בג"ץ 5171-08
טרם נותח
ארגון נכי צה"ל נ. אהוד ברק שר הביטחון
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 5171/08
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5171/08
בג"ץ 11/10
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
העותר בבג"ץ 5171/08:
ארגון נכי צה"ל
העותר בבג"ץ 11/10:
יוסף מנחם
נ ג ד
המשיב:
שר הביטחון
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר בבג"ץ 5171/08:
עו"ד אייל בליזובסקי; עו"ד אביאל פלינט
בשם העותר בבג"ץ 11/10:
עו"ד שרון מאירי
בשם המשיב:
עו"ד שרון רוטשנקר
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. לפנינו שתי עתירות שאוחדו אשר עניינן תקנות הנכים (טיפול רפואי), התשי"ד-1954 (להלן: התקנות). תקנות אלו הותקנו מכוח סעיף 43 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים). הן מסדירות מתן תגמולים לנכי צה"ל המובטלים באופן חלקי או מלא מעבודתם בשל קבלת טיפול רפואי. במילה, העתירה נשענת על טענת אפליה. כך בין שתי קבוצות המקבלות תגמול מכוח שני הסדרים שונים. טענתם המרכזית של העותרים בהקשר זה היא כי התיקון לתקנות שנכנס לתוקף בשנת 2008, הרע את מצבם של נכי צה"ל בכל הנוגע לחישוב התגמול אותו הם זכאים לקבל עקב היעדרות מלאה או חלקית מעבודה. זאת בעיקר בהשוואתם לנפגעי תאונות עבודה אשר מקבלים תגמול מהביטוח הלאומי בגין אובדן כושר עבודה.
רקע וטענות הצדדים
2. זכויותיו של חייל אשר נפגע תוך כדי ועקב שירותו הצבאי, נקבעו בחוק הנכים. החוק קובע תגמול חודשי לכל נכה צה"ל, הניתן לפי דרגת נכות (סעיף 5 לחוק הנכים). לצד זאת, נקבעה מערכת של תגמולי מחייה המיועדים לנכה שכושר השתכרותו או הכנסתו פחת או אבד כליל עקב נכותו. בנוסף, מוענקות לנכה צה"ל שורת הטבות נוספות, הן מכוח חוק הנכים, והן מכוח הסדרים אחרים הפועלים לצדו, העיקרי ביניהם הוא הוראות אגף השיקום.
נושא התגמולים בגין אובדן כושר עבודה עקב טיפול רפואי מוסדר בסעיף 43 לחוק הנכים, שמוסיף ומגדיר מהו "טיפול" לעניין זה:
43. (א) כל נכה יקבל על חשבון המדינה, בתנאים שייקבעו בתקנות, טיפול במחלה שחלה בה או בחבלה שנחבל או במחלה שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו בכל עת שיתגלה צורך בטיפול כאמור.
...
(ב) שר הבטחון יקבע בתקנות ענינים אלה:
(1) תגמולים, או תגמולים נוספים, שישולמו לנכים המקבלים טיפול לפי סעיף קטן (א), ועקב הטיפול אינם מסוגלים לעבוד;
(2) הפחתות מתגמוליהם של נכים המקבלים טיפול כאמור וכלכלתם אגב הטיפול היא על חשבון המדינה.
(ב1) בתקנות לפי סעיף קטן (ב) יכול שייקבעו הוראות שונות לגבי נכים בעלי דרגות נכות שונות, כפי שיקבע השר.
(ג) "טיפול", בסעיף זה - טיפול רפואי, ובכלל זה טיפול חירורגי, בדיקות רפואיות, אישפוז, טיפול בית, הבראה, ואספקת רפואות, מכשירים רפואיים, תותבות, מכשירים אורטופדיים, מכשירי תנועה לקיטעים ולמשותקים וכלבי נחיה לעיוורים והשתתפות בהוצאות החזקתם של כל אלה.
סמכותו של שר הביטחון לקבוע בתקנות תגמולים שישולמו לנכים המקבלים טיפול רפואי קבועה בסעיף קטן (ב) לעיל, ומכוח סעיף זה הותקנו תקנות הנכים בהן עסקינן. התגמול החודשי שניתן לנכה צה"ל בגין אובדן כושר עבודתו, הנובע מטיפול רפואי לו הוא נדרש עקב הפגיעה, מוסדר בסעיפים 14א ו-14ג לתקנות, כנוסחן לאחר התקנת תקנות הנכים (טיפול רפואי) (תיקון), תשס"ח-2008. התקנות מבחינות בין "נכה המובטל מעבודה באופן מלא" לבין "נכה המובטל מעבודה באופן חלקי". הראשון מקבל תגמול בהתאם לתקנה 14א, הקובעת כי נכה שלא עבד טרם פגיעתו יקבל תגמול בסכום קבוע (14א(א)(1)), ונכה שעבד טרם פגיעתו יקבל תגמול לפי הכנסתו הרגילה (14א(א)(2) לשכיר או 14א(א)(5) לעצמאי). השני מקבל תגמול בסכום קבוע, בהתאם לתקנה 14ג. וזוהי לשון התקנות:
14א. התגמול לנכה המובטל מעבודה באופן מלא
(א) התגמול החדשי בעד טיפול רפואי של נכה שהוראות תקנה 14 חלות לגביו יהיה שווה –
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-127.2% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-165% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
(2) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 עבד עבודה רגילה - לסכום הכנסתו הרגילה, אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק;
(3) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה משוקם - לסכום המצטרף מהכנסתו הרגילה ומתגמולו החודשי המגיע לו לפי החוק; אולם, לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968;
(4) (נמחקה);
(5) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית - לשיעור התגמול האמור בפסקה (1); אולם, אם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה - לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו החיובית לבין הכנסתו הרגילה; לענין תקנה זו לא יובא בחישוב ההכנסה הרגילה, סכום העולה על הסכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968.
...
מיום 1.10.1962
תק' תשכ"ג-1963
ק"ת תשכ"ג מס' 1456 מיום 13.6.1963 עמ' 1595
הוספת תקנה 14א
מיום 7.3.1969
תק' תשכ"ט-1969
ק"ת תשכ"ט מס' 2356 מיום 7.3.1969 עמ' 994
החלפת תקנה 14א
הנוסח הקודם:
14א. (א) התגמול החדשי עבור טיפול רפואי של נכה שהוראות תקנה 14 חלות לגביו יהיה שווה לגבי נכה המובטל כליל –
(1) אם משפחתו מרובת ילדים – ל-165% משכרו הקובע;
(2) אם משפחתו אינה מרובת ילדים – ל-160% משכרו הקובע;
(ב) (1) התגמול החדשי עבור טיפול רפואי של נכה שהוראות תקנה 14 חלות לגביו יהיה שווה לגבי נכה המובטל חלקית לתגמול מיוחד, בין אם הוא מקבל תגמול חדשי על פי החוק או שמקבל גימלה ובין אם לאו;
(2) שיעור התגמול המיוחד האמור בפסקה (1) יהיה שווה לגבי נכה המובטל חלקית:
(א) אם משפחתו מרובת ילדים והוא –
(1) מובטל 5 שעות ליום עבודה רגילה – ל-60% משכרו הקובע;
(2) מובטל 4 שעות ליום עבודה רגילה – ל-50% משכרו הקובע;
(3) מובטל 3 שעות ליום עבודה רגילה – ל-35% משכרו הקובע;
(ב) אם משפחתו אינה מרובת ילדים והוא –
(1) מובטל 5 שעות ליום עבודה רגילה – ל-55% משכרו הקובע;
(2) מובטל 4 שעות ליום עבודה רגילה – ל-45% משכרו הקובע;
(3) מובטל 3 שעות ליום עבודה רגילה – ל-30% משכרו הקובע;
(3) אם תגמולו עבור טיפול רפואי בצירוף הכנסתו מעבודתו החלקית (להלן – הכנסה כללית) אינה מגיעה לכלל תגמול עבור טיפול רפואי שהיה מגיע לו לו היה מובטל כליל (להלן – תגמול של מובטל כליל) – יקבל תגמול עבור טיפול רפואי נוסף שישלים את הכנסתו הכללית עד לסכום התגמול של מובטל כליל.
(ג) התגמול החדשי עבור טיפול רפואי של נכה שהוראות תקנה 14 חלות לגביו יהיה שווה לגבי נכה שטרם שוקם:
(1) אם מובטל לפחות שש שעות ליום עבודה ולו –
(א) משפחה מרובת ילדים – ל-145% משכרו הקובע;
(ב) משפחה שאינה מרובת ילדים – ל-137% משכרו הקובע;
(2) אם מובטל פחות משש שעות ליום עבודה, דינו – לגבי תגמול עבור טיפול רפואי כדין נכה המובטל חלקית כאמור בתקנת משנה (ב), אבל אין להשלים את הכנסתו הכללית מעל לאמור בפסקה (1).
