פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 514/09 בבית המשפט בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 514/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בתל- אביב-יפו בתפ"ח 211/05 שניתן ביום 30.11.08 על ידי כבוד השופטים: צ' גורפינקל, ת' שפירא וש' ברוש תאריך הישיבה: ל' בסיון התשס"ט (22.6.2009) בשם המערער: עו"ד מיטל יצחקי-טולדנו בשם המשיבה: עו"ד אפרת רוזן בשם שירות המבחן: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: המערער הואשם בבית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב-יפו (פח 211/05) במספר עבירות של מעשה סדום, לפי סעיפים 347(ב), 345(ב)(5), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובשתי עבירות נוספות של מעשה סדום, לפי סעיפים 347(ב), 345(ב)(4), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין. לפי הנטען בכתב האישום, במספר מקרים ביצע המערער, אשר היה באותה עת בן 14, עבירות מין בקטין תושב שכונתו, שהיה באותה עת בן 10 (להלן: המתלונן). המערער, במקביל וביחד עם קטינים נוספים, גרם למתלונן למצוץ את איבר מינו תוך שימוש באיומים ובאלימות, ובמקרה אחר החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. בית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ש' טימן, ת' שפירא ו-ש' ברוש) הרשיע את המערער על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון. ביום 31.1.2008 הורה בית המשפט על החזקתו של המערער במעון נעול עד להגיעו לגיל 20 (ביום 25.12.2010), וכן הורה לו לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח להימנע במשך שנתיים מביצוע כל עבירה לפי סימן ה' לפרק י' שבחוק העונשין. עוד הטיל בית המשפט על המערער עונש של שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמעון עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין. במקביל ציווה בית המשפט על העמדתו של העורר במבחן עד להגיעו לגיל 20, במסגרתו נדרש המערער לעמוד בתנאי המעון ולשתף פעולה עם התוכנית הטיפולית שתיבנה עבורו. ביום 5.11.2008 פנה שירות המבחן לנוער לבית המשפט המחוזי, בבקשה לקיים דיון בעניינו של המערער, בהתבססו על דיווחו של המעון, לפיו המערער הפר את התנאים לשהייתו במעון וכי הוא נמצא ברמת סיכון גבוהה ביותר לפגיעה חוזרת בנערים, חרף הניסיון הממושך להביא לשיקומו. בדיון שהתקיים ביום 25.11.2008 הורה בית המשפט על הפקעת צו המבחן, על רקע הדיווחים לפיהם המערער אינו מפיק תועלת מהשהות במעון והוא מהווה סכנה לפגיעה בנערים אחרים ואינו משתלב בטיפול. ביום 30.11.2008 גזר בית המשפט בשנית את דינו של המערער, והטיל עליו עונש של שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום 25.11.2008, ושנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בית המשפט המליץ בגזר דינו על שילובו של המערער בתכנית טיפולית בכלא, ככל שהדבר אפשרי. הערעור שבפנינו מכוון בעיקרו כנגד ההחלטה להפקיע את צו המבחן. לטענת באת כוח המערער, התנהגותו של המערער לא הצדיקה את הפקעת הצו, בנסיבות הענין. לחילופין מבקשת באת כוח המערער כי נקל בעונשו. מנגד מבקשת באת כוח המשיבה לדחות את הערעור, בהדגישה את חומרת מעשיו של המערער ואת כישלון הניסיון להביא לשיקומו. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בהודעת הערעור על נספחיה, שוכנענו כי דין הערעור להידחות. חרף מעשיו החמורים של המערער, בחר בית המשפט המחוזי במסגרת גזר דינו הראשון שלא למצות עמו את הדין, ובחר בדרך השיקום, בהתחשב בגילו הצעיר בעת ביצוע העבירות, ובמצבו האישי הקשה. אלא שדרך השיקום, אשר לא פחות משיש בה כדי לשרת את האינטרס הציבורי בענישת העבריין משרתת היא את עניינו של הנענש, דורשת שיתוף פעולה מצידו, וגילוי נכונות לנצל את ההזדמנות שניתנה בידיו להרחיק עצמו מהמעשים שביצע ולפסוע בדרך חדשה. כפי שעולה מהדיווח המפורט שנערך על ידי המעון לא כך פעל המערער, אשר לא זו בלבד שבאופן עקבי נמנע מלשתף פעולה באופן אמיתי ומלא עם התוכנית הטיפולית, אלא שאף שב לסורו בביצוע עבירות כנגד אחד הנערים האחרים במעון. במעשיו אלו הראה המערער כי לא היה ראוי לאמון שנתן בו בית המשפט מלכתחילה, וכי אין מקום להתמקד במסגרת ענישתו ברכיב השיקומי. משכך, צדק בית המשפט המחוזי משהפקיע את צו המבחן והטיל עליו עונש משמעותי, ואיננו מוצאים מקום להתערב בהחלטתו זו. לא מצאנו אף מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער לגופו. המעשים אותם ביצע המערער הינם קשים וחמורים, בעשותו שימוש באלימות ואיומים כנגד ילד רך בשנים לשם מתן פורקן ליצריו. כפי שציינו לא פעם בעבר, חומרתן היתרה של עבירות המין, במיוחד בשעה שמבוצעות הן כנגד קורבנות קטינים, באה לידי ביטוי לא רק בפגיעה הפיזית בקורבנות, אלא בנזק הנפשי העמוק והקשה המתלווה אליהן. בענין זה אין בידי המערער להיבנות מכך שלא היה היחידי שביצע עבירות אלו במתלונן, וכי לא היה "הרוח החיה" מאחורי המעשים. העובדה שמעשיו הקשים היו חלק ממכלול נוראי של מעשים שבוצעו על ידי המערער ודומיו כנגד קורבנם אין בה כדי להקהות בכל צורה שהיא מחומרתם, אף אם אין להבחין באופן ישיר במידת הנזק הנפשי שנגרם למתלונן כתוצאה ממעשי המערער דווקא. בשלב זה, ומשהראה המערער כאמור כי חרף גילו אין זה נכון להעניק משקל ייחודי לשיקול השיקומי, אין מנוס מפני הטלת עונש מאסר משמעותי, אשר ישקף את חומרת מעשיו. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י' בתמוז התשס"ט (2.7.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09005140_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il