פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5132/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותרים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין השרעי לערעורים 2. בית הדין השרעי בנצרת 3. פלוני ועוד 12 אח' עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ב באייר התשפ"ד (30.5.2024) בשם העותרים: בשם המשיב 1: בשם המשיב 2: עו"ד נאיל ראשד עו"ד מוחמד דיק עו"ד נסר שחאדה פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של עתירה זו בפרשנותו של סעיף 14(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1975 (להלן: חוק הירושה או החוק). 1. תשעה ילדים ואלמנה הותיר אחריו מחמוד עלי כראד ז"ל שהלך לבית עולמו ביום 9.9.1985 (להלן: המנוח) ואלה שמותיהם: אשתו פאטמה; שלושת הבנים - מוסטפא, מוחמד וחאלד, ושש הבנות - ח'אלדיה, סובחיה, פח'ריה, אניסה, רסמיה, ורדה. בת נוספת הייתה למנוח ושמה נג'יבה ובה נמקד את מבטנו. נג'יבה נפטרה בשנת 1981, לפני אביה-המנוח, והותירה אחריה את ילדיה, נכדיו של המנוח, הם העותרים דכאן. 2. ביום 11.12.1990, ולבקשת שלושת בניו של המנוח (הם המשיבים 5-3), ניתן על ידי בית הדין השרעי בנצרת צו ירושה לעזבון המנוח ולפיו שלושת הבנים ושתיים מהבנות (סובחיה ורסמיה) הם יורשיו היחידים של המנוח, לאחר שהונחו בפני בית הדין מסמכים שונים לפיהן הסתלקו האלמנה-פאטמה והבנות האחרות מירושת אביהן (להלן: צו הירושה). ברם, נספר לקורא כי שמה של הבת נג'יבה ז"ל ושמם של העותרים נפקד מהבקשה למתן צו הירושה, והם לא נזכרו כלל בבקשה ובגוף צו הירושה. 3. בעקבות סכסוך שהתגלע בשלהי שנת 2021 בין העותרים לבין המשיבים 5-3 ויורשיהם, התברר לעותרים כי שמם נפקד מצו הירושה. משכך, פנו העותרים לבית הדין השרעי בנצרת בבקשה לביטול צו הירושה. נציין כי לבקשה הצטרפו גם שתיים מבנותיו של המנוח (דודותיהן של העותרים) בטענה כי זוייפו חתימותיהן על בקשתן להסתלק מהירושה של המנוח או כי הוחתמו מבלי שתוכן המסמך ומשמעותו הוסברו להן. 4. בית הדין השרעי בנצרת קיבל את טענת העותרים וקבע כי מתוקף מעמדם כיורשיה של המנוחה נג'יבה, שנפטרה לפני אביה-המנוח, הם היו זכאים לרשת את סבם-המנוח על פי הוראות סעיפים 11 ו-14 לחוק הירושה. משכך, ומשלא בא זכרם בבקשה למתן צו הירושה ומשלא ניתנה הסכמתם לסמכותו של בית הדין השרעי להידרש לבקשה למתן הצו, הורה בית הדין על ביטול צו הירושה. לאור תוצאה זו נקבע כי אין צורך להידרש לטענות הזיוף והתרמית שהעלו ח'אלדיה וסובחיה. 5. על החלטת בית הדין השרעי בנצרת הגיש המשיב 4, בנו של המנוח, ערעור לבית הדין השרעי לערעורים. הערעור התקבל מן הטעם שהעותרים אינם זכאים לקבל מאומה מירושת סבם המוריש, לאור הוראת סעיף 14(א) סיפא לחוק הירושה הקובע כלהלן: חליפיו של יורש 14.(א) ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו; הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה. נקבע כי מאחר שהמנוח הותיר אחריו את פאטמה, סבתם של המערערים, אין להכיר בהם כחליפים של אמם המנוחה. נקבע אפוא כי צו הירושה שניתן בשנת 1990 ניתן כדין ובכך הפך בית הדין לערעורים את פסק דינו של בית הדין השרעי בנצרת. על פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים נסבה העתירה דנן. 6. הדיון בעתירה נקבע ליום 27.11.2023 אך בשל תקלה בוטל הדיון מבלי ליידע את ההרכב (השופטים י' עמית, ד' ברק-ארז, ח' כבוב). בהחלטת ההרכב מאותו יום נכתב: "משקראנו את העתירה, ומבלי לקבוע מסמרות, נמליץ לצדדים להסכים לקבלת העתירה כך שפסק דינו של בית הדין השרעי בנצרת יחזור ויעמוד על כנו. זאת, על מנת להבהיר כי פרשנותו של סעיף 14(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 מאפשרת