ללו קריאיישנס בע"מ נ. מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה פק

החלטה בתיק רע"א 5131/11 בבית המשפט העליון רע"א 5131/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: ללו קריאיישנס בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה פקיד שומה רחובות 2. מחסני ערובה נעמן בע"מ 3. פסיפיק מ.ד שרותים והשקעות בע"מ 4. ינון שטרית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בת.א. 31588-11-09 מיום 19.6.11 שניתנה ע"י כב' השופט רמי אמיר בשם המבקשת: עו"ד דן הלפרט בשם המשיב 1: עו"ד ציפי קוינט-שילוני בשם המשיבה 2: עו"ד אילן אורלי בשם המשיבים 4-3: עו"ד שמואל קזס פסק-דין 1. בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט ר' אמיר) חייב את המבקשת ליתן ערובה להוצאות לעניין תובענה שהוגשה על ידה נגד המשיבים. המבקשת חוייבה בהחלטה אחת להפקיד סכום של 60,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה של המשיבה 2 ואותו סכום לטובת המשיבים 3 ו-4. בהחלטה מאוחרת יותר נקבע, כי על המבקשת להפקיד סכום של 45,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה של המשיבה 1. בבקשת רשות הערעור (שתוקנה למעשה לאחר הגשתה) משיגה המבקשת על שתי ההחלטות האמורות. 2. כפי שיובהר בהמשך, בעת שהבקשה הייתה תלויה בבית משפט זה ביקשה המבקשת להקטין את סכומה של התביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי מסכום של 5,000,000 ש"ח לסך של 2,400,000 ש"ח. נוכח נתון חדש זה, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. 3. בכתב התביעה שהגישה המבקשת לבית משפט קמא בשנת 2009 מסופר הסיפור הבא: המבקשת הייתה בעלת סלון כלות שפעל בראשון לציון. המבקשת חבה כספים למס הכנסה. בשנת 2005 עמד החוב על כ-100,000 ש"ח. רשות המס עיקלה בשנת 2005 שמלות רבות ומחוכים מן העסק. המעוקלים הוחסנו במחסנים של המשיבה 2. המשיבה 3 הינה חברה שעיסוקה בשמאות. המשיב 4 הינו שמאי שפעל מטעם המשיבה 3. המשיבים 3 ו-4 נתנו חוות דעת לגבי ערכם של המעוקלים לצורך מכירתם על ידי המשיבה 2. חוות הדעת העריכו את השווי הכולל של המעוקלים בסכום של אלפי שקלים בודדים. המעוקלים נמכרו בסכומים נמוכים אף יותר מהערכות השווי, כך לטענת המבקשת. עוד טענה המבקשת בתביעתה כי ערכם של המעוקלים הגיע למיליוני שקלים. לגירסתה, ניתן היה למכור חלק קטן מן המעוקלים בערכם "האמיתי" וכך לכסות את החוב לרשות המס. בכתב התביעה נטען, כי רשות המס פעלה בניגוד להנחיותיה שלה וכי היא התרשלה בכל הנוגע לעיקולים שנערכו ולמכירתם של המעוקלים. אף לגבי המשיבה 2 נטען כי התרשלה בפעולותיה לגבי המעוקלים וכי לא פעלה בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל. טענות בדבר התנהלות והתנהגות רשלנית הופנו אף כלפי המשיבים 3 ו-4. 4. המשיבים, הם הנתבעים בתובענה, הגישו לבית המשפט המחוזי בקשות לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה להוצאותיהם. בבקשות נטען, כי המבקשת אינה פעילה זה שנים וכי לא תהא לה אפשרות לשאת בהוצאות, אם תחוייב בהן. כמו כן נטען כי התובענה חסרת סיכוי. 5. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הוא קבע כי המבקשת אכן נעדרת נכסים וחדלה מפעילות כלכלית עוד בשנת 2005. עוד נמצא, כי המימון להליך המשפטי הגיע מאחותו של האדם השולט במבקשת ולא מבעל השליטה עצמו. בית משפט קמא אף העריך כי סיכויי התביעה "נמוכים ביותר", זאת במיוחד נוכח הסכום האסטרונומי, כלשונו, של התביעה. בסופו של דבר נקבע שאכן על המבקשת ליתן ערובה להוצאות. כאמור, בשתי החלטות נפרדות נקבעו סכומי הערובות: 60,000 ש"ח לטובת המשיבה 2, 60,000 ש"ח לטובת המשיבות 3 ו-4, ו-45,000 ש"ח לטובת המשיבה 1. 