נעמי לביא - עו"ד נ. מידרוג בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 5140/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5140/16 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המערערת: נעמי לביא נ ג ד המשיבה: מידרוג בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית), מיום 15.05.2016, בת"צ 31720-11-14, שניתן על ידי כב' השופטת ר' רונן תאריך הישיבה: כ"א באדר התשע"ח (08.03.18) כ"א בתמוז התשע"ח (04.07.18) בשם המערערת: עו"ד אמיר שאשא; עו"ד ליאור צמח בשם המשיבה: עו"ד צבי אגמון; עו"ד יורם סמואל; עו"ד ליאור הינקוס פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית, כבוד השופטת ר' רונן) מיום 15.5.2016, שבו נדחתה בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישה המערערת נגד המשיבה (ת"צ 31720-11-14; להלן: בקשת האישור). המשיבה היא חברה לדירוג אשראי, הפועלת בישראל משנת 2003 מכוח רישיון שניתן לה מאת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר (להלן: המשיבה). יצוין כי דירוג אשראי משמעו הערכה צופה פני עתיד בנוגע למידת סיכון האשראי היחסי של מנפיק (בהשוואה למנפיקים אחרים), וזאת על יסוד ניתוח חוסנו הכלכלי והערכת הסיכון לכך שהמנפיק לא יעמוד בהתחייבויותיו. בעת הרלוונטית לבקשת האישור הוציאה המשיבה דוחות דירוג ביחס לאגרות חוב של חברת מפעלים פטרוכימיים לישראל בע"מ (להלן: מפ"ב) – שהיא חברת אחזקות, שבעת הרלוונטית עיקר נכסיה היו אחזקות במניות חברת בתי זיקוק לנפט בע"מ (להלן: בז"ן). בקשת האישור 2. על פי הנטען בבקשת האישור, המשיבה התרשלה כלפי ציבור המשקיעים במפ"ב בדוח שפרסמה בחודש אוקטובר 2012 ובו נקבעה למפ"ב רמת דירוג של השקעה ספקולטיבית (להלן: דוח אוקטובר 2012). לגרסת המערערת ההתרשלות גלומה בכך שהמשיבה דירגה את סדרות אגרות החוב השונות של מפ"ב בדירוג אחיד, תוך התעלמות מהפערים שבין הסדרות בכל הנוגע לבטוחות שהועמדו לפירעונן: בעוד לאגרות החוב מסדרה ד' הועמדה בטוחה מלאה, לסדרות ב' ו-ג' הועמדה בטוחה חלקית בלבד ולסדרות ה' ו-ו' לא הועמדה בטוחה כלל. לגרסת המערערת, דוח אוקטובר 2012 יצר מצג שווא בנוגע לרמת הסיכון הגלומה בהשקעה בכל אחת מן הסדרות, שאף השפיע על מחירן של אגרות החוב השונות ועל כדאיות רכישתן; והמערערת טוענת כי היא עצמה הוטעתה ממצג זה שעה שרכשה אגרות חוב של מפ"ב מסדרות ב', ג' ו-ה'. ההטעיה נמשכה על פי בקשת האישור עד לחודש יוני 2013 (כ-8 חודשים) – שאז פרסמה המשיבה דוח נוסף ובו הורידה את הדירוג הכולל של סדרות אגרות החוב באופן משמעותי, ונתנה ביטוי לתוחלת הסיכון הצפויה בכל אחת מסדרות אגרות החוב בנפרד ובהתאם לשווי הבטוחות שניתנו לכל סדרה (להלן: דוח יוני 2013). תקופה זו שבין פרסומו של דוח אוקטובר 2012 ועד לפרסום דוח יוני 2013 מכונה בבקשת האישור "תקופת ההטעיה". יצוין כי בסופו של יום נקלעה מפ"ב למצב של כשל פירעון, ונוהלו ביחס אליה הליכים של הסדרי חוב; ואולם בקשת האישור אינה מתמקדת בעניין זה אלא בנזקים שנגרמו על פי הנטען לציבור המשקיעים בתקופת ההטעיה כאמור. בקשת האישור נתמכה בחוות