פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 5161/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5161/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני, משיב פורמלי ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט מ' הכהן), שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 16195/00 בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד הילה גלבוע פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט מ' הכהן) שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 16195/00. 1. המשיבים היו נשואים זה לזו, והתגרשו. בין המשיבה 1 למשיב הפורמאלי 2 (להלן: המשיב) מתנהלים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בענייני מזונות, משמורת וחלוקת רכוש. המערער הינו אחיו של המשיב הפורמאלי וגיסה לשעבר של המשיבה. לטענת המערער, הוא הבעלים של דירת מגורים בירושלים (להלן: הדירה). לטענתו, רכש את הדירה בשנת 1996, היא רשומה על שמו, והוא אף משלם משכנתא בגין רכישתה. במסגרת ההליכים המתנהלים בין המשיבה למשיב, הגישה המשיבה תביעה לחלוקת רכוש ותבעה, בין היתר, מחצית מן הדירה בטענה שהיא שייכת לה ולמשיב. לטענת המערער, כל ההליכים בין המשיבה למשיב אוחדו ונוהלו בפני כבוד השופט הכהן, מבלי שהוא נתבע לדין, וזאת עד לשלב בו הסתיימו דיוני ההוכחות. עד לשלב זה לא היה המערער נוכח בדיונים ו/או מוזמן אליהם. לאור הערת בית המשפט באחד הדיונים לעניין צירופו של המערער כצד לתביעה, הגישה המשיבה בקשה להוספת המערער כנתבע במסגרת התביעה הרכושית המתנהלת בינה לבין המשיב. 2. בהחלטה מיום 3.1.08, קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה להוספת המערער כנתבע, חרף המועד בו הוגשה ועל אף שנסתיימו זה מכבר דיוני ההוכחות בתיק. בית המשפט דחה את טענת המשיב בעניין חוסר סמכותו לדון בעניינו של מי שהינו אח של בן הזוג לשעבר. בית המשפט הורה על הגשת כתב תביעה מתוקן וכן הורה למערער ולמשיב להגיש כתבי הגנה מתוקנים. כן הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, קבע מועד דיון, שלאחריו, כך קבע, יוחלט על מועדים להגשת סיכומים בתביעה הרכושית. לאור הגשת הבקשה בשלב כה מתקדם של ההליך, חוייבה המשיבה בהוצאות משפט בסך של 6,000 ₪. בסעיף 4 להחלטה נאמר כי: "לאור טענות הצדדים שבפני ולאור העובדה כי דירת הצדדים רשומה כולה או חלקה על שם גיס התובעת, אין מנוס מאשר להורות על צירופו להליך שבפני בהתאם לבקשת המבקשת, חרף המועד בו הוגשה ועל אף שנסתיימו זה מכבר דיוני ההוכחות בתיק". 3. על החלטה זו, הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בהחלטה מיום 24.2.08, דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי המערער הינו בן משפחה כקבוע בסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, ולפיכך מוסמך בית המשפט לענייני משפחה לדון בעניינו. עוד נקבע כי אין לקבל את טענת המערער לפיה הצירוף אינו חיוני לאור העובדה שהתובענה הינה לקבלת מחצית ערך הדירה. אף שמדובר בשלב מתקדם, קבע בית המשפט, זכותה של המשיבה לקבל את הדירה תמורת רכישת מחצית ערכה אף במסגרת פירוק השיתוף, לאחר שתוכח תביעתה לפיה הדירה הינה רכוש משותף. כן נקבע כי התביעה המתוקנת אינה מסרבלת במיוחד, שהרי אם לא תהא הכחשה מטעם המערער כי אכן החלק בדירה אינו שלו, הרי שבכך יסתיים הדיון מבחינתו. 4. בעקבות ההחלטה מיום 3.1.08, הגיש המערער בקשה לפסלות שופט ולדחיית התביעה נגדו על הסף בטענה שאינו בעל דין דרוש, ובשל העדר סמכותו העניינית של בית המשפט. בבקשתו, טען המערער כי עצם העובדה שהשופט כהן נחשף ל"מסה קריטית" של ראיות שאינן קבילות, היא לכשעצמה יוצרת עילת פסלות, משום שאין לצפות משופט, שיתעלם מבירור עובדתי יסודי שקיים בתיק. עוד נטען כי משקבע השופט ממצא עובדתי בכתובים, הרי שעילת הפסלות הינה מעיקרי הצדק הטבעי. המערער הוסיף וטען כי החלטת בית המשפט מיום 3.1.08 ניתנה לאחר ישיבות רבות, בהן נשמעו כל העדים והראיות במלואן וגובשה התרשמות מהם, ונקבע ממצא עובדתי. המערער הדגיש בבקשתו כי לממצא העובדתי ניתנה נפקות אופרטיבית, שכן על פיו שוכנע בית המשפט לצרף את המערער כנתבע פורמאלי בלבד, ולא לפתוח את המשפט מחדש. כמו-כן, טען המערער, כי לו היה הממצא העובדתי ניתן בהליך תקין בו נתאפשר לו להציג ראיותיו וטיעוניו, היה מדובר בממצא תקין לחלוטין. ואולם, אין הגיון בכך שבעל דין יצטרף להליך אחרי שכבר עיקר ההליך נוהל בהיעדרו, והשופט כבר נחשף לכל הראיות. המשיבה התנגדה לבקשה. 