מיום 15.10.1971
תק' תשל"ב-1971
ק"ת תשל"ב מס' 2757 מיום 15.10.1971 עמ' 102
14א. (א) התגמול החדשי בעד טיפול רפואי של נכה שהוראות תקנה 14 חלות לגביו יהיה שווה –
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה – ל-80% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא "ט" של הדירוג האחיד ושהרכב משפחתו הוא כמספר בני המשפחה של הנכה;
(2) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 עבד עבודה רגילה – לסכום הכנסתו הרגילה אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1) ולא יעלה על סכום המקסימום שנקבע על ידי שר העבודה בתקנות לענין סעיף 8 לחוק שירות מילואים (תגמולים), תשי"ט-1959 [נוסח משולב];
(3) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה משוקם – לסכום המצטרף מהכנסתו הרגילה ומתגמולו החדשי המגיע לו לפי החוק אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1) ולא יעלה על סכום המקסימום שנקבע על ידי שר העבודה בתקנות לענין סעיף 8 לחוק שירות מילואים (תגמולים), תשי"ט-1959;
(4) לגבי נכה המובטל יום ביטול חלקי – ל-50% מהסכום שנקבע בפסקה (1) בנוסף לתגמולים החדשיים שהוא מקבלם לפי החוק.
(5) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית – לסכום הכנסתו הרגילה, ואם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה – לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו לבין הכנסתו הרגילה;
לענין תקנה זו לא יובא בחשבון ההכנסה הרגילה סכום העולה על סכום המקסימום שקבע שר העבודה בתקנות לענין סעיף 8 לחוק שירות מילואים (תגמולים), תשי"ט-1959 [נוסח משולב].
(ב) בתקנה זו ובתקנה 14 "הכנסה רגילה" – סכום ההכנסה החדשית הגבוהה ביותר תוך תקופת שלושת החדשים שקדמו ליום היות הנכה זכאי לתגמולים לפי תקנה 14.
מיום 1.4.1973 עד 30.9.1973
תק' תשל"ד-1974
ק"ת תשל"ד מס' 3128 מיום 7.2.1974 עמ' 645
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה – ל-80% ל-90% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא "ט" של הדירוג האחיד ושהרכב משפחתו הוא כמספר בני המשפחה של הנכה;
מיום 1.10.1973
תק' תשל"ד-1974
ק"ת תשל"ד מס' 3128 מיום 7.2.1974 עמ' 645
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה – ל-90% ל-100% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא "ט" של הדירוג האחיד ושהרכב משפחתו הוא כמספר בני המשפחה של הנכה;
מיום 25.12.1977
פסקה 14א(א)(1) מיום 1.4.1977
תק' תשל"ח-1977
ק"ת תשל"ח מס' 3796 מיום 25.12.1977 עמ' 456
החלפת תקנה 14א
הנוסח הקודם:
14א. (א) התגמול החדשי בעד טיפול רפואי של נכה שהוראות תקנה 14 חלות לגביו יהיה שווה –
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה – ל-80% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא "ט" של הדירוג האחיד ושהרכב משפחתו הוא כמספר בני המשפחה של הנכה;
(2) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 עבד עבודה רגילה – לסכום הכנסתו הרגילה אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1) ולא יעלה על סכום המקסימום שנקבע על ידי שר העבודה בתקנות לענין סעיף 8 לחוק שירות מילואים (תגמולים), תשי"ט-1959 [נוסח משולב];
(3) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה משוקם – לסכום המצטרף מהכנסתו הרגילה ומתגמולו החדשי המגיע לו לפי החוק אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1) ולא יעלה על סכום המקסימום שנקבע על ידי שר העבודה בתקנות לענין סעיף 8 לחוק שירות מילואים (תגמולים), תשי"ט-1959;
(4) לגבי נכה המובטל יום ביטול חלקי – ל-50% מהסכום שנקבע בפסקה (1) בנוסף לתגמולים החדשיים שהוא מקבלם לפי החוק.
(5) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית – לסכום הכנסתו הרגילה, ואם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה – לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו לבין הכנסתו הרגילה;
לענין תקנה זו לא יובא בחשבון ההכנסה הרגילה סכום העולה על סכום המקסימום שקבע שר העבודה בתקנות לענין סעיף 8 לחוק שירות מילואים (תגמולים), תשי"ט-1959 [נוסח משולב].
(ב) בתקנה זו ובתקנה 14 "הכנסה רגילה" – סכום ההכנסה החדשית הגבוהה ביותר תוך תקופת שלושת החדשים שקדמו ליום היות הנכה זכאי לתגמולים לפי תקנה 14.
מיום 23.11.1978
תק' תשל"ט-1978
ק"ת תשל"ט מס' 3911 מיום 23.11.1978 עמ' 164
החלפת פסקה 14א(א)(4)
הנוסח הקודם:
(4) (א) לגבי נכה המובטל יום ביטול חלקי ושבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה – לסכום המשלים את שכרו החדשי הבסיסי שהופחת על ידי מעבידו עקב היותו כשיר לעבודה חלקית בלבד, ובלבד שהסכום המצטרף משכרו החדשי ומהסכום המשלים כאמור לעיל, לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), לא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק; אולם, אם דרגת נכותו שתיקבע על ידי ועדה רפואית תעניק לו על פי החוק תגמול חדשי העולה על הסכום המשלים כאמור, יקבל הנכה את התגמול החדשי לו הוא זכאי על פי החוק בלבד, ולא יהא זכאי לסכום המשלים לפי פסקה זו;
(ב) לנכה המובטל יום ביטול חלקי, ושבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 עבד עבודה רגילה – לסכום המשלים את שכרו המופחת בשל היותו כשיר לעבודה חלקית בלבד, כדי סכום הכנסתו הרגילה; אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול המגיע לו על פי החוק;
(ג) לנכה המובטל יום ביטול חלקי, ושבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 הוא היה נכה משוקם – לסכום המצטרף מהסכום המשלים את שכרו המופחת בשל היותו כשיר לעבודה חלקית בלבד עד לגובה סכום הכנסתו הרגילה ומתגמולו החדשי המגיע לו לפי החוק; אולם, לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968;
מיום 1.4.1981
תק' תשמ"א-1981
ק"ת תשמ"א מס' 4263 מיום 27.8.1981 עמ' 1348
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ויש לו בן משפחה שהוא ילד, לסך כל המשכורת המשתלמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא י"א י"ד של הדירוג האחיד ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה, ולגבי נכה שאין לו בן משפחה שהוא ילד ל-93% ל-83% מסך כל המשכורת, כאמור; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.5.1984
תק' תשמ"ד-1984
ק"ת תשמ"ד מס' 4636 מיום 27.5.1984 עמ' 1586
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ויש לו בן משפחה שהוא ילד, לסך כל המשכורת המשתלמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא י"ד ל-92% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא י"ז של הדירוג האחיד ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה, ולגבי נכה שאין לו בן משפחה שהוא ילד ל-83% ל-70% מסך כל המשכורת, כאמור; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.2.1986
תק' תשמ"ו-1986
ק"ת תשמ"ו מס' 4910 מיום 9.3.1986 עמ' 602
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ויש לו בן משפחה שהוא ילד, ל-92% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא י"ז ל-77% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא י"ט2 של הדירוג האחיד ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה, ולגבי נכה שאין לו בן משפחה שהוא ילד ל-70% ל-110% מסך כל המשכורת, כאמור; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.9.1986
תק' תשמ"ז-1987
ק"ת תשמ"ז מס' 4998 מיום 19.1.1987 עמ' 329
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ויש לו בן משפחה שהוא ילד, ל-77% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא י"ט2 ל-77% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא כ' של הדירוג האחיד ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה, ולגבי נכה שאין לו בן משפחה שהוא ילד ל-110% מסך כל המשכורת, כאמור; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.1987
תק' (מס' 2) תשמ"ז-1987
ק"ת תשמ"ז מס' 5040 מיום 7.7.1987 עמ' 1071
14א. (א) התגמול החדשי בעד טיפול רפואי של נכה שהוראות תקנה 14 חלות לגביו יהיה שווה –
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ויש לו בן משפחה שהוא ילד, ל-77% מסך כל המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא כ' של הדירוג האחיד ושאין משתלמת לו תוספת למשכורתו בזכות בן משפחה, ולגבי נכה שאין לו בן משפחה שהוא ילד ל-110% מסך כל המשכורת, כאמור; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק;
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-69% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-97% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
(2) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 עבד עבודה רגילה – לסכום הכנסתו הרגילה, אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק;
(3) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה משוקם – לסכום המצטרף מהכנסתו הרגילה ומתגמולו החדשי המגיע לו לפי החוק; אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968;
(4) לגבי נכה המובטל יום ביטול חלקי – למחצית הסכום שנקבע בפיסקה (1), בנוסף לתגמול החודשי לו הוא זכאי על פי החוק;
(5) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית – לסכום הכנסתו הרגילה; אולם, אם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה – לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו לבין הכנסתו הרגילה; לענין תקנה זו לא יובא בחישוב ההכנסה הרגילה, סכום העולה על הסכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968.