דעת חשבונאית מאת פרופ' ירון זליכה (להלן: פרופ' זליכה ו-חוו"ד זליכה), שבה נקבע כי דוח אוקטובר 2012 "הוכן באופן לא מקצועי, חריג, בלתי מקובל ולא סביר". במוקד חוות הדעת עומדת טענתו של פרופ' זליכה שלפיה יש באופן שבו נערך דוח אוקטובר 2012 משום סטייה מן המתודולוגיה המוצהרת של המשיבה עצמה; ובהקשר זה נסמך המומחה על מסמך מדיניות מחודש נובמבר 2009 שפרסמה המשיבה, ובו נקבע כי "שיעור ההפסד בקרות כשל פירעון רלוונטי בדרגות ההשקעה הספקולטיביות" (ההדגשה שלי, ע'ב') (להלן: מסמך המדיניות). עילות התביעה המנויות בבקשת האישור הן הפרת חובות הגילוי שבחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968; עוולות נזיקיות ובהן הפרת חובה חקוקה ורשלנות; ועילה חוזית של הפרת חוזה לטובת צד שלישי. הקבוצה שבשמה התבקש אישור התובענה כייצוגית כוללת את כל מי שרכש אגרות חוב של מפ"ב מסדרות ב', ג', ה' ו-ו', וזאת במהלך התקופה שלמן פרסומו של דוח אוקטובר 2012 ועד לפרסום דוח יוני 2013 (להלן: הקבוצה). לגישתו של פרופ' זליכה, דוח אוקטובר 2012 גרם למשקיעים לסבור שמידת הסיכון הגלומה באגרות חוב מסדרה ד' (שהיא ברמה הנמוכה ביותר) שווה למידת הסיכון הגלומה באגרות החוב בשאר הסדרות – הגם שלאגרות חוב אלה לא הועמדו בטוחות כלל (בסדרות ה' ו-ו'), או שהועמדו בטוחות נחותות ביחס לסדרה ד' (בסדרות ב' ו-ג'). בהתייחס לשאלת הנזק הנטען לקבוצה, פרופ' זליכה הגיע לכלל מסקנה שלפיה "בהיותו של הדירוג מרכיב משמעותי בשיקוליו של משקיע, לא כל שכן באגרות חוב קונצרניות, הרי צפוי – וכך גם נמצא בפועל – שהדוח השגוי (דוח אוקטובר 2012, ע'ב') גרם לכך שבתקופת ההטעיה נסחרו אגרות החוב בשערים גבוהים מכפי השערים הריאליים (היינו בהינתן מידע מלא ולא מטעה) של סדרות אגרות החוב השונות" (סעיף 67 לחוו"ד זליכה). המומחה ערך השוואה בין שערי המסחר באגרות החוב של מפ"ב בתקופת ההטעיה, לעומת בתקופה שלאחר פרסומו של דוח יוני 2013 – ומצא כי הדוח המאוחר "הסיר את ההטעיה של הדירוג האחיד לכל סדרות אגרות החוב, ומחירי אגרות החוב בסמוך לאחר פרסומו הם מחירי השוק, על בסיס מידע מלא, עדכני ונכון" (סעיף 69 לחוו"ד זליכה). בהמשך לאמור, פרופ' זליכה כימת את הנזק לקבוצה והעמידו על סכום של 39,423,934 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. 3. לגרסת המשיבה לא נפל כל פגם בכך שדוח אוקטובר 2012 לא כלל דירוג דיפרנציאלי של סדרות אגרות החוב של מפ"ב בהתאם לבטוחות שלהן – וזאת משום שבעת הרלוונטית לא היה צפי לכך שמפ"ב תגיע למצב של כשל פירעון, ומשכך לא היתה משמעות מעשית להבחנה בין הסדרות. בהקשר זה הבהירה המשיבה כי נהוגות אצלה מספר מתודולוגיות דירוג, לפי תחומים ונושאים שונים; שתיים מתוכן רלוונטיות לענייננו: מתודולוגית דירוג חברות אחזקה (שהיא מקרה פרטי של דירוג אשראי תאגידי; להלן: מתודולוגית דירוג תאגיד), ומתודולוגית דירוג חוב בהינתן כשל פירעון (להלן: מתודולוגית כשל פירעון). באופן הרגיל, דירוג האשראי מתבצע על פי מתודולוגית דירוג תאגיד – המתמקדת ביכולתו של המנפיק לכבד התחייבויות פיננסיות בלתי מבוטחות; משכך, במסגרת זו