ג'ודי גרנית נ. אלי גבאי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5148/24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד המשנה לנשיא נֹעם סולברג כבוד השופט חאלד כבוב המערערים: 1. ג'ודי גרנית 2. שלמה שרעבי נגד המשיבים: 1. אלי גבאי 2. אלה אמה יזמות בע"מ 3. קבוצת גבאי בניה, יזום, ניהול ואחזקות נדל"ן בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' אטדגי) בת"א 44974-06-20 מיום 18.04.2024 תאריך ישיבה: כ"ה בשבט התשפ"ו (12 בפברואר 2026) בשם המערערים: עו"ד גד טיכו; עוד אורית אלמוזלינו-רייז בשם המשיבים: עו"ד אורן מאור; עו"ד ענת מורג-מיכאלי פסק-דין השופט חאלד כבוב: הערעור שבכותרת נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט י' אטדגי) בת"א 44974-06-20 מיום 18.04.2024, במסגרתו נדחתה תביעת המערערים תוך חיובם בהוצאות ושכר טרחה. המערערים, מתווכים במקרקעין, יזמו בחודש אוגוסט 2015 פנייה למשיבים (מר אלי גבאי וחברות שבשליטתו) והציעו להם לרכוש מגרש בן 45 דונם בשכונת כפר שלם בעיר תל אביב-יפו שהיה בבעלות האחים קרייתי. מהלך זה הוביל לחתימת הסכם תיווך בחודש דצמבר 2015, במסגרתו סוכמו דמי תיווך בשיעור 1.25% למכירה או 1% לעסקת קומבינציה. לאחר מספר פגישות שתואמו על-ידי המערערים בתחילת שנת 2016, החליטו האחים קרייתי להפסיק את המשא ומתן מול המשיבים, וזאת עקב חשש לאיתנותם הכלכלית (נוכח פרסומים על אודות חילוט ערבות בסך 20 מיליון ש"ח של חברת 'אזורים'). בשלב זה, פסקה מעורבותם הפעילה של המערערים. ואולם, כמחצית השנה לאחר מכן החלו מגעים בין בעלי המקרקעין וחברת אזורים, כאשר האחרונה פנתה למשיבים וצירפה אותם לעסקה משותפת, מה שהוביל בסופו של דבר לחתימת הסכם מכר בחודש פברואר 2018 בין האחים קרייתי לאזורים וקבוצת גבאי יחדיו. משנודע למערערים על העסקה, לאחר חתימתה, הם דרשו מהמשיבים את דמי התיווך המוסכמים, בשיעור של 9 מיליון ש"ח; ומשסורבו, הגישו תביעתם לבית משפט קמא. טענת המערערים הייתה ועודנה, כי נוכח פעולות התיווך שלהם יש לראותם בתור 'הגורם היעיל' שהביא להתקשרות הצדדים. זאת ועוד, לשיטת המערערים המשיבים פעלו בחוסר תום לב, ובסמוך לאחר ש'הצטננו' פעולות התיווך שלהם נכרת, מאחורי גבם, הסכם המכר. בפסק דין מפורט ומנומק היטב, הנסמך על ראיות מזמן אמת, חקירות הצדדים ויתר הראיות שהונחו בפניו – דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערים לתשלום דמי תיווך בסך של תשעה מיליון ש"ח בגין מאמצי התיווך שלהם, תוך שהוא נותן דעתו להוראות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, ובפרט סעיף 14(א)(3) והפסיקה בנדון. נקבע, כי המערערים לא היו הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב, ולו בקירוב. עוד נקבע, כי אין לייחס למשיבים חוסר תום לב בכל הקשר להשתלשלות הדברים. בית המשפט קבע, על יסוד העדויות שנשמעו בפניו, כי המו"מ שהתקיים בתיווכם של המערערים היה קצר והופסק בשלב התחלתי, בשל פרסום תקשורתי ביחס לאיתנותה הכלכלית של משיבה 3, וזאת מבלי שסוכמו דברים ממשיים שיכלו להוביל לסגירת עסקת מכר ביחס למקרקעין; או אף ללמד על דמיון בין העסקה אותה הם ניסו לקדם לזו שנרקמה בסופו של דבר. עוד נקבע, כי המשא ומתן שהוביל בסופו של דבר להסכם המכר, ראשיתו בשיח בין האחים קרייתי ואזורים, ללא מעורבות המשיבים או קנוניה אחרת. הוסבר, כי המשיבים צורפו לעסקה רק בשלב מאוחר יותר לבקשת אזורים, וזאת לאור ניסיון שהיה לאחרונה עם הראשונה בעסקה הקשורה למקרקעין הסמוכים, ובעיקר בכל הנוגע לפינוי פולשים, תנאי שבלעדיו לא ניתן היה להוציא את העסקה לפועל. בנוסף לכך נמצא, כי הגם שהמו"מ השני החל מספר חודשים לאחר הפסקת המו"מ בתיווך המערערים – הוא נמשך כשנה וחצי והיה אינטנסיבי ביותר. בהתאם לכל האמור, נקבע כי המערערים לא זכאים לקבל דמי תיווך בגין עסקת המכר שנחתמה בין המשיבים ואזורים לאחים קרייתי. מכאן הערעור שלפנינו. בגדרו המערערים ציינו, כבר בפתח הדברים, כי לשיטתם הערעור לא נסוב על ממצאים עובדתיים, אלא על מסקנות משפטיות שגויות העומדות בסתירה להלכות הפסוקות בנוגע לחובת תום הלב של צד להסכם תיווך שנכרת כדין, ונושאים הכרוכים בכך. ברם, אנו התרשמנו כי הערעור שלוב עד מאוד בממצאי עובדתיים קונקרטיים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, לצד טענות הנוגעות לכך שממילא הסכם התיווך חל, במלואו, בנדון דידן. על כך, נסוב רוב רובו של הדיון שהתקיים לפנינו ביום 12.02.2026 במסגרתו שאלנו את ששאלנו, והקשנו על הצדדים. בסופו של דיון ניסינו ללכת בדרכו של רבי יהושע בן קרחה (על-פי תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין ו' ע"ב) והצענו, הגם שידענו לאן נוטה שורת הדין, להביא את ההתדיינות המשפטית לכלל סיום בדרך של פשרה; וזאת, גם בשים לב להתרשמותנו כי המשיבים היו נכונים לשאת בתשלום מסוים, סמלי ולפנים משורת הדין, כדי להביא את הסכסוך לכדי פתרון. ואולם, לאחר מתן תזכורת על אודות הצעת בית המשפט, הודיעונו הצדדים ביום 04.03.2026 כי הם מבקשים לקבל פסק דין לפי שורת הדין. וכך נעשה. כאמור, פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על שמיעת העדויות שהיו בפניו ובחינת הראיות. חרף 'הטעם המר' שנותר מהתוצאה הנובעת מדחיית הערעור, המערערים לא הניחו טעם מבורר להתערבות בממצאי עובדה ומהימנות אלה; או במסקנות הנובעות מהם. אשר על כן, לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, וכי אלה תומכים במסקנה המשפטית ואין בה טעות שבחוק. לפיכך, אנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא, ודוחים את הערעור שבכותרת מכוח סמכותנו בגדר תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. במכלול נסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו, פיקדון שהופקד יוחזר למפקידו. ניתן היום, ו' ניסן תשפ"ו (24 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא נעם סולברג משנה לנשיא חאלד כבוב שופט