לילדו של המוריש לבוא כחליף בנעליו של ההורה שנפטר גם בסיטואציה כמו זו שנדונה בעתירה". לאור התנגדותו של המשיב 4, נקבעה ישיבה נוספת ליום 30.5.2024. לנוכח הערות בית המשפט במהלך ישיבה זו, הסכימו בא כוח המשיב 4 והיועץ המשפטי של בתי הדין השרעיים להותיר את ההכרעה בעתירה לשיקול דעת בית המשפט. נקדים ונאמר כי גם הרכב זה סבור כי דין העתירה להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן. 7. הלכה עמנו, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של בתי דין דתיים, ובתי הדין השרעיים בכלל זאת, "וכי התערבותו של בית משפט זה בהחלטות של בתי דין דתיים תיעשה במשורה, וזאת – אך במקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק או כאשר נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותו של בית דין אחר ליתן" (בג"ץ 5933/22 פלונית נ' בית הדין השרעים לערעורים, פסקה 12 והאסמכתאות שם (24.11.2022) (הדגשה הוספה – י"ע)). במקרה דנן, אנו סבורים כי בית הדין השרעי לערעורים שגה בפרשנותו את סעיף 14(א) לחוק הירושה, ולנוכח השלכות הרוחב שעלולות להיות לפרשנותו של בית הדין, בניגוד לפרשנות שניתנה לסעיף זה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, מצאנו להעמיד הלכה על מכונה. 8. לשם הנוחות, נעמיד לנגד עיננו את הוראות סעיפים 14-10 לחוק הירושה, בפרק השני לחוק שכותרתו "ירושה על פי דין". יורשים מבני המשפחה 10.יורשים על פי דין הם: (1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו; (2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש); זכויות הירושה שלהם יהיו לפי האמור בפרק זה. זכות הירושה של בן-זוג 11.(א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון – (1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי; (2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון, יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון. (ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א), יורש בן הזוג את העזבון כולו. (ג) המגיע לבן-זוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעזבון; הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזירו כשיפקעו. סדר העדיפות בין קרובי המוריש 12.ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו. החלקים בעזבון 13.ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי הוריו ביניהם. חליפיו של יורש 14.(א) ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו; הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה. (ב) ילדים היורשים לפי סעיף קטן (א) חולקים ביניהם בשווה מה שירשו בדרך זו. סעיף 10 לחוק קובע מי הם היורשים על פי דין מקום שבו המנוח-המוריש לא הותיר אחריו צוואה תקפה. סעיף 12 לחוק קובע את עקרון החלוקה לפי פרנטלות וסעיף 14 קובע את עקרון הייצוג או עקרון החליפות. על פי עקרון זה, ילדיו של מי "מקרובי המוריש", כהגדרתם בסעיף 10(2), שנפטר לפני המוריש, נכנסים בנעליו. הפרנטלה הראשונה היא ילדיו של המוריש, כך שאם ילדו של המוריש נפטר לפניו והשאיר אחריו ילדים, אזי הנכדים של המוריש יירשו במקום אביהם או אמם; הפרנטלה השנייה היא הוריו של המוריש, כך שאם ההורים נפטרו לפני המוריש, אזי יירשו במקומם האחים של המוריש; הפרנטלה השלישית היא הורי הוריו של המוריש, כך שאם הורי ההורים נפטרו לפני המוריש, אזי יירשו במקומם הדודים של המוריש. ודוק: לאור ההגדרה של קרובי המוריש בסעיף 10(2) ככוללים גם את "וצאצאיהם" אזי בפרנטלה הראשונה ייכללו גם נינים; ובפרנטלה השנייה גם אחיינים; ובפרנטלה השלישית גם בני דודים. כל פרנטלה דוחה את זו שאחריה – הפרנטלה הראשונה קודמת לשניה, והשניה קודמת