ככלל לא נעשה דירוג של מכשירי החוב השונים בנפרד מדירוג המנפיק עצמו. לעומת זאת, כאשר קיימת הסתברות גבוהה לכשל פירעון של התאגיד – רק אז נודעת חשיבות לשאלה איזה חוב מובטח ובאיזה היקף; במצב דברים זה דירוג האשראי מתבצע על פי מתודולוגית כשל פירעון, שבמסגרתה נערך אומדן של מבנה הנכסים וההתחייבויות של המנפיק. המשיבה מדגישה בהקשר זה כי המעבר ממתודולוגית דירוג תאגיד למתודולוגית כשל פירעון אינו אוטומטי, ובכל מקרה אינו נגזר רק מדירוג האשראי של המנפיק; מעבר זה נעשה בהתאם לשיקול דעתה של המשיבה ובהתאם להתרשמותה בדבר סבירות גבוהה (של עשרות אחוזים) לכשל פירעון. עוד בעניין זה, המשיבה מבהירה כי הסיבה לכך שבדוח אוקטובר 2012 נעשה שימוש במתודולוגית דירוג אחרת מאשר בדוח יוני 2013, נעוצה בהערכת מצבה הפיננסי של מפ"ב בכל אחד משני המועדים הללו. במועד פרסומו של דוח אוקטובר 2012 סברה המשיבה כי מפ"ב צפויה לעמוד בהתחייבויותיה, וכי הסיכון להתממשות "כשל פירעון" בטווח הזמן הנראה לעין הוא נמוך ולא מצדיק שימוש במתודולוגית כשל פירעון. לדברי המשיבה באותה עת היתה ציפייה מבוססת לשיפור של ממש במצב העסקי והפיננסי של בז"ן, לרבות חלוקת דיבידנדים בבז"ן, שיאפשרו את מימון התחייבויות מפ"ב. לעומת זאת, בעת פרסומו של דוח יוני 2013 התברר למשיבה כי הציפייה לשיפור בגמישות הפיננסית של מפ"ב לא התממשה, וכי הסיכון לכשל פירעון הוא גבוה ומצדיק אפוא שימוש במתודולוגית כשל פירעון. משכך, המשיבה סבורה כי היא פעלה באופן ראוי, בהתאם למתודולוגיה שלה וכפי שנהגה גם במקרים אחרים – ועל כן אין כל פגם בהתנהלותה. 4. המשיבה טוענת עוד כי ממילא לא מתקיים קשר סיבתי בין העובדה שלא נערך דירוג דיפרנציאלי לסדרות אגרות החוב של מפ"ב, לבין מחירי אגרות חוב אלה בתקופה הרלוונטית. על פי נתונים שהובאו על ידה, מחירי השוק של אגרות החוב שיקפו את ההבחנה בין הסדרות על פי הבטוחות שלהן – וזאת עוד טרם פרסומו של דוח יוני 2013. בהקשר זה הבהירה המשיבה כי ממילא תנאי אגרות החוב היו ידועים לציבור המשקיעים – משום שתנאים אלה פורסמו בשטרי הנאמנות, בדוחות הכספיים של מפ"ב, ובאתרים פיננסיים שונים; והדברים קיבלו ביטוי מילולי אף בדוח אוקטובר 2012, שבו צוין באופן מפורש כי רק לחלק מהסדרות קיימות בטוחות. בתמיכה לתשובתה לבקשת האישור הגישה המשיבה חוות דעת מאת פרופ' ויליאם צ'יימברס (להלן: פרופ' צ'יימברס ו-חוו"ד צ'יימברס), שבה נקבע בין היתר כי בכל הנוגע לדוח אוקטובר 2012 – המשיבה פעלה בהתאם למתודולוגיות הנהוגות אצלה ולשיטות דירוג מקובלות בחברות דירוג אשראי מהמובילות בעולם. כן הוגשה מטעם המשיבה חוות דעתו של פרופ' דן גלאי (להלן: פרופ' גלאי ו-חוו"ד גלאי), ובה תקף פרופ' גלאי את חישוב הנזק שערך פרופ' זליכה; ועוד נקבע על ידי פרופ' גלאי כי אין יסוד לקביעתו של פרופ' זליכה שלפיה קיימים לכאורה השפעה או קשר בין דוח אוקטובר 2012 לבין שינוי במחירי אגרות החוב של מפ"ב. למען הסדר יצוין כי לנוכח האמור בחוו"ד צ'יימברס ובחוו"ד גלאי, הגישה המערערת חוות דעת משלימה מאת פרופ' זליכה. 