בג"ץ 5144-24
טרם נותח
פלוני נ. משרד ראש הממשלה
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
2
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 5144/24
לפני:
כבוד השופט יצחק עמית
כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ
כבוד השופטת רות רונן
העותר:
פלוני
נגד
המשיבה:
משרד ראש הממשלה – מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופטת גילה כנפי-שטייניץ:
לפנינו עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח והשופטים ל' גליקסמן ו-ר' פוליאק) מיום 6.5.2024 בע"ע 20284-07-23, בגדרו נדחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 28.6.2023 בסע"ש 45270-12-20.
העותר הגיש לבית הדין האזורי לעבודה תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), שבמרכזה ארבעה פרסומים של הממונים עליו במקום עבודתו אצל המשיבה (להלן: השירות), המהווים לטענתו פרסומי לשון הרע ומזכים אותו בפיצוי. שני הפרסומים הראשונים הם חלק מסיכומי שיחות בירור שנערכו לעותר על-ידי מנהליו בהם נכתב, בין היתר, כי העותר "התנהג בעזות מצח" "משתלח בכל מי שנקרה בדרכו" ו"מסרב לקבל את מרותו של מנהלו". הפרסום השלישי והמרכזי עוסק במספר אמרות של הממונים על העותר שנכללו בהערכת עובד שנעשתה בעניינו, ובה נכתב, בין היתר, כי העותר "מפר הנחיות", "התנהגותו אינה הולמת" "ותפיסת המציאות שלו שונה מהאמת ומהמציאות שחווה סביבו". ולבסוף, הפרסום הרביעי הוא חלק מתגובת מבקר השירות לתלונה שהגיש העותר, אשר הועברה לו באמצעות מנכ"ל השירות, ובה צוין כי "בפנייתך אל [המבקר] הוסברו לך (כנדרש על פי הנהלים), ערוצי הטיפול – ועל דעתך נערך בירור (ולא קבילה) – באמצעות גורמי [המבקר]". נטען כי חזרה על דברים אלה נעשתה בסיכום פגישה נוסף עם מבקר השירות.
בית הדין האזורי דחה את תביעת העותר, בקבעו כי ארבעת הפרסומים חוסים תחת הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק; כי הפרסומים נעשו בתום לב תוך הבעת דעה על תפקודו של עובד, ולכן מוגנים גם לפי סעיף 15(7) לחוק; וכי מדובר בפרסומים מותרים בהתאם לסעיף 13(9) לחוק, שעניינו בפרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין. ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה אף הוא, הגם שלא מכל טעמיו של בית הדין האזורי. בית הדין הארצי קבע בפסק דינו, כי סעיף 13(9) לחוק אינו חל בנסיבות העניין, מקום שלא הוכח כי הפרסומים הנדונים נעשו על פי דין. עם זאת, נקבע כי הפרסום הרביעי במובהק אינו לשון הרע על פי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק, ואף הפרסום השני אינו עולה כדי לשון הרע; וממילא, על כל הפרסומים חלה הגנה לפי סעיף 15(7) לחוק, שעה שאלה נעשו בתום לב תוך הבעה דעה על תפקודו של העותר כעובד.
מכאן העתירה שלפנינו, בה מבקש העותר כי נבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, ונחייב את המשיבה לפצותו בסכום של 400,000 ₪ ולפרסם התנצלות והבהרה בהתייחס לפרסומים, שתוכנס לתיקו האישי – כפי שביקש בתביעתו. בעתירה נטען כי פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה "רווי פגמים משמעותיים באופן קיצוני ובלתי סביר", שכן הוא מסתמך על ממצאים עובדתיים שקבע בית הדין האזורי, שלדבריו "אינם עולים עם הראיות הכתובות" ומתעלמים מהודאה של אחד ממנהליו "בשקר המרכזי של דיבתו". העותר חוזר על הטענות שהעלה לפני בית הדין הארצי בערעור ולפני בית הדין האזורי בתביעה, ולפיהן האירועים מושא הפרסומים "לא היו ולא נבראו", וכי אין מדובר בהבעת דעה על תפקודו כעובד אלא בהפצת "שקרים" ביודעין ובזדון.
דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה, והתערבותו שמורה אך למקרים חריגים, בהם נפלה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה, או כאשר עולה סוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו מיני רבים: בג"ץ 472/23 מ.ו השקעות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 5 (19.1.2023); בג"ץ 242/23 אבו נאג'י נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 3 (9.2.2023)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.
טענותיו של העותר ביחס לאירועים מושא הפרסומים נבחנו על-ידי שתי ערכאות, ולא היה בהן כדי להוביל לקבלת תביעתו – שעה שנקבע, בין היתר, כי הפרסומים שבמוקד הדיון חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(7) לחוק, המוענקת לפרסום המהווה "הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה...". העותר מעלה בעתירתו – שנכתבה במקורה כ"בקשת רשות ערעור" והוסבה ל"עתירה לבג"צ" – טענות ערעוריות מובהקות, המתמקדות בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. טענות אלה נטועות כולן בעניינו של הפרטני של העותר, ואינן מעלות כל סוגיה עקרונית הנדרשת להכרעתנו. אף לא ניתן לאתר בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה טעות משפטית מהותית המצדיקה, בנסיבות העניין, את התערבותו של בית משפט זה.
העתירה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, י"ד אב תשפ"ד (18 אוגוסט 2024).
יצחק עמית
שופט
גילה כנפי-שטייניץ שופטת
רות רונן
שופטת