אריה עמוס נ. אביב מזרחי

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5138/24 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערער: אריה עמוס נגד המשיבים: 1. אביב מזרחי 2. פ.ל.מ- פריים לוקיישן מנג'מנט בע"מ 3. מירב מאיה השקעות בע"מ 4. ליאור ריסין 5. יוחנן לוביא בקשת המשיבים 2-1 מיום 11.8.2024 לסילוק הערעור על הסף; תשובת המערער מיום 21.8.2024; הודעת המשיבים 2-1 מיום 21.8.2024 פסק-דין 1. לפניי בקשה למחיקת הערעור בשל איחור בהגשה. לפי הטענה, פסק הדין הומצא למערער ואף נצפה על ידי בא כוחו. 2. כידוע, מניין הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה שיפוטית מתחיל ממועד המצאתה לידי בעל הדין המערער. זהו הכלל הידוע כ"כלל ההמצאה". דרכי ההמצאה קבועות בתקנה 161 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. אחת מהן היא באמצעות מנגנון של "הודעה באתר", שבמסגרתו נשלחת הודעה אלקטרונית לכתובת הדואר האלקטרוני שמסר בעל הדין; ואם מדובר בכתובת דואר אלקטרוני מאובטחת, אף ניתן לצרף את המסמך האלקטרוני עצמו (ראו, למשל, ע"א 2124/23 שגב התורה והצדקה נ' חברת בנק הדואר בע"מ, פסקה 9, וההפניות שם (18.4.2023)). עוד נקבע, כי בעל דין יכול להוכיח שלא נשלחה לו הודעה באמצעות הגשת תצהיר מתאים ובחינת הטענה על ידי בית המשפט. לצד כלל ההמצאה, עם השנים התפתח גם "כלל הידיעה", שעוסק במקרים שבהם בעל דין ידע על ההחלטה, אף אם לא הומצאה לו בהתאם לדרכי ההמצאה הקבועות בדין. במקרים מסוימים, ידיעתו של צד להליך על קיומה של החלטה עשויה לגבור על כשלים בהמצאה הפורמלית (ראו, יששכר רוזן-צבי הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 641 (2024)). במקרים כאלה, כאשר ההחלטה השיפוטית הובאה לידיעת בעל הדין, מניין הימים להגשת הליך ערעורי יחל מהמועד שבו בעל הדין ידע על ההחלטה. בכלל זה נקבע כי צפייה יזומה במערכת "נט המשפט" מעוררת את חריג הידיעה, ומעבירה את הנטל לבעל הדין שתועד כמי שצפה בהחלטה השיפוטית, להוכיח שאין מקום להחיל את חריג הידיעה על פני כלל ההמצאה (ראו, רע"א 6648/20 גבעון נ' ון אמדן (21.12.2020)). ככלל, כדי לשלול את חריג הידיעה על בעל הדין לספק הסברים מפורטים ולתמוך אותם בתשתית עובדתית מספקת. 3. בעניין שלפניי טוענים המשיבים 2-1 כי פסק הדין הומצא לבא כוח המערער ביום 15.4.2024 באמצעות מנגנון "הודעה באתר" על ידי מזכירות בית המשפט וגם באמצעות משלוח הודעת דואר אלקטרוני על ידי בא כוחם לבא כוח המערער. עוד טענו המשיבים 2-1 כי מתועדת במערכת נט המשפט צפייה של באי כוח המערער בפסק הדין באותו יום. 4. בתשובה קצרה נטען כי אכן מועד הצפייה בפסק הדין חל ביום 15.4.2024, אך הצפייה נעשתה על ידי מזכירה במשרד בא כוח המערער, בעוד שבא כוח המערער נעדר באותה עת ממשרדו בנסיבות רפואיות. לטענת המערער, פסק הדין הגיע לבא כוח המערער רק ביום 18.4.2024, כששב למשרד, ולכן יש לספור את מניין הימים החל ממועד זה, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 25.6.2024. מכל מקום, נטען כי לכל היותר יש איחור של שלושה ימים, שאינו משמעותי. לבקשה צורף תצהיר של עובד במשרד בא כוח המערער. 5. יצוין כי המשיבים 2-1 הגישו הודעה נוספת ובה התייחסות לתשובת המערער, אולם משלא הוגשה בקשה להגשת תגובה לתשובה, לא מצאתי להידרש לטענותיהם בהודעה זו. 6. עיון בבקשה ובנספחים שצורפו לה, וכן בתשובת המערער, מעלה כי המערער לא התייחס בתשובתו לטענות לגבי המצאת פסק הדין באמצעות "הודעה באתר" או באמצעות משלוח דואר אלקטרוני מהמשיבים. כך, לבקשה למחיקה על הסף צורף העתק של תכתובת דואר אלקטרוני מיום 15.4.2024 בשעה 16:05, אשר הופנתה לבא כוח המערער, ובה נכתב כי מצורף פסק הדין שניתן בתביעה (ונכללה גם דרישה לתשלום ההוצאות שנפסקו). תשובה להודעה זו נשלחה ביום 15.4.2024 בשעה 20:01. אין בתשובת המערער התייחסות כלשהי לתכתובת זו, או לכך שתועדה במערכת נט המשפט צפייה בפסק הדין סמוך לכך. אין בתשובת המערער גם התייחסות לכך שמתדפיס נט המשפט שצורף לבקשה עולה כי צפו בפסק הדין עורכי דין נוספים שמוגדרים כבאי כוח התובעים. אף אם אניח כי פסק הדין לא הומצא, ולכן לא חל כלל ההמצאה, הרי שנוכח הצפייה באתר נט המשפט – שלא הוכחשה – ממילא יש הצדקה להחיל את חריג הידיעה. במקרה כזה, כאמור, הנטל מוטל על המערער להוכיח שאין להחיל את כלל הידיעה. לא מצאתי שנעשה כן במקרה הנוכחי. אמנם לבקשה צורף תצהיר מטעם עובד במשרד, אולם לא נטען שהוא עצמו צפה בפסק הדין. למעשה, בתצהיר צוין כי: "אני מאשר שהפקידה במשרד צפתה במערכת נט המשפט לצורך הוצאת הערעור כפי שמקובל במשרד". לא הובהר מדוע לא הוגש תצהיר מטעם מי שנטען שצפתה בפסק הדין. בנוסף, לא צורפו אסמכתאות רפואיות לתמיכה בטענה בדבר ההיעדרות הרפואית שמנעה את הצפייה בפסק הדין, לרבות באמצעות מכשיר טלפון נייד. כפי שנקבע בפסיקה, אמנם אין לנהל "משפט זוטא" לעניין החלת חריג הידיעה, אולם בשים לב לטענות שהועלו בבקשה ונותרו ללא מענה, ובהיעדר תשתית עובדתית מספקת, לא מצאתי שהמערער עמד בנטל להוכיח שאין הצדקה להחיל את חריג הידיעה. 7. בנסיבות אלה, דין הבקשה להתקבל. משלא הוגשה בקשה חלופית להארכת מועד, אין מנוס מקביעה שהערעור הוגש באיחור. על כן, אני מורה על מחיקת ההליך. ניתן היום, ב' אלול תשפ"ד (05 ספטמבר 2024). קרן אזולאי, שופטת רשמת