פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 5175/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' אנגלרד
המערער: תאופיק ג'בארין
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום 28.7.98 בת.פ. 193/96 שניתן על ידי כבוד השופט י' דר.
תאריך הישיבה: ח' באדר התשנ"ט (24.02.99)
בשם המערער: עו"ד אורי פלדמן
בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי
פסק-דין
השופט י' טירקל:
1. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' דר) הרשיע את המערער - וכן נאשם נוסף - בעבירה של גניבה וגזר עליו מאסר לתקופה של 15 חודשים, בניכוי תקופת מעצרו, בצרוף מאסר על תנאי של שנה. כן הפעיל מאסר מותנה של 6 חודשים באופן מצטבר ורצוף לעונש המאסר. עוד חייב את המערער ואת הנאשם השני שהורשע לשלם למתלונן 15,000 ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית.
2. ערעורו של המערער מכוון נגד חומרת העונש שהושת עליו. לטענת בא כוחו אין נסיבות העבירה - שממנה זוכה נאשם שלישי - מצדיקות הטלת עונש כה חמור, כפי שהושת על המערער. כן סבר שהיה על בית המשפט להביא בחשבון את התקופה הממושכת שבמהלכה היה על המערער לשהות בביתו, כתנאי לשחרורו בערובה (כלשונו, "מעצר בית"), עד שנסתיים משפטו; לרבות תנאי המגורים הקשים שלו, שנעשו קשים עוד יותר בשל נישואיו באותה תקופה והולדת בתו. כן ביקש להביא בחשבון את העובדה שהוא חולה סכרת הזקוק לזריקות אינסולין. עוד טען כי לאור נסיבות אלה היה על בית המשפט המחוזי להורות כי עונש המאסר המותנה שהופעל ירוצה באופן חופף ולא מצטבר.
3. אין אנו רואים עם בא כוח המערער עין בעין.
כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו המפורטת נטלו המערער ושותפו מהמתלונן, באיומי סכין, סכום של 15,000 ש"ח - שהיה פדיון המכירות בחנותו בימים שקדמו למעשה - וזאת בשעות הלילה, במהלך נסיעתם עם המתלונן במכוניתו. כן הביא בית המשפט בחשבון את הרשעותיו הקודמות של המערער - שהוא היום כבן 28 שנים - בעבירות של פריצה וגניבה, פריצה לרכב בכוונה לגנוב וכן חבלה במזיד ברכב.
מדובר, אפוא, בעבירה שבוצעה בנסיבות חמורות וכן בעבר פלילי המעיד על נטיה למעשי עבירה כאלה. לפיכך צדק בית המשפט המחוזי כאשר קבע שיש להרחיק את המערער מן החברה ואין לומר כי החמיר איתו יתר על המידה בהשיתו עליו מאסר לתקופה של 15 חודשים. מטעמים אלה גם אין לראות מיצוי של מידת הדין בכך שעונש המאסר המותנה שהופעל ירוצה באופן מצטבר. אשר לטענה כי המערער נאלץ לשהות תקופה ממושכת בביתו, מכח צו של בית המשפט, אין בה ממש. תקופה כזאת - ואפילו בתנאי מגורים שאינם נוחים - אין דינה כדין מעצר במתקן כליאה, מאחורי סורג ובריח, לענין ניכוי מתקופת המאסר.
4. הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' אדר תשנ"ט (24.2.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
COURT