מור נאקאש נ. חנה אליאס

11 בבית המשפט העליון עע"מ 5137/24 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן המערער: מור נאקאש נגד המשיבים: 1. חנא אליאס 2. מדינת ישראל - משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 29668-02-24 מיום 30.4.2024, שניתן על ידי כבוד השופט קובי ורדי תאריך ישיבה: כ"ז באלול התשפ"ד (30 ספטמבר 2024) בשם המערער: עו"ד דרור ברוטפלד בשם המשיב 1: עו"ד חן אביטן; עו"ד יוסי עטון בשם המשיבה 2: עו"ד מוריה פרימן פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: הערעור שלפנינו הוגש ביחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט קובי ורדי) מיום 30.4.2024 בעת"מ 29668-02-24, במסגרתו בוטלה החלטה של רשות ציבורית (המשיבה 2) לבטל את זכייתו של המשיב 1 במכרז שפרסמה, וחלף זה ניתנה לזוכה למפרע ארכה לעמוד בלוח הזמנים שנקבע במכרז. הערעור לא הוגש על ידי הרשות הציבורית, אשר השלימה עם החלטת בית המשפט קמא, אלא על ידי גורם פרטי שהתמודד במכרז, נפסל, ומבקש מאז להביא לביטול זכייתו של המשיב 1 במגוון דרכים. להלן אבהיר מדוע לשיטתי ראוי לדחות את הערעור על הסף, וזאת הן בשל חוסר ניקיון כפיים מצד המערער והן בשל חוסר תום לב מצדו, העולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט. רקע והשתלשלות העניינים 1. ביום 26.3.2018 פרסם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, הוא המשיב 2 (להלן: המדינה), מכרז להקמתן ולהפעלתן של שבע תחנות בדיקה לרישוי רכב באתרים שונים בארץ (להלן: המכרז ו-תחנת בדיקה, בהתאמה). להליך המכרז שעסק בהקמת תחנת הבדיקה בעיר דימונה הגישו מועמדות שני משתתפים – המשיב 1, מר חנא אליאס (להלן: המשיב), והמערער, מר מור נאקאש (להלן: המערער). ביום 6.5.2019, לאחר שהצעתו של המערער נפסלה בשל נסיבות החורגות מענייננו, נשלחה למשיב הודעה על זכייתו במכרז להקמת תחנת הבדיקה בעיר דימונה (להלן: הודעת הזכייה). 2. מרגע זה ועד לימים אלה ממש, פועל המשיב על מנת לממש את זכייתו במכרז. בתוך כך, ובהתאם לאבני הדרך שנקבעו בסעיף 8 למכרז, נדרש המשיב להגיש לממונה (כהגדרתו בסעיף 2 למכרז) בתוך פרק זמן של 6 חודשים מיום ההודעה על זכייתו במכרז העתק בקשה לקבלת היתר בנייה; להגיש בתוך פרק זמן של 24 חודשים מיום ההודעה על זכייתו במכרז היתר בנייה מטעם הרשות המקומית להקמת תחנת הבדיקה (להלן: היתר הבנייה); וכן להגיש אישורים נוספים. כל זאת, עד שלבסוף יתקבל אישור רשות הרישוי (כהגדרתה בסעיף 2 למכרז) לפתיחת תחנת הבדיקה לציבור, וזאת בתוך פרק זמן של 36 חודשים מיום ההודעה על הזכייה במכרז. 3. אלא שכפי שפורט בהרחבה בעתירה שהגיש המשיב לבית המשפט קמא, בהליך הוצאת היתר הבנייה חלו מספר עיכובים משמעותיים שהובילו לכך שרק ביום 18.4.2024, כחמש שנים לאחר הודעת הזכייה, קיבל המשיב את היתר הבנייה. עיכובים אלה נוצרו הן כתוצאה מאירועים חיצוניים שלא היו בשליטתו של המשיב, ובהם: מגפת הקורונה והסגרים שהוטלו ברחבי המדינה על מנת למנוע את התפשטותה, פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" על השלכותיה והבחירות הנדחות לרשויות המקומיות; הן כתוצאה מהימשכות ההליכים שקיים המשיב מול מוסדות ממשלתיים על מנת לקדם את הליך הוצאת היתר הבנייה; והן, כפי שיפורט להלן, כתוצאה מפעולות בהן נקטו המערער ומקורביו, בין היתר, במטרה לעכב את מאמציו של המשיב לממש את זכייתו במכרז. 