5. בעקבות דיון מקדמי בבקשת האישור בבית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה ויתרו על חקירות המומחים והמצהירים מטעמם. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 4.1.2016, ופסק הדין ניתן על סמך החומר שבתיק וסיכומי טיעונים שהגישו הצדדים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 6. בפתח הדיון בבקשת האישור הבהיר בית המשפט את חשיבות הפיקוח על חברות העוסקות בדירוג אשראי – בהיותן בעלות השפעה דומיננטית על פעילות שוקי ההון בעולם. בהקשר זה הוברר כי "דירוג שנקבע על-ידי חברות הדירוג עשוי להשפיע על גובה הריבית שהלווה נדרש לשלם. בנוסף, משפיע הדירוג גם על תיק ההשקעות של משקיעים מוסדיים, בשל מגבלות אסדרתיות וולנטריות על נכסיהם. ההכרה בחשיבות הפיקוח התעצמה לנוכח כשלים שהתגלו בפעילותן של חברות הדירוג במשבר ה'סאב-פריים' ובמשבר האשראי שבא בעקבותיו, שהתבטאו בעיקר במגבלות מתודולוגיית הדירוג, בבעיות של ניגוד עניינים ובהעדר שקיפות בתהליך הדירוג" (פסקה 56). ועוד הוברר, כי הגברת הפיקוח על חברות דירוג האשראי היא העומדת ביסוד חקיקתו של החוק להסדרת פעילות חברות דירוג האשראי, התשע"ד-2014 (להלן: חוק חברות הדירוג) (יצוין שחוק זה נכנס לתוקף ביחס לחברות דירוג שפעלו ברישיון לפני חקיקתו, רק ביום 1.4.2016 – ועל כי אינו חל בענייננו). מנגד, עמד בית המשפט על כך שקיימים שיקולים כבדי משקל להגבלת היקף האחריות על חברות דירוג האשראי – ובין היתר חשש מפני הרתעת יתר של הגורמים המחווים דעה בתחום זה, והעובדה שהנזק שבו עסקינן הוא נזק כלכלי טהור. בהתייחס לעוולת הרשלנות הנטענת, בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבה חבה בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי משקיעים שהסתמכו על חוות דעתה בקבלת החלטות בדבר השקעות; ועם זאת נקבע כי "יש להיזהר בקביעת היקף החובה הזו, לא להרחיבה יתר על המידה, ולקבוע כי היא הופרה רק במקרים קיצוניים" (פסקה 60). בבואו לשרטט את היקפה של חובת הזהירות, נתן בית המשפט המחוזי דעתו לכך שחוק חברות הדירוג קובע סטנדרט של רשלנות חמורה: "על אף האמור בכל דין, חברת דירוג שפעלה בתום לב לשם מילוי תפקידה, לא תהיה אחראית מכוח אותו דין כלפי משקיע לנזק שנגרם לו כתוצאה מהליך דירוג או מהדירוג, אלא אם כן הוכיח המשקיע כי חברת הדירוג פעלה ברשלנות חמורה בהליך הדירוג.." (סעיף 44(א) לחוק). נקבע כי הגם שחוק זה לא חל במישרין בענייננו, יש בו כדי ללמד על גישתו הזהירה של המחוקק בכל הנוגע להטלת אחריות על העוסקים בדירוג אשראי. 5. בהמשך לאמור פנה בית המשפט לבחון אם הפרה המשיבה את חובת הזהירות המוטלת עליה, ובתוך כך נתן דעתו למתודולוגיה שעל פיה פועלת המשיבה בדירוג אשראי. הובהר כי המשיבה נוהגת להבחין בין דירוג חברה במצב "רגיל", לבין דירוג חברה הנתונה ב"כשל פירעון" – כאשר רק במצב של "כשל פירעון" ניתן משקל למערך הבטחונות וסדרי הקדימות בחברה. בית המשפט עמד על ההיגיון הגלום בשיטת עבודה זו כאמור בחוו"ד צ'יימברס מטעם המשיבה: "המומחה פרופ' צ'יימברס הסביר בחוות-דעתו באמצעות דוגמא את הטעם לאופן הפעולה בו נקטה המשיבה, ואת ההבחנה בין מצב 'רגיל' לבין מצב של כשל