מדינת ישראל נ. ירון איל

פסק-דין בתיק ע"פ 5157/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5157/05 ע"פ 5169/05 - א' בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי המערערת בע"פ 5157/05 והמשיבה בע"פ 5169/05: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 5157/05 והמערער בע"פ 5169/05: ירון איל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 13.4.05, בתיק פ' 40335/03, שניתן על ידי כבוד השופט ד' רוזן תאריך הישיבה: ו' באייר תשס"ו (4.5.2006) בשם המערערת בע"פ 5157/05 והמשיבה בע"פ 5169/05: עו"ד תמר פרוש בשם המשיב בע"פ 5157/05 והמערער בע"פ 5169/05: עו"ד גד זילברשלג פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערער, עורך דין במקצועו, הובא לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ויוחסו לו תשעה אישומים שחומרתם גלויה על פניהם. להלן תמציתן של העובדות: האישום הראשון – במהלך שנת 2002 ביצע המערער שרשרת של מעשי זיוף ומרמה, מתוך כוונה להעביר לרשותו כספים של לקוח (600 אלף דולר). לצורך כך הוא זייף יפוי-כוח, אותו הציג בפני בנק בג'נבה, שם היה מופקד הכסף, מתוך כוונה להעביר את הפיקדון לבנק בלונדון. ניסיון זה סוכל מאחר והמסמכים שהציג המערער עוררו חשד בלבם של פקידי הבנק השוויצרי. האישום השני – במהלך שנת 2002 ניהלה שותפתו של המערער במשרד, עו"ד אלכסנדרה אבגי-כנפי, חשבון נאמנות של חברה שבין בעליה התקיימה בוררות. נטען, כי המערער זייף מסמך הנחזה כהחלטה של הבורר, ובו הוראה להעביר סכום של כ-246 אלף ש"ח מחשבון החברה לחשבונה של חברה אחרת לה היה המערער חייב כספים רבים. האישום השלישי – עוסק במעשה מרמה נוסף אותו יזם המערער, כאשר הורה להעביר סכום נוסף (237 אלף ש"ח) מאותו חשבון נאמנות. האישום הרביעי – בשנת 2001 טיפל המערער ברכישת דירה עבור אחד מלקוחותיו. בהמשך, הוא זייף מסמך הנחזה לייפוי-כוח שהעניק לו כביכול אותו לקוח, ובעקבות כך הוא הוסיף וזייף מסמך הנחזה להסכם על פיו נמכרה הדירה למערער. עם מסמך זה הוא פנה ללשכת רישום הקרקעות, שם נרשמה הערת אזהרה על הדירה, ובהמשך פנה לבנק במטרה לקבל הלוואה בסך 610 אלף ש"ח. משנמסר לו שיק על סכום זה כנגד שיעבוד הדירה, הוא ביקש להפקידו בחשבון נאמנות אותו פתח במרמה על שם לקוחו, אולם ניסיון זה סוכל בעקבות חשש שהתעורר בלבם של עובדי הבנקים. באותה דרך סוכל ניסיונו של המערער להעביר חלק מסכום השיק לחשבון הנאמנות הנזכר באישומים השני והשלישי. האישום החמישי – בחודש יוני טיפל המערער ברישום דירה על שם לקוחותיו. בהמשך, ומתוך כוונה לקבל במרמה כספים מבנק למשכנתאות, ערך המערער חוזה מזויף, לפיו נמכרה אותה דירה לחברה זרה, ואת עצמו הציג כנציגה של חברה זו. בעקבות כך רשם המערער, שלא כדין, הערת אזהרה על הדירה, וקיבל מהבנק, במרמה, סכום של 100 אלף דולר. האישום השישי – המערער הציג את עצמו בפני משקיע בנדל"ן כבא-כוחה של אגודת אקו"ם, והציע לו לרכוש בניין שבבעלותה תמורת סכום של 780,000 דולר. משהקונה הסכים לבצע את הרכישה, הוא נדרש להפקיד את מחצית התמורה לפני רישומה של הערת אזהרה, וכך עשה. בכסף זה עשה המערער שימוש כדי לפרוע חובות שחב לאחרים. האישום השביעי, השמיני והתשיעי – עוסקים בעבירות שביצע המערער כלפי לקוחותיו. באחד המקרים הוא קיבל שכר טרחה בסכום של 3,000 ש"ח כדי להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. אולם המערער לא עשה זאת, ומשהחלו הלקוחות להתעניין בגורל תביעתם, הוא הציג בפניהם מסמך מזויף המתיימר להיות החלטה של בית הדין בעניינם. במעשים דומים עוסקים האישומים השמיני והתשיעי. 2. בכל העובדות הללו הודה המערער במסגרת הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ובעקבות כך הוא הורשע בעבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה (שלוש עבירות), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר (שמונה עבירות), שימוש במסמך מזויף (תשע עבירות) וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (שמונה עבירות). לאחר שהצדדים הביאו ראיות וטענו לעונש, נגזר עונשו של המערער: 45 חודשי מאסר, 15 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 50,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את אחד המתלוננים בסכום של 10,000 ש"ח. בערעורים שבפנינו מלין המערער כנגד חומרתו של גזר הדין (ע"פ 5169/05), בעוד שהמדינה מערערת כנגד קולתו (ע"פ 5157/05). 3. המערער חטא במשך 4 שנים בעבירות שעל חומרתן אין צורך להרבות במילים. הוא שלח את ידו בכספי לקוחות, זייף מסמכים והוליך שולל בנקים, וכתוצאה מכך שלשל לכיסו סכומי כסף נכבדים ביותר. את כל אלה ביצע עורך דין, שהיה אמור להקפיד בקלה כבחמורה, וחוששני שהמערער במעשיו הכתים לא את עצמו בלבד, אלא גם ציבור שלם של עורכי-דין, העושה את מלאכתו נאמנה. 4. נהיר לנו כי כליאתו הממושכת של המערער אינה מיטיבה עמו, כפי שברור לנו שעלול להיות כרוך בה נזק לשתי בנותיו הפעוטות ולחיי משפחתו. אולם, על כל אלה היה מצווה המערער לתת את דעתו בטרם ביצוען של העבירות, ולו נהג כך היה חוסך גם מקורבנותיו את הנזק הרב ועוגמת הנפש שגרם להם. לנוכח כל אלה לא ראינו מקום להקל בעונש, אדרבא, שוכנענו כי כדי להרתיע את הרבים ועל ידי כך להגביר את האמון בציבור עורכי הדין, יש לקבל את ערעור המדינה, אף שנעשה זאת בצורה מתונה לנוכח ההלכה לפיה אין בית משפט של ערעור ממצה את הדין עם נאשמים. אנו דוחים אפוא את הערעור בע"פ 5169/05, ומקבלים את הערעור בע"פ 5157/05, במובן זה שאת עונש המאסר בו ישא המערער אנו מעמידים על 7 שנים, מתוכן הוא ישא בחמש שנים בפועל, והיתרה תהיה על-תנאי, והתנאי יהיה זהה לזה שקבע בית המשפט המחוזי. הקנס והפיצוי בהם חויב המערער – יישארו על כנם. ניתן היום, ו' באייר תשס"ו (4.5.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05051570_O02.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il