5. בהחלטה מיום 28.5.08, דחה בית המשפט את בקשת המערער. ראשית, קבע בית המשפט כי בקשת המערער לדחיית התביעה כנגדו על הסף כמי שאינו בעל דין דרוש, ובשל העדר סמכותו העניינית של בית המשפט, תמוהה. סוגיה זו, קבע, כבר נדונה והוכרעה על ידו בעבר, ואף ערעור שהגיש המשיב על ההחלטה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. שנית, בהתייחסו לבקשת הפסילה, קבע בית המשפט כי אכן לא היה ראוי לעשות שימוש בביטוי המופיע בסעיף 4 להחלטתו, אשר אינו הולם ואינו תואם את המצב העובדתי שנטען בפניו, אלא שיש להתחשב בכך שהמונח "דירת הצדדים" הינו מונח השגור בפי שופטי בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לדירה שבני זוג חלוקים לגבי הזכויות בה. בהקשר זה, הפנה בית המשפט את המערער להחלטת בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש על החלטתו מיום 3.1.08, בה התבטא בית המשפט המחוזי בביטוי זהה. עוד קבע בית המשפט כי אין בהתבטאות זו כדי ללמד על כך שגיבש דעה מוקדמת לעניין הזכויות בדירה, ביטוי זה אינו מהווה קביעה עובדתית או פוזיטיבית, והדבר נלמד גם מיתר הדברים שנאמרו על ידו בהחלטתו מיום 3.1.08. יתרה מזו, קבע בית המשפט, אילו הייתה נכונה טענת המערער, לפיה נקיטתו בביטוי זה מעידה על כך שגיבש דעה לגבי הדירה, הכיצד ניתן להסביר את העובדה שמיוזמתו העלה את הצורך לצרפו כצד להליך, וזאת בשלב בו נסתיימה פרשת הראיות בתיק. בכך, קבע בית המשפט, יש כדי ללמד על כך שלא גיבש כל דעה מוחלטת לגבי הדירה והניסוח הלא מוצלח בהחלטה מיום 3.1.08, אין בו כדי להעיד אחרת. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענת המערער לפיה אילולא גיבש דעה מוקדמת היה בית המשפט מורה על שמיעת התיק מחדש, אין בה כדי להועיל לו בבקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי אין מקום לקיים "משפט חוזר אזרחי" במקרה דנן. למערער, כך נקבע, יש גישה לתיק כולו ולעדויות שהושמעו במסגרתו, והוא רשאי לחקור כל אחד מהעדים המצויים בתיק, בכל עניין הקשור להגנתו. עוד קבע בית המשפט, כי בהחלטתו מיום 3.1.08, הורה על הגשת כתב תביעה מתוקן, כתבי הגנה ותצהירי עדות ראשית משלימים של המשיבה והמשיב, וכן תצהיר עדות ראשית של המערער. כן נקבע מועד לדיון קדם משפט. לפיכך, נטען, לא ברורה טענת המערער לעניין זה. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי כלל הראיות המצויות בתיק הינן קבילות, ואין טעם בטענת המערער לעניין אי קבילותן, וההשלכה שיש לכך לעניין בקשה זו. 6. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף כי לפרשה דנן אין שום דמיון למשפט חוזר, וזאת משום שכאשר מצורף בעל דין חדש, שלא הייתה לו שום הזדמנות להתגונן, שומה על השופט לעשות את הסידורים הדרושים כדי שאותו בעל דין לא ייפגע מההליך שנוהל שלא בפניו. עוד טוען המערער, כי ראיה שהוצגה שלא במעמד בעל הדין, מבלי שניתנה לו שום הזדמנות לבחון ולראות אותה, אינה קבילה כלפיו. עצם העובדה, נטען, שמראים לבעל הדין את הראיה בדיעבד, אינה הופך אותה לקבילה. אין זה סביר, טוען המערער, ששופט ישמע משפט שלם ובכלל זה עדים וראיות, עד לסיום ההוכחות, ולא יגבש שום דעה, ולו דעה לא מוחלטת. לפיכך, נטען, מדובר בראיות שהביאו לגיבוש דעה שאינה מוחלטת. בדרך כלל, טוען המערער, גיבוש דעה לא מוחלטת אינו מצדיק את פסלותו של שופט מקצועי. לא כך הדבר, לטענתו, מקום שדעה לא מוחלטת זו גובשה על יסוד "מסה קריטית" של ראיות. המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי השתמש בביטוי "דירת הצדדים" רק מן הטעם שכך קבע השופט כהן, שהרי ערכאת הערעור מצטטת ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית. 7. בתגובת המשיבה לערעור, טוענת היא כי במקרה דנן אין המדובר בהבעת עמדה כלשהי, אלא מדובר באמירה כללית שאינה בת משמעות משפטית, המתייחסת לדירה. לטענתה, מדובר באמרת אגב בהליך ביניים שאינה מלמדת בשום אופן אודות החלטתו הסופית של בית המשפט. עוד טוענת המשיבה כי נסיונו של המערער לטעון כאילו מדובר על ראיות בלתי קבילות הינה טענה בעלמא. לטענתה, מדובר בעדויות של הצדדים ובני משפחתם ואלה ראיות קבילות. כן נטען, כי כאשר מצרפים נתבע נוסף בשלב מאוחר של הדיון, המשמעות היא שהוא מצטרף מהנקודה שבה נמצא המשפט, אך נשמרת לו הזכות הדיונית לחקור שוב כל עד ולהביא כל ראיה, ובכך למעשה יש לו יתרון של ביצוע "מקצה שיפורים". המשיבה מוסיפה וטוענת כי כתב הערעור רצוף אי דיוקים, ונסיונות להטעות את בית המשפט