(ב) בתקנה זו, "הכנסה רגילה" – לגבי נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית, סכום החלק השנים-עשר מהכנסתו השנתית האחרונה כפי שהצהיר עליה בפני פקיד השומה לענין מס הכנסה; ולגבי נכה אחר, סכום ההכנסה החדשית הממוצעת של תקופת שלושת החדשים שקדמו ליום היותו נכה הזכאי לתגמולים לפי תקנה 14, בניכוי סכום המס לפי פקודת מס הכנסה.
(ג) בתקנה זו, "הדרגה הקובעת" – סך כל המשכורת המשולמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא כ"ב של הדירוג האחיד ושאינה משתלמת לו תוספת שכר בעד בן משפחה.
מיום 1.10.1987
תק' תשמ"ח-1987
ק"ת תשמ"ח מס' 5067 מיום 26.11.1987 עמ' 206
14א. (א) התגמול החדשי בעד טיפול רפואי של נכה שהוראות תקנה 14 חלות לגביו יהיה שווה –
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-69% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-97% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-60% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-84% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
(2) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 עבד עבודה רגילה – לסכום הכנסתו הרגילה, אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק;
(3) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה משוקם – לסכום המצטרף מהכנסתו הרגילה ומתגמולו החדשי המגיע לו לפי החוק; אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968;
(4) לגבי נכה המובטל יום ביטול חלקי – למחצית הסכום שנקבע בפיסקה (1), בנוסף לתגמול החודשי לו הוא זכאי על פי החוק;
(5) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית – לסכום הכנסתו הרגילה; אולם, אם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה – לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו לבין הכנסתו הרגילה; לענין תקנה זו לא יובא בחישוב ההכנסה הרגילה, סכום העולה על הסכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968.
(ב) בתקנה זו, "הכנסה רגילה" – לגבי נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית, סכום החלק השנים-עשר מהכנסתו השנתית האחרונה כפי שהצהיר עליה בפני פקיד השומה לענין מס הכנסה; ולגבי נכה אחר, סכום ההכנסה החדשית הממוצעת של תקופת שלושת החדשים שקדמו ליום היותו נכה הזכאי לתגמולים לפי תקנה 14, בניכוי סכום המס לפי פקודת מס הכנסה.
(ג) בתקנה זו, "הדרגה הקובעת" – סך כל המשכורת המשולמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא כ"ב של הדירוג האחיד ושאינה משתלמת לו תוספת שכר בעד בן משפחה.
(ג) בתקנה זו, "הדרגה הקובעת" – סך כל המשכורת המשולמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא כ"ד של הדירוג האחיד ושאינה משתלמת לו תוספת שכר בעד בן משפחה.
מיום 2.4.1989
תק' תשמ"ט-1989
ק"ת תשמ"ט מס' 5209 מיום 8.8.1989 עמ' 1242
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-60% ל-63.5% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-84% ל-88.9% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 21.3.1991
תק' תשנ"א-1991
ק"ת תשנ"א מס' 5342 מיום 21.3.1991 עמ' 745
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-63.5% ל-64.2% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-88.9% ל-89.9% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.1991
תק' (מס' 2) תשנ"א-1991
ק"ת תשנ"א מס' 5362 מיום 12.6.1991 עמ' 928
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-64.2% ל-65.8% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-89.9% ל-92.2% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.1991
תק' תשנ"ב-1992
ק"ת תשנ"ב מס' 5416 מיום 27.1.1992 עמ' 688
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-65.8% ל-68.1% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-92.2% ל-95.4% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 28.7.1994
תק' תשנ"ד-1994
ק"ת תשנ"ד מס' 5616 מיום 28.7.1994 עמ' 1228
(5) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית – לסכום הכנסתו הרגילה לשיעור התגמול האמור בפסקה (1); אולם, אם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה – לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו לבין הכנסתו הרגילה; לענין תקנה זו לא יובא בחישוב ההכנסה הרגילה, סכום העולה על הסכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968.
מיום 13.9.1994
תק' תשנ"ה-1994
ק"ת תשנ"ה מס' 5625 מיום 13.9.1994 עמ' 20
(4) לגבי נכה המובטל יום ביטול חלקי – למחצית הסכום שנקבע בפיסקה (1), בנוסף לתגמול החודשי לו הוא זכאי על פי החוק; היה הנכה זכאי לתגמול על פי פסקה זו וגם לתגמול מלא או חלקי לפי סעיף 6 לחוק – לא יעלה סך כל תגמוליו על סכום התגמול המגיע לו לפי סעיף 6 לחוק;
מיום 1.10.1994
תק' (מס' 2) תשנ"ה-1994
ק"ת תשנ"ה מס' 5644 מיום 15.12.1994 עמ' 404
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-68.1% ל-73.5% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-95.4% ל-102.9% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.1995
תק' (מס' 3) תשנ"ה-1995
ק"ת תשנ"ה מס' 5687 מיום 29.6.1995 עמ' 1565
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-73.5% ל-82% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-102.9% ל-106.2% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.1996
תק' (מס' 2) תשנ"ז-1997
ק"ת תשנ"ז מס' 5826 מיום 1.5.1997 עמ' 599
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-82% ל-84% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-106.2% ל-108.8% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.1997
תק' (מס' 3) תשנ"ז-1997
ק"ת תשנ"ז מס' 5848 מיום 26.8.1997 עמ' 1097
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-84% ל-84.8% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-108.8% ל-110% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.1998
תק' תשנ"ט-1999
ק"ת תשנ"ט מס' 5959 מיום 11.3.1999 עמ' 489
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-84.8% ל-86.7% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-110% ל-112.4% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.1999
תק' תש"ס-2000
ק"ת תש"ס מס' 6043 מיום 3.9.2000 עמ' 866
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-86.7% ל-89.6% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-112.4% ל-116.2% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.2000
תק' תשס"א-2001
ק"ת תשס"א מס' 6104 מיום 10.5.2001 עמ' 788
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-89.6% ל-92.2% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-116.2% ל-119.6% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.2001
תק' תשס"ג-2002
ק"ת תשס"ג מס' 6204 מיום 24.10.2002 עמ' 104
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-92.2% ל-97.0% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-119.6% ל-125.8% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.2006 עד יום 31.12.2006
הוראת שעה תשס"ח-2008
ק"ת תשס"ח מס' 6681 מיום 16.6.2008 עמ' 1007
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-97.0% ל-97.8% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-125.8% ל-126.8% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.1.2007
תק' (מס' 2) תשס"ח-2008
ק"ת תשס"ח מס' 6681 מיום 16.6.2008 עמ' 1008
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-97.8% ל-100.6% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-126.8% ל-130.4% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.2007 עד יום 31.3.2008
הוראת שעה תשס"ט-2008
ק"ת תשס"ט מס' 6719 מיום 27.10.2008 עמ' 47
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-100.6% ל-101.1% מהדרגה הקובעת, ואם הנכה הוא אב לילד – ל-130.4% ל-131.0% מהדרגה הקובעת, לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 27.3.2008
תק' תשס"ח-2008
ק"ת תשס"ח מס' 6651 מיום 26.2.2008 עמ' 566
שיעור התגמול לטיפול רפואי התגמול לנכה המובטל מעבודה באופן מלא
14א. (א) התגמול החדשי בעד טיפול רפואי של נכה שהוראות תקנה 14 חלות לגביו יהיה שווה –
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-101.1% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-131.0% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
(2) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 עבד עבודה רגילה - לסכום הכנסתו הרגילה, אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק;
(3) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה משוקם - לסכום המצטרף מהכנסתו הרגילה ומתגמולו החודשי המגיע לו לפי החוק; אולם, לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968;
(4) לגבי נכה המובטל יום ביטול חלקי - למחצית הסכום שנקבע בפיסקה (1), בנוסף לתגמול החודשי לו הוא זכאי על פי החוק; היה הנכה זכאי לתגמול על פי פסקה זו וגם לתגמול מלא או חלקי לפי סעיף 6 לחוק - לא יעלה סך כל תגמוליו על סכום התגמול המגיע לו לפי סעיף 6 לחוק;
(5) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית - לשיעור התגמול האמור בפסקה (1); אולם, אם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה - לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו החיובית לבין הכנסתו הרגילה; לענין תקנה זו לא יובא בחישוב ההכנסה הרגילה, סכום העולה על הסכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968.