פירעון. כך, פרופ' צ'יימברס השווה את הסיטואציה של מחזיקים באגרות-חוב שונות, לזו של נוסעים העומדים בתור בתחנת אוטובוס בהמתנה לאוטובוס. הוא הבהיר כי אם האוטובוס שעתיד להגיע הוא ריק יחסית, אין משמעות רבה למיקום של אדם מסוים בתור, שכן באוטובוס יהיו די מקומות ישיבה לכל הנוסעים. באופן דומה, כאשר מצבה של החברה הוא טוב, ההנחה היא כי כל מחזיקי האג"ח – ללא קשר לשאלה האם אגרות-החוב שלהם מובטחות ובאיזו מידה, יזכו לקבל תשלום מלא. אין משמעות רבה למיקום בתור גם כאשר האוטובוס מגיע ללא כל מקומות ישיבה (ואין לכן משמעות רבה להבחנה בין אגרות-החוב כאשר החברה היא במצב של פשיטת-רגל ללא כל נכסים או שווי). ההבחנה היא רלוונטית במצבי הביניים – אוטובוס מלא שיש בו מקום רק למספר מוגבל של נוסעים, שאז המיקום בתור הוא משמעותי; ומחזיקי אג"ח מובטחים היטב לעומת מחזיקים שאין להם בטוחות בחברה, במצב שבו ישנה סבירות גבוהה לכשל פירעון. במצבי הביניים הללו, למצבת הביטחונות המגבה את אגרות-החוב ולסדר הקדימויות יש משמעות בדירוג כל סדרה של אגרות חוב." (ההדגשה שלי, ע'ב') (פסקה 76). בית המשפט הבהיר בפסק דינו כי לא נטען בבקשת האישור לפגם במתודולוגית דירוג האשראי שהיתה נהוגה אצל המשיבה בעת הרלוונטית, ועמד על כך שהמערערת טוענת לפגם ביישום המתודולוגיה בדוח אוקטובר 2012. ואולם בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי לא הוכח שבנסיבות המקרה סטתה המשיבה מן המתודולוגיה המוצהרת על ידה ומזו שבה היא נקטה באופן עקבי גם ביחס לחברות אחרות. במסגרת זו ניתן מקום מרכזי בפסק הדין למסמך המדיניות, ונקבע כי הפרשנות שניתנה לו על ידי פרופ' זליכה אינה הפרשנות היחידה שאפשרית וכי אין כל פסול באופן שבו יישמה המשיבה את ההנחיות שבמסמך זה. וכך הוברר: "מסמך נובמבר 2009 מתייחס כאמור בבירור לאופן הדירוג, ולמשמעות של מערך הביטחונות וסדר הקדימויות. מהמסמך אכן עולה כי מערך הביטחונות 'יכול שישפיע' על הדירוג כאשר 'קיימת הסתברות גבוהה לכשל פירעון'. ואולם, אמירה זו אינה מנוגדת לעמדתה הנוכחית של המשיבה לפיה שיעור ההסתברות הזה נבחן בכל מקרה לגופו לאור מכלול נסיבותיו, ואינו נקבע באופן אוטומטי רק בהתאם לדירוג המנפיק. זאת גם כאשר דירוג המנפיק הוא דירוג נמוך, וגם כאשר הוא ברמה ספקולטיבית. לכן, עמדתה של המשיבה לפיה היא פועלת בכל מקרה ומקרה כדי לברר מהי ההסתברות לגביו לכשל פירעון, ורק אם היא סבורה כי מדובר בהסתברות גבוהה – היא מפעילה את המתודולוגיה של כשל פירעון, היא עמדה שאינה מנוגדת למסמך נובמבר 2009." (פסקה 83). 6. בית המשפט המחוזי הדגיש את שיקול הדעת הנתון למשיבה בהפעלת מתודולוגית כשל פירעון בהתאם לנסיבות כל מקרה, ובתוך כך בקבלת החלטה אימתי חברה מסוימת מצויה במצב של "כשל פירעון" המחייב התייחסות לבטחונות של אגרות החוב. אמנם הדירוג שנקבע למשיבה בדוח אוקטובר 2012 מהווה דרגת השקעה ספקולטיביות על פי המתודולוגיה של המשיבה עצמה – ואולם בית המשפט דחה את הטענה שלפיה יש בדירוג זה כשלעצמו כדי לגזור חובת התייחסות לחברה כאל כזו הנתונה במצב של "כשל פירעון". בענייננו, בעת עריכת דוח אוקטובר 