4. לנוכח חשיבותן של הפעולות בהן נקטו המערער ומקורביו על מנת לעכב את מאמציו של המשיב לממש את זכייתו במכרז להכרעה בהליך דנן, אעמוד עתה ביתר הרחבה על המרכזיות שבהן. כבר בסמוך לאחר זכייתו של המשיב במכרז, הגיש המערער עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי יחד עם בקשה למתן צו ארעי לעיכוב תוצאות זכייתו של המשיב במכרז. במסגרת עתירה זו ביקש המערער כי בית המשפט יקבע שהצעתו של המשיב פסולה ויכריז עליו כזוכה במכרז (עת"מ 65001-05-19). לאחר שנדחתה הבקשה למתן סעד זמני בהחלטה מיום 30.6.2019, ולבקשתו של המערער, ביום 18.7.2019 נמחקה העתירה, וזאת על מנת שיוכל לפנות למדינה עם טענותיו בטרם תידון העתירה (עת"מ 65001-05-19 נאקאש נ' מדרש התחבורה (18.7.2019)). לאחר שפנה למדינה עם טענותיו, ואלה נדחו, ביום 24.12.2019 הגיש המערער עתירה נוספת לבית המשפט קמא, בה טען כי יש לפסול את הצעתו של המשיב ולהכריז עליו כזוכה במכרז. עתירה זו נדחתה, תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב והמדינה, וזאת לאחר שהוא הסכים לדחייתה בהמשך להערות בית המשפט (עת"מ 59939-12-19 נקש נ' משרד התחבורה (11.11.2020)). מאמציו של המערער ומקורביו לסכל את זכייתו של המשיב נמשכו גם לאחר שתוצאות המכרז הפכו סופיות. כחלק מכך, הגיש אביו של המערער, מר דודו נאקאש (להלן: מר נאקאש), אשר עסק השייך לו שוכן בסמוך לאתר בו עתיד המשיב להקים את תחנת הבדיקה, התנגדות לתכנית המשיב אשר עלתה לדיון בוועדת התכנון והבנייה של דימונה (להלן: ההתנגדות ו-ועדת התכנון והבנייה, בהתאמה). ביום 26.12.2023 דנה ועדת התכנון והבנייה בעניינו של המשיב. לאחר שנשמעה עמדתו וכן טיעוניו של מר נאקאש בהתנגדות, החליטה ועדת התכנון והבנייה עוד באותו יום לאשר את בקשתו של המשיב לקבלת היתר בנייה, ולדחות את ההתנגדות. יוער, כי במסגרת הדיון שקיימה ועדת התכנון והבנייה בעניינו של המשיב ציין היועץ המשפטי של הוועדה את הדברים הבאים: "אני לא מוצא טעמים תכנונים להתנגדות. העמדה שלי היא שהמתנגד לא מתנגד מטעמים תכנוניים בכלל, הוא מתנגד מטעמים אישיים" (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.2023. נספח 16 לערעור). גם לאחר שנדחתה התנגדותו, מר נאקאש לא אמר נואש, וביום 6.2.2024 הוא הגיש ערר לוועדת ערר לתכנון ובנייה (מחוז דרום) (להלן: הערר). הגשת הערר הובילה לעיכוב נוסף בהוצאת היתר הבנייה, שכן סעיף 152(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, קובע שמרגע שהוגש ערר לא יינתן היתר בנייה עד למתן החלטה בוועדת הערר. בענייננו, הגשת הערר הובילה לעיכוב של חודש נוסף מאחר שההחלטה על דחייתו ניתנה רק ביום 6.3.2024. למען שלמות התמונה, יצוין כי בכתבי הטענות שהגיש המשיב בהליך קמא ובהליך דנן הוא טען כי המערער או מי מטעמו פעלו כדי לעכב ובכך לסכל את זכייתו במכרז בדרכים נוספות. בין היתר, נטען כי המערער העביר למדינה מידע שעורר בה חשדות ביחס לטוהר הצעתו של המשיב במכרז. הגם שטענות אלו נדחו, המשיב ציין כי הוא נאלץ להשקיע משאבים רבים על מנת להגיב לטענותיו של המערער ולהביא לדחייתן. עוד טען המשיב, גם אם באופן מרומז, כי המערער ומר נאקאש אחראים לכך שהוסרו שלטי פרסום אותם הציב בסמוך לאתר בו עתידה לקום תחנת הבדיקה, עניין שהוביל לעיכוב באפשרות לקדם את הוצאת היתר הבנייה. לבסוף, נטען כי העובדה שאחיו של המערער משמש כנהגו של ראש עיריית דימונה, סייעה למערער לעכב את קידום ההליכים התכנוניים בוועדה לתכנון ובנייה. ודוק, מאחר שבית המשפט קמא נמנע מלקבוע קביעות עובדתיות ביחס לטענות אלה, ובהתחשב בכך שממילא אין בהן הכרח כדי לקבוע שהמערער פעל במטרה לעכב את הליכי התכנון, ובכך לסכל את זכייתו של המשיב במכרז, גם במסגרת ההליך דנן איננו נדרשים להכריע בטענות אלה. 5. על רקע הנסיבות השונות שהובילו לעיכובים בהוצאת היתר הבנייה, לאורך השנים נעתרה המדינה למספר בקשות ארכה שהגיש המשיב. בין היתר, ביום 25.6.2020 ניתנה למשיב ארכה בת 6 חודשים עקב מצב החירום ששרר במשק בעקבות התפשטות נגיף הקורונה; לאחר מכן, ביום 14.6.2021 החליטה המדינה על מתן ארכה גורפת בת 6 חודשים נוספים לכלל הזוכים בכל האתרים שנכללו במכרז, וזאת על רקע השפעותיה של מגפת