית בדבר חוסר סמכות או מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מנהלי באופן מובהק" (בג"ץ 6165/14 פלוני נ' פרקליט המדינה (2.1.2015), בפסקה 11 והאסמכתאות שם; וראו גם: בג"ץ 142/14 עמר נ' פרקליטות מחוז תל אביב (5.5.2014); בג"ץ 2303/15 חן נ' פרקליט המדינה (7.4.2015)). כמפורט לעיל, עניינו של העותר, ובירור טענותיו השונות עליהן הוא חוזר גם בעתירתו דנא, נדון על-ידי ארבע ערכאות שונות, ואף במסגרת הליך ביניים בעניין בקשה שהגיש לפסלות שופט. בתי המשפט דחו את טענותיו של העותר בדבר הפגמים שנפלו בהעמדתו לדין, ונימקו הכרעתם בפירוט רב. יודגש כי הכרעת הדין בעניינו של העותר אוחזת כעשרים עמודים בהם התייחס בית משפט השלום לכלל טענותיו של העותר בהרחבה. טענות אלו נשמעו ונדחו גם בבית המשפט המחוזי שדן בערעורו של העותר כלפי הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו, ואף בית משפט זה לא מצא בטענות העותר עילה למתן רשות ערעור.
6. בנסיבות אלה, בהן טענותיו של העותר כלפי גורמי החקירה והתביעה אשר פעולותיהם הביאו להעמדתו לדין, נשמעו, נדונו ונדחו על-ידי מספר ערכאות שיפוטיות במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, לא מצאתי עילה להתערבות בית משפט זה. כפי שצוין לא אחת, דרך המלך להעלאת טענות בדבר פגמים שנפלו בחקירה ובהעמדה לדין היא במסגרת ההליך הפלילי גופו:
"בדרך זו, יימנע הצורך בניהול בלתי יעיל של שני הליכים נפרדים בערכאות שונות אשר עלול להוביל להימשכות ההליך הפלילי ולפגיעה בנאשמים. כמו כן, לערכאה הדיונית עומדים אמצעים רבים לטפל בפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום בדרך מתונה ומידתית – כך למשל, יכולה היא להורות על ביטול אישומים ספציפיים או לשקול את הפגמים בשלב קביעת עונשו של הנאשם ... לא זו אף זו, בחינת טענות חוקתיות בערכאות הדיוניות מבטיחה כי טענות אלו ייבחנו על בסיס מצב עובדתי קונקרטי ולא בדרך של דיון מופשט בחוקתיותו של חוק ... כמו כן, ניתן להניח כי קביעת התשתית העובדתית על ידי הערכאה הדיונית עשויה להוביל לכך כי פעמים רבות יתייתרו הטענות החוקתיות כשלא יהיה בהן צורך, ובכך יובטח הריסון השיפוטי בבחינת חוקתיותם של חוקים ... ודוקו, אין להסיק מן האמור כי במקרה מתאים לא יראה בית משפט זה להידרש לתקיפה חוקתית ישירה. ואולם, כאשר מדובר בטענות המועלות על רקע הליך פלילי קונקרטי ונוגעות לפגמים ספציפיים שנפלו בו – כל עוד לא התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים אחרת, אין אנו רואים להידרש לגופה של התקיפה החוקתית משעומד לעותר סעד חלופי. ככל שהעותר יורשע בסופו של יום ויידחו טענותיו יוכל הוא להעלות גם את טענותיו החוקתיות במסגרת הערעור על הכרעת הדין" (בג"ץ 6887/13 קניאס נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (12.1.2014)).
בענייננו, כאמור, העותר אכן העלה טענותיו במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, ואף חזר עליהן בערעורו, אך הן נדחו, וכאמור, אנו לא מצאנו עילה להתערב בקביעות אלה. משכך, דין העתירה להידחות על הסף.
7. בשולי הדברים אעיר כי על אף שהעותר, שכאמור אינו מיוצג, טען בתקיפות בעתירתו כי "עיקרם של הטענות המובאות בעתירה זו, בתשתית עובדתית וראייתית איתנה, שעליהן נסמכות הטענות ... " (עמ' 5 לעתירה), העותר לא צירף לעתירה שבפנינו תצהיר התומך בעובדות המובאות בה (העותר הסתמך על תצהיר שהוגש לבית המשפט לעניינים מנהליים). כמו כן, העותר אשר טען שורה של טענות חמורות נגד בעלי תפקידים בשירות הציבורי, במועצה האזורית ובפרקליטות, לא צירף אותם כמשיבים לעתירה כנדרש. לבסוף, כאמור, העותר לא צירף לעתירתו את ההחלטה בדבר דחיית בקשת רשות הערעור בעניינו, ולא הזכיר כי ניתנה לו הזדמנות להשלים את הריסת המחסן הבלתי חוקי עד ליום 31.1.2016 (כמפורט ברע"פ 2884/15). גם בשל כל אלה, דין העתירה להידחות.
סוף דבר: העתירה נדחית, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ג' באב התשע"ו (7.8.2016).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16051760_L01.doc סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il