(ב) בתקנה זו, "הכנסה רגילה" - לגבי נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית, סכום החלק השנים- עשר מהכנסתו השנתית האחרונה כפי שהצהיר עליה בפני פקיד השומה לענין מס הכנסה; ולגבי נכה אחר, סכום ההכנסה החדשית הממוצעת של תקופת שלושת החדשים שקדמו ליום היות הנכה זכאי לתגמולים לפי תקנה 14, בניכוי סכום המס לפי פקודת מס הכנסה.
(ב) בתקנה זו, "הכנסה רגילה" - לגבי נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית, החלק השנים-עשר מהכנסתו החיובית בשנה שקדמה לשנה שבעדה מקבל הנכה תגמול לפי תקנה זו, כפי שקבע פקיד שומה, בניכוי סכום המס לפי פקדות מס הכנסה, ובניכוי דמי ביטוח לאומי לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ודמי ביטוח בריאות ממלכתי לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; ולגבי נכה אחר, סכום ההכנסה החודשית בשלושת החודשים שקדמו ליום היות הנכה זכאי לתגמולים לפי תקנה 14, בניכוי מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממלכתי כאמור.
(ג) בתקנה זו, "הדרגה הקובעת" - סך כל המשכורת המשתלמת לעובד מדינה שדרגת משכורתו היא כ"ד של הדירוג האחיד ושאינה משתלמת לו תוספת שכר בעד בן משפחה.
מיום 1.4.2008 (ר' תק' (מס' 2) תשס"ט-2009)
תק' תשס"ט-2008
ק"ת תשס"ט מס' 6719 מיום 27.10.2008 עמ' 48
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-101.1% 102.2% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-131.0% 132.4% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.2008
תק' (מס' 2) תשס"ט-2009
ק"ת תשס"ט מס' 6786 מיום 24.6.2009 עמ' 1024
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-102.2% 103.7% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-132.4% 134.3% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.2008
תק' (מס' 3) תשס"ט-2009
ק"ת תשס"ט מס' 6804 מיום 18.8.2009 עמ' 1229
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-103.7% 106.8% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-134.3% 138.4% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.2009 עד יום 31.3.2010
הוראת שעה תש"ע-2010
ק"ת תש"ע מס' 6923 מיום 30.8.2010 עמ' 1565
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-106.8% 107.3% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-138.4% 139.1% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.2010
תק' תש"ע-2010
ק"ת תש"ע מס' 6923 מיום 30.8.2010 עמ' 1566
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-107.3% 108.4% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-139.1% 140.5% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.2010 עד יום 31.3.2011
הוראת שעה תשע"ב-2012
ק"ת תשע"ב מס' 7091 מיום 16.2.2012 עמ' 781
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-108.4% 111.5% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-140.5% 144.6% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.2011
תק' תשע"ב-2012
ק"ת תשע"ב מס' 7091 מיום 16.2.2012 עמ' 782
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-111.5% 113.9% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-144.6% 147.6% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.2011
תק' (מס' 2) תשע"ב-2012
ק"ת תשע"ב מס' 7148 מיום 31.7.2012 עמ' 1536
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-113.9% 118.7% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-147.6% 153.8% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.2012 עד יום 31.3.2013
הוראת שעה תשע"ג-2013
ק"ת תשע"ג מס' 7282 מיום 21.8.2013 עמ' 1607
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-118.7% 120.4% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-153.8% 156% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.2013
תק' תשע"ג-2013
ק"ת תשע"ג מס' 7282 מיום 21.8.2013 עמ' 1608
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-120.4% 121.9% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-156% 158% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.2013
תק' תשע"ד-2014
ק"ת תשע"ד מס' 7411 מיום 20.8.2014 עמ' 1660
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-121.9% 124.1% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-158% 160.9% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.10.2014 עד יום 31.3.2015
הוראת שעה תשע"ו-2015
ק"ת תשע"ו מס' 7566 מיום 29.10.2015 עמ' 109
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-124.7% 124.1% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-160.9% 161.7% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
מיום 1.4.2015
תק' תשע"ו-2015
ק"ת תשע"ו מס' 7566 מיום 29.10.2015 עמ' 110
(1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-124.1% 127.2% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-160.9% 165% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק;
14ב. ...
מיום 1.10.1962
תק' תשכ"ג-1963
ק"ת תשכ"ג מס' 1456 מיום 13.6.1963 עמ' 1596
הוספת תקנה 14ב
מיום 7.3.1969
תק' תשכ"ט-1969
ק"ת תשכ"ט מס' 2356 מיום 7.3.1969 עמ' 994
החלפת תקנה 14ב
הנוסח הקודם:
נכה המובטל מעל לששה חדשים
14ב. (א) היה הנכה מובטל כליל ועברו ששה חדשים מהיום שבו התחיל לקבל תגמול עבור טיפול רפואי והרופא המוסמך הראשי סבור כי אין לצפות שהנכה יהיה מסוגל מבחינת מצבו הרפואי לחזור לעבודתו הרגילה, תוך ששת החדשים הנוספים, רשאי קצין התגמולים להורות כי במקום התגמול עבור טיפול רפואי כאמור ישולם לנכה תגמול עבור טיפול רפואי שבו התגמול החדשי עבור טיפול רפואי יהיה שווה לתגמול החגשי המשתלם לנכה "נצרך" לפי סעיף 7 לחוק, באם נתמלאו כלפיו כל יתר התנאים הדרושים לפי החוק מנצרך, פרט לדרגת נכותו.
(ב) התגמול בשביל טיפול רפואי כאמור בתקנת משנה (א) ישולם לנכה תוך תקופה שיורה קצין התגמולים, ובלבד שבכל מקרה לא תעלה על ששה חדשים.
מיום 1.12.1974
תק' תשל"ה-1964
ק"ת תשל"ה מס' 3286 מיום 30.1.1975 עמ' 753
14ב. אם הוכח שמעביד ממשיך לשלם שכר עבודה לנכה מובטל הזכאי לתגמולים בעד טיפול רפואי לפי תקנה 14, יהיה קצין התגמולים רשאי להורות על החזרת השכר ששולם לנכה למעביד עד לגובה סכום התגמולים המגיעים לנכה בעד טיפול רפואי ללא ניכוי סכום המס לפי פקודת מס הכנסה.
מיום 1.9.1982
תק' תשמ"ב-1982
ק"ת תשמ"ב מס' 4398 מיום 1.9.1982 עמ' 1572
החלפת תקנה 14ב
הנוסח הקודם:
14ב. אם הוכח שמעביד ממשיך לשלם שכר עבודה לנכה מובטל הזכאי לתגמולים בעד טיפול רפואי לפי תקנה 14, יהיה קצין התגמולים רשאי להורות על החזרת השכר ששולם לנכה למעביד עד לגובה סכום התגמולים המגיעים לנכה בעד טיפול רפואי ללא ניכוי סכום המס לפי פקודת מס הכנסה.
מיום 27.3.2008
תק' תשס"ח-2008
ק"ת תשס"ח מס' 6651 מיום 26.2.2008 עמ' 566
(א) אם הוכח שמעביד ממשיך לשלם שכר עבודה לנכה מובטל הזכאי לתגמולים בעד טיפול רפואי לפי תקנה 14 תקנה 14א, יהיה קצין התגמולים רשאי להורות על החזרה למעביד של השכר ששולם לנכה עד לגובה סכום התגמולים המגיעים לנכה בעד טיפול רפואי, ללא ניכוי התשלומים שהמעביד חייב להמשיך לשלם בעד הנכה מכוח חוק או הסכם.
14ג. התגמול לנכה המובטל מעבודה באופן חלקי
(א) נכה המובטל יום ביטול חלקי מורחב, בין שעבודתו הרגילה היא בשכר חודשי ובין שהיא בתעסוקה עצמית, זכאי למחצית הסכום הקבוע בתקנה 14א(א)(1), נוסף על התגמול החודשי שהוא זכאי לו על פי החוק; זכאי הנכה לתגמול על פי תקנת משנה זו וגם לתגמול מלא או חלקי לפי סעיף 6 לחוק – לא יעלה סך כל תגמוליו על סכום התגמול המגיע לו לפי סעיף 6 לחוק.
