אילן סטל נ. משטרת ישראל- מפלג תביעות תל אביב

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5129/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא העותר: אילן סטל נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל – מפלג תביעות תל אביב 2. חליל סטל 3. עאוני סטל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עופר רחמני; עו"ד אהוד ירצון בשם המשיבה 1: עו"ד יונתן ציון מוזס בשם המשיבים 3-2: עו"ד מחמוד נעאמנה פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עניינה של העתירה בבקשת העותר כי נורה למדינה לבטל את הסדר הטיעון אליו הגיעה עם המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים) במסגרת ת"פ (שלום ת"א) 5117-12-18, שאושר ביום 20.10.2020 על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו. רקע 1. נגד המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים) הוגש ביום 3.12.2018 כתב אישום שמייחס להם תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). המשיב 2 הוא אחיו של העותר וכעולה מכתב האישום, בין השניים סכסוך קודם. על פי כתב האישום, ביום 25.11.2018, שהה העותר בחצר ביתו עם אביו. המשיב 2 הגיע למקום, ולאחר חילופי דברים הכה את העותר. בעוד השניים נאבקים, הגיע למקום גם המשיב 3 והכה את העותר באמצעות חפץ שטיבו אינו ידוע במדויק. עובר למענה המשיבים לכתב האישום, הועבר התיק לגישור. כעולה מתגובת המשיבה 1 (להלן: המדינה), לפני ישיבת הגישור הראשונה פנה התובע המשטרתי לעותר לקבלת עמדתו בנוגע לאפשרות להגיע להסדר טיעון, וזה ציין כי כתוצאה מהאירוע הוא סובל מבעיות רפואיות, אך לא יתנגד לאפשרות להגיע להסדר טיעון, ובלבד שזה יכלול עונש מאסר ופיצוי. ביום 28.7.2020 התקיימה ישיבת הגישור הראשונה, שלאחריה ביקשו הצדדים שהות על מנת לבחון את הצעות בית המשפט ועל מנת שהמדינה תעדכן את העותר. בעקבות שיחה שערך התובע המשטרתי עם העותר, הגיש העותר ביום 25.9.2020 הודעה לבית משפט השלום, שבמסגרתה הביע את התנגדותו לעריכת הסדר טיעון. בדיון שהתקיים ביום 18.10.2020 הודיעה המדינה כי לאחר התייעצות, ונוכח עמדת העותר, לא תוכל לקבל את הצעת בית המשפט. כמו כן, הודיעה המדינה כי המשיבים דחו הסדר חלופי שהוצע על ידה. בהמשך לאמור, מסרו המשיבים מענה לכתב האישום והתיק נקבע להוכחות. 2. ביום 8.11.2020, קבע בית המשפט השלום (כב' השופט ש' מלמד), כי הצדדים יוזמנו לישיבת גישור נוספת. ביום 10.12.2020 התקיימה ישיבת הגישור, שבמסגרתה הציע בית המשפט הצעה נוספת, לאחר שהעיר הערות ביחס לתיק ולקשיים שעולים ממנו. בשלב זה יצר התובע המשטרתי קשר עם העותר ועדכן אותו על ההסדר המתגבש. העותר הביע התנגדותו להסדר. עם חידוש הדיון, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון, שבמסגרתו המשיבים יחזרו בהם מכפירתם ויודו בעובדות כתב האישום המתוקן שבו, חלף האישום המקורי, תיוחס למשיב 2 עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, ולמשיב 3 תיוחס עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק. באשר לעונש, המדינה הודיעה כי הצדדים לא הגיעו להסכמות; כי ביחס למשיב 2 תעתור לעונש