אורי אלזמי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5174/96 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' גולדברג המערערים: 1. אורי אלזמי 2. משה אלזמי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.6.96 בתיק פ"ח 255/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: סטרשנוב; המר; ויטמן תאריך הישיבה: ז' באייר תשנ"ח (3.5.98) בשם המערערים: עו"ד מ' זיו בשם המשיבה: עו"ד ח' ארצי פסק-דין המערערים הורשעו בבית המשפט המחוזי בתל אביב (פ.ח. 255/95) בעבירה של הריגה על פי הודאתם, לאחר שכתב האישום שייחס להם במקורו עבירת רצח, תוקן בהתאם. המערער מס. 1 (להלן: "אורי") נדון לעשר שנים מאסר; ואילו המערער מס. 2 (להלן: "משה") נדון לחמש עשרה שנים מאסר. הערעור מכוון כנגד גזר הדין. על פי כתב האישום המתוקן, שני המערערים - ועמם שניים נוספים שנותרו אלמונים - המתינו לקרבנם, דורון בן הרוש ז"ל (להלן: "המנוח"), בשעות הלילה המוקדמות, בחדר המדרגות של הבנין שבו הוא מתגורר; וכאשר המנוח הגיע למקום עם חברתו והבחין בהם החל לברוח. ברם, משה רדף אחריו והשיגו ובין השניים התפתח "קרב סכינים", שבמהלכו נדקר המנוח 13 דקירות שגרמו למותו. במהלך ה"קרב" נדקר גם משה 8 דקירות מסכין שהחזיק ברשותו המנוח. כאשר המנוח החל בבריחתו ומשה רדף אחריו, ביצע אורי, ברכב שבו הגיעו למקום, תנועת איגוף, והגיע אל השניים כשהם כבר מתכתשים ביניהם. אורי יצא מן הרכב וירה באקדח שהיה ברשותו כדור אחד שפגע בגבו של המנוח. מן ההיבט הרפואי, המנוח נפטר מדקירות הסכין ולא מן הכדור שירה בו אורי. על פי החומר שבא בפני בית המשפט, הרקע לארוע נעוץ בעברו של משה, אשר התפתה בשעתו - מספר שנים קודם לכן - להצטרף לחבורת פושעים כנהג. משה נתפש והועמד לדין בפרשה של קשירת קשר לביצוע שוד מזוין; ולאחר שחשף את זהותם של שני שותפיו לקשר ואף הסכים להעיד נגדם נדון לתקופת מאסר קצרה יחסית. בסופו של דבר משה לא העיד נגד שותפיו והשניים לא הועמדו כלל לדין. על אף זאת השניים שמרו בליבם טינה כנגד משה, ושמו להם למטרה להתנקם בו. על פי המידע המודיעיני שהגיע אל המשטרה, תכננו שותפיו לשעבר של משה לחסלו; ובפועל ננקטו צעדים בכיוון זה: מתחת למכוניתו של משה הוטמן מטען חבלה רב עוצמה; ואחיו של משה, מישל, נרצח ביריות על ידי רעולי פנים. משה לא נכנע לאיומים על חייו, הוא זנח את עולם הפשע, נשא אשה והקים משפחה והצטרף לחברת ההובלה שהפעיל אחיו אורי; כאשר, במקביל, פעל באופן פרטי למניעת הפצת סמים בשכונת מגוריו, מטעמה של אותה קבוצה שהתנכלה לו. להבדיל ממשה - שגליון ההרשעות הקודמות שלו מעיד על הקשרים שהיו לו עם עולם הפשע - לאחיו אורי אין הרשעות קודמות; וכאמור - הוא מנהל חברת הובלה ומקיים אורח חיים נורמטיבי. על רקע זה התרחש הארוע נושא האישום וההרשעה. בעדותם בבית המשפט טענו משה ואורי כי הגיעו לביתו של המנוח - שנחשב כמי שעומד בראש הקבוצה שהתנכלה למשפחתו של משה - על מנת לשוחח עמו במגמה לשים קץ לריב הדמים שהתפתח ביניהם. ברם, המנוח הפך את המפגש ל"קרב סכינים" ולמשה לא נותרה ברירה אלא להיענות לאתגר; כאשר מעורבותו של אורי באה על רקע חששו לגורלו של משה. בית המשפט המחוזי דחה גירסה זו של השנים, בהתחשב, בין היתר, בכך: "שאם רצו לדבר עם המנוח, אחד מבכירי הכנופיה המתנכלת להם, כיצד זה באים אליו בהפתעה? ומדוע רדפו אחרי המנוח שברח מהם, משה ברגל ואורי ברכב? וכיצד נזדמנו תחת ידיהם סכין ואקדח?" בא-כוח המערערים לא השכיל להשיב לתמיהות האמורות; ואנו לא מצאנו עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הגירסה שהציגו המערערים - לראשונה - בבית המשפט המחוזי בשלב גזר הדין. במצב דברים זה נותרת על כנה העובדה שהמערערים הגיעו מיוזמתם, למפגש מפתיע עם המנוח כשהם מזוינים בסכין ובאקדח ועמם שניים נוספים; ומשהמנוח ניסה לברוח - ובכך גילה את אי רצונו לקחת חלק במפגש כזה - רדף אחריו משה - בתיאום עם אורי שיצא לאיגוף - והתפתח "קרב הסכינים" שבו מצא המנוח את מותו. התנהגותם של המערערים מלמדת בעליל, כי המפגש שיזמו היה מפגש אלים שתכליתו תקיפתו של המנוח בהפגנת כח שצריכה היתה להרתיע את הקבוצה המתנכלת מלחזור ולפגוע בבני משפחתם. מסקנה זו היא העומדת בבסיס אחריותם של המערערים לקיפוח חייו של המנוח; והיא שצריכה לעמוד בבסיס העונש ההולם את התנהגותם. בית המשפט המחוזי התייחס אל התנהגותם האמורה של המערערים - אשר גררו את המנוח אל מותו - בחומרה רבה; ואלמלא סברנו שיש ברקע שעמד בבסיסה של יוזמה זו כדי להקל עמם במידת מה, לא היינו מהססים לאשר את גזר הדין. ברם, כאמור, נראה לנו כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק להתנכלות הרצחנית שגילו אנשי קבוצתו של המנוח כלפי משפחתם של המערערים, אשר הגיעה לשיאה ברצח אחיהם מישל. התנכלות זו הניעה את המשטרה להציע למערערים לעזוב את הארץ; והיא שעמדה לנגד עיניהם של המערערים שעה שיזמו את המפגש האלים - שהפך לקטלני - עם המנוח. בהתחשב באופיה של ההתנכלות האמורה - שהיא שהולידה כאמור את המפגש הקטלני בין המערערים למנוח - החלטנו להקטין במידת מה את הענשים שנגזרו עליהם. עונשו של משה יוקטן ויועמד על שתיים עשרה שנים מאסר; ואילו עונשו של אורי - בשל עברו הנקי - יוקטן ויועמד על שמונה שנים מאסר. מנין ריצוי עונשי המאסר כפי שהורה בית המשפט המחוזי. ניתנה היום, ח' באייר תשנ"ח ( 4.5.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט 96051740.H02