יעקב סבח נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 5154/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5154/11 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר העותר: יעקב סבח נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רחמים עזריה בשם המשיב: עו"ד אורנה רוזן אמיר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו עתירה המופנית נגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה י' פליטמן) בבר"ע 43649-03-11 מיום 30.5.2011. העותר, הסובל ממחלת הפוליו, עלה לישראל בשנת 1956, בהיותו בן עשרה חודשים. ביום 16.9.2007 פנה העותר למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבל פיצוי לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007 (להלן: החוק), ובקשתו נדחתה. העותר ערר לוועדה הרפואית לעררים לפי החוק (להלן: הוועדה). ביום 18.6.2008 דחתה הוועדה את עררו, וקבעה כי הוא לקה בפוליו עוד במרוקו, קודם לעלייתו לישראל, ולכן אינו זכאי לפיצוי מכוח החוק. העותר הגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. בפסק דינו מיום 16.12.2008 דחה בית הדין את הערעור (ב"ל 2264/08, השופטת י' אנגלברג-שהם). העותר הגיש לבית הדין הארצי לעבודה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי (בר"ע 107/09). ביום 26.3.2009 נתן בית הדין הארצי תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים שלפיה הושב עניינו של העותר לוועדה, כדי שזו תיתן דעתה למספר מסמכים התומכים לכאורה בעמדת העותר, וכן כדי שתיתן דעתה לטענת העותר כי מסמכים נוספים התומכים בגרסתו שלפיה לקה בפוליו בארץ הושמדו. ביום 22.7.2009 שבה וקבעה הוועדה כי העותר לקה במחלה עוד בטרם עלה לארץ. העותר ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, וזה דחה את הערעור (ב"ל 10037-02-10, סגנית הנשיאה י' הופמן-גלטנר, מיום 2.3.2011). העותר הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה, שדחה את הערעור בהחלטה מושא עתירה זו, לאחר שקבע כי הוועדה התייחסה אל המסמכים שהוצגו בפניה, ונימקה כראוי מדוע השאירה את החלטתה הקודמת על כנה. בית הדין הארצי ציין כי לא מצא הצדקה להתערב בהחלטת הוועדה, וכי היא אמנם לא התייחסה מפורשות לטענת העותר כי נגרם לו נזק ראייתי, אך היא רשמה טענה זו לפניה, וכן קבעה כי די במסמכים שהוצגו לה כדי לקבוע את מסקנותיה. נוכח כל זאת, דחה בית הדין הארצי את בקשת רשות הערעור. בעתירה שלפנינו טוען העותר כי יש לבטל את החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה, היות שזו נגועה בחוסר סבירות קיצוני. זאת, כיוון שלטענתו הוועדה, ובעקבותיה בתי הדין לעבודה, התעלמו או התייחסו בביטול לפרוטוקולים ולמסמכים רפואיים התומכים כולם בגרסתו שלפיה לקה במחלת הפוליו לאחר עלייתו ארצה. העותר מדגיש כי מארבעה מסמכים נפרדים, מתקופות שונות, עולה כי לקה במחלה לאחר שעלה ארצה. העותר מלין על כך שהוועדה בחרה להעניק משקל רב יותר דווקא למסמכים אחרים התומכים בגרסה שלפיה לקה במחלה עוד במרוקו, היות שמסמכים אלה נשענים בין היתר על דברי אמו, שגידלה שלושה עשר ילדים, ואשר לטענתו לא דברה עברית ולא זכרה מתי נולד כל אחד מילדיה ומתי לקה במחלה. בנוסף מציין העותר כי הוועדה ובתי הדין לעבודה טעו לחשוב כי אחותו הייתה בת 11 כאשר לקה במחלה, בעוד היא הייתה למעשה בת 16, ולכן לא ייחסו לתצהירה התומך בגרסתו את המשקל הראוי. כמו כן, טוען העותר כי הוועדה ובתי הדין לעבודה לא נתנו את המשקל הראוי לטענתו כי נגרם לו נזק ראייתי שמנע ממנו להוכיח כי לקה בפוליו בישראל. בתגובתו לעתירה, טוען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף. זאת, היות שהיא מעלה טענות ערעוריות מובהקות, והלכה היא כי אין בית המשפט הגבוה לצדק מתערב בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה, אלא אם נפלה בהן טעות משפטית מהותית והצדק מחייב את התערבותו, ולא כך הוא בענייננו. זאת ועוד, מדובר בעניין שבליבת מומחיותו של בית הדין לעבודה, ובעניינים שכאלה מצטמצמת עוד יותר מעורבותו של בית משפט זה. לגופו של עניין, טוען המשיב כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, וכי כל טענותיו של העותר בנוגע למסמכים התומכים בגרסתו נידונו ונדחו בידי הוועדה וכן בידי בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה. המשיב מציין כי אכן נפלה טעות בנוגע לגילה של אחות העותר כאשר לקה במחלתו, אך אין לייחס לכך חשיבות כיוון שכך או כך בחרה הוועדה להסתמך על החומר הרפואי האובייקטיבי, הסותר את תצהירה של האחות. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה מבוססת היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו מוגבלת לאותם מקרים בהם נפלה בהחלטה טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב התערבות בה בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810, 814-813 (2003)). במקרה דנן לא מצאנו כי נפלה בהחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותנו. טענות העותר הן טענות בעלות אופי ערעורי מובהק, ובית משפט זה לא יידרש להן, בוודאי לאחר שעניינו של העותר כבר נידון פעמיים בפני הוועדה, פעמיים בפני בית הדין האזורי לעבודה, ופעמיים בפני בית הדין הארצי לעבודה. למעלה מן הצורך, נוסיף כי החוק הוציא במפורש מתחולתו חולים שלקו בפוליו בטרם עלו לישראל (ראו: בג"ץ 10771/07 גוירצמן נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 1.2.2010), בפסקה 87 לפסק דינו של השופט י' דנציגר). בית משפט זה פסק לאחרונה כי החוק לא יחול גם על מי שלקה בפוליו מחוץ לישראל, אך מחלתו הוחמרה בעת היותו תושב ישראל (ראו: בג"ץ 273/10 אלמיזרק נ' בית הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם, 2.9.2011)). אם כן, המצב המשפטי ברור הוא, והשאלה הנדרשת להכרעה בענייננו היא עובדתית למעשה – היכן לקה העותר במחלת הפוליו. שאלה זו נידונה ונבחנה היטב בידי הוועדה ובידי בתי הדין לעבודה, שהעניין מצוי במומחיותם. כידוע, בית המשפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו למשל: ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2) 150, 165 (2000)). על אחת כמה וכמה שלא יעשה זאת בשבתו כבית משפט גבוה לצדק הבוחן את החלטת בית הדין הארצי לעבודה. בשולי הדברים נוסיף כי משהעתירה מופנית נגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה, מן הנדרש כי גם הוא יצורף כמשיב לעתירה (ראו למשל בג"ץ 626/08 חורש נ' שירות התעסוקה (טרם פורסם, 6.5.2008)). העתירה נדחית אפוא על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח באלול התשע"א (27.9.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11051540_H02.doc מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il