2012 הגיעה המשיבה לכלל מסקנה כי עד לשנת 2014 עתידה מפ"ב לפרוע את כל חובותיה, ועל כן אינה צפויה להגיע למצב לכשל פירעון – ובנסיבות אלה לא נפל פגם ביישום המתודולוגיה. עוד הוברר בפסק הדין כי הדברים קיבלו ביטוי ראוי בדוח אוקטובר 2012 עצמו: "הדו"ח מתייחס גם לשאלת יכולתה הצפויה של מפ"ב לעמוד בכל התחייבויותיה ממועד פרסום הדו"ח (קרי באוקטובר 2012) ועד שנת 2014, על בסיס מקורות קיימים, ואת האפשרות הצפויה להמשיך ולשרת את החוב מהרבעון השני של 2014 בהתבסס בין השאר על שיפור מצבה של בז"ן והציפייה לקבל ממנה דיווידנדים. כך נכתב בדו"ח בהקשר זה: 'לאחר השלמת העסקה למכירת האחזקה באבגול יסתכמו היתרות הנזילות של מפ"ב פרפורמה בכ-415 מיליון ₪. לעומת זאת, צורכי שירות החוב של החברה בחציון השני לשנת 2012 ובשנת 2013 כולה, מסתכמים בכ-150 מיליון ₪ ובכ-240 מיליון ₪ בהתאמה. מימוש האחזקה באבגול מותיר בידי מפ"ב מקורות נזילים לשירות החוב עד לתום רבעון ראשון 2014, כאשר שירות החוב החל מרבעון שני 2014, מתבסס על-פי התחזיות האחרונות של החברה, בין השאר על קבלת דיווידנד מבז"ן'." (פסקה 98). על יסוד האמור דחה בית המשפט את עמדת המבקשת שלפיה בנסיבות המקרה היה על המשיבה לדרג את מפ"ב בהתאם למתודולוגית כשל פירעון; ומשכך, נקבע כי לא עלה בידי המערערת להוכיח ברמה הנדרשת בשלב האישור את אחריות המשיבה לנזק הנטען לקבוצה ונדחו עילות התביעה כולן. משהגיע לכלל מסקנה כי אין להטיל על המשיבה אחריות כלשהי בקשר עם דוח אוקטובר 2012, נמנע בית המשפט מקביעת מסמרות בשאלה הכללית של מידת ההשפעה של דוחות הדירוג על שערי אגרות חוב. הטענות בערעור 7. במסגרת הערעור חוזרת המערערת במידה רבה על טענותיה בבקשת האישור. לגישתה שגה בית המשפט המחוזי בפרשנות שניתנה על ידו למסמך המדיניות, ולטענת המערערת מסמך זה מחייב הפעלה של מתודולוגית כשל פירעון בכל מקרה שבו חברה מדורגת ברמת השקעה ספקולטיבית, כך ככלל וכך גם בנסיבות המקרה דנן. בהתייחס לעמדת המשיבה שלפיה המעבר ממתודולוגית דירוג תאגיד למתודולוגית כשל פירעון נתון לשיקול דעתה גם כאשר מדובר בדירוג ספקולטיבי – לטענת המערערת מדובר בטענה שבדיעבד שלא נולדה אלא לצורך ההגנה מפני בקשת האישור. עוד נטען לכשלים בחוות הדעת שהוגשו מטעם המשיבה, ובעיקר בנוגע לקביעתו של פרופ' צ'יימברס שלפיה בעת עריכתו של דוח אוקטובר 2012 לא היה סיכון ממשי לכשל פירעון של מפ"ב; בעניין זה טוענת המערערת כי הסיכון לכשל פירעון עמד למעשה על עשרות אחוזים. המערערת סבורה עוד כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערערת ברף ההוכחה שהציב בפניה בשלב בקשת האישור, שהוא כידוע שלב מקדמי בלבד; וכן נטען כי בהתחשב בכך שמדובר בשלב מקדמי לא היה מקום לקבוע בפסק הדין ממצאים שבעובדה, לא כל שכן שעה שהצדדים ויתרו על חקירות המומחים והמצהירים. המשיבה מצידה טוענת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי נכון, מפורט ובהיר, והיא מצדדת בו מנימוקיו. דיון והכרעה 8. לאחר שבחנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עיינו בכלל החומר שבכתב והיטינו אוזן לטענות הצדדים