(ב) נכה המובטל יום ביטול חלקי מצומצם, בין שעבודתו הרגילה היא בשכר חודשי ובין שהיא בתעסוקה עצמית, זכאי למחצית הסכום הקבוע בתקנת משנה (א), נוסף על התגמול החודשי שהוא זכאי לו על פי החוק; היה הנכה זכאי לתגמול על פי תקנת משנה זו וגם לתגמול מלא או חלקי לפי סעיף 6 לחוק – לא יעלה סך כל תגמוליו על סכום התגמול המגיע לו לפי סעיף 6 לחוק.
...
לדברי המשיב, המדיניות המיושמת על ידו בפועל, מבחינה בין נכה שאינו יכול לעבוד מחמת טיפול רפואי זמני לו הוא נדרש, לבין נכה שאינו יכול לעבוד עקב מצב רפואי מתמשך או צמית. ובקישור ללשון התקנות, המשיב מפרשן כך: ביטול עבודה מלא, הוא ביטול עבודה הנובע מטיפול רפואי זמני, שמקנה תגמול על פי תקנה 14א (להלן: תט"ר (תגמול טיפול רפואי) מלא). ביטול עבודה חלקי, הוא ביטול עבודה הנובע ממצב רפואי צמית, ומקנה תגמול על פי תקנה 14ג (להלן: תט"ר חלקי). יצוין כי תקנה 14ג נוגעת אך לנכים שמצבם הרפואי אינו מאפשר להם לעבוד במשרה מלאה, אולם הם עודם מצויים במעגל התעסוקה ועובדים במשרה חלקית. להבחנה זו בין שני המצבים אדרש עוד בהמשך.
3. בהינתן הבחנה זו העלו העותרים – עותר 1, הארגון היציג של נכי צה"ל בישראל, ועותר 2, נכה צה"ל שמקבל תט"ר חלקי – מספר טענות, אשר ניתן לחלקן לארבעה ראשים. האחד, הוא טענות כנגד עצם ההבחנה בין "טיפול רפואי" ל"מצב רפואי". נטען כי להבחנה אין בסיס בחוק הנכים המסמיך, אין הצדקה תכליתית ואין בסיס במדיניות שהנהיג בפועל המשיב במשך עשרות שנים. השני, נוגע לנכי צה"ל אשר מובטלים חלקית מחמת מצב רפואי קבוע. לטענת העותר, התקנות מפלות קבוצת נכים זו ביחס לנכים נפגעי עבודה, אשר איבדו באופן חלקי את כושר עבודתם ונסמכים על קצבת ביטוח לאומי. זאת משום שהתקנות קובעות לקבוצת נכי צה"ל זו תגמול בשיעור קבוע שאינו מתחשב בהכנסה הקודמת של הנכה, ואילו חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) קובע קצבה המחושבת על בסיס הכנסה קודמת של הנפגע. השלישי, כולל טענות כנגד אופן חישוב התגמול, הן באשר לנכים המקבלים תגמול על פי תקנה 14א, והן באשר למקבלים תגמול בהתאם לתקנה 14ג. ביחס לראשונים נטען כי חישוב בסיס ההכנסה של נכים עצמאיים, כפי שמופיע בתקנה, מוטעה. ביחס לשניהם טען העותר כנגד הקביעה לניכוי מס הכנסה, תשלומי ביטוח לאומי ודמי בריאות ממלכתי. במסגרת ראש הטענות הרביעי והאחרון, הוא עיקר טענותיו של עותר 2 בעתירה שלפנינו, יוצאים העותרים כנגד החלת התקנות באופן רטרואקטיבי, באופן שמשנה את התגמולים שניתנים לנכים שקיבלו תגמולים בהתאם לתקנות בנוסחן הקודם.
4. לאחר דין ודברים, ומספר דיונים שנערכו בפני בית משפט זה, הוצא צו על תנאי המורה למשיב "ליתן טעם מדוע לא תבוטלנה תקנות הנכים (טיפול רפואי) (תיקון), תשס"ח-2008 ככל שיש בהן משום אפליה של נכי צה"ל לעומת נכים נפגעי תאונות עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי". הדיון הינו כאמור בטענת האפליה בין שתי קבוצות הנכים – נכי צה"ל שמקבלים תגמול על פי תקנה 14ג, ונכי הביטוח הלאומי. בהתאם, מצאתי מקום להתייחס, ולו בקצרה, לראשי הטענות הנוספים של העותרים, בעניינם לא הוצא צו על תנאי.
ההבחנה בין "טיפול רפואי", אשר זמני בהגדרתו, ל"מצב רפואי" שהינו צמית, הוכרה בפסק דין שניתן בבית משפט זה (ראו: עע"מ 543/13 גזית נ' משרד הביטחון (3.11.2013) (להלן: עניין גזית)). אין צורך להידרש מחדש לתכלית ההבחנה או ההצדקות לה בעניין שלפנינו. נאמר רק זאת – אף אם מדובר בהבחנה בעלת תכלית, ובעלת בסיס בחוק הנכים המסמיך המגדיר מהו "טיפול", אין היא משתמעת באופן ברור, ושאלה אם בכלל, מלשון התקנות. מהמונחים "ביטול עבודה מלא" ו"ביטול עבודה חלקי" עשויות לעלות פרשנויות אחרות, ואף סבירות יותר. בהקשר זה ציין המשיב כי בימים אלה מתגבש תיקון נוסף לתקנות, שעשוי להבהיר את מדיניות התגמולים כפי שהיא בפועל. יש רק לקוות, וניתן אף לומר – לדרוש, כי תיקון כאמור יוביל לבהירות והתבהרות הדין (בהקשר למצב הקיים ראו פסקאות כ-כ"א לפסק דינו של השופט רובינשטיין בעניין גזית).
באשר לאופן חישוב תגמולי התט"ר המלא על בסיס ההכנסה – לא התרשמנו כי העניין מצביע על פגם בדין, ובוודאי לא על פגם כזה שיורד לשורשו של עניין. עוד נוסיף, כי חלק מהטענות בהקשר זה הן במישור היישומי, ומתאימות אפוא למסגרות המשפטיות האחרות העומדות לרשותו של הפרט מול המדינה, ולא בעתירה כוללת לבית משפט זה. באשר להחלת התקנות באופן רטרואקטיבי – התקנות אינן מביאות לחישוב מחדש של תגמולים שכבר ניתנו לנכי צה"ל, אלא עוסקות רק בחישוב התגמולים שישולמו מכאן ולהבא. מדובר בסיטואציה חקיקתית שנחלתם של מקרים אחרים (ראו למשל: ע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ"ד נד(3) 749, 755 (2000); בג"ץ 3734/11 חיים דודיאן ואח' נ' כנסת ישראל, פסקה 19 (15.8.2012)). די בכך בכדי לדחות את טענת העותרים בהקשר זה.
5. ובחזרה לעילת ההפליה – לאחר הוצאת הצו על תנאי הגיש המשיב תצהיר תשובה מטעמו. במסגרתו נטען כי אין הפליה בין נכי צה"ל לבין נכי הביטוח הלאומי בעניין התגמולים המשתלמים לידיהם בגין אובדן כושר עבודה. ראשית, הודגש כי מדובר בהסדרים אשר תכליות ורציונאלים שונים עומדים בבסיסם, כך שהם אינם בני השוואה. בעוד שההסדר העוסק בנכי צה"ל מבוסס על תכלית שיקומית סוציאלית, תכליתו של הסדר הביטוח הלאומי היא ביטוחית. עוד נטען כי בבסיס ההסדרים עומדים עקרונות שונים. אחד מהעקרונות הללו הוא עקרון השוויון בין נכי צה"ל בעלי מצב רפואי צמית שאינם יכולים לעבוד באופן חלקי, לבין אלה שאינם יכולים לעבוד באופן מלא. כשם שהאחרונים מקבלים תגמול בשיעור קבוע שאינו נקבע בהתאם להכנסה קודמת בפועל, כך צריך להיקבע גם תגמולם של הראשונים.
שנית, נטען כי ההסדר הנוגע לנכי צה"ל מהווה רכיב אחד בתוך סל הסדרים והטבות שמוענקים לנכי צה"ל, כך שלא ניתן להשוותו כעומד לבדו מול ההסדר של ביטוח לאומי. השוואה כזו, שלכאורה מצביעה על תגמולים נמוכים יותר לנכי צה"ל, מוטעית ומטעה. מעבר לכך, אם עורכים השוואה, שלוקחת בחשבון את מכלול התגמולים וההטבות שניתנים לנכי צה"ל המובטלים מעבודתם ומשווה אותם למכלול התגמולים וההטבות שניתנים לנפגעי עבודה מטעם הביטוח הלאומי, עולה כי אין הפליה בין שתי קבוצות הנכים. השוואה כאמור נערכה על ידי המשיב והוגשה לבית משפט זה ביום 1.4.2015, אך הודגש, כי אף השוואה זו איננה ממצה. שלישית, נטען כי אף אם תיאורטית ייתכנו מקרים בהם נכה צה"ל יכול היה לקבל גמלה גבוהה יותר אילו היה חל עליו ההסדר של ביטוח לאומי, אין בכך בכדי להצביע על הפליה גורפת.
