שמעון סדגסי נ. כרמלי יהודה בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 5156/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5156/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: שמעון סדגסי נ ג ד המשיבה: כרמלי יהודה בע"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ת' נאות-פרי) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 015877/05 בשם המערער: עו"ד י' אהרוני בשם המשיבה: עו"ד כ' דביר פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ת' נאות-פרי) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 015877/05. 1. בין המשיבה לבין המערער נחתם ביום 6.10.04 חוזה אשר מכוחו נמכר מטוס שבבעלות המשיבה למערער ולחברה שבבעלותו (להלן: ארובט) תמורת סך של 130,000$, ובו נקבע כי הסכום ישולם ב-36 תשלומים חודשיים. בעקבות מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לתשלומים בגין המטוס, שלחה המשיבה הודעת ביטול לגבי הסכם המכר. בשלב זה, נתגלעו מחלוקות נוספות בין הצדדים בדבר חובות הדדיים, בדבר סכומים שיש לקזז וכן בדבר משמעות ביטול החוזה. 2. ביום 2.8.05, הגישו המערער וארובט בקשה למתן סעדים זמניים כנגד המשיבה (צו מניעה זמני וצו עשה זמני). בהמשך, ביום 21.9.2005 הגיש המערער את תביעתו העיקרית (כתב תביעה מתוקן הוגש בחודש מאי 2006) בה טען להפרות שונות של החוזה מצד המשיבה, וביקש כי בית המשפט יקבע כי המשיבה היא זו אשר הפרה את הסכם המכר, כי עשתה עושר שלא במשפט וכי היא חייבת בהשבת הכספים ובפיצויו בגין נזקים שנגרמו לו עקב הפרת ההסכם על-ידה. כסעד חלופי, ביקש המערער כי בית המשפט יורה על ביטול הסכם המכר והשבת הסכומים אשר כל צד קיבל מהשני. המשיבה מצידה הגישה תביעה שכנגד שעילתה הפרות מצד המערער. במהלך הדיון בבקשה לסעדים זמניים שהגיש המערער, הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין לפיה המשיבה תחזור בה מהודעת ביטול הסכם המכר, בכפוף לביצוע הסדר תשלומים ובכפוף לתנאים נוספים (להלן: הסדר הפשרה). משלא עלה בידי הצדדים למלא אחר הסדר הפשרה, הגישה המשיבה בקשה למתן סעדים זמניים כנגד המערער וארובט בה טענה כי הפרו את הסדר הפשרה ולא עמדו בהסדר התשלומים שנקבע בו. 3. בהחלטה מיום 9.2.06 (להלן: ההחלטה) קבע בית המשפט כי יש לקבל את בקשותיה של המשיבה למתן הסעדים הזמניים. בית המשפט קבע כי קיימת למשיבה זכות בעלות לכאורה לגבי המטוס, כי הוכח שהמערער הפר את הסכם המכר (איחור בתשלום) וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. בהחלטתו, התייחס בית המשפט למאזן הנוחות וקבע כי לשני הצדדים עשויים להיגרם נזקים כספיים. עם זאת, נזקיה של המשיבה, במידה ובקשותיה לא תתקבלנה, עשויים להיות גבוהים יותר מאשר נזקיו של המערער באם הבקשות תתקבלנה. בית המשפט נימק קביעתו זו. בין נימוקי ההחלטה, מציין בית המשפט (סעיף 75 להחלטה) כי: "הנימוק השני הינו שבמצב הדברים הקיים, הואיל ולא נראה לי שביכולתם של הצדדים להשלים את העסקה, הואיל ונשלחה הודעת ביטול לגבי החוזה, והואיל ולמעשה אנו נמצאים במצב בו שולמו בערך 12 תשלומים בלבד מתוך 36 תשלומים – הרי שעדיף להשיב את החזקה בממכר לידי המוכרת ולהמשיך את הדיון בשאלת המשמעויות הנובעות מכך, לרבות סוגיית ההשבה." 4. לאחר החלטה זו הוגשו בקשות נוספות בתיק וניתנו החלטות על ידי בית המשפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לדיון הוכחות. בחודש מאי 2008 הגיש המערער בקשה לפסלות השופטת בה טען כי לאור קביעת בית המשפט בסעיף 75 להחלטה, עליו לפסול עצמו מאחר שדעתו "ננעלה" ומדובר ב"משחק מכור". עוד טען המערער כי מסעיף 75 להחלטה עולה כי בית המשפט דחה את התביעה לאכיפת ההסכם ולכן אין הוא יכול להמשיך ולנהל את ההליך העיקרי בו עותר המערער לאכיפת ההסכם. המערער הוסיף וטען כי המשיבה עצמה סבורה שבית המשפט "נוטה לה חסד" מאחר שבית המשפט נענה לבקשתה שאחת הבש"אות שהגישה והועברה לשופטת אחרת, תידון בפני השופטת נאות. המשיבה התנגדה לבקשת הפסילה. 