בדיון שלפנינו, הגענו לכלל דעה כי דין הערעור להידחות בגדרה של תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מדובר בפסק דין בהיר ומנומק, שניתן בו מענה לכל טענות המערערת ובאופן מפורט. אין מקום לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט והתרשמותו מחוות הדעת של המומחים; הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית המשפט; ולא נפלה בפסק הדין טעות שבחוק. נקודת המוצא שממנה יצא בית המשפט המחוזי בפסק דינו היא שדוח דירוג אשראי מהווה חוות דעת מקצועית, להבדיל מהמלצה להשקעה באגרת חוב כזו או אחרת – ובפרספקטיבה זו ראוי אמנם להשקיף על סוגיית היקף האחריות שיש לייחס לחברת דירוג בנוגע לכשלים שנפלו בדוחותיה. הצדק עם בית המשפט כי דווקא משום שדירוג אשראי מהווה כלי הערכה חשוב ומשמעותי לשוק ההון, מן הראוי לנקוט משנה זהירות מפני "צינון יתר" של העוסקים בדירוג – והדברים מקבלים משנה תוקף שעה שעסקינן בהליך ייצוגי, שכידוע נתון לו כוח הרתעתי רב עוצמה. נכון עשה בית המשפט המחוזי כשנדרש בהקשר זה לסטנדרט האחריות שנקבע בחוק חברות הדירוג, הגם שכאמור חוק זה לא חל במישרין בענייננו, ושלפיו אין לייחס לחברת דירוג אחריות לכשלים בדוחותיה אלא במקרה של פעולה בחוסר תום לב או רשלנות חמורה. בענייננו, אין בבקשת האישור כל טענה כי המשיבה פעלה שלא בתום לב או משיקולים זרים, וגם לא לכך שהמסד העובדתי שעליו נסמך דוח אוקטובר 2012 שגוי או חסר. כפי שהובהר גם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בקשת האישור מכוונת נגד האופן שבו יישמה המשיבה את מתודולוגית דירוג האשראי שלה במסגרת דוח אוקטובר 2012; וטענתה המרכזית של המערערת היא שעצם קביעת דירוג ספקולטיבי למפ"ב, חייב את המשיבה לנקוט במתודולוגית כשל פירעון ולתת ביטוי להבחנה בין סדרות אגרות החוב השונות בכל הנוגע לבטוחות שהועמדו להן. הראיה המרכזית שהציגה המערערת בתמיכה לגרסתה בנדון היא מסמך המדיניות של המשיבה – ומשכך נדרש בית המשפט באריכות לפרשנותו של מסמך המדיניות, והגיע לכלל מסקנה שלפיה מסמך זה אינו מחייב הפעלת מתודולוגית כשל פירעון בכל מקרה שבו ניתן למנפיק דירוג ספקולטיבי – אלא בכפוף לשיקול דעתה של המשיבה. מדובר במסקנה מנומקת ונכונה שאין מקום להתערב בה. ויובהר בהקשר זה כי אין בדחיית הפרשנות המוצעת על ידי המערערת למסמך המדיניות, משום החמרה עימה כטענתה בכל הנוגע לרף ההוכחה הדרוש בשלב אישור התובענה כייצוגית. התמונה המצטיירת מבקשת האישור והתגובות לה היא שגם אם נפלה טעות בשיקול הדעת של המשיבה בשאלה אם נדרש היה להפעיל במסגרת דוח אוקטובר 2012 את מתודולוגית כשל פירעון, אם לאו – ואיננו קובעים כך – בכל מקרה לא מדובר ברשלנות מצידה, לא כל שכן חמורה או כזו המצדיקה ניהול הליך ייצוגי נגדה. 9. התוצאה היא שהערעור נדחה, והמערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 50,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ב' באלול התשע"ח (‏13.8.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 16051400_G08.doc זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il