בתגובה לתצהיר המשיב, חזרו העותרים על טענותיהם תוך שהם מבקשים להתמקד בתגמול החלקי שניתן מכוח התקנות, ולא לכלול בהשוואה הטבות שניתנות לנכי צה"ל שלא בגין אובדן כושר עבודתם.
דיון
6. טענת אפליה מטבעה קשה ורגישה היא. קשה – כי עוצמתה רבה. רגישה – כי גם צד שני לה. כשם שאין להפלות בין קבוצות דומות, כך אין להשוות בין קבוצות שונות. העניין נכון גם עת עסקינן בחלוקת כספים. ייתכן מצב בו מדובר בתשלום זהה לשני אנשים, אך בשיעורים שונים. לו היה מדובר במקרה כזה, היה על המדינה להצדיק את השוני בין שני היחידים. ואולם, לא כך בענייננו. כאן מדובר בתשלום שמכיל רבדים שונים, לקבוצות שונות. זאת על בסיס מטרות ותכליות שאינן זהות. במסגרת זו, לא די בבידוד רכיב אחד של התשלום תוך התעלמות מהתמונה הכוללת. עוד יש להדגיש כי בענייננו, לא הוצגה דוגמה קונקרטית להפליה פרטנית. על רקע זה, יש להתייחס ביתר פירוט לטענות הצדדים.
בתקנות בנוסחן המתוקן, ישנה כאמור הבחנה בין תגמול בגין אובדן כושר עבודה זמני הנובע מטיפול רפואי, לבין תגמול בגין אובדן כושר עבודה קבוע הנובע ממצב רפואי מתמשך. הראשון מכונה בפי המשיב "תט"ר מלא" ואילו השני – "תט"ר חלקי".
לדברי המשיב, מטרת התט"ר המלא, הניתן לתקופת הטיפולים הרפואיים, היא לפטור את הנכה משימוש ב"ימי מחלה" העומדים לרשותו מכוח חוקי העבודה. לכן, התגמול שניתן לנכה נועד לשקף את גובה שכרו (נטו), עובר לתחילת הטיפול הרפואי. זאת בהנחה שעבד טרם הפגיעה שהובילה לטיפול, ובכפוף לתקרות מינימום ומקסימום הקבועות בתקנות. במקרה שהנכה לא עבד, ניתן לו תגמול בתצורת סכום קבוע. התט"ר החלקי, אינו ניתן כנגד חיסור ימי עבודה עקב טיפול רפואי, אלא לנכה שאינו מסוגל לעבוד במשרה מלאה עקב מצבו הרפואי. כעולה מתצהיר המשיב, התגמול ניתן בדרך כלל לתקופות ממושכות, ואף לנכים במצבים כרוניים.
בעתירה זו הדגש הוא כאמור בתט"ר החלקי, ובהשוואתו לגמלה שמקבלים נכים נפגעי עבודה מטעם הביטוח הלאומי. לטענת העותרים, אופן חישוב התט"ר החלקי והעובדה שהוא ניתן כסכום קבוע ולא בהתחשב בהכנסת הנכה טרם הפגיעה, מפלה את נכי צה"ל לרעה ביחס לנפגעי הביטוח הלאומי, שגמלתם מחושבת ביחס לשכרם הקודם (ראו סעיפים 105-107 לחוק הביטוח הלאומי). משכך, העתירה היא להפיכת הצו על תנאי שניתן למוחלט, ולהורות על ביטול התקנה הרלוונטית או תיקונה.
7. כידוע, בית משפט זה לא יורה על פסילתה של תקנה, אלא אם נפל בה פגם העולה כדי אי סבירות מהותית, היורדת לשורש העניין (בג"ץ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4) 319, 325 (2000); בג"ץ 8487/03 ארגון נכי צה"ל נ' שר הביטחון, פסקה 10 (13.12.2006) (להלן: עניין נכי צה"ל)). "סמכותו של בית המשפט להכריז על בטלותן של תקנות סמכות צרה היא למדיי" (בג"ץ 4157/98 "צוות" אגודת גימלאי שירות הקבע בצה"ל נ' שר האוצר, פ"ד נח(2) 769, 796 (2004)). בעניין שלפנינו, מצאנו כי התקנות הקובעות את התט"ר החלקי לא מפלות את נכי צה"ל לרעה ביחס לנפגעי תאונות עבודה. מכאן שאין עסקינן באי סבירות מהותית המצדיקה או המחייבת התערבות. קביעה זו מבוססת על השילוב של שלושה נימוקים מרכזיים. שלושתם מתנקזים ומובילים למסקנה שקיים קושי אינהרנטי בניסיון להשוות את שני ההסדרים אותם מבקשים העותרים להשוות. כך מפאת תכליות שונות שעומדות בבסיס כל אחד מההסדרים; מקבץ תגמולים שונה בכל אחד מהם; ועקרונות נוספים שעל כל אחד מההסדרים להתחשב בהם. קשיים אלו מצריכים השוואה מהותית ושאינה טכנית. מהשוואה כזו עולה (או למצער לא הוכח אחרת במסגרת עתירה זו) כי נכי צה"ל אינם מופלים לרעה. הדברים יובהרו עתה.
8. תכליות ההסדרים – חוק הנכים וחוק הביטוח הלאומי קובעים שני הסדרים אשר שונים זה מזה בתכלית. חוק הנכים מבוסס על חובה של המדינה, שניתן להגדירה גם כמוסרית, להיטיב את מצבם של אלה אשר נפגעו במהלך שירותם הצבאי למען המדינה ובשליחותה (עניין נכי צה"ל, פסקה 5). ניתן לומר כי חובה זו אינה רק בגדר הכרת הטוב, אלא מהווה מעין צדק חלוקתי ברמה העליונה. מתוך חובה זו עולה המטרה להבטיח לחייל הפצוע מערכת שיקומית כוללת, ולהביא להחזרתו למעגל החיים הנורמטיבי תוך שילובו בחברה ובתעסוקה. אין בכך חידוש. זוהי מטרת החוק מימי תחילת המדינה, כפי שאף מעיד על כך שמו ("תגמולים ושיקום"). כדברי ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון ד' בן-גוריון, בעת שהציג את הצעת חוק הנכים בפני כנסת ישראל, בספטמבר 1949:
"מלחמת החירות של צבא-הגנה-לישראל לא היתה כולה זרועה נחת, נצחונות וכיבושים. היה גם צד שני למטבע. שולם מחיר יקר... נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו... אך החללים הם רק חלק מהאבדות. רבים נשארו לשמחתנו בחיים, אך גם הם שלמו מחיר יקר – אבר מן החי. והערב אני מגיש לכם בשם הממשלה, חוק על החוב, נכון יותר – על חלק מהחוב, שאנו חייבים לאלה, שבגופם עזרו לשחרור האומה והמולדת; חוק על תגמול ושיקום לנכי-המלחמה... גודל התגמול שהחוק הזה מעניק לנכה תלוי בגודל אחוז הנכות... התגמול המגיע לנכה הוא נוסף לשיקום הכללי... אנו איננו מבחינים במתן התגמול ובגודלו בין טוראי לקצין. כל נכה-מלחמה מקבל אצלנו תגמול שווה" (דברי הכנסת 2 (התש"ט), עמ' 1573-1572).
תכלית זו משפיעה גם על צורתו של ההסדר. הסדר נכי צה"ל הינו מסוג של גמלאות קטגוריאליות. בגדרו הזכות לגמלה נקבעת על פי השתייכותו של אדם לקבוצה מסוימת או לקטגוריה חברתית מוגדרת. הזכות איננה פועל יוצא של נזקקות כלכלית או תשלום דמי ביטוח (בג"ץ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 135, 140 (2005); רע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' דוקטורי, פ"ד ס(1) 489, 523 (2006) (להלן: עניין דוקטורי); עניין נכי צה"ל, בפסקה 21). משמע, התגמול שניתן מכוחו לא קשור למצב כלכלי של הנכה טרם פציעתו. תכליתו של ההסדר איננה צרה, דהיינו להשיב בהכרח את הנכה הפצוע למצבו ערב הפציעה, אלא לנסות ולפצותו על הפציעה באופן שיאפשר לו להשתקם ולהשתלב בחברה, חרף הפציעה. לעומת זאת, ההסדר הקבוע בחוק הביטוח הלאומי הוא הסדר ביטוחי. הוא משלב עקרונות של ביטוח סוציאלי ופיצוי, ומבוסס בעיקרו על תשלום דמי ביטוח לקופת הביטחון הסוציאלי (עניין דוקטורי, בעמ' 523). מסיבה זו, יש בו קשר בין גובה הכנסת הנפגע טרם הפגיעה בעבודה בגינה בוטח, לבין הגמלה שתשתלם לו לאחריה כפיצוי.