הקורונה על פעילותם של מוסדות התכנון והרשויות המקומיות. ברם, לאחר שהמשיב הגיש בקשות ארכה נוספות, והמדינה אף קיימה ביום 8.9.2022 הליך שימוע בעניינו, ביום 16.10.2023 הודיעה המדינה למשיב על פסילת זכייתו במכרז ועל חילוט הערבות שהעמיד; וזאת, מכיוון שהמשיב לא עמד בהתחייבותו לקבל היתר בנייה בפרק הזמן שהוקצב לו. ביום 26.10.2023 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה, ובהחלטתה מיום 5.11.2023 החליטה המדינה לאפשר לו למסור את היתר הבנייה עד ליום 30.11.2023, תוך שהובהר כי לא תינתן לו ארכה נוספת. חרף הבהרת המדינה, ביום 15.11.2023 פנה המשיב פעם נוספת בבקשה למתן ארכה עד לחודש אוגוסט 2024, וזאת בין היתר, על רקע נסיבות המצב הביטחוני והשלכותיו על פעילות מוסדות התכנון. ביום 6.12.2023 קיבלה המדינה באופן חלקי את בקשת הארכה, וזאת עד ליום 31.12.2023. כן הובהר, כי ככל שהמשיב לא יעמוד במועד זה – תיכנס לתוקף ההחלטה מיום 16.10.2023. 6. ביום 21.12.2023 פנה המשיב למדינה פעם נוספת בבקשת ארכה, תוך שהוא ציין כי הוא נמצא בישורת האחרונה לקראת קבלת היתר הבנייה, וכי בקשתו צפויה לעלות לוועדת התכנון והבנייה ביום 26.12.2023. ביום 25.1.2024 החליטה המדינה שלא להיענות לבקשתו של המשיב לארכה נוספת, ובהתאם נכנסה לתוקף החלטתה מיום 16.10.2023 לבטל את זכייתו במכרז ולחלט את הערבות שהעמיד. יוער, כי גם פנייה נוספת של המשיב מיום 1.2.2024 לא הביאה את המדינה לשנות מהחלטתה זו. 7. על רקע החלטת המדינה שלא לאפשר לו שהות נוספת להמצאת היתר הבנייה, ביום 13.2.2024 הגיש המשיב עתירה לבית המשפט קמא, בה טען כי יש להתערב בהחלטת המדינה לבטל את זכייתו במכרז ולחלט את ערבותו, וכן לאפשר לו פרק זמן של 8 חודשים (או כל פרק זמן משמעותי אחר עליו יורה בית המשפט) להשלמת הוצאתו של היתר הבנייה. בתמצית, נטען בעתירה כי החלטתה של המדינה שלא לאפשר לו פרק זמן נוסף לצורך המצאת היתר הבנייה אינה סבירה בשים לב לנסיבות החריגות שהובילו לעיכובים בהוצאתו. מנגד, המדינה טענה כי לנוכח העיכובים הרבים, המעידים על גרירת רגליים וחוסר רצינות מצדו של המשיב, ולאחר שכבר ניתנו לו ארכות רבות, ההחלטה לבטל את זכייתו התקבלה כדין. כמו כן, סברה המדינה כי הצדקה נוספת לביטול זכייתו של המשיב במכרז היא החשש ליצירת חוסר שוויון ביחס למתמודדים אחרים במכרז. המדינה אף הדגישה בטענותיה כי הארכות שניתנו למשיב חורגות מהיקף הארכות המקסימליות שניתן ליתן בהתאם להוראות המכרז. 8. ביום 29.2.2024 הגיש המערער בקשת הצטרפות להליך קמא, בה טען, בתמצית, כי לאחר שנודע לו על ביטול זכייתו של המשיב במכרז הוא פנה למדינה על מנת לברר אם בכוונתה לפרסם מכרז חדש, וכי נמסר לו שהדבר נשקל לצד מספר חלופות נוספות. על רקע האמור, ומאחר שהחלטת בית המשפט עלולה לפגוע בו ככל שהיא תוביל לכך שלא יתקיים מכרז חדש בו יוכל להשתתף, טען המערער כי ראוי לצרפו להליך (להלן: בקשת ההצטרפות). למרות התנגדותם של המשיב ושל המדינה לבקשת ההצטרפות, ביום 6.3.2024 הורה בית המשפט קמא על צירופו של המערער להליך. זאת, הן לנוכח האפשרות הממשית כי אם תבוטל זכייתו של המשיב יפורסם מכרז חדש בו המערער יוכל להשתתף, והן מאחר שראוי לשמוע את עמדתו ביחס לטענותיו של המשיב כי חלק מהעיכובים בהליך הוצאת היתר הבנייה נגרמו כתוצאה מהתנהלותו. 