מאסר שיכול שתרוצה בעבודות שירות (לתקופה המקסימלית), למאסר על תנאי ולפיצוי משמעותי לעותר; וכי באשר למשיב 3, המדינה תעתור ל"ענישה קונקרטית", שטיבה ייקבע לאחר קבלת תסקיר בעניינו. עוד הודיעה המדינה כי תסכים שהתסקיר בענייננו של המשיב 3 יבחן את שאלת ההרשעה, אך הבהירה כי היא עומדת על הרשעתו בדין (להלן: הסדר הטיעון). במעמד זה, המדינה עדכנה גם כי העותר עודכן בפרטי הסדר הטיעון וכי הוא הביע התנגדותו. נוכח האמור, המשיבים הודו במיוחס להם, הורשעו, ובית המשפט הורה לממונה על עבודות שירות להכין חוות דעת בעניינו של המשיב 2 ולשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המשיב 3. מכאן העתירה שלפנינו, שהוגשה למעלה מ-7 חודשים לאחר הרשעת המשיבים. טענות הצדדים 3. העותר מבקש, כאמור, להורות על ביטולו של הסדר הטיעון. לדבריו, מדובר בהסדר מקל שאינו משקף את חומרת האירוע, ומתעלם מהנסיבות החמורות שנלוו לביצוע העבירה, ובהן: ביצוע המעשה בצוותא; שימוש בנשק קר; העובדה שהמעשה בוצע על ידי בני משפחתו; וכן הנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו לו בעקבות המעשה. לטענתו, ביום שקדם לאירוע המשיב 2 השמיע כלפיו איום ברצח, וכי לולא אביו התערב ואילץ את המשיבים לחדול ממעשיהם, איום זה היה מתממש. על כן, לגישתו, יש להעמיד את המשיבים לדין באשמת ניסיון לרצח. העותר מוסיף וטוען כי נפלו פגמים בהתנהלות התביעה. לטענתו, הופרה זכותו להשמיע את עמדתו באשר להסדר הטיעון, המוקנית לו מכוח סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: חוק זכויות נפגעי עבירה). עוד טוען העותר כי אין הצדקה לעריכת הסדר הטיעון בתיק דנן, מאחר שמדובר בתיק "פשוט" שיצריך שמיעת עדויות ספורות. לדבריו, נפל פגם בשיקול דעת התביעה נוכח רצונה בקיצור ההליכים, והסדר הטיעון אינו הולם את חומרת המעשים ואת האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם עבריינים. עוד עומד העותר על האלימות בחברה הערבית שמחייבת לדבריו מדיניות אכיפה למיצוי הדין עם העבריינים. 4. המדינה טוענת כי דין העתירה להידחות: הן על הסף, הן לגופה. לטענת המדינה, העתירה הוגשה בשיהוי כבד, למעלה מחצי שנה לאחר שבית המשפט קמא אישר את הסדר הטיעון, ולאחר שהמשיבים הודו במיוחס להם והורשעו על בסיס הודאתם. לגופה, טוענת המדינה כי העתירה לא מגלה עילה להתערבות בהחלטת התביעה לערוך הסדר טיעון בנסיבות המקרה דנן, בפרט נוכח שיקול הדעת הרחב המסור לרשויות התביעה בניהול ההליך הפלילי. לטענתה, הסדר הטיעון שאושר על ידי בית משפט השלום מבטא את חומרת המעשים, ובה בעת לוקח בחשבון את הסיכונים הנלווים לניהול ההליך עד תום, ובהם: שאלת חלקו של העותר באירוע; מעורבותם של עדים קרובי משפחה; וכן קשיים ראייתיים נוספים. המדינה הדגישה כי שני מותבים שונים של בית המשפט נדרשו לראיות והוצגה בפניהם עמדת נפגע העבירה, וכי הסדר הטיעון הושג לאחר שמיעת הערותיו של בית המשפט ובהמלצתו. אשר לטענת העותר בדבר פגיעה בזכותו להביע עמדה בעניין הסדר הטיעון, טוענת המדינה כי האפשרות שנינתה לעותר להביע עמדתו ניתנה לו לפנים משורת הדין, אף שסעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה אינו חל