תכליתו של התגמול הספציפי בחוק הנכים, בו עסקינן, התט"ר החלקי –כתכלית החוק כולו. בבסיסו של התגמול עומד רציונל שיקומי. הוא נועד לתמרץ את הנכה לעבור שיקום שיובילו בסופו של יום לחזרה מלאה לעבודה, תוך שהוא שומר על מקומו במעגל התעסוקה וממשיך לעבוד במשרה חלקית. תשלום תגמול באופן שונה, המבוסס על הפסד הכנסת הנכה בפועל, יוביל למעשה להחטאת תכליתו של התגמול, שכן בין היתר לא יישמר התמריץ לחזור לעבודה בהיקף מלא (ראו גם עניין גזית, בפסקה כ'). אם כן, השוני בין התכליות שבבסיס כל אחד מההסדרים, מקשה על יכולת ההשוואה ביניהם.
הואיל והתקנות שואבות את כוחן מחוק הנכים, לא יהיה זה בלתי רלוונטי להתייחס להיבט אחר של חוק זה, אם כי אינו נוגע לסוגיה הנידונה. בדיני נזיקין תנאי לפיצוי הוא קביעת אחריות, לדוגמה בדמות עוולת הרשלנות. ואילו, אין תנאי מקדמי כזה למתן תגמול לפי חוק הנכים. העיקרון העומד בבסיסו של החוק הוא אחריות מוחלטת. שוני זה עשוי למשל להשליך על טענה שחייל זה או אחר יכול היה לקבל פיצוי גדול יותר מהסיווגים שנקבעו בחוק הנכים. הדבר מוצא את ביטויו במונח "תגמול" לעומת "פיצוי". לענייננו, שדה המחלוקת במקום אחר. אף יש הבדל בין תגמול לבין ביטוח, לרבות ביטוח סוציאלי. ההסדרים הכלכליים שונים זה מזה גם במקור הכספים. צא ולמד כי השוני בין שתי הקבוצות מתבטא בהבדל בין המונח "תגמול" לבין המונח "ביטוח".
8. מרכיבי ההסדרים – נדבך נוסף שמקשה על השוואה בין ההסדרים הוא השוני במרכיביהם. ההסדר שחל על נכי צה"ל אינו מורכב רק מתגמול הטיפול הרפואי החלקי העומד במרכזה של העתירה. מדובר בהסדר מודולארי, שבנוי מתגמולים בסיסיים הניתנים לכל נכה צה"ל על פי דרגת נכותו, וכן תגמולי מחייה שונים שניתנים לרוב כתחליף לתגמול הבסיסי. לצד אלה, עומדים מגוון שירותים רפואיים ושיקומיים, והטבות רבות המשתנות כתלות בסוג הנכות ודרגתה, במצבו האישי והמשפחתי של הנכה, מצבו הכלכלי ועוד. התט"ר החלקי משתלם לנכי צה"ל הזכאים לו בנוסף לתגמול הבסיסי לו הם זכאים, ולא במקומו. ההסדר שניתן לנפגעי עבודה מטעם הביטוח הלאומי הינו הסדר פשוט יותר, שמורכב בעיקרו מגמלת אובדן כושר עבודה, ולצדה מספר הטבות שמתווספות לנכה בהתאם למצבו ולקריטריונים מסוימים. מכאן עולה הקושי בהשוואת רכיב התט"ר החלקי לבדו אל מול קצבת נפגעי עבודה של ביטוח לאומי. השוואה נכונה יותר צריכה לכלול את המארג הכולל של התגמולים וההטבות לו זכאים נכי צה"ל, אל מול הגמלה וההטבות שניתנות לנפגעי עבודה. אולם, גם השוואה כזו עשויה להימצא לא ממצה עקב מגוון ההטבות השונות שניתנות לנכי צה"ל כתלות במאפייניהם האישיים. השוואה מעין זו נערכה על ידי המשיב והוגשה לנו, לבקשתנו. אולם, כפי שציין המשיב, אין היא כוללת הטבות אשר קיים קושי לכמתן באופן גורף. ובין כה וכה, ההטבות משתנות מנכה לנכה בהתאם למאפייניו האישיים וישנו קושי, לעמוד על סך תקבולי ההטבות בצורה גורפת. משכך, ספק אם השוואה זו ממצה היא. נגיד זאת בצורה אחרת. המשוכה בהצגת ההשוואה באופן מלא איננה נגזרת בהכרח מחוסר נתונים או מאי דיוק בדברים, אלא מכך שקשת ההטבות לקבוצה אחת שונה מזו של הקבוצה האחרת. במובן זה, הדין מיטיב יותר עם נכי צה"ל לעומת נפגעי תאונת עבודה, הן ברוחב התגמולים והן במצבים להם ביכולתו לתת מענה.
יצוין, כי על אף הקשיים שהתעוררו בהשוואה שנערכה בפועל על ידי המשיב, אף היא מצביעה על כך שנכי צה"ל אינם מופלים לרעה לעומת נפגעי העבודה. כך, לא רק בעולם התחשיבי אלא בחיי המעשה. כלומר, לא רק שהסדר התגמולים עצמו איננו מפלה, אלא שגם תוצאת ההסדר בפועל איננה מפלה. גם בהינתן העובדה שהוצגו קטגוריות בהן נראה כי נכה צה"ל היה עשוי לקבל סך תקבולים גבוה יותר בהיותו נפגע עבודה, אין בכך בכדי להצביע על הוכחת הפליה. מקרים בודדים שעשויים להתרחש (ושלא הוצגו על ידי העותרים בפועל) אינם מעידים על הכלל. מדובר במעין סטייה קלה לרעת נכי צה"ל שאיננה יכולה לבסס טענת הפליה גורפת. כפי שצוין:
"ואין די בסטייה קלה לרעת נכי צה"ל כדי להביא למסקנה כי מבחנים, כאלה או אחרים, שנקבעו על ידי המשיב נגועים בהפלייה פסולה. יש להביא בחשבון שאת קביעת דרגת הנכות יש לראות בדרך כלל על רקע מכלול הנתונים הקשורים בה, לרבות ההטבות והזכויות הנלוות הכרוכות באחוזי הנכות" (עניין נכי צה"ל, בפסקה 23).
שינוי הסדר התט"ר החלקי בהתעלם ממכלול התגמולים וההטבות הקיימים בסל שעומד לזכות נכי צה"ל, וזאת לכאורה כדי להשוותו לגמלאות הביטוח הלאומי, ינבע מראייה לא נכונה של התמונה הכוללת ועלול להוביל בפועל לעיוותים חדשים (להכרעה דומה בהקשר אחר ראו: בג"ץ 8766/11 בורובסקי נ' ממשלת ישראל, פסקאות כ"ד-כ"ו (26.1.2014); בג"ץ 2979/09 מפעלי אנקורי (1971) בע"מ נ' משרד החינוך, פסקה 12 (24.11.2010)).
9. נקודה אחרונה שיש להתייחס אליה היא עקרון השוויון בין נכי צה"ל לבין עצמם. העותרים ביקשו למקד את ההשוואה בין ההסדר שחל על נכי צה"ל שאיבדו חלקית את כושר עבודתם, לבין נפגעי עבודה מבוטחי הביטוח הלאומי. אולם, בעיסוקינו בהשוואה זו, אין לזנוח השוואה חשובה לא פחות ואף יותר, והיא בין נכי צה"ל מקבלי תט"ר חלקי, לבין נכי צה"ל מקבלי תגמולים אחרים שנועדו לסייע במקרים של אובדן כושר עבודה.
