אברהם כהן נ. מדינת ישראל / משטרת ישראל / ע'י היוה''מ

פסק-דין בתיק ע"פ 5130/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5130/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אברהם כהן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל / משטרת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה (השופטת ט' אוסטפלד-נאוי), מיום 4.7.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בתת"ע 7434-05-11 בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת ט' אוסטפלד נאוי) מיום 4.7.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בתת"ע 7434-05-11. 1. בתאריך 28.11.2009 ניתן למערער דו"ח תנועה המייחס לו עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המערער ביקש להישפט על העבירה האמורה לפי הוראות סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. לפיכך, הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה. על פי כתב האישום נהג המערער ברכבו, ובעת שזה היה בתנועה השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית. 2. ביום 13.6.2011, לאחר הקראת כתב האישום וטרם מתן תגובתו לגופו של עניין, טען המערער שתי טענות מקדמיות. האחת, כי בית המשפט חסר סמכות מקומית לדון בתיק, שכן לשיטתו של המערער, מיקום העבירה אינו נמצא במסגרת סמכותו המקומית של בית המשפט. השנייה, כי היה על בית המשפט, ולא על המשטרה, להמציא לו את כתב האישום. בית המשפט דחה את שתי הטענות הללו. לעניין טענת חוסר סמכות מקומית קבע בית המשפט, כי מקום ביצוע העבירה נמצא במסגרת סמכותו המקומית. לגבי הטענה השנייה קבע בית המשפט, כי המערער קיבל לידיו את דו"ח התנועה ומיד לאחר מכן ביקש להישפט. בכך למעשה הומצא לידיו כתב האישום כדין. המערער גרס כי בהחלטתו זו פעל בית המשפט בניגוד לדין ולכן ביקש מבית המשפט לפסול עצמו. 3. בהחלטתו מיום 4.7.2011, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי לא קמה עילת פסלות במקרה דנן, משום שלא מתעוררות במקרה נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפטו של המערער, כקבוע בסעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בית המשפט ציין כי טרם דן לגופו של עניין בתיק שלפניו ועל כן דעתו לא נתקבעה. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו מבקש המערער להבהיר, כי בקשת הפסלות אינה נסובה סביב החלטת בית המשפט שלא לקבל את טענת חוסר הסמכות המקומית, אלא על החלטת בית המשפט שלא לקבל את הטענה המקדמית לעניין המצאת כתב האישום. ביחס לטענה אחרונה זו, שב המערער וטוען, כי היות שלשיטתו לא הומצאה לו כדין ההזמנה להישפט, בדמות כתב האישום במקרה דנן, אזי בית המשפט חסר סמכות מלדון בתיק. נוכח דחיית טענתו זו על-ידי בית המשפט, שב וטוען המערער כי לדידו יש חשש למשוא פנים בניהול המשפט ולהפרה של הוראות החוק. 5. דין הערעור להידחות. טענתו של המערער מתייחסת להחלטת בית המשפט הנוגעת להמצאת כתב האישום. למעשה, קובל המערער על אופן ניהול ההליך הדיוני על-ידי בית משפט השלום. מושכל יסוד של דיני הפסלות הוא כי אין בהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות (ראו: ע"א 4388/04 סינבטי נ' אמסלם, תק-על 2004(3) 2504 (2004)). המבחן לפסילת שופט הינו מבחן אובייקטיבי, לפיו יש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, המעיד על קיומו של ספק ממשי באובייקטיביות השיפוטית (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 103-102, 115-114 (2006). בנטל זה לא עמד המערער. החלטתו הדיונית של בית משפט השלום לא עסקה בסיכויי התביעה ואף לא התייחסה כלל לגופה, ובוודאי שאין בה כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים היכול להקים עילת פסלות. לפיכך, דין הערעור להידחות. ניתן היום, ט"ז באלול התשע"א (15.9.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11051300_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il