5. בהחלטה מיום 21.5.08, דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. בית המשפט קבע כי ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה בפברואר 2006 וכתב התביעה המתוקן העומד לדיון הוגש במאי 2006, ולפיכך לא ברור מדוע הוגשה בקשת הפסילה רק במאי 2008, כשנתיים לאחר ההחלטה. עוד ציין בית המשפט כי בין המועד בו ניתנה ההחלטה לבין המועד בו הוגשה בקשת הפסלות, הוגשו בקשות נוספות על ידי המערער ובאף אחת לא הועלתה כל טענה לגבי פסילת בית המשפט. עוד קבע בית המשפט כי גם לגופו של עניין, אין בסיס לבקשה, וזאת מאחר שדעתו אינה "נעולה", המשחק אינו "מכור" והוא פתוח לשמוע כל טענה, עובדתית או משפטית מטעם כל אחד מהצדדים. בית המשפט הוסיף וציין כי לא ניתן להתכחש לעובדה כי כבר שמע חלק מהמצהירים ואף נתקיימו מספר דיונים בכל הנוגע למטוס, ולכן יש לו התרשמות מסויימת לגבי חלק מהשאלות השנויות במחלוקת. עם זאת, קבע, לא ניתן לומר כי גיבש דעה סופית לגבי השאלה האם המשמעות המשפטית של התנהלות הצדדים היא הפרה מצד המשיבה או הפרה מצד המערער, ואין לו עמדה מגובשת באשר לשאלה האם ניתן להעניק למערער סעד זה או אחר. עוד קבע בית המשפט כי אין בהחלטה קביעה חד משמעית לפיה לא ניתן יהיה לקבל סעד של אכיפה אלא רק סעד אחר, וזאת מעבר לעובדה שהמערער ביקש סעד חלופי אחר ולאו דווקא את סעד האכיפה. בית המשפט הוסיף וציין כי החלטתו ניתנה במסגרת הבקשות למתן סעדים זמניים ואף אם הוא נדרש לקביעות כלשהן בכל הנוגע לזכות הלכאורית ולמאזן הנוחות, הרי מדובר בקביעות לכאוריות בלבד. כמו כן, נקבע כי הלכה היא שבית המשפט יכול להגיע למסקנה סופית במסגרת התיק העיקרי, שתהיה שונה מהמסקנה בהליך הביניים. לבסוף, קבע בית המשפט כי אין בסיס לטענת המערער לפיה המשיבה התרשמה כי בית המשפט "נוטה לה חסד" בשל העובדה שבקשתה כי אחת הבש"אות שהגישה והונחה על שולחנה של שופטת אחרת תידון על ידי השופטת נאות-פרי, נתקבלה. בית המשפט קבע כי מטעמי יעילות מן הראוי שכל הבש"אות הרלבנטיות ידונו בפני שופט אחד ולא יפוצלו בין שופטים רבים. 6. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. כן הוגשה בקשה לעיכוב ההליכים המתנהלים בפני השופטת נאות-פרי עד למתן החלטה בערעור זה. לטענת המערער, האמור בסעיף 75 להחלטה הינו בבחינת קביעה פוזיטיבית המעידה כי דעתו של בית המשפט "ננעלה". הטענה שמעלה המערער היא כי מדובר בדחייה של תביעתו לאכיפה אשר יכולה להיעשות רק משום שבית המשפט קמא "נעל" את דעתו בכל הנוגע להליכים בהם פתח המערער. עוד טוען המערער כי מקום בו משוא הפנים כה מוחשי, יש ליתן משקל מועט ביותר לחלוף הזמן עד להגשת הבקשה. המערער מוסיף וטוען כי אמנם כאשר בית המשפט דן בבקשות לסעדים זמניים יכול הוא לקבוע קביעות לכאוריות. אלא, שאין הדבר כך שעה שאותן קביעות לכאוריות חורצות את גורלה של התביעה לאכיפה, ומפנות את המערער לפעול בדרך ההפוכה, כלומר- נקיטת הליכים של ביטול והשבה. 7. בתגובת המשיבה לערעור, טוענת היא כי הגשת הערעור נעשתה בחוסר תום לב כשמטרת המערער היא למנוע את סיום ההליך. עוד טוענת המשיבה כי ההחלטה העומדת בבסיסה של בקשת הפסלות ניתנה כשנתיים וחצי לפני הגשת בקשת הפסילה. לפיכך, נטען, כי בצדק דחה בית המשפט את הבקשה אף מן הטעם של שיהוי. אף לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי דעתו של בית המשפט לא "ננעלה" ולא הוכחה כל עילת לפסלות בית המשפט הנכבד. לשם הכרעה בבקשות לסעדים זמניים, נטען, מחוייב היה בית המשפט לבחון את זכותה הלכאורית של המשיבה לגבי המטוס וביסס את החלטתו על חומר הראיות שהיה בפניו. 8. דין הערעור להידחות. ראשית, דינן של טענות המערער להידחות בשל השיהוי בהעלאתן. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, לא פורסם (13.1.1998); ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם, 10.3.2004)). עילת הפסלות הנטענת מקורה בהחלטה מיום 9.2.06, ואילו בקשת הפסלות הוגשה ב-17.4.08, למעלה משנתיים ממועד ההחלטה. נראה כי בקשתו לפסול את השופטת במועד שהוגשה, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד להוכחות, הוגשה בשיהוי ניכר. בנסיבות העניין, לא העלה המערער טעם המצדיק שיהוי מעין זה בהגשת הבקשה. 