לשלישית, כך שאם יש למוריש ילדים או נכדים, הורי המוריש לא יירשו מאומה (וראו שאול שוחט, נחום פינברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועזבון 68, 87 (2014) (להלן: שוחט)). [במאמר מוסגר: בתזכיר הצעת חוק הירושה, תשפ"א-2021 הוצע להוסיף פרנטלה רביעית כדי להגדיל את מעגל בעלי הזכאות מבני משפחה לירושה על פי דין. על פי הצעה זו, אם לא נותרו למוריש קרובים מבין הפרנטלות הקבועות בחוק כיום תעבור הירושה למי שהיה בן זוגו של ילדו של המוריש במועד פטירתו]. מלבד היורשים על פי שלוש הפרנטלות לעיל, גם בן הזוג נכלל בגדר היורשים על פי דין וחלקו בירושה הוא כאמור בסעיף 11 לחוק, ובנקודה זו אנו באים לענייננו. 9. במקרה דנן, המנוח הלך לבית עולמו אך נג'יבה בתו נפטרה לפניו והותירה אחריה את ילדיה-המערערים, ופשוטם של דברים כי הילדים נכנסים בנעליה מכוח עקרון החליפות. אלא שבית הדין השרעי לערעורים סבר כי עקרון החליפות נדחה לנוכח הוראת סעיף 14(א) סיפא ולפיה "הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה". לאור זאת, ומאחר שבעת פטירתו של המנוח, אשתו פאטמה (סבתם של המערערים) הייתה בחיים, סבר בית הדין כי המערערים-הנכדים אינם נכנסים בנעלי אמם. 10. לשונו הפשוטה של סעיף 14(א) סיפא אכן עלולה להביא את הקורא למסקנה אליה הגיע בית הדין לערעורים, אך לא לכך התכוון המחוקק בתיקון מס' 7 משנת 1985, ואם נשים את הדגש על הסיפא של הסיפא של סעיף 14(א) אזי יובהרו הדברים:" [...] הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה". ודוק: הסעיף לא בא לפגוע בזכות הירושה של הילדים (צאצאים) מכוח עקרון החליפות של יורש, אך במקרה שבו המוריש מותיר אחריו בן זוג, הורים והורי הורים כאמור בסעיף 11(א) או אחד מהם, אז, ורק אז, לא תהיה זכות ירושה מכוח עקרון החליפות לילדי קרובים אחרים של המוריש שמת לפני אותם קרובים. כך עולה במפורש מדברי ההסבר להצעת חוק תיקון מס' 7 (ה"ח 1653 מיום 30.11.1983) שם הוצע לנסח את סעיף 11(א) ככולל שלוש חלופות: "(1) בסעיף קטן (א), במקום פסקאות (1) עד (4) יבוא: (1) אם הניח המוריש ילדים המשותפים לו ולבן הזוג בלבד או צאצאיהם או הורים – חצי; (2) אם הניח המוריש ילדים שאינם משותפים לו ולבן הזוג או צאצאיהם, בין לבדם ובין יחד עם ילדים או עם צאצאים כאמור בפסקה (1) – רבע; (3) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים, וערב מותו היה בן הזוג נשוי לו – (א) פחות מחמש שנים – שני שלישים; (ב) חמש שנים או יותר – הכל". ובדברי ההסבר נאמר, בין היתר: "[...] הסיפה של סעיף 14(א) באה להבהיר שאם הניח המוריש בן זוג ואח, אין האח יכול לרשת על פי פסקה (1) כחליף של הוריו, אלא רק כאח הכלול בפסקה (3) [...]". 11. החריג לעקרון החליפות מתקיים אפוא במצב שבו בן הזוג יורש עם הורים או הורי הורים, והטעם לכך הוא על מנת למנוע התנגשות בין סעיפים קטנים בסעיף 11 לחוק (וראו ע"א 83/68 פינקלשטיין נ' פינקלשטיין, פ"ד כב(1) (1968)). תיקון מס' 7 בא להסדיר אפוא את חלוקת העיזבון כאשר יש התנגשות בין יורשים שונים ובין בן הזוג (שוחט, עמ' 89-88). הסעיף יחול בשני מצבים שיודגמו להלן: א. ראובן הלך לבית עולמו והותיר אחריו את שרה אשתו ואת שני אחיו. המחוקק חשש כי במקרה כזה, מכוח עקרון החליפות, יבואו שני האחים ויטענו כי הם חליפים של הורי המוריש ולכן הם זכאים למחצית כאמור בסעיף 11(א)(1). על מנת למנוע טענה זו, בא המחוקק והבהיר שבמקרה כזה האח יקבל שליש בלבד כאמור בסעיף 11(א)(2). אציין כי המלומד פרופ' שילה גרס בספרו כי במקרה זה, התיקון לחוק בדרך של הוספת הסיפא לסעיף 14 היה מיותר, מאחר שגם בלעדי התיקון לא היה עולה על הדעת לתת לשרה רק חצי מהעזבון כשהיא מתחרה עם אחיו של ראובן, שהרי בסעיף 