כפי שהוזכר, נכי צה"ל מקבלים תגמולים בסיסיים בהסתמך על דרגת נכותו של החייל, ועל פי המבחנים הקבועים בחוק (סעיף 5 לחוק הנכים). לצד אלה, ישנו מערך של תגמולי מחייה, שניתנים לנכי צה"ל במקרים שונים, בין היתר במקרים של אובדן כושר עבודה. בין אלה "תגמול נצרך" – שניתן מכוח סעיף 7 לחוק הנכים, לנכים שדרגת נכותם גבוהה מ-50% והם איבדו באופן מוחלט את כושר עבודתם; תגמול מחיה מיוחד – שניתן מכוח הוראות פנימיות של אגף השיקום, ונועד להוות מעין "תגמול נצרך" לנכים שדרגת נכותם פחותה מ-50%; תגמול מחוסר פרנסה – שניתן מכוח סעיף 6 לחוק ומהווה למעשה "דמי אבטלה" לתקופה זמנית בה הנכה לא עובד; דמי קיום – המשתלמים מכוח סעיפים 45 ו-48 לחוק הנכים לנכי צה"ל במהלך לימודיהם האקדמיים; ותגמול פרישה מוקדמת – משולם מכוח סעיף 7ג לחוק לנכה שפרש מעבודתו פרישה מוקדמת עקב נכותו, כתוספת לתגמול הבסיסי. כלל התגמולים הללו משולמים כסכום קבוע לנכה, ואינם משתנים כפונקציה של רמת הכנסתו קודם הפגיעה. התט"ר החלקי אמנם שונה מאלה בכך שניתן כנגד אובדן כושר עבודה חלקי בלבד, אולם אין הוא שונה בתכליתו. לכן, אין סיבה שיהיה שונה באופן חישובו, ויוביל בפועל להפליית נכי צה"ל מקבלי התגמולים האחרים לעומת מקבלי התט"ר החלקי. בכך שמכלול התגמולים מחושבים באופן דומה, יש בכדי להביא לשמירה על עקרון השוויון בין נכי צה"ל השונים.
עקרון השוויון בין כל נכי צה"ל הזכאים לתגמולים צוין גם בפסיקתו של בית משפט זה:
"הסדר תגמולי הנכים למי שנפגעו בשירותם הצבאי מתאפיין ביסודות האלה: שוויון בין ציבור הזכאים לתגמולים בלא הבדל דרגה, תפקיד או נסיבות הפגיעה בשירות הצבאי; הסדר זכאות אחיד המתבסס בעיקרו על נתון של שכר קובע שהוא בסיס תשלום אחיד שמתוכו נגזר התגמול כפונקציה של דרגת הנכות; ניתוק מערכת התגמולים מבדיקת מצבו הכלכלי של הנכה ומהיקף הכנסתו או אובדן כושר השתכרותו עקב הפגיעה, למעט במקרים מיוחדים שבהם מדובר בנכה מחוסר פרנסה או בנכה "נצרך", הזכאים לתגמולים מיוחדים, או בנכים שבשל נתונים מסוימים או צרכים מיוחדים זכאים לתגמולים מיוחדים (סעיפים 6, 7, 7א ו-7ה לחוק הנכים)" (עניין דוקטורי, בעמ' 507; ראו גם: רע"א 7343/09 נחמיה נ' קצין התגמולים (25.10.2009)).
מעבר לכך, אופן חישוב התגמולים כמבוססים על סכום קבוע ולא על רמת הכנסת הנכה טרם פציעתו, מבטא אף הוא את השמירה על עקרון השוויון בין נכי צה"ל. בקביעת המחוקק כי לכלל נכי צה"ל יינתנו תגמולי מחייה המבוססים על פציעתם ופגיעתם (דרגת נכותם), וללא קשר לרמת השתכרותם טרם הפגיעה, יש בכדי לקדם שוויון זה. המחוקק רצה ליצור קריטריון אחיד ושווה לכולם, ולמנוע סיוע או קידום שונה לנכים כאלה או אחרים, מפאת רמת שכרם או דרגתם הצבאית טרם הפגיעה. במובן מסוים, התט"ר המלא שניתן לנכי צה"ל שמקבלים טיפול רפואי, מהווה חריג לכלל זה. עם זאת, אין לשכוח כי מדובר בתגמול זמני שמהווה למעשה תחליף ל"ימי מחלה" מטעם המעסיק, ולא בתגמול קבוע. מאפיין זה של התגמול מביא להחרגתו מעקרון השוויון האמור. השוואת התט"ר החלקי לתט"ר המלא לא תפתור בעיית שוויון אלא עשויה ליצור כזו. זאת משום ששינוי הסדר התט"ר החלקי בהתעלם ממכלול התקבולים להם זכאים נכי צה"ל לצידו, עשוי להוביל לעיוותים בהקצאת המשאבים ולהעדפה בפועל של קבוצת מקבלי התט"ר החלקי על קבוצות נכי צה"ל אחרות.
10. שלושת השיקולים – התכלית, צורת ההסדרים ועיקרון השוויון בין נכי צה"ל לבין עצמם – שלובים זה בזה. תכליתו הסוציאלית שיקומית של חוק הנכים כרוכה בצורת ההסדרים שבו, ושלובה בעקרון השוויון. לא ניתן להסתכל על כל אחד מאלה בנפרד. בהסתכלות על השלושה יחד, עולה כי לא ניתן לערוך השוואה טכנית מספרית בין תגמולי התט"ר החלקי לבין קצבאות נכים נפגעי עבודה. השוואה כזו צריכה להיות מהותית ולהתחשב בשוני שבין ההסדרים. מהשוואה כאמור, עולה המסקנה כי נכי צה"ל אינם מופלים לרעה ביחס לנפגעי עבודה מקבלי גמלת ביטוח לאומי. יש לזכור כי בית המשפט אינו אמון על חלוקת התקציב. מלאכה זו שמורה למעצבי המדיניות בתחום זה, הרי הם הכנסת והממשלה. אכן, מתפקידו של בית המשפט לבחון טענת אפליה. אך, במכלול, כזו לא הוכחה באופן שמצדיק את ביטול התקנות.
הייתי מציע לחבריי לבטל את הצו על תנאי שיצא מלפני בית המשפט ולדחות את העתירה ללא צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט נ' סולברג:
אני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט נ' הנדל, על יסוד נימוקיו הנכוחים.
היטב שכנעתנו באת-כוח המשיבים בטיעונים המפורטים והבהירים שבכתב התשובה, ובאלה שהודגשו לפנינו בעל-פה, ברמת הפשטה כפי הנדרש בנושא המורכב שעל הפרק.
אין ניתן לגזור גזרה שווה על נכי צה"ל ועל נפגעי עבודה; אין לבודד את רכיב התט"ר החלקי מתוך ההסדר הכללי החל על נכי צה"ל ולהשוותו להסדר החל על נכי עבודה. לא דומים העקרונות השיקומיים והסוציאליים שבבסיס ההסדר החל על נכי צה"ל, וגם לא עקרון השוויון שבין נכי צה"ל לבין עצמם, לרציונל הביטוחי שביסוד ההסדר החל על נפגעי עבודה. הבסיס אחר, המהות שונה, והפרטים נבדלים. כל הסדר קובע פרק לעצמו. ההשוואה בין זה לזה אינה מובנת אפוא מאליה. ואף על-פי כן, משנעשתה בתשומת-לב, בכתב התשובה, העלתה ההשוואה כי אין יסוד לטענת ההפליה שנטענה בעתירה; אדרבא, נראה כי דווקא ההפך הוא הנכון, גם אם זעיר פה זעיר שם ניתן להעלות על הדעת מקרים ספציפיים שבהם יתכן יתרון מסוים לנכי עבודה. כשלעצמי, דומני כי בדיעבד הוּכחה צדקת טענת ב"כ המשיב עוד מלכתחילה, כי נכון היה לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי, ומפני שראוי היה לטענות העותר בבג"ץ 5171/08, כעותר ציבורי, להיבחן תוך כדי דיון בעניינם של עותרים קונקרטיים, דיון שתחילתו לפני קצין התגמולים ואחריתו בערעור ברשות לבית המשפט העליון, כשבתווך – ערעור לוועדת ערעור, וערעור בשאלה משפטית לבית המשפט המחוזי. בחינת עניינו של העותר הספציפי (בג"ץ 11/10) שהצטרף לעתירת ארגון נכי צה"ל (בג"ץ 5171/08) העלתה דווקא תמיכה בעמדת המשיב בשאלת קיומה של אפליה בין נכי צה"ל המקבלים תט"ר חלקי לבין נכי עבודה. כפי טענת ב"כ המשיב, מצב דברים שבו העדרו של עותר ספציפי המבסס במישור העובדתי את טענת האפליה שבעתירה, שעל סמכה נתבקש ביטולן של התקנות, ממחיש עד מאד את הצורך לדון בעניין שעל הפרק דרך מקרה פרטני. דומה אפוא כי מוטב היה לה, לעתירה, להידחות על הסף. ברם, משהגענו עד הלום, וכפי שהראה חברי השופט נ' הנדל, דינה של העתירה להידחות גם לגופו של עניין.
ש ו פ ט
אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.
ניתן היום, כ"ג באלול התשע"ו (26.9.2016).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08051710_Z73.doc מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il