9. שנית, ניכר בבקשת הפסילה ובערעור כי נובעים הם מחוסר שביעות רצון המערער מאופן ניהול הדיון על-ידי בית-המשפט ומהחלטות שניתנו במהלך ניהול התיק בפניו, לרבות ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן להתברר בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006)). הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים בנקל להוליד אצל בעל דין את התחושה כי השופט אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו, ומכל מקום אינו צודק. בנסיבות העניין, לא מצאתי יסוד לטענה כי ההחלטה שקיבל בית-המשפט, בין אם צודקת ובין אם מוטעית לגופה, ולעניין זה איני נדרשת, מקימה עילת פסלות, ומעוררת אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. בית-המשפט החליט בעניין הסעדים הזמניים על פי החומר שהיה בפניו, ואין בכך כדי להקים חשש כי דעתו נעולה וכי בשלב ההוכחות לא יהיה קשוב לטענות הצדדים. כפי שציין בית-המשפט, לא ניתן לומר כי גיבש דעה סופית לגבי השאלה האם המשמעות המשפטית של התנהלות הצדדים היא הפרה מצד המשיבה או הפרה מצד המערער. כמו כן, ציין כי אין לו עמדה מגובשת באשר לשאלה האם ניתן להעניק למערער סעד זה או אחר, ואף קבע כי אין בהחלטה קביעה חד משמעית לפיה לא ניתן יהיה לקבל סעד של אכיפה אלא רק סעד אחר. כן ציין כי מדובר בקביעות לכאוריות בלבד. 10. זאת ועוד, כבר נפסק כי אין בעצם העובדה כי על בית המשפט להכריע בעניין שנתן בו הכרעה מוקדמת, כדי להביא לפסילתו של בית המשפט. כך הדבר אף כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי לאחר שדן בהחלטת ביניים (ע"א 9020/07 קאנטרי קלאב גלי גיל בע"מ נ' בראון (לא פורסם, 7.1.2008); ע"א 99/03 מקט ספורט (בית ג'אן)(1994) נ' כהן (לא פורסם, 27.1.2003); מרזל, בעמ' 265-266)). יש להראות כי מאותה החלטה מוקדמת או מנסיבות אחרות, עולה גם חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה" באופן שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור". במקרה דנן, בחן בית המשפט, במסגרת בקשה לסעדים זמניים, את הראיות שהוגשו לו לצורך זה וקבע מסקנות לכאורה בלבד. בית המשפט קבע כי כאשר המערער לא שילם את התשלום שהיה אמור להשתלם ביום 10.10.05, הייתה לכאורה זכאית המשיבה להורות על ביטול החלק הרלבנטי של החוזה ולבקש לתפוס בחזרה את החזקה והבעלות במטוס. כן קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. אכן, בית המשפט העדיף בעניינים שעלו את גרסת המשיבה על פני זו של המערער. עם זאת, קביעותיו של בית המשפט נאמרו בלשון מתונה, והן לא כוללות התבטאות באשר למהימנותו של המערער. כפי שעולה מההחלטה, קביעותיו של בית המשפט בה הן קביעות לכאוריות בלבד לצורך הכרעה בבקשה לסעדים זמנים, כפי שדורשת הכרעה מסוג זה. בית המשפט אף הבהיר בהחלטתו בבקשת הפסלות כי אין הכרח שקביעות אלה יוותרו על כנן גם במסגרת הדיון בתביעה גופה. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הדיון בתובענה לגופה כמוהו כ"משחק מכור", וכי דעתו של בית המשפט "ננעלה" כך שגורל התביעה נחרץ. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי קביעות בית המשפט בהחלטה מצביעות על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיו, אך חששו אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001)); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004)); מרזל, בעמ' 115). התוצאה היא כי הערעור נדחה. ממילא, נדחית עמו הבקשה לעיכוב ההליכים בבית המשפט קמא. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ד בסיון התשס"ח (17.6.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08051560_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il