11(א)(2) כתוב במפורש כי בן זוג יקבל שני שליש כשהמוריש הניח אח (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה התשכ"ה–1965 153-152(1995) (להלן: שילה)). ב. ראובן הלך לבית עולמו והותיר אחריו את שרה אשתו ואת אמו ואחיו (או את סבתו ודודו). גם במקרה זה בא המחוקק והבהיר כי האח לא בא כחליף של אביו של ראובן שנפטר לפניו. מאליה עולה השאלה מה ייעשה אפוא בחלקו של אביו של ראובן? בעניין זה, התקבלה בפסיקה העמדה לפיה חלקו של ההורה המת יתווסף לחלקו של היורש החי, קרי, לחלקה של אמו של ראובן ((ת"ע (ת"א) 2710/87 עזבון המנוח גיל בן דרור נ' בן ברוך, פ"מ תשנ"א(א) 133 (1987); אריאל רוזן-צבי ואשר מעוז "הירושה על פי דין לאור התיקון לחוק הירושה עיוני משפט יא 457, 470-469 ((התשמ"ז); שוחט עמ' 89)). תמיכה בדעה אחרת אנו מוצאים בספרו של שילה, שגורס כי הוראת סעיף 14(א) סיפא מכוונת אך ורק לחלקו של בן הזוג, ולכן שרה תירש מחצית העזבון ובמחצית הנותרת יחלוקו בחלקים שווים אמו של ראובן ואחיו (שילה, עמ' 154; מ' שאוה "הזכאי האח לרשת עם בן זוג והורה של המוריש הפרקליט לז 486 (תשמ"ז); שוחט עמ' 89)). 12. בית הדין השרעי לערעורים קבע כלהלן: "הואיל והוראת סעיף 14(א) שוללת זכאות נכדים שאביהם נפטר לפני סבם לרשת מירושת הסב, ברי שיש לראות בהם כמי שהוצאו ממעגל היורשים וממעגל בעלי הזיקה, שכן אין להם כל זכות לרשת ואין להם כל זיקה כלשהי לעיזבון ולירושה בעת שהנפטר הותיר אחריו אישה או הורים או הורי הורים [...] באשר לנכדים של המנוח שהם ילדי בתו נג'יה (צ"ל נגיבה – י"ע), יש לראותם משוללי כל זכות כאמור בהתאם להוראות סעיף 14(א) לחוק הירושה, כך שאין צורך להידרש להסכמתם להקניית סמכות לבית הדין בעניין". הנה כי כן, הדרך בה פירש בית הדין השרעי לערעורים את סעיף 14(א) סיפא אינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק, וכפי שציינו לעיל, היא עומדת גם בניגוד לפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה (וראו פסקי הדין של השופט א' זגורי בתמ"ש 6905-04-20 י.פ. נ' י.פ (5.10.2020); ת"ע (טב') 13732-05-11 עזבון המנוח ג.י. ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון (16.6.2011)). על מנת לסכם את הנושא, אציג להלן בתרשים כיצד יש לחלק ירושה על פי דין במצב של מוריש שנפטר והותיר אחריו בת זוג, שני ילדים וילד שנפטר לפניו אך הותיר אחריו ילדים (נכדים של המוריש). מוריש בת זוג (1/2) ילד שנפטר לפני מות המוריש ילד (1/6) ילד (1/6) נכד (1/18) נכד (1/18) נכד (1/18) מוריש בת זוג (1/2) ילד שנפטר לפני מות המוריש ילד (1/6) ילד (1/6) נכד (1/18) נכד (1/18) נכד (1/18) הערה: הנכדים יורשים בחלקים שווים ביניהם מכוח הוראת סעיף 13 לחוק. 13. ומהתם להכא. נג'יבה, בתו של המנוח, נפטרה בחייו של המנוח וילדיה המערערים באו בנעליה מכוח עקרון החליפות. לכן, ומאחר שלא בא זכרה של נג'יבה בבקשה לצו הירושה שהגישו בניו של המנוח בשנת 1990, וממילא לא ניתנה הסכמתם של המערערים לסמכות בית הדין על פי סעיף 155 לחוק הירושה, הרי שצדק בית הדין השרעי בנצרת כשקבע כי צו הירושה בטל מעיקרו. 14. אשר על כן, העתירה מתקבלת במובן זה שפסק דינו של בית הדין השרעי בנצרת יחזור ויעמוד על כנו. בא כוח העותרים הסכים בהגינותו להותיר את נושא ההוצאות לשיקול דעתנו, ומאחר שהעתירה עוררה שאלה משפטית טהורה, לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ח' כבוב: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ר' רונן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏כ"ד בסיון התשפ"ד (‏30.6.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22051320_E14.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1