9. לאחר שבמסגרת הדיון שהתקיים ביום 21.3.2024 לפני בית המשפט קמא ציין בא-כוחו של המשיב כי היתר הבנייה עתיד להתקבל בתוך מספר ימים, הורה בית המשפט קמא כי בטרם יינתן פסק דין, המשיב יגיש עד ליום 1.5.2024 עדכון עובדתי ביחס לקבלת היתר הבנייה. בהתאם להחלטה זו, ביום 21.4.2024 עדכן המשיב כי ביום 18.4.2024 ניתן לו היתר הבנייה. פסק הדין של בית המשפט קמא 10. ביום 30.4.2024 קיבל בית המשפט קמא את העתירה, והורה על מתן ארכה להוצאת היתר הבנייה עד למועד הוצאתו בפועל (18.4.2024) (להלן: פסק הדין). במסגרת פסק הדין עמד בית המשפט קמא על הנסיבות החריגות ויוצאות הדופן, אשר לא היו בשליטת המשיב, ולא נצפו על ידו בעת זכייתו במכרז, ואשר הובילו לעיכובים המשמעותיים בהוצאת היתר הבנייה. בתוך כך, התייחס בית המשפט קמא למגפת הקורונה ולסגרים שהוטלו על מנת למנוע את התפשטותה, לעיכובים המשמעותיים שחלו בטיפול מוסדות הממשלה בפניות של המשיב ולפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" על השלכותיה, כנסיבות אשר לא היו בשליטת המשיב ותרמו לעיכובים בהוצאת היתר הבנייה. 11. לצד זאת, בית המשפט קמא עמד על כך שגם התנהלותו של המערער תרמה באופן ממשי לעיכובים. בעניין זה בית המשפט הבהיר כי המערער עשה ועושה כל שביכולתו על מנת "לטרפד את זכיית העותר [המשיב – ע"ג] במכרז, לעכב את לוחות הזמנים ולמנוע ממנו להוציא היתר" (פסקה 54 לפסק הדין). זאת, מתוך רצונו שהמשיב לא יצליח לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו במכרז, והמדינה תיאלץ לפרסם מכרז חדש בו הוא יוכל לזכות. במסגרת זאת, בית המשפט קמא עמד על ההליכים בהם נקט המערער לאחר זכייתו של המשיב במכרז, לרבות ההתנגדות שהוגשה מטעמים אישיים ולא תכנוניים והערר שהוגש לאחר שזו נדחתה. לעמדת בית המשפט קמא, יש בהתנהלות זו, אף מבלי להכריע בטענות נוספות שהעלה המשיב ביחס לדרכים בהן ניסה המערער לעכב את לוחות הזמנים, כדי ללמד על כך שמטרתו של המערער הייתה להביא לכך שזכייתו של המשיב תבוטל. על יסוד האמור, בית המשפט ציין כי: "קשה לקבל התנהלות לא הוגנת ולא ראויה שמי שפועל ליצירת העיכובים הוא זה שטוען לפסילה על רקע אותם עיכובים שיצר ונראה שאפשר להקים להתנהלות זו גם מחסום עקב מניעות והשתק" (פסקה 67 לפסק הדין). 12. על רקע נסיבות אלה, והעובדה כי המשיב היה מצוי בישורת האחרונה לפני קבלת היתר הבנייה, קבע בית המשפט קמא כי החלטת המדינה שלא ליתן לו ארכה נוספת הייתה לא סבירה ולא מידתית. זאת, אף בשים לב לעובדה כי גם למוסדות המדינה יש חלק בעיכובים שחלו בהוצאת היתר הבנייה. בית המשפט אף קבע כי העוול שנגרם למשיב, כמו גם הנזק הכלכלי הרב שייגרם לו כתוצאה מביטול זכייתו במכרז והפגיעה בתושבי העיר דימונה, מצדיקים עשיית שימוש בסמכותו הטבועה של בית המשפט להאריך מועדים הקבועים בהסכם. המדינה השלימה עם הכרעת בית המשפט קמא, ונמנעה מלהגיש ערעור עליה. הערעור שלפנינו הוגש לפיכך על ידי המערער בלבד. טענות הצדדים 13. במסגרת הערעור טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא משהתערב בשיקול דעתה של המדינה והורה על מתן ארכה להוצאת היתר הבנייה. לעמדתו של המערער, החלטתה של המדינה, לפיה אין מקום להיעתר פעם נוספת לבקשתו של המשיב למתן ארכה, התקבלה על יסוד כלל השיקולים הרלוונטיים, ובאופן דומה לשני מקרים נוספים בהם בוטלה זכייתם של זוכים אחרים במכרז. בנסיבות אלה, המערער סבור כי לא קמה עילה להתערב בהחלטתה של המדינה. עוד הוסיף וטען המערער כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי תנאי המכרז מאפשרים מתן ארכה כאמור, או כי יש מקום לשנות את תנאי המכרז, בין אם בהסתמך על תקנה 8א(א)(11) לתקנות חובת מכרזים, התשנ"ג-1993 ובין אם בהסתמך על סמכותו הטבועה לשנות תנאים מהותיים שנקבעו במכרז. בעניין זה הטעים המערער כי לא חלו נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות את השימוש בסמכויות אלה, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה. לצד האמור, טוען המערער כי לא היה מקום לקבוע כי הוא פעל בחוסר תום לב או בניסיון לטרפד את זכייתו של המשיב במכרז. לעמדתו, העיכובים המשמעותיים בהוצאת היתר הבנייה לא נבעו מפעולותיו, ומכל מקום ההליכים בהם נקט הם חלק ממימוש זכויותיו החוקתיות להתנגד לפעולות שעלולות לפגוע