6. בהחלטה מיום 24.7.11 הבעתי דעתי, כי צדק בית משפט קמא בקביעתו שסכום התביעה הוא מופרז. הוצע למבקשת לשקול הקטנה של סכום התביעה. בתגובה מסרה המבקשת כי היא מבקשת להקטין את סכום התביעה ולהעמידו על 2,400,000 ש"ח. כמו כן ביקשה המבקשת כי אגרת התביעה תחושב על בסיס הסכום המוקטן של התביעה. המשיבים נתבקשו להשיב לבקשת רשות הערעור וכן לבקשה להקטנת סכום התביעה. בכל הנוגע לבקשת רשות הערעור הובעה התנגדות אחידה בעוד שלגבי הנקודה האחרת הובעו עמדות שונות. בכל מקרה מתנגדים המשיבים להקטנת סכומה של הערובה. 7. יש לומר מיד, כי סיכוייה של התביעה אינם מרשימים, ונוקט אני לשון המעטה, במיוחד על רקע סכום התביעה, ומתייחס אני עתה לסכום המוקטן. עם זאת סבורני, שאין כל מניעה להתיר הקטנה של הסכום. הגם שהדבר נעשה באיחור, ברי כי מצבם של המשיבים אינו נעשה גרוע יותר עקב הקטנת הסכום או כי נפגעים הם בצורה כלשהי עקב התיקון האמור. כאמור, בד בבד עם הקטנת סכום התביעה ביקשה המבקשת כי האגרה תחושב עתה על פי הסכום המוקטן. בדרך זו תכסה המחצית הראשונה של האגרה, שאומנם שולמה, את הסכום המלא של האגרה, היינו כולל המחצית השנייה, לגבי הסכום המוקטן של התביעה. איני רואה לנכון להכריע בעניין זה. על המבקשת להגיש בקשה בעניין לבית המשפט המחוזי, שיכריע בבקשה על יסוד תקנה 10(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. 8. אלמלא הוקטן סכום התביעה הייתי דוחה את בקשת רשות הערעור. זאת, מאחר שלטעמי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא. בית המשפט מצא את האיזון הנכון בין זכות הגישה לערכאות של המבקשת לבין זכותם של המשיבים להגנה מפני נשיאה בעלויות של התגוננות בפני תביעה שסכומה נראה לכאורה מופרז ביותר. יש לזכור, כי על פי מה שנקבע, אין למבקשת נכסים והיא אינה פעילה עוד. משמע, אם תידחה התביעה וייפסקו הוצאות לחובת המבקשת היא לא תוכל, כנראה, לשאת בחיוב הכספי שיושת עליה. הסכומים להפקדה הינם סבירים וראויים, על רקע הנתונים השונים. 9. ברם, משסכום התביעה הוקטן באופן משמעותי, ואף שנראה כי הוא עדיין גבוה יתר על המידה, יש להתייחס לסכום המוקטן ולא לסכום המקורי. הנני בדעה, כי בהתחשב בהקטנתו של הסכום, ראוי אף להקטין את הסכומים שקבע בית המשפט המחוזי, אם כי לא באופן יחסי מדויק. לפיכך, תחת הסכום של 60,000 ש"ח, הרלוונטי לגבי המשיבה 2 ולגבי המשיבים 3 ו-4, נקבע סכום של 25,000 ש"ח ואילו תחת הסכום של 45,000 ש"ח, הרלוונטי לגבי המשיבה 1, יבוא סכום של 20,000 ש"ח. 10. הערעור מתקבל איפוא כדלקמן: א. כתב תביעה מתוקן לעניין סכום התביעה, כולל חלוקתו הפנימית (כפי שתחליט המבקשת) יוגש תוך 25 ימים מהמצאת פסק דין זה למבקשת. ב. תחת סכומי הערובה שקבע בית המשפט המחוזי יבואו הסכומים הנזכרים בפיסקה 9 לעיל. ג. ההפקדה תיעשה תוך 30 ימים מעת ההמצאה למבקשת. ד. המבקשת רשאית להגיש בקשה בעניין האגרה לבית המשפט המחוזי ובלבד שתעשה כן תוך 30 ימים מעת ההמצאה. הערעור מתקבל אך בשל כך שהמבקשת התעשתה והחליטה להקטין את סכום התביעה. על כן, עליה לשאת בהוצאות ההליך דנא. המבקשת תישא בשכר טרחה לטובת המשיבה 1 בסכום של 5,000 ש"ח ובאותו סכום לטובת המשיבה 2 ולטובת המשיבים 3 ו-4, היינו בסך כולל של 15,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג באלול תשע"א (12.9.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11051310_S07.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il