בעניינו (מאחר שהוא לא נמנה עם קבוצת נפגעי העבירות שעליהן חל הסעיף). לדבריה, האפשרות שניתנה לעותר להביע את עמדתו בעניין הסדר הטיעון הינה בבחינת לפנים משורת הדין. 5. המשיבים טוענים אף הם כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענתם, העתירה הוגשה מתוך מניעים פסולים, וכי העותר העלים מבית המשפט שהרקע למעשים שבהם הורשעו הוא סכסוך קרקעות אישי בינם לבין העותר, וכי העותר אף תקף אותם במסגרת האירוע שמתואר בכתב האישום. לצד האמור, המשיבים אף הם סבורים כי אין מדובר במקרה שמצדיק את התערבותו של בית המשפט, וכי החלטת המדינה לפנות להסדר טיעון היא החלטה סבירה שהתקבלה בין היתר גם לאחר קבלת עמדת העותר. 6. לבקשתו, התרתי לעותר להשיב לתגובות. בתשובתו דחה העותר את הטענות שמייחסות לו חלק מהאירוע שמתואר בכתב האישום, טען כי לא ברור מה הם הסיכונים הטמונים בניהול ההליך אליהם התייחסה המדינה בתגובתה, וחזר על עמדתו כי מדובר בהסדר בלתי ראוי שאינו משקף את חומרת האירוע. עוד ביקש העותר לדחות את טענת השיהוי שהעלתה המדינה, וטען כי עובר לפניה לבית משפט זה פנה לנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (להלן: הנציב) ומיצה הליכים למול התביעה. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, הן בשל השיהוי בהגשתה, הן בהעדר עילה להתערבות בהחלטת רשויות התביעה. 8. העותר הגיש את העתירה שלפנינו ביום 25.7.2021, למעלה מ-7 חודשים לאחר אישור הסדר הטיעון והרשעת המשיבים ביום 10.12.2020. לדברי העותר, אין לזקוף לחובתו תקופה זו מאחר שבמסגרתה פנה למדינה במטרה לבטל את הסדר הטיעון. כך, פנה ביום 11.1.2021 לגורמי התביעה (פניה זו נדחתה ביום 13.1.2021) ופעמיים נוספות בימים 18.1.2021 ו-21.2.2021. ביום 15.3.2021 הודיעה המדינה לעותר כי אין מקום להורות על ביטול הסדר הטיעון. אף ממועד זה, חלפו למעלה מ-4 חודשים עד להגשת העתירה. אעיר כי העותר טען כי בחודשים אלה פנה לנציב, אשר דחה את פנייתו – ואולם, העותר לא צירף לעתירה את פנייתו, את דחייתה על ידי הנציב ואף לא ציין מתי בוצעה פנייה זו ומשכך קיים קושי ליחס לטיעון זה משקל. משאלה הם פני הדברים, אין מנוס מהקביעה כי העותר השתהה בהגשת עתירתו. זאת ועוד, המשיבים הסתמכו על הסדר הטיעון, הודו במיוחס להם והורשעו בהתאם לכתב האישום המתוקן. בשלב זה, התיק קבוע לשמיעת טיעונים לעונש ליום 14.10.2021. במצב דברים זה, גם שינוי מצבם של המשיבים לרעה מטה את הכף לעבר דחיית העתירה מחמת שיהוי (ראו והשוו: בג"ץ 3237/21 אלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (30.5.2021); בג"ץ 5904/20 מנאצרה נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פסקה 11 (23.11.2020); בג"ץ 2559/17 בן ארי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 12-11 (26.3.2017)); בג"ץ 2477/07 פלוני נ' פרקליט המדינה, פסקה 7 (27.5.2007) (להלן: עניין פלוני); בג"ץ 5961/07 פלוני נ' פרקליט המדינה, פ"ד סב(3) 206, 245-244 (2007)). 