בו. לבסוף, נטען כי עתירתו של המשיב הוגשה בשיהוי, ומשכך היה על בית המשפט קמא לדחות אותה. 14. מנגד, המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא. לעמדתו, לנוכח צבר הנסיבות החריגות שהובילו לעיכוב בהוצאת היתר הבנייה, ובהן – מגפת הקורונה והצעדים שננקטו על מנת למנוע את התפשטותה, העיכובים בטיפול מוסדות הממשלה בפניותיו ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל" – צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי ההחלטה של המדינה שלא להאריך את המועד להמצאת היתר הבנייה הייתה לא סבירה ולא מידתית. מטעמים אלה אף סבר המשיב כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא לעשות שימוש בסמכותו הטבועה על מנת להאריך את המועד להמצאת היתר הבנייה. עוד הבהיר המשיב כי צדק בית המשפט משייחס משקל לחוסר תום ליבו של המערער ולניסיונותיו הרבים לטרפד את זכייתו במכרז. 15. בתשובה מטעמה, ציינה המדינה כי אף שלעמדתה לא נפל פגם בהחלטה לפסול את זכייתו של המשיב במכרז, ולא ליתן לו ארכה נוספת להמצאת היתר הבנייה, הוחלט שלא לערער על פסק הדין של בית המשפט קמא. בהתאם, עדכנה המדינה כי הליכי מימוש זכייתו של המשיב במכרז נמשכים, אף שנכון לתחילת חודש אוגוסט 2024 לא החל המשיב בבניית מכון הבדיקה. עוד עדכנה המדינה כי על המשיב לקבל אישור לפתיחת תחנת הבדיקה עד ליום 1.5.2025. בעניין זה הבהירה המדינה כי היא שומרת על זכויותיה וטענותיה נגד המשיב, בשים לב להתפתחויות עובדתיות שיהיו בעתיד. בשולי דבריה, טענה המדינה כי המערער הפנה נגדה טענות החורגות מפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא. לעמדתה, דין טענות אלה להידחות, אף בשים לב למסגרת הדיונית החלה בנסיבות בהן צד שהצטרף להליך קמא כמשיב מבקש להרחיב את היריעה ולטעון טענות נגד משיב אחר. 16. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 30.9.2024 ביקשנו מבא-כוח המערער להבהיר מה המסגרת המשפטית המאפשרת לגורם שהצעתו נפסלה במכרז לעורר טענות הנוגעות לשלב מימוש הזכייה במכרז. בתשובתו ציין בא-כוח המערער כי מאחר שקיימת אפשרות שזכייתו של המשיב תבוטל והמדינה תצא במכרז חדש, כל מי שיהיה מעוניין להשתתף במכרז החדש זכאי להיות בעל מעמד בהליך. עוד הוסיף המערער וטען כי אין מקום לקבוע כי פעל בחוסר תום לב, וכי המשיב לא צירף כל ראיה התומכת בקביעה זו. דיון והכרעה 17. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בחומר הכתוב, ושמעתי את טיעוניו של המערער בעל-פה בדיון שנערך לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור על הסף, וכך אציע לחבריי לעשות. 18. כידוע, על הבא בשערי בית משפט מנהלי בעתירה נגד רשות ציבורית לבוא כשידיו נקיות (עע"מ 876/17 אוחיון נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז, פסקה 18 (3.5.2018) (להלן: עניין אוחיון); בג"ץ 3827/18 חסין נ' משרד האוצר – היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה, פסקה 19 (10.6.2018)). כנגזרת מכך, בית המשפט המנהלי ישקול לדחות עתירה על הסף בנסיבות בהן העותר הסתיר עובדות מהותיות; נמנע מלפרוש את מלוא יריעת המחלוקת; או עשה דין לעצמו והפר את החוק (ראו, למשל: בג"ץ 799/80 שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים, פ"ד לו(1) 317, 322-320 (1981); בג"ץ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת, פסקה 12 (9.9.2007); עניין אוחיון, שם; דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני כרך ד 386-378 (2013) (להלן: ברק-ארז)). באופן דומה, בית המשפט המנהלי לא ייתן יד לעותר המבקש לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט. כך, למשל, כאשר מטרת ניהול ההליכים היא לעכב את ביצוע הפעולה המנהלית (ראו: בג"ץ 6208/17 פלוני נ' משרד הפנים – וועדת המאוימים, פסקה 9 (3.1.2018); בג"ץ 5936/22 שי נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 11 (13.9.2022). ראו גם: בג"ץ 3227/09 ועד משפחות הקבורים בבית הקברות מאמן אללה (ממילא) נ' רשות העתיקות, פסקה 18 (23.12.2009) שם בית המשפט סבר כי הגשת העתירה עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט מאחר שמטרתה הייתה להביא לעיכוב בבניית מוזיאון, וכי יש להתחשב בכך במסגרת פסיקת ההוצאות). במקרים מסוימים, התנהלות דיונית לא ראויה מצד העותר אף עשויה להקים השתק כלפיו (בג"ץ 7852/98 ערוצי זהב ושות' נ' שרת התקשורת, פ"ד נג(5) 423, 428 (1999); בג"ץ 851/06 עמונה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' שר הבטחון, פסקה 7 (29.1.2006); ברק-ארז, בעמ' 388-387). 19. בראי עקרונות אלה, אשר פותחו אומנם ביחס לפנייה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אך חלים מכוח סעיף 8 לחוק בתי משפט לענינים מנהליים, התש"ס-2000 גם בהליכים הנדונים בפני בית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (וראו לעניין זה: עע"מ 5983/16 פלוני נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה לשכת חיפה, פסקה 6 (10.5.2018); עע"מ 6956/21 קריית התורה קריית גת נ' הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור, פסקה 16 (4.1.2022)), סבורני כי התנהלותו של המערער, במסגרתה פעל יחד עם מקורביו במטרה לעכב ובכך לסכל את זכייתו של המשיב במכרז, מצדיקה את דחיית ערעורו על הסף. אפרט. 20. במסגרת פסק הדין בית המשפט קמא עמד בהרחבה על הפעולות אותן ביצע המערער, בעצמו ויחד עם מקורביו, במטרה לעכב ובכך לסכל את זכייתו של המשיב במכרז. בין היתר, התייחס בית המשפט קמא לשתי העתירות המנהליות שהגיש המערער בסמוך לאחר זכייתו של המשיב במכרז – כאשר ניכר שאת הראשונה מהן, במסגרתה אף הוגשה בקשה למתן צו ארעי המעכב את זכייתו של המשיב במכרז, הגיש המערער בחופזה מבלי שמיצה את ההליכים מול המדינה כנדרש. גם מהעתירה השנייה חזר בו המערער, באופן אשר מעורר סימני שאלה בדבר המניע להגשתה – סברה אמתית כי נפל פגם משפטי בהליך המכרז או שמא אך ניסיון לעכב את מימוש זכייתו של המשיב במכרז. ודוק, בעוד שביחס לעתירות המנהליות שהגיש המערער עוד עשוי להתעורר ספק שמא הן הוגשו מטעמים תמי לב, הרי שבכל הנוגע להתנגדות שהגיש אביו של המערער ולערר עולה תמונה ברורה לפיה מדובר אך בניסיון לעכב את הליך הוצאת היתר הבנייה כדי לסכל את זכייתו של המשיב במכרז. בהקשר זה יוער, כי קביעותיו של בית המשפט קמא ביחס למניעיו של המערער ומקורביו בהגשת ההתנגדות והערר, אשר נשענו גם על דבריו של היועץ המשפטי לוועדת התכנון והבנייה, הן קביעות עובדתיות בהן בית משפט זה ימעט להתערב (ראו: עע"מ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 11 (4.9.2012); עע"מ 3956/19 אל-נל ייבוא ושיווק בע"מ נ' משרד הכלכלה והתעשייה, פסקה 29 (16.2.2020)), וממילא המערער לא הציג בערעורו טעם מבורר לסטות מהן. בנסיבות אלה, אף מבלי להידרש לטענות נוספות שהעלה המשיב ביחס לניסיונותיו של המערער לסכל את זכייתו, סבורני כי קיים חשש ממשי ומשמעותי, אם לא למעלה מכך, כי גם הערעור דנן אינו אלא ניסיון נוסף של המערער לסכל את זכייתו של המשיב במכרז. לכך לא נוכל לתת יד. 21. באספקלריה אחרת, התרשמותי היא כי, בנסיבות המקרה, הגשת הערעור על ידי המערער (למצער, בהיעדר ערעור מדינה) עומדת בניגוד לחובתו של כל בעל דין לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב (חובה החלה בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: החוק) ומכוח סעיף 61(ב) לחוק על כל פעולה משפטית, לרבות נקיטת הליכים משפטיים), העולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט, באופן המצדיק את דחיית