הנכבד, כאשר בפועל הערעור אינו מגלה כל עילה לפסלותו של השופט. כן טוענת המשיבה, כי בית המשפט לענייני משפחה הדגיש בהחלטתו כי למערער ישנה גישה לתיק כולו ולעדויות שהושמעו במסגרתו, והוא רשאי לחקור כל אחד מהעדים המצויים בתיק, בכל עניין הקשור להגנתו. דברים אלה של בית המשפט סותרים בבירור, כך נטען, את הטענה של המערער כי הראיות תהיינה "קבילות אוטומטית". המשיבה טוענת כי לשיטת המערער בכל פעם שיש לצרף צד להליכים בין בני זוג בבית המשפט לענייני משפחה, יש להעביר את הדיון בעניין זה לשופט אחר אשר לא דן במכלול ההליכים האחרים המתקיימים בין הצדדים. טענה זו של המערער סותרת, טוענת המשיבה, את הרציונאל העומד ביסודו של בית המשפט לענייני משפחה המורכב משופטים מקצועיים ומיומנים, כך נטען, היכולים לדון במכלול ההליכים בין הצדדים, ואף מבחינה פרקטית מטילה עומס מיותר על המערכת. בהמשך לתגובת המשיבה, הגיש המערער בקשה להגשת תשובה לתגובת המשיבה. עיינתי בתשובה ואיני סבורה שיש בה כדי להוסיף על האמור בהודעת הערעור. 8. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ככל שבקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטות השופט ומניהול ההליכים על ידו, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006)). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). במקרה דנן, כך נהג אף המשיב משהגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לצרף את המערער כצד שלישי, ובקשתו נדחתה. זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, איך בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004) ; מרזל, בעמ' 175). לא מצאתי יסוד לטענת המערער, כי ההחלטות שקיבל בית-המשפט במקרה דנן מקימות עילת פסלות, ומעוררות חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפיו. 9. זאת ועוד, הלכה היא כי התבטאות שופט, בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. שופט יפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3)608 (1994); ע"א 11484/05 טאוב נ' אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ (לא פורסם, 23.3.2006); ע"א 2315/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.6.2007); מרזל, בעמ' 194, 196)). בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור הבהרת בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות כי לא היה ראוי לעשות שימוש במונח "דירת הצדדים", וכי אין בהתבטאותו זו כדי ללמד על כך שגיבש דעה מוקדמת לעניין הזכויות בדירה, לא שוכנעתי כי הביטוי שנכתב בהחלטה מבטא גיבוש עמדה מוגמרת ומגובשת בכל הנוגע לדירה, כנגד המערער. משכך לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילת השופט. 10. אוסיף עוד, כי איני רואה פסול בכך שבית המשפט כבר שמע עדים ובחן ראיות. אין בכך כדי להצביע על גיבוש דעתו באשר לתביעה הרכושית שמתנהלת בין המשיבה לבין המשיב בעניין הדירה. ראשית, בית המשפט היה זה שיזם את הצורך לצרף את המערער כצד להליך, וזאת במטרה להכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בעניין הדירה. שנית, מצא בית המשפט לחייב את המשיבה בהוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ בשל הגשת הבקשה לצרף את המערער בשלב מתקדם של ההליך. כמו-כן, הבהיר בית המשפט בהחלטתו כי למערער ישנה גישה לתיק כולו ולעדויות שהושמעו במסגרתו, והוא רשאי לחקור כל אחד מהעדים המצויים בתיק, בכל עניין הקשור להגנתו. חזקה על בית המשפט, כי יכריע בתביעה בעניין הדירה לאחר שיוגש לו כתב ההגנה של המערער ולאחר קיום דיון בעניין, וזאת באופן מקצועי ובלב פתוח מבלי שלביטוי שנכתב בשוגג בהחלטתו תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו לגופו של עניין. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות המערער, ולא ניתן לומר כי הדיון בתביעה הרכושית ובכלל זה בעניין הדירה הוא בבחינת "משחק מכור". אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי החלטת בית המשפט וניהול ההליך על ידו עד לשלב מתקדם, מבלי שהיה צד לו, מצביעים על כך ש"ננעלה" דעתו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001)); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115)). התוצאה היא כי הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, י' בתמוז התשס"ח (13.7.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08051610_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il