9. דין העתירה להידחות אף בהעדר עילה להתערבותו של בית המשפט זה. כידוע, החלטות רשויות התביעה בעניין עריכת הסדר טיעון נתונות לשיקול דעתן ולא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטות אלו. התערבות כאמור שמורה למקרים חריגים שבהם ההחלטה לוקה בפגם מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט המנהלי (בג"ץ 625/18 בונדרנקו נ' מדינת ישראל, פסקה 18 לפסק דינו של השופט מ' מזוז (5.7.2018); בג"ץ 9907/17 עיזבון כבהא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (7.3.2018); בג"ץ 6711/16 בני משפחת המנוח מנשרוב ז"ל נ' פרקליטות מחוז תל אביב, פסקאות 20-19 (9.11.2016) (להלן: עניין מנשרוב); בג"ץ 4395/12 כהן נ' פרקליטות מחוז מרכז, פסקה 10 (15.11.2012) (להלן: עניין כהן); בג"ץ 1560/12 דיקן נ' פרקליטות המדינה, פסקה 6 (29.5.2012); בג"ץ 1353/11 שריר נ' פרקליטות המדינה, פסקה 4 (7.4.2011)). לא מצאתי כי טענות העותר מגלות עילה להתערבות בשיקול דעתה של התביעה במקרה דנן. כפי שציינה המדינה בתגובתה, ההחלטה לחתום על הסדר הטיעון התקבלה לאחר שקילת מכלול השיקולים הנדרשים לעניין, ובכלל זאת נשקלו גם התנגדותו של העותר לעריכת ההסדר, המצב הראייתי בתיק והסיכונים שבניהול ההליך עד תום. במסגרת ההסדר, כאמור, הודו המשיבים במיוחס להם בכתב האישום, וסעיפי האישום הוחלפו כך שחלף העבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, יוחסה למשיב 2 עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 לחוק, ואילו למשיב 3 יוחסה עבירה של תקיפת סתם, לפי סעיף 379 לחוק. כמו כן, באשר לעונש, סוכם כי המדינה תעתור למאסר בנוגע למשיב 2 (שיכול שירוצה בדרך של עבודות שירות) וכן לפיצויו של העותר. במצב דברים זה, איני סבור כי עלה בידי העותר להראות כי החלטה זו חורגת ממתחם הסבירות באופן שמצדיק את התערבותנו. בשולי הדברים אציין כי חלק מטענות העותר הופנו, למעשה, לשיקול דעת התביעה בעבירה שיוחסה למשיבים בכתב האישום המקורי (שכן לטענתו, היה על המדינה להגיש כתב אישום בעבירת ניסיון רצח). עם זאת, הסעד שהתבקש בעתירה הוא ביטול הסדר הטיעון בלבד, ולא מצאתי אף בטיעוניו בהקשר עילה להתערבות בהחלטה להגיע להסדר טיעון. 10. לבסוף, לא מצאתי כי נפגעו זכויותיו של העותר לפי חוק זכויות נפגעי עבירה. ההחלטה על קבלת הסדר הטיעון התקבלה לאחר שמיעת עמדת העותר: עמדתו הובאה לפני גורמי התביעה וכן לפני בית משפט השלום, הן במהלך הדיונים שקדמו להגעה להסדר, הן לאחר שהתבררו פרטי ההסכם הקונקרטי והוא הובא לאישורו של בית המשפט. המדינה הוסיפה בהקשר זה כי סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה לא חל בעניינו של העותר, וכי "לפנים משורת הדין" ניתנה לעותר האפשרות להביע עמדתו. ויוזכר כי גם לאחר שהביע נפגע העבירה את עמדתו ביחס להסדר הטיעון, שיקול הדעת הסופי בסוגיה זו מסור לתביעה (ראו והשוו: עניין מנשרוב, פסקה 17; עניין פלוני, פסקה 4; עניין כהן, פסקאות 15-13; 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550, 613-612 (2008)). אשר על כן, העתירה נדחית אפוא על הסף. לפנים משורת הדין, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בחשון התשפ"ב (‏10.10.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21051290_M03.docx תש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1