הערעור על הסף. ויובהר, על פי ההלכה הפסוקה רשאי בית המשפט, במקרים מתאימים, לדחות על הסף הליכים שננקטו בחוסר תום לב או טענות שמעלה אחד הצדדים (ראו: ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן, פסקאות 32-30 והאסמכתאות שם (17.11.2020); בג"ץ 8187/21 מועלם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 12 (7.12.2021)). כפי שהובהר, המערער נקט במספר הליכים משפטיים נעדרי כל בסיס ענייני (ולראיה, נימוקי דחייתם), אשר ניכר כי עיקר תכליתם לא הייתה מימוש זכויותיו, אלא השמת מכשולים בדרכו של המשיב, על מנת שתעוכב התקדמותו במימוש המכרז, ובכך תסוכל זכייתו במכרז. על מנת שלא לתת יד להמשכה של התנהלות פסולה זו, ובמטרה למנוע סיכול הסעד שניתן למשיב בין השאר בעטיה של התנהלות זו, יש לשלול מהמערער את האפשרות ליזום ולנהל הליך משפטי נוסף נגד ארכה שניתנה למשיב בשל אותם עיכובים שהוא עצמו אחראי (לפחות חלקית) להם – בבחינת "לא יהא חוטא נשכר" (השוו גם: ע"א 829/80 שכון עובדים בע"מ נ' זפניק, פ"ד לז(1) 579, 582 (1983); עע"מ 7256/08 שריקי נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז ירושלים, פסקה 6 (30.6.2009) (להלן: עניין שריקי); עע"מ 1659/09 משרד הבינוי והשיכון נ' מלכה, פסקאות 18-17 (17.11.2013)). לפיכך, עמידת המערער על התנגדותו לארכה באמצעות הגשת הערעור בו עסקינן, גם לנוכח קבלת המדינה את פסק הדין קמא, יש בה, בראייתי, משום חוסר תום לב העולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט. גם מטעם זה דין הערעור להידחות על הסף. 22. ויובהר, אילו המערער היה מתמקד בערעורו בקביעות בית המשפט הנוגעות לחלקו בעיכובים שנגרמו אצל המשיב, ומבקש לקעקע את ממצאיו והכרעתו בהתבסס על המשקל שניתן לקביעות הללו, ייתכן מאד שהיה מקום להתייחס בצורה שונה לערעורו. כך, משום זכותו של המערער לנקות את עצמו מהממצאים השליליים שנקבעו לגביו, ולאיין את ההשפעה המיוחסת לאותם ממצאים על התוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט קמא. אפס, עיון בהודעת הערעור מלמד כי התכלית המרכזית של הערעור אינה להתייחס לממצאים השליליים שקבע בית המשפט קמא בעניינו של המערער, והשלכותיהם על ההכרעה, אלא להעמיד לבירור נוסף את עיקר קביעותיו של בית המשפט המחוזי, שעניינן מערכת היחסים שבין המשיב לבין המדינה בקשר למימוש הזכייה במכרז. הראיה המובהקת לכך היא שהקביעות הנוגעות למעורבותו של המערער נדחקו לקרן זווית בהודעת הערעור – הן אינן נזכרות כלל בתיאור נושא ההליך או בהקדמה המתארת את עניינו של הערעור (עמודים 2 ו-3 להודעת הערעור), ומופיעות רק בסופם של נימוקי הערעור, כסֶרַח עוֹדֵף, המחזיק רק פסקה אחת (פסקה 42 מתוך 45 פסקאות הערעור), ופחות מעמוד (מתוך 14 עמודי הערעור). גם לגופן מדובר בטענות קלושות, שבמרכזן הטיעון כי המערער ומקורביו נקטו בהליכים שיש להם זכות חוקתית לנהל – טענה שאינה מתמודדת עם לוז קביעות בית המשפט קמא בעניין זה. דעת לנבון נקל כי לא על מנת להשיג על הקביעות הללו הוגש הערעור, אלא במטרה להוסיף ולתקוע מקלות בגלגליו של המשיב, ולהקשות על דרכו למימוש הזכייה במכרז בהליך משפטי נוסף. כאמור, השגת תכלית זו אין לאפשר. 23. הנה כי כן, בין אם מוצדק לדחות את הערעור על הסף בשל חוסר ניקיון הכפיים של המערער במישור הדין המנהלי; בין אם מוצדק לעשות כן לנוכח העובדה כי הגשתו היא הפרה של החובה לנהוג בתום לב, העולה לכדי שימוש לרעה בהליכים משפטיים, במישור הדין הדיוני (על היחס בין עילת אי-ניקיון הכפיים ובין חובת תום הלב החלה על מתדיינים בהליך מנהלי ראו: ברק ארז, בעמ' 389-387) – בין כך ובין כך, אין מקום לבחון בנסיבות המקרה דנן את טענות המערער בערעורו לגופו של עניין. 24. למעלה מן הנדרש, יוער כי אף שהמדינה עדכנה שנכון לתחילת חודש אוגוסט 2024 המשיב לא החל בבניית מכון הבדיקה, לא מן הנמנע כי מאז מועד זה נקט המשיב בצעדים נוספים על מנת לממש את זכייתו תוך השקעת משאבים נוספים מצדו בהקמת תחנת הבדיקה (ויוער בהקשר זה, כי לטענת המשיב הוא השקיע מעל ל-7 מיליון ש"ח בהקמת מכון הבדיקה עוד בטרם הוגש הערעור). תחת הנחה זו, ובהתחשב בכך שהמכרז שלפנינו כולל בתוכו גם רכיב של ביצוע עבודות הקמה (לצד רכיב של אספקת שירותים), אני סבור כי יש לזקוף לחובתו של המערער גם את העובדה שלא הגיש יחד עם הערעור בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. זאת, בשים לב להבחנה המושרשת בין מכרזים לאספקת שירותים, אשר, ככלל, אינם יוצרים מעשה עשוי, שכן ניתן יהיה להעביר את ביצועם לגורם אחר אם יתקבל הערעור, ובין מכרזים לביצוע עבודות הקמה (עע"מ 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פסקה 8 (14.3.2012); עע"מ 5203/18 ג'י וואן טכנולוגיות מיגון בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פסקה 16 (20.8.2018); עע"מ 5787/24 לאומית שירותי בריאות נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פסקה 9 (8.8.2024)). לצד זאת, יובהר כי אין באמור כדי לגרוע מזכויותיה או טענותיה של המדינה ככל שהמשיב לא יעמוד בהוראות המכרז בהמשך הדרך. 25. בשולי הדברים, יצוין כי ההליך שלפנינו מעלה שאלות ביחס למעמדו של משתתף במכרז שהצעתו נפסלה, בשלב מימוש הזכייה של זוכה אחר במכרז; וזאת אף ביתר שאת, בנסיבות בהן עורך המכרז (בענייננו המדינה) החליט שלא להגיש ערעור על הכרעת בית המשפט קמא ביחס לשאלות המתייחסות למימוש הזכייה במכרז (ליחס בין שלב בחירת ההצעה הזוכה ובין שלב מימוש הזכייה במכרז ראו: ע"א 9347/01 וייספיש נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(5) 241, 249-248 (2003); עניין שריקי, בפסקאות 7-6; עע"מ 5409/18 רשות מקרקעי ישראל נ' סלימאן, פסקה 16 (3.1.2019)). עם זאת, המקרה שלפנינו אינו המקרה המתאים לבירורן של שאלות אלה, וזאת הן בשל העובדה כי המערער צורף להליך קמא גם בשים לב לטענות שהעלה המשיב ביחס להתנהלותו ולהשפעתן על ההכרעה, הן בשל העובדה כי מצאתי שממילא יש לדחות את הערעור על הסף מהטעמים שפורטו לעיל. 26. סוף דבר: אם תישמע דעתי, דין הערעור להידחות על הסף. בשים לב להתנהלותו של המערער, אציע כי נוסף על ההוצאות שנפסקו לחובתו בבית המשפט קמא, הוא יישא בהוצאות המשיב בערעור זה בסכום של 25,000 ש"ח ובהוצאות המדינה בערעור זה בסכום של 10,000 ש"ח. עופר גרוסקופף שופט השופט אלכס שטיין: אני מסכים. אלכס שטיין שופט השופטת רות רונן: אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט ע' גרוסקופף. יובהר כי בפסק הדין לא התייחס חברי לטענותיו של המערער לגופן; ולא דן בשאלת הסמכות להאריך את ההוראות בדבר המועדים שנקבעו במכרז. טענה ביחס לכך, אילו הייתה נטענת על ידי המדינה, הייתה מחייבת כמובן דיון מפורט שכן היא מעוררת שאלות כבדות משקל. חשוב להדגיש כי נושא זה לא נדון ולא הוכרע בפסק דיננו – בו נדחה הערעור כאמור נוכח התנהלותו הדיונית של המערער. כן לא נבחנה על ידינו השאלה האם היה המערער – כמי שמבקש לקחת חלק במכרז עתידי אפשרי אם תבוטל זכייתו של המשיב - זכאי להגיש ערעור על פסק הדין. זאת נוכח העובדה שמדובר בפסק דין הנוגע לשלב מימוש הזכייה של הזוכה, המשיב; וכאשר עורך המכרז לא הגיש ערעור על פסק הדין. ספק בלבי אם היה נכון לאפשר למערער להגיש ערעור בנסיבות כאלה. יחד עם זאת וכפי שציין חברי בפיסקה 25, לאור יתר נימוקיו אין צורך להידרש לשאלה זו במסגרת ההליך דנן, והיא תיוותר להכרעה בעתיד. רות